מדוע לא ערך רבי עקיבא עצרת תפלה וזעקה לבנו הגוסס?

[טוב וחסד]

במסכת שמחות פרק שמיני, לאחר דברי הברייתא "אין מבטלין תלמוד תורה למת עד שתצא נשמתו". מופיע הסיפור עם רבי עקיבא כיצד נהג ע"פ ההלכה הזאת עד לקיצוניות:

"כשהיה שמעון בנו של רבי עקיבא חולה, לא ביטל מבית המדרש שלו, אלא פיקדו ביד שלוחין.
בא הראשון ואמר לו: נטען (כלומר חליו קשה), אמר להם: שאלו (כלומר, המשיכו לשאול בדברי תורה ואל תבטלו מלימודה).
בא השני ואמר לו: הכביד, החזירן לתלמוד תורה.
בא השלישי ואמר לו: גוסס, אמר להם: שאלו.
בא הרביעי ואמר לו: השלים.
עמד וחלץ את תפיליו וקרע את בגדיו, ואמר להם: אחינו ישראל שמעו,
עד כאן היינו חייבין בתלמוד תורה, מכאן ואילך אני ואתם חייבין בכבודו של מת".

[טברייני]

שים לב, הוא חס על תורתו שהיא היתה חשובה יותר.
אבל לשלוחין היה עדיף שיתעסקו בשמירה על הגוסס.

האם יש חילוק בין לומדי התורה?

אני מבין את התשובה בלב אבל קשה לי להביעה בכתב.

[שבענו מטובך]

בברכות סא ע"ב:

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.

משמע שאם לא היה אז זמן קריאת שמע, עדיין היה לומד תורה, אף שהוציאו להריגה. לשיטתו, שאין לבטל תורה בשביל תפילה וזעקה או בשביל קריאת שמע.
דיוק זה ידוע, אלא שאינני זוכר ממי זה.

[חרסון]

כד הווינא טליא שמעתי מדרשן אחד, שהזכות הגדולה ביותר לבנו של רבי עקיבא (היא שימשיך אביו ויעסוק בתורתו ("חיי עולם"). וזהו תירוץ הקושיא שבכותרת.

(ויש להעיר, שמלבד הזכות שישנה בלימוד תורה, יש כאן ע"ד ה'"יכולה היא שתרחם" בסוף שבת, והתשובה הידועה של ר"ש קלוגר על אי כתיבת קוויטל בשבת, שזכות השבת הנשמרת תגן כמו ויותר מברכת צדיק)

[אוצר החכמה]

שים לב, הוא חס על תורתו שהיא היתה חשובה יותר.
אבל לשלוחין היה עדיף שיתעסקו בשמירה על הגוסס.

האם יש חילוק בין לומדי התורה?

אני מבין את התשובה בלב אבל קשה לי להביעו בכתב.

לא צריך את התשובה שבלב שלך. התשובה פשוטה והלכתית.
ר' עקיבא לא רק למד הוא לימד תורה ברבים.

[כדכד]

מסופר על הנצי"ב מוואלוזין שכשהרבנית חלתה בקשו תלמידיו לומר תהלים ולא הסכים כי טען שהלימוד יותר חשוב ומועיל וכשגבר הלחץ הסכים שיאמרו רבע שעה תהלים והרבנית הבריאה. אמרו לו תלמידיו "בזכות רבע שעה תהלים הרבנית הבריאה" וענה להם "לא כי אלא בזכות שרק רבע שעה אמרו תהלים וכל שאר הזמן למדו".
כנראה רבי עקיבא סבר כמו הנצי"ב

[טברייני]

שים לב, הוא חס על תורתו שהיא היתה חשובה יותר.
אבל לשלוחין היה עדיף שיתעסקו בשמירה על הגוסס.

האם יש חילוק בין לומדי התורה?

אני מבין את התשובה בלב אבל קשה לי להביעה בכתב.

לא צריך את התשובה שבלב שלך. התשובה פשוטה והלכתית.
ר' עקיבא לא רק למד הוא לימד תורה ברבים.

נראה לי שזה לא רק זה, אלא יותר מזה.

[אוצר החכמה]

יש כמובן עוד תירוצים כגון שהם ממילא לא למדו. אבל אולי תחלוק איתנו את תשובת הלב שלך אולי אינה מוסכמת על כולם.

[חלמישצור]

אגב, בביאור הגר"א יו"ד שלט, ב, מביא גרסה אחרת מהרמב"ן לפתיחת הברייתא: 'אין פותחין בצידוק הדין על המת עד שתצא נפשו של מת, שכל הימים שהיה ר"ש בנו של ר"ע חולה לא ביטל' וכו'.

[סגי נהור]

מסופר על הנצי"ב מוואלוזין שכשהרבנית חלתה בקשו תלמידיו לומר תהלים ולא הסכים כי טען שהלימוד יותר חשוב ומועיל וכשגבר הלחץ הסכים שיאמרו רבע שעה תהלים והרבנית הבריאה. אמרו לו תלמידיו "בזכות רבע שעה תהלים הרבנית הבריאה" וענה להם "לא כי אלא בזכות שרק רבע שעה אמרו תהלים וכל שאר הזמן למדו".
כנראה רבי עקיבא סבר כמו הנצי"ב

או שסבר כתלמידו רשב"י, כדאיתא בזה"ק (ח"ג נט, ב) זימנא חדא הוה צריכא עלמא למיטרא, אתו חבריא לקמיה דר"ש ר' ייסא ור' חזקיה ושאר חבריא כו'. ופתח רשב"י בד"ת ועל ידי זה פעל שירדו גשמים. ומבואר בזה שרשב"י פעל בתורתו מה שהיו תנאים אחרים פועלים בתפילתם.

[חרסון]

מסופר על הנצי"ב מוואלוזין שכשהרבנית חלתה בקשו תלמידיו לומר תהלים ולא הסכים כי טען שהלימוד יותר חשוב ומועיל וכשגבר הלחץ הסכים שיאמרו רבע שעה תהלים והרבנית הבריאה. אמרו לו תלמידיו "בזכות רבע שעה תהלים הרבנית הