רמב"ם שכנים ד' י"א
המוכר זיתיו לעצים אם פסק עמו לקוץ מיד, כל הפירות שיעשו הרי הן לבעל הקרקע.
אם התנה עמו לקוץ כל זמן שירצה, כל הפירות שיוציאו לבעל העצים.
מפני מה כאן כתב הרמב"ם שיעשו, וכאן כתב שיוציאו?
נ.ב. מחיפוש מהיר נראה שבשאר מקומות הרמב"ם כותב לשון יציאה על פירות, וא"כ הלשון המחודשת כאן היא 'שיעשו'.
מי שיוכל להחכימני אודה לו מאד
בברכת התורה