למי התכוון הרמב"ן בדברי קודשו בהקדמה לפירושו לתורה:
"ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה, שאין ביצת הנמלה כנגד גלגל העליון צעירה, כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה... אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. והיה בלבי כאש אוכלת בוערה, בכליותי עצורה.
לצאת בעיקבי הראשונים אריות שבחבורה, גאוני הדורות בעלי גבורה, להכנס עמם בעובי הקורה. לכתוב כהם פשטים בכתובים ומדרשים במצות והאגדה ערוכה בכל ושמורה.
ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה. פירושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה. מוכתר בנימוסי במקרא במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה, בדבריו אהגה, באהבתם אשגה, ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה, בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה אשר בפירושיו זכורה...".