רצון התורה, רוח הדברים, וכיו"ב

[עושה חדשות]

אכן מעניין.

בן לוי מוחזק.png (150.32 KiB) נצפה 6206 פעמים

[עושה חדשות]

חשבתי דוגמא.
כידוע יש מן הגדולים שהורו ליחידים השואלים, שאין כדאי ללמוד עזרה ראשונה ורפואה וכד', כי בנקל מצוי מכשול שיתרשל מלהציל חיי אדם מפני סיבות שאינם מספיקות, ותגדל עליו התביעה שעמד על דם רעהו, משא"כ כשאינו יודע לטפל בו. ולכאו' זה סותר את עצם הענין שרצתה התורה בהצלת נפשות, כי בהוראה זו מתמעטים המצילים, מפני חשבון השכר והעונש הפרטי שלהם. וצ"ע.

כעת ראיתי:

משנת פקוח נפש תשובות הגרח''ק.png (23.9 KiB) נצפה 6161 פעמים

[סגי נהור]

כעת ראיתי:

משנת פקוח נפש תשובות הגרח''ק.png

לכאורה אין קשר בין השאלה לתירוץ. שואלים על טעם אחד שלא להיות רופא, ומתרצים שיש טעם אחר.

[עושה חדשות]

ובענין אחר:

ידועים דברי החזו"א לגבי דין "מורידין" בזמן הזה,

"דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".

ושמעתי פעם שהגרי"ז זללה"ה לא נחה דעתו בדברים אלו כלל, ואף התבטא עליהם בחריפות.

אבל כעת התעוררתי להק' שהרי זהו ממש כהמעשה הידוע עם אביו הגר"ח שעסק בטירחה מרובה להציל 'בונדיסט',

וכפי שמספרים - "על טענה זו השיב רבי חיים, בהזכירו את דברי השיטה מקובצת בשלהי ב"ק, כי כל הדין שמורידין ולא מעלין שייך רק כאשר גדולי הדור ונבוני מדע לאחר שהרבו באומדות מחליטים שיש צורך גדול לציבור למנוע הצלתו של המומר אם על ידי כן יינצלו הרבים מהפסד האמונה, וכיוצא בזה אף כתב הרמב"ם בפירוש המשנה בחולין, ואילו הנידון שלפנינו אמר רבי חיים אינו צורך שעה, שכן לדאבוננו הרב העיר לא חסרה בונדיסטים וקומוניסטים רבים מלבד אותו שוטה הנידון למוות, ובונדיסט אחד פחות או יותר לא יעלה ולא יוריד, כך שבמקרה זה לא הושלמו התנאים שיחול עליו הדין שמורידין ולא מעלין".

האם אתם מזהים בכל זאת את ההבדל?

[קראקובער]

עיין שבת מד ,ביצה ט, ב"ק פה, נדרים מ, ועוד כהנה רבות שבן חולק על אבא שלו.

[לעומקו של דבר]

ובענין אחר:

ידועים דברי החזו"א לגבי דין "מורידין" בזמן הזה,

"דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".

ושמעתי פעם שהגרי"ז זללה"ה לא נחה דעתו בדברים אלו כלל, ואף התבטא עליהם בחריפות.

אבל כעת התעוררתי להק' שהרי זהו ממש כהמעשה הידוע עם אביו הגר"ח שעסק בטירחה מרובה להציל 'בונדיסט',

וכפי שמספרים - "על טענה זו השיב רבי חיים, בהזכירו את דברי השיטה מקובצת בשלהי ב"ק, כי כל הדין שמורידין ולא מעלין שייך רק כאשר גדולי הדור ונבוני מדע לאחר שהרבו באומדות מחליטים שיש צורך גדול לציבור למנוע הצלתו של המומר אם על ידי כן יינצלו הרבים מהפסד האמונה, וכיוצא בזה אף כתב הרמב"ם בפירוש המשנה בחולין, ואילו הנידון שלפנינו אמר רבי חיים אינו צורך שעה, שכן לדאבוננו הרב העיר לא חסרה בונדיסטים וקומוניסטים רבים מלבד אותו שוטה הנידון למוות, ובונדיסט אחד פחות או יותר לא יעלה ולא יוריד, כך שבמקרה זה לא הושלמו התנאים שיחול עליו הדין שמורידין ולא מעלין".

