ברכת כהנים כשאין י' המקשיבים לש"ץ

[עושה חדשות]

לכאו' בכה"ג אין דין ברכת כהנים, והכהן המברך על כך ברכהמ"צ הוי ברכה לבטלה.
למה לא חיישי' לזה?
כהיום הזה שמעתי מכהן אחד שהוא נוהג לא לברך -היכא דאפשר- אם לא ברירא לו שעשרה כיונו ליבם בחזרת הש"ץ. אמנם ליבו נוקפו ע"ז. והראיתי לו דבמאירי בסוטה דל"ט וכן בביהגר"א סי' קכח דקדקו מד' הגמ' שם דאין חיוב ברכהמ"צ על ברכת כהנים. וכבר האריכו בטעם דבריהם. אמנם בלא"ה אם הצדק עם הכהן הנ"ל הלא קי"ל דסב"ל גם לגבי ברכהמ"צ).

[עושה חדשות]

אולי זה לא יותר קשה מכל חזרת הש"ץ בש"ק שאין בה תפילת נדבה.
ועדיין צ"ע.

[עזריאל ברגר]

לכאו' בכה"ג אין דין ברכת כהנים, והכהן המברך על כך ברכהמ"צ הוי ברכה לבטלה.
למה לא חיישי' לזה?
כהיום הזה שמעתי מכהן אחד שהוא נוהג לא לברך -היכא דאפשר- אם לא ברירא לו שעשרה כיונו ליבם בחזרת הש"ץ. אמנם ליבו נוקפו ע"ז. והראיתי לו דבמאירי בסוטה דל"ט וכן בביהגר"א סי' קכח דקדקו מד' הגמ' שם דאין חיוב ברכהמ"צ על ברכת כהנים. וכבר האריכו בטעם דבריהם. אמנם בלא"ה אם הצדק עם הכהן הנ"ל הלא קי"ל דסב"ל גם לגבי ברכהמ"צ).

מי אמר שאין חיוב ברכת כהנים במצב הזה?

[גימפעל]

במשנ"ב מהדורת 'דרשו' ראיתי שדנים על כך בסי' נה סעיף ג' בעניין התחיל חזרת הש"ץ בעשרה ויצאו מקצתם אם אפשר לברך ברכת כהנים, אך אין הספר תח"י.

[עזריאל ברגר]

במשנ"ב מהדורת 'דרשו' ראיתי שדנים על כך בסי' נה סעיף ג' בעניין התחיל חזרת הש"ץ בעשרה ויצאו מקצתם אם אפשר לברך ברכת כהנים, אך אין הספר תח"י.

יצאו מקצתם אז אין מנין.
כאן יש מנין, אלא שהם לא הקשיבו לחזרת השץ.

[שומע ומשמיע]

מדאורייתא כל שאמרו לכהנים לעלות יש חיוב. אלא שרבנן קבעו שיהיה בחזרת הש"ץ. ולא ברירא לי שכשאין י' שמכוונים שלא מספיק לעניין ברכת כהנים.
דרך אגב שמעתי פעם מר' משה שפירא ששאל מתי היו מקיימים נשיאת כפיים בגבולים לפני שאנכה"ג תיקנו את נוסח התפילה. מי היה מחליט שעכשיו נושאים כפיים?

[עזריאל ברגר]

שמעתי פעם מר' משה שפירא ששאל מתי היו מקיימים נשיאת כפיים בגבולים לפני שאנכה"ג תיקנו את נוסח התפילה. מי היה מחליט שעכשיו נושאים כפיים?

מסתמא גם לפני נוסח התפילה, היו זמנים קבועים לתפילות (מתקנת האבות אברהם יצחק ויעקב וכו'), ומסתמא היו מתאספים לתפילות, ולפחות לקריאת התורה (מתקנת משה רבינו), וניתן לשער שהיה משהו כמו חזרת הש"ץ, שהיה שליח הציבור עומד ואומר ברכות בקול וכולם עונים אמן, ואפשר לשער שבזמן זה של תפילת הציבור - היו גם נושאים כפיהם.

מי ייתן שנזכה במהרה לביאת אליהו אשר יספר לנו בעדות חיה כיצד הוא עצמו נהג (למ"ד שאליהו כהן היה - אז הוא מסתמא נשא את כפיו בתקופת בית ראשון...).

