הודעהעל ידי איש טלז » ד' יולי 18, 2018 11:46 am
ידוע ידעתי רק אין לי פירוש ברור בדבריו גם בדקתי בחיפוש באוצר ולא הונח לי
אולי מר יסייע
ואצטט מש"כ בזה במקו"א
לכאורה מוכח מדבריו דיאוש לא נפיק מרשות בעלים מיד, דא"כ מ"ט אינו זוכה בחצירו, ומה לי דאם הוה ידע לי' ל"ה מפקירה, הרי מ"מ אחר שנתיאש ממנה כבר אינה שלו, והוי זה ככל חפץ דהפקר, ובע"כ מד' רבינו ברוך דיאוש לא נפיק מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה, וע"כ אינו זוכה בזה שלא מדעתו.
אמנם צ"ב לפ"ז מש"כ רבינו ברוך כיון דאי הוה ידע לי' ל"ה מפקירה, ומה נתינת טעם הוא זה, ואטו הא דיאוש לא נפיק מרשות בעלים הוא מכח דאי הוה ידע לי' ל"ה מפקירה.
ואשר מוכרח בזה לדון בביאור דבריו, דכל הא דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, הוא רק משום דדעת אחרת מקנה אותו, ואף בהפקר חשיב כדעת אחרת מקנה וכדעת רש"י לעיל די"ב., וזהו שכתב רבינו ברוך דביאוש לא חשיב כדעת אחרת מקנה, משום דאין היאוש מדעתו, שהרי אילו הוה ידע לי' ל"ה מפקירה, [וראה חזו"א בב"ק סו' גבי יאוש]
ונראה עוד מקור לזה, ממש"כ רבינו ברוך שם דגם בדבר של בעה"ב שנתיאש ממנו, אינו זוכה בו בחצירו שלא מדעתו, עיי"ש, ואם הא דאין חצר קונה שלא מדעתו ביאוש, הוא משום דלא נפיק מרשות בעלים, לכאו' אי"ז טעם אלא דלא יזכה בו אחר, אך הבעלים עצמו שפיר מצי זכי בו, ובע"כ דהא דאין החצר קונה שלא מדעתו, הוא משום דליכא דעת אחרת מקנה, וע"כ גם הבעלים עצמו אינו קונה לזה בחצרו שלא מדעתו.
אמנם בד' הט"ז סימן ר"ס ס"א והנתיה"מ שם סק"א שנקטו דבדבר המונח מן האמורים דהוי הפקר, לא שייך דינא דרבינו ברוך, מבו' שפירשו דטעמא דרבינו ברוך הוא משום דיאוש ל"ה הפקר גמור ולא נפיק מרשות בעלים, דאם טעמא דרבינו ברוך הוא משום דביאוש ליכא דעת אחרת מקנה, הרי דה"נ בדבר המונח מן האמורים ליכא דעת אחרת מקנה, ואינו זוכה בזה שלא מדעתו, [וצ"ב איך פירשו לשונו דאילו הוי ידע ואולי מה"ט אין יאוש כהפקר וצ"ע]
אכן אין לפרש ד' המרדכי, דהוא משום דיאוש לא חשיב כדעת אחרת מקנה, דא"כ יהא הדין דגם הפקר שלא הופקר ע"י אדם, אלא הוי הפקר מעולם, לא יזכה לו חצירו שלא מדעתו, וזה לא שמענו, וצ"ע בזה.