האם אתם מזהים בכל זאת את ההבדל?

אני הקטן לא ידוע לי על הביקורת של הגרי"ז, וגם אם כן נראה לי לתלותה דוו'א בחלק של התנוקות שנשבו.

בכל אופן השאלה לע"ד היא מה הדמיון, הגר"ח הביא שטמ"ק שגדולי הדור צריכים להחליט שההריגה במקרה זה היא לתועלת, ובמקרה זה החליט הגר"ח שלא. אם למשל אותו בונדיסט היה בעל כח השפעה ההוראה הייתה יכולה להיות שונה.
החזו"א ערך כאן הרחבה של ההגבלה, שכל הדין כולו נתבטל בשעה שאין נסים מצויין ומשמש בת קול, כאשר דבריו פלא פלאים אשר לא מצינו גדר זה מוזכר באף אחד מהפוסקים שפסקו הלכה זו בכל הדורות לאחר שנסתתמה הבת קול.

(בוודאי נידון כל זה ולא מצאתי עכשיו)

[ישנו]

החזו"א ערך כאן הרחבה של ההגבלה, שכל הדין כולו נתבטל בשעה שאין נסים מצויין ומשמש בת קול, כאשר דבריו פלא פלאים אשר לא מצינו גדר זה מוזכר באף אחד מהפוסקים שפסקו הלכה זו בכל הדורות לאחר שנסתתמה הבת קול.

(בוודאי נידון כל זה ולא מצאתי עכשיו)

בוודאי שהחזו"א לא התכוון שכשאין בת קול אין דין מורידין, ואין שום טעם שבת קול תגרום לדין מורידין.
וכוונתו שרק כאשר ביעור הרע הוא תיקון העולם, כי הרע במהותו הוא פרצה, וכך הוא בכל זמן שישראל כולם שומרים מצוות והרע אינו אלא פריצת גדר, ומה שגרם שאנשים פעם ראו כך את הרע כי הייתה בת קול והשגחה פרטית על צדיקים וכו', וראו את השגחת ה' בעולם ולכן באופן טבעי שמרו כולם מצוות, ועכשיו שאין כל זה התמעטו הדורות ולכן באנו לכך שאין הרע נתפס כפריצת גדר אלא כמצב נורמלי ולכן אין ע"ז דין מורידין.
ובקיצור עיקר טענתו היא שאין דין מורידין כשהרע הוא לא פריצת גדר, ודבריו על בת קול הוא הסבר על שינוי הדורות למה באמת היום נתפס הדבר אחרת.

[לעומקו של דבר]

החזו"א ערך כאן הרחבה של ההגבלה, שכל הדין כולו נתבטל בשעה שאין נסים מצויין ומשמש בת קול, כאשר דבריו פלא פלאים אשר לא מצינו גדר זה מוזכר באף אחד מהפוסקים שפסקו הלכה זו בכל הדורות לאחר שנסתתמה הבת קול.

(בוודאי נידון כל זה ולא מצאתי עכשיו)

בוודאי שהחזו"א לא התכוון שכשאין בת קול אין דין מורידין, ואין שום טעם שבת קול תגרום לדין מורידין.
וכוונתו שרק כאשר ביעור הרע הוא תיקון העולם, כי הרע במהותו הוא פרצה, וכך הוא בכל זמן שישראל כולם שומרים מצוות והרע אינו אלא פריצת גדר, ומה שגרם שאנשים פעם ראו כך את הרע כי הייתה בת קול והשגחה פרטית על צדיקים וכו', וראו את השגחת ה' בעולם ולכן באופן טבעי שמרו כולם מצוות, ועכשיו שאין כל זה התמעטו הדורות ולכן באנו לכך שאין הרע נתפס כפריצת גדר אלא כמצב נורמלי ולכן אין ע"ז דין מורידין.
ובקיצור עיקר טענתו היא שאין דין מורידין כשהרע הוא לא פריצת גדר, ודבריו על בת קול הוא הסבר על שינוי הדורות למה באמת היום נתפס הדבר אחרת.

אפשר באמת יש להסביר כן בכוונתו לגודל הדחק.

[עושה חדשות]

שמעתי מא' מאנשי קהילת המתמידים, שדברי החזו"א בראש האשכול על "גונב איש" נחשבים יסודיים מאד במשנתו של הגרל"מ, ועיקריים ממש. אולי מישהו שמכיר מקרוב (נראה לי יש כאן הרבה) ישתף אותי בנפק"מ ודוגמאות נוספות.

[מעיין]

חשבתי דוגמא.
כידוע יש מן הגדולים שהורו ליחידים השואלים, שאין כדאי ללמוד עזרה ראשונה ורפואה וכד', כי בנקל מצוי מכשול שיתרשל מלהציל חיי אדם מפני סיבות שאינם מספיקות, ותגדל עליו התביעה שעמד על דם רעהו, משא"כ כשאינו יודע לטפל בו. ולכאו' זה סותר את עצם הענין שרצתה התורה בהצלת נפשות, כי בהוראה זו מתמעטים המצילים, מפני חשבון השכר והעונש הפרטי שלהם. וצ"ע.

כעת ראיתי:

משנת פקוח נפש תשובות הגרח''ק.png

בחובת הלבבות שער חשבון הנפש חשבון י"ז במעלת הבדידות, שמונע עצמו מחיוב התוכחה

והשבעה עשר - השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתעשע בהם, במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך. ומרעת חברתם מותרי הדברים, ו"אמר" ו"נאמר", ובלבול ארוך אין צורך אליו....ומהם חיוב הצווי בטוב וההזהרה מן הרע, אשר ציונו הבורא עליו באמרו (ויקרא יט יז): הוכח תוכיח את עמיתך. ואנחנו חייבים להזהיר מן הרע בשלושה דברים: האחד מהם - בפגיעת היד, כמו שעשה פנחס בדבר זמרי וכזבי, והשני - למחות בדברים, כמו שעשה משה באמרו לרשע (שמות ב יג): למה תכה רעך, והשלישי - בלב, כמו שאמר דוד, עליו השלום (תהלים כו ה): שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב. ואם יכול למחות [בידו ולא ימחה - יהיה מקצר, ואם יקשה עליו למחות בידו - ימחה בדברים, ואם אינו יכול למחות בדברים - חייב לעשות זאת בלבו. אנו חייבים, אפוא, למחות] הרשעים על כל פנים (ימחה), שאין עמי הארץ נמלטים מן הקיצור. וכאשר תתבודד, בטלה מעליך חובת הצווי בטוב וההזהרה מן הרע בלי ספק, והוא דבר קשה לקיים מצוותו ולהשלים חובתו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: העבודה, אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה ! ואמרו קצתם: העבודה, אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח.

[דורשי יחודך]

שמעתי מא' מאנשי קהילת המתמידים, שדברי החזו"א בראש האשכול על "גונב איש" נחשבים יסודיים מאד במשנתו של הגרל"מ, ועיקריים ממש. אולי מישהו שמכיר מקרוב (נראה לי יש כאן הרבה) ישתף אותי בנפק"מ ודוגמאות נוספות.

אם הבנתי נכון, כוונתכם ליסוד הכללי שכתב החזו"א שם שלומדים מתוך המצוות דברים כלליים, ושאין המצוה מצטמצמת רק במצוה הפרטית, ואכן דברים אלו של החזו"א מועתקים כלשונם בתוך "עשרת היסודות בחיי היהודי" המודפס בספרי בן מלך של הגרל"מ והתולה אף על קירות בתי הכנסת של קהילתו, ב"יסוד השביעי". ראה לדוגמא בספר "בן מלך"- "חכמה ומוסר" עמ' קג-קד (אלא ששם, אם אני לא טועה, יש רק שבעה יסודות, לאחר מכן הוסיף עד עשרה).

וכמדומה שבדיוק כמו שכתבתם, דבר זה (שנוסח כאן בידי החזו"א בצחות לשונו ורוחב דעתו הקדושה, אבל שרשו פתוח כבר על דברי ראשונים ואחרונים מפורשים, ואין זה חידוש מבית מדרשו של החזו"א) מהווה לימוד בסיסי במשנתו של הגרל"מ, שאין להביט על כל מצוה כ"דין" בעלמא אלא כדבר המורה על רצון השי"ת ודרך חיים שלימה, ומכאן נובעת החובה לפי דרכו להתבונן בטעם ושורש כל מצוה ומצוה כדי ללמוד ממנה אף לכל ענייני החיים, יעוי' עוד בספרו על חכמה ומוסר בפרקים הראשונים בביאור ענין "תורת חיים."