[עושה חדשות]

מענין לענין,

האם עשרת המקשיבים יכולים להתחלף, דהיינו אם בתחילה היו עשרה שסיימו לחש, והש"ץ התחיל את החזרה, ואח"כ סיימו עוד כמה מתפללים והתחילו להקשיב לש"ץ, ואילו כמה מתוך הראשונים יצאו מביהכנ"ס, האם מצטרפים? (ואמנם החזו"א ס"ל דיש בזה קיום גם בהקשבה לחלק מהברכות, אבל עצ"ע האם מתקיים בזה עיקר התקנה של חזרת הש"ץ).

נפק"מ, הרי בעת שהציבור אומר מודים דרבנן, הש"ץ מגביה קולו כדי שעשרה ישמעו, אמנם לא ראיתי שעוררו על כך, שישים לב שהגבהת הקול תועיל שישמעו עשרה אנשים שכבר סיימו תפילתם בלחש עוד לפני שהתחיל את החזרה, וכפי המצוי בבתי כנסיות גדולים, הרי בדרך כלל עשרת שומעי ה'מודים' אינם בהכרח העשרה שהיו מתחילה.

[עתניאל בן קנז]

לכאו' בכה"ג אין דין ברכת כהנים, והכהן המברך על כך ברכהמ"צ הוי ברכה לבטלה.
למה לא חיישי' לזה?
כהיום הזה שמעתי מכהן אחד שהוא נוהג לא לברך -היכא דאפשר- אם לא ברירא לו שעשרה כיונו ליבם בחזרת הש"ץ. אמנם ליבו נוקפו ע"ז. והראיתי לו דבמאירי בסוטה דל"ט וכן בביהגר"א סי' קכח דקדקו מד' הגמ' שם דאין חיוב ברכהמ"צ על ברכת כהנים. וכבר האריכו בטעם דבריהם. אמנם בלא"ה אם הצדק עם הכהן הנ"ל הלא קי"ל דסב"ל גם לגבי ברכהמ"צ).

לא כל כך הבנתי את דעת השואל.
האם כוונתו, שצריך שיהיה י' מקשיבין לברכת הכהנים שיהיה חייב בברכה / וזה נראה שאינו מדויק. שהרי העיקר שיהיה שם עשרה מישראל, ובעיר שכולה כהנים מברכים לעם שבשדות.
או אולי כוונת השואל שכיון שאין י' מקשיבין אין כאן 'חזרת הש"ץ', וא"כ שוב לפי תקנת חכמים שצריך לברך רק בשעת תפילה, ואם אין כאן תפילה אין הזמן לברך?
וגם כאן נדמה לי שהפליג על המידה. שהרי ברכת כהנים אינו חלק מהתפילה אלא דבר מסוים מפני עצמו. [והראיה שאם התחיל בעשרה ויצאו, שגומר תפילת חזרת הש"ץ, מ"מ אין מברכים ברכת כהנים, מפני שהוא ענין בפני עצמו]. אלא רק חז"ל תקנו שברכת כהנים תהיה בשעת התפילה.
ועל כן, אפילו אם נרחיק לכת שכאשר אין עשרה מקשיבים אין זה נחשב כתפילה, מ"מ עד כדי כך לומר שאין זה גם 'זמן תפילה', שאין לברך ברכת כהנים. דומני שזה חידוש גדול.

[שומע ומשמיע]

לכאו' בכה"ג אין דין ברכת כהנים, והכהן המברך על כך ברכהמ"צ הוי ברכה לבטלה.
למה לא חיישי' לזה?
כהיום הזה שמעתי מכהן אחד שהוא נוהג לא לברך -היכא דאפשר- אם לא ברירא לו שעשרה כיונו ליבם בחזרת הש"ץ. אמנם ליבו נוקפו ע"ז. והראיתי לו דבמאירי בסוטה דל"ט וכן בביהגר"א סי' קכח דקדקו מד' הגמ' שם דאין חיוב ברכהמ"צ על ברכת כהנים. וכבר האריכו בטעם דבריהם. אמנם בלא"ה אם הצדק עם הכהן הנ"ל הלא קי"ל דסב"ל גם לגבי ברכהמ"צ).

