פשט במשנה בראש השנה ובפרשה שלנו

[תולעת ספרים07]

פרשת חוקת פרק כ"א פסוק ח והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.
וברש"י ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם וכו'...
והנה דבר זה מופיע במשנה בר"ה דף כ"ט עמוד א וכפי שכתבו המפרשים שם וכן נראה שכוונת התנא להוכיח מצוות צריכות כוונה ע"ש.
והוא תמוה מאוד שהרי גם אם מצוות צריכות כוונה מספיק לנו לחשוב שעושה כן לשם מצווה - ואיך באו חז"ל ופירשו שהיו צריכים להסתכל כלפי מעלה כדי לשעבד את לבם ודבר זה לכאו' אינו קשור כלל למצוות צריכות כוונה.
וצע"ג לעת עתה.
אשמח מאוד אם מישהו מחכמי ורבני הפורום יחכימו אותי בזה.

[אוצר החכמה]

אני לא יודע למה כוונתך להוכיח,
אבל ההבנה בפשוטו היא שהוא מעין העניין וכ"כ המהרש"א.

[תולעת ספרים07]

לא התכוונתי להוכיח כלום - ראיתי שם במפרשים ואולי בפנ"י ועוד כמה שזה קשור לדין מצוות צריכות כוונה ומעולם לא הבנתי מה הקשר שהרי אין צריך לכוון לבם לשמים - גם דברי המהרש"א הם לכאו' דחוקים אך עד נכון להיום לא מצאתי תירוץ יותר טוב וזה מעניין.

[עשוי לנחת]

תולעת יקרה, לא הבנתי שאלתך, לנחש הנחושת אין קשר למצוות, זה לא מצוה, ולא שייך בזה הדין של מצוות צריכות כוונה
רק הכוונה היא שכמו שברפואה מהנחשים לא היה מועיל להסתכל למעלה לנחש, אלא דוקא להתבונן בתוכן הפנימי ולהכיר שזה מאתו ית', אותו הדבר במצוות העיקר הוא הענין הפנימי של המצוה, היינו כוונת המצוה, ואפי' רק לחשוב שעושה לשם מצוה, זה הענין במצוות, אך ברור שבמצות תשובה למשל, צריך לחשוב לשוב אל ה' דווקא ולא מספיק סתם לשם מצות תשובה, כי זהו כל תוכנה של המצוה, וזה הראיה מהנחש שהוצרכו להתבונן במי שהביא עליהם את עונש הנחשים ולשוב אליו בתשובה שלימה.
וכן מפורש כאן במאירי וז"ל המשנה השמינית יהיה כאשר ירים משה ידו וכו' מתוך שהיה מדבר בענין כונת הלב הביא ענין זה להודיע שכל הדברים בכונת הלב הם תלויים וכו' הא למדת שהכל תלוי בכונת הלב וכו' עכ"ל.