לא זכור לי כעת דוגמאות מפורשות של הגרל"מ, אך באופן כללי לשם המחשה בעלמא הייתי מציע את מצוות קידוש בדברים בשבת - אמנם יוצאים מדאורייתא בכל שהוא, ובנוסח שתיקנו חז"ל יוצאים אף מדרבנן, אך המתבונן ברצון ה' המשתקף מתוך מצוות קידוש יבין שרצון ה' להפליג במעלת השבת לעצמו ולאחרים, וירבה בדברים ובפעולות המייקרות את עניין מעלת יום השבת, כדבר הנלמד מתוך מצוות הקידוש. וכן בכל מצוה ומצוה. (כמובן שכאן זה רק מעלה ולא חיוב, ואילו החזו"א שמדבר על לא תעשה, לומד שזה אסור ממש ונגד רצון ה', אך כתבתי דוגמא בעלמא.)

(וראה באשכול הסמוך על קיום ותכלית המצוות, אלא שכאן מדובר על דבר נוסף הנלמד מעיקר המצוה, ולא שזה כקיום המצוה עצמה.)

[ספרים וועלט]

ספר מלמד התלמידים פרשת עקב
שלא יספיק לאדם ביושר דרכיו בקיום המצות בלבד אבל צריך שידקדק ויחזר על כל מדה טובה והנמשך אליה וירחיק כל מדה רעה והנמשך אליה ואף על פי שלא באה מצוה בתורה בפירוש על זה כי האמנם על הכל העירה התורה והמשל בזה שלא יספיק לאדם בהמנעו מן המאכלים האסורים וימלא תמיד בטנו מן המותרים כי אין זה כונת התורה אבל למנוע כל המותרות במאכל ובמשתה ובמלבוש ובכל עניני האדם. ואל הענין הזה כיון החכם שלמה בפשוטו של ספר משלי ולהחזיק בתורה ובדרך ארץ אמר שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. והוא כאלו אמר קבל התורה והתחכם בה והדריך מחשבתך או שכלך בדרך הסלולה והכבודה והיא הנקראת דרך ארץ לפי שהוא הדרך הישרה לנפשות עם הארץ ולפיכך אמר בדרך כי היא ידועה כי כן יאמר על כל דרך סלולה מעיר אל עיר ולפי הענין הזה אמר גם כן וגם בדרך כשהסכל הולך. ורבותינו ז"ל אמרו על הענינים האלה שלא הזהירה התורה עליהם אם יש מהם ממש מפני מה לא נכתבו בתורה ולפיכך אמר שלמה עשות ספרים הרבה אין קץ. ועל זה רמז באמרו ואשר בדרך לבך וסמך לו כמבאר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה הזהיר מהרבות שתיית היין ואכילת הבשר והשינה ואף על פי שלא הזהירה עליהם התורה בפירוש אבל כונת התורה במה שאסרה על היתרונות אבל אין כונתי מספיק לכתוב הכל

[בור ריק]

עוד דוגמא
בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' ט"ו ביאר מ"ש הראשונים והובא ברמ"א אה"ע קע"ז שיש מצוה על המפתה לישא אותה אין הכוונה שזה מצוה ממש אלא רואין ממה שציווה תורה לישא נערה בתולה שזה רצון התורה ויותר טוב שישאנה ע"ש

[עושה חדשות]

"עשרת היסודות בחיי היהודי"

אפשר בבקשה להעלות צילום?