לא כל כך הבנתי את דעת השואל.
האם כוונתו, שצריך שיהיה י' מקשיבין לברכת הכהנים שיהיה חייב בברכה / וזה נראה שאינו מדויק. שהרי העיקר שיהיה שם עשרה מישראל, ובעיר שכולה כהנים מברכים לעם שבשדות.
או אולי כוונת השואל שכיון שאין י' מקשיבין אין כאן 'חזרת הש"ץ', וא"כ שוב לפי תקנת חכמים שצריך לברך רק בשעת תפילה, ואם אין כאן תפילה אין הזמן לברך?
וגם כאן נדמה לי שהפליג על המידה. שהרי ברכת כהנים אינו חלק מהתפילה אלא דבר מסוים מפני עצמו. [והראיה שאם התחיל בעשרה ויצאו, שגומר תפילת חזרת הש"ץ, מ"מ אין מברכים ברכת כהנים, מפני שהוא ענין בפני עצמו]. אלא רק חז"ל תקנו שברכת כהנים תהיה בשעת התפילה.
ועל כן, אפילו אם נרחיק לכת שכאשר אין עשרה מקשיבים אין זה נחשב כתפילה, מ"מ עד כדי כך לומר שאין זה גם 'זמן תפילה', שאין לברך ברכת כהנים. דומני שזה חידוש גדול.

[השואל התכוון כמובן כאפשרות השנייה. ואנוכי המשיב לעיל התכוונתי כדבריך]. אפשר להגדיר את זה יותר. לזכרוני הגר"ח [נראה לי מובא בעמק-ברכה] מקשר את זה ליסודו בעניין תפילה. שאעפ"י שמדאורייתא סגי פעם ביום, מ"מ כל שמתפללל מקיים מצוות עבודה. והוא לומד שבאמת מדאורייתא נ"כ צריכה להיות בשעת עבודה, ואעפ"י שעניין שמו"ע הוא מדרבנן, מ"מ יש כאן דאורייתא. כל זה מהזכרון בלבד. ובנוסח זה נאמר, שבודאי שיש כאן עבודה, גם אם אין י' מקשיבים.

[אוצר החכמה]

צריכים לזכור את לשון השו"ע ואם אין ט' מכוונין לברכתיו קרוב להיות לבטלה. ולא כתב שהן לבטלה. ועיין במ"ב בשם הח"א וגם זה נראה לרווחא דמילתא.

[איש_ספר]

צריכים לזכור את לשון השו"ע ואם אין ט' מכוונין לברכתיו קרוב להיות לבטלה. ולא כתב שהן לבטלה. ועיין במ"ב בשם הח"א וגם זה נראה לרווחא דמילתא.

כבר העירו שאם הן ברכות לבטלה איך מותר להמשיך כשיצאו מקצתן.

ולכותרת האשכול

תשובות והנהגות ח''ג סוס''י מה.jpg (55.28 KiB) נצפה 5210 פעמים

[עושה חדשות]

מענין לענין,
האם עשרת המקשיבים יכולים להתחלף, דהיינו אם בתחילה היו עשרה שסיימו לחש, והש"ץ התחיל את החזרה, ואח"כ סיימו עוד כמה מתפללים והתחילו להקשיב לש"ץ, ואילו כמה מתוך הראשונים יצאו מביהכנ"ס, האם מצטרפים? (ואמנם החזו"א ס"ל דיש בזה קיום גם בהקשבה לחלק מהברכות, אבל עצ"ע האם מתקיים בזה עיקר התקנה של חזרת הש"ץ).
נפק"מ, הרי בעת שהציבור אומר מודים דרבנן, הש"ץ מגביה קולו כדי שעשרה ישמעו, אמנם לא ראיתי שעוררו על כך, שישים לב שהגבהת הקול תועיל שישמעו עשרה אנשים שכבר סיימו תפילתם בלחש עוד לפני שהתחיל את החזרה, וכפי המצוי בבתי כנסיות גדולים, הרי בדרך כלל עשרת שומעי ה'מודים' אינם בהכרח העשרה שהיו מתחילה.