[שש ושמח]

עשרת היסודות.PDF

(799.12 KiB) הורד 349 פעמים

[דורשי יחודך]

ספר מלמד התלמידים פרשת עקב
שלא יספיק לאדם ביושר דרכיו בקיום המצות בלבד אבל צריך שידקדק ויחזר על כל מדה טובה והנמשך אליה וירחיק כל מדה רעה והנמשך אליה ואף על פי שלא באה מצוה בתורה בפירוש על זה כי האמנם על הכל העירה התורה והמשל בזה שלא יספיק לאדם בהמנעו מן המאכלים האסורים וימלא תמיד בטנו מן המותרים כי אין זה כונת התורה אבל למנוע כל המותרות במאכל ובמשתה ובמלבוש ובכל עניני האדם. ואל הענין הזה כיון החכם שלמה בפשוטו של ספר משלי ולהחזיק בתורה ובדרך ארץ אמר שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. והוא כאלו אמר קבל התורה והתחכם בה והדריך מחשבתך או שכלך בדרך הסלולה והכבודה והיא הנקראת דרך ארץ לפי שהוא הדרך הישרה לנפשות עם הארץ ולפיכך אמר בדרך כי היא ידועה כי כן יאמר על כל דרך סלולה מעיר אל עיר ולפי הענין הזה אמר גם כן וגם בדרך כשהסכל הולך. ורבותינו ז"ל אמרו על הענינים האלה שלא הזהירה התורה עליהם אם יש מהם ממש מפני מה לא נכתבו בתורה ולפיכך אמר שלמה עשות ספרים הרבה אין קץ. ועל זה רמז באמרו ואשר בדרך לבך וסמך לו כמבאר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה הזהיר מהרבות שתיית היין ואכילת הבשר והשינה ואף על פי שלא הזהירה עליהם התורה בפירוש אבל כונת התורה במה שאסרה על היתרונות אבל אין כונתי מספיק לכתוב הכל

דברים נפלאים, יישר כח.

טרם שמעתי שמעו של ספר זה, ודפח"ח.

[דורשי יחודך]

עשרת היסודות.PDF

ייש"כ,
אכן לך נאה להעלות דברים אלה המשישים ומשמחים כל לב.

[עושה חדשות]

ומן הראוי לציין בזה פלוג' המרדכי והב"י, ז"ל הב"י באו"ח סי' שכו: כתוב בהגהות מרדכי פרק ג' (עט ע"ד) שטוב להמנע מלרחוץ בחמי טבריה מדאמרינן בגמרא שלא התירום אלא מפני שראו שאין הדבר עומד ע"כ. ואין טעם בדבר זה דכיון שעיקר הדבר אינו אלא גזירה בעלמא מאחר שהתירו מאיזה טעם שיהיה כבר הותר ולא שייך להחמיר בו.

מה לגבי שאר הגזירות שהתבטלו מפני שאין הציבור יכול לעמוד בהם, האם המחמיר תבוא עליו ברכה? או שהפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט? (ולדוג' טלטול אוכלים בשבת להמבו' ברש"י ביצה יב. ודו"ק).

[דודי צח]

הגר"ל היה מצביע על ההבדל השקפתי בין מרנן החזו"א והגרי"ז
כאשר מה שכתב החזו"א על "וגונב איש ומכרו" - שיש להתבונן ברוח התורה ולהבין שגם כל הכובש את החופש תנועה של חבירו הוא בכלל האיסור.
הנה במשנתו של הגרי"ז אין כזה דבר 'ענין' איסור פלוני - או שהוא אסור או שהוא מותר - -


ואני מצטט את שני הציטוטים, עם הפרשנות, מגליון 'תורה ודעת' של תורת הגר"ל זצ"ל

[שומע ומשמיע]

דודי צח ואדום, האשכול נפתח בדוגמא זו.

[דודי צח]

אבוי לי...
*
סיפר לי מקשיב פלוני לשיעור הדף הקבוע של אחד מגדולי ראשי הישיבות בירושלים (הגרב"ש ד), שלא פעם שאלו לו שאלה בגמרא, וקימט את מוחו ואמר מזיכרונו שיש איזה תוספות שמקשה כן, תוך שהוא מחפש בש"ס הקטן הנמצא על שולחנו, ומעלעל עד שמוצא את התוספות ומקריא להם את העניין.
אך מסתבר שהוא הקריא להם מבלי משים 'תוספות' שנדפס על אותו דף שהם לומדים ועוסקים בהם עתה בגמרא הפתוחה לפניהם....

[עושה חדשות]

דוג' (מפרה"ש) ללימוד ממצוות התורה על "רצון התורה".
וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ.
יומא מד: תנא בכל יום לא היה לה ניאשתיק והיום היה לה ניאשתיק דברי בן הסגן. ופירש"י ניאשתיק - טבעת בראשה, שמקשקש ומשמיע קול, משום ונשמע קולו בבואו וגו' (שמות כח).
והיינו דכיון דבבגדי לבן לא היו פעמונים, התקינו פעמון על המחתה.
ויק"ר פ' אחרי מות: ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שום ונשמע קולו.
והובא ברשב"ם פסחים קיב: ולא תכנס בביתך פתאום. אלא השמע את קולך להם קודם בואך דילמא עבדי מילתא דצניעותא. [בויקרא רבה] (פכ"א) ר' יוחנן כי הוה עייל לביתא מנענע משום שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש.

כמובן דיש לחלק דשאני 'ונשמע קולו וגו'' דהוא 'טעם המצוה' (של עשיית פעמונים) וממילא אפשר ללמוד מזה על 'רצון התורה'.

שאלני חד, למה אין בזה איסור 'בל תוסיף', לשיטת הרמב"ן שהבודה מצוה מליבו ה"ה בכלל לאו זה. (ובפשטות לא עשו כן בתורת מצוה, וממילא זה ל"ש לאיסור בל תוסיף). ורצה לומר, דכיון דיש בזה קיום רצון התורה, לא דמי למי שבודה דבר בלי טעם. ודוגמא לזה, משיטת הראב"ד המובאת ברמב"ן בגיטין ששביעית בזמה"ז היא מידת חסידות בעלמא. ולמה לא יהיה בזה איסור בל תוסיף? אלא דכיון שהוא קיום רצון התורה, אף שהתורה לא חייבה לנהוג כן בזמה"ז, מ"מ אי"ז דומה למי שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם וכו'. מה דעתכם.

[בברכה המשולשת]

מעל"ע
מצ"ב מאמר שכתבתי בס"ד, אין בו הרבה חידושים, אך נראה לי שבכ"ז יש בו תועלת (עתיד בע"ה להתפרסם בקובץ פנימי של הישיבה)

[סעדיה]

דוג' (מפרה"ש) ללימוד ממצוות התורה על "רצון התורה".
וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ.
יומא מד: תנא בכל יום לא היה לה ניאשתיק והיום היה לה ניאשתיק דברי בן הסגן. ופירש"י ניאשתיק - טבעת בראשה, שמקשקש ומשמיע קול, משום ונשמע קולו בבואו וגו' (שמות כח).
והיינו דכיון דבבגדי לבן לא היו פעמונים, התקינו פעמון על המחתה.
ויק"ר פ' אחרי מות: ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שום ונשמע קולו.
והובא ברשב"ם פסחים קיב: ולא תכנס בביתך פתאום. אלא השמע את קולך להם קודם בואך דילמא עבדי מילתא דצניעותא. [בויקרא רבה] (פכ"א) ר' יוחנן כי הוה עייל לביתא מנענע משום שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש.

כמובן דיש לחלק דשאני 'ונשמע קולו וגו'' דהוא 'טעם המצוה' (של עשיית פעמונים) וממילא אפשר ללמוד מזה על 'רצון התורה'.

שאלני חד, למה אין בזה איסור 'בל תוסיף', לשיטת הרמב"ן שהבודה מצוה מליבו ה"ה בכלל לאו זה. (ובפשטות לא עשו כן בתורת מצוה, וממילא זה ל"ש לאיסור בל תוסיף). ורצה לומר, דכיון דיש בזה קיום רצון התורה, לא דמי למי שבודה דבר בלי טעם. ודוגמא לזה, משיטת הראב"ד המובאת ברמב"ן בגיטין ששביעית בזמה"ז היא מידת חסידות בעלמא. ולמה לא יהיה בזה איסור בל תוסיף? אלא דכיון שהוא קיום רצון התורה, אף שהתורה לא חייבה לנהוג כן בזמה"ז, מ"מ אי"ז דומה למי שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם וכו'. מה דעתכם.

להעיר מדברי הבית הלוי דלהלן, ותן לחכם ויחכם עוד -

[עושה חדשות]

"מתנה שומר חנם להיות כשואל" וכיו"ב, האם זה סותר את 'רצון התורה'?

[בברכה המשולשת]

"מתנה שומר חנם להיות כשואל" וכיו"ב, האם זה סותר את 'רצון התורה'?

כמדומני שיש על זה בשער"י