ז"ל הרעק"א בגי' או"ח סי' נה -

ובענין הדין דיצאו קצתן דגומרין אם נשתייר רוב. מסתפקנא אם לאחר שהתחיל בי' יצאו חמשה. ואח"כ באו אחר לשם. ויש עתה רוב אם מהני לגמור. וכיון דליכא רוב מאותן י' דהתחילו. ואף אם א' מאותן ה' שיצאו חזר לשם יש לספק שמא דכבר היה זמן דליכא שיור רובא נסתלק הדבר לגמרי והיה הדבר כמו התחלה מחדש

ואולי יש ללמוד מסתימת דבריו דמהני להתחלף, ולא נסתפק אלא כשיצאו חמשה ובטל המנין בזה, אבל אם יצא אחד ונכנס אחר תחתיו יש כאן קיום של "עשרה". וצ"ע. אבל עכ"פ אם מתוך ה-10 ששומעים את ה'מודים' של הש"ץ אין 6 ששמעו את חזרת הש"ץ מתחילתו, זה ממש הספק של הרעק"א, כי הוי כאילו נתבטל המנין הראשון, כי אין רוב ממנו שנשאר ל'מודים' אלא באו אחרים תחתיהם. איך נוקטים לדינא?

[עושה חדשות]

דרך אגב שמעתי פעם מהגר"מ שפירא ששאל מתי היו מקיימים נשיאת כפיים בגבולים לפני שאנכה"ג תיקנו את נוסח התפילה. מי היה מחליט שעכשיו נושאים כפיים?

בנוסח אחר יש לשאול, כיצד חיוב דאו' של ברכת כהנים נקבע לפי סדרי התפילה שהם כולם מדרבנן, וכגון מה שאמרו בסוטה דל"ח כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה, והרי קביעת הברכ"כ בחזרת הש"ץ אינה דאו', וגם ברכת העבודה שם אינה דאו', ובכלל - דוכן באורייתא מי איכא. ואולי זה הכל נקבע בהתאם לדין של 'אמור להם' דכהן שלא אמרו לו אינו מחוייב, ובזה באו הכללים הנ"ל. מה עוד ידוע בענין?

[פרי יהושע]

דרך אגב שמעתי פעם מהגר"מ שפירא ששאל מתי היו מקיימים נשיאת כפיים בגבולים לפני שאנכה"ג תיקנו את נוסח התפילה. מי היה מחליט שעכשיו נושאים כפיים?

בנוסח אחר יש לשאול, כיצד חיוב דאו' של ברכת כהנים נקבע לפי סדרי התפילה שהם כולם מדרבנן, וכגון מה שאמרו בסוטה דל"ח כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה, והרי קביעת הברכ"כ בחזרת הש"ץ אינה דאו', וגם ברכת העבודה שם אינה דאו', ובכלל - דוכן באורייתא מי איכא. ואולי זה הכל נקבע בהתאם לדין של 'אמור להם' דכהן שלא אמרו לו אינו מחוייב, ובזה באו הכללים הנ"ל. מה עוד ידוע בענין?

חיוב ונוסח התפילה מדרבנן, בקיום [שבכללו סדר העבודה כדמתאמרא משמיא דהגר"ח], מתקיימת מצווה דאו' לפחות לדעת הרמב"ם, וגם לדעת הרמב"ן יש כאן קיום של אמור להם וכמש"נ אצל כת"ר.

[עושה חדשות]

ראיתי כעת בספר "מועדי רבי אליהו ברוך" נידון מענין.
כאשר הש"ץ שכח לומר המלך המשפט, ולא חזר ולתקן אלא המשיך כדעת הרמ"א, האם כהן מבני עדות המזרח יכול לברך על נשיאות כפיו, או דלדידיה אין כאן חזרת הש"ץ? עי"ש.

[ברוז]

מענין האשכול:

[מיכאל1]

צריכים לזכור את לשון השו"ע ואם אין ט' מכוונין לברכתיו קרוב להיות לבטלה. ולא כתב שהן לבטלה. ועיין במ"ב בשם הח"א וגם זה נראה לרווחא דמילתא.

העירני חכם אחד שליט"א שלשון הרא"ש בתשובה היא

קרוב הוא בעיני שברכת הש"ץ לבטלה

אך עצם דברי הרב אוצה"ח נמצאים כבר בדרישה קכד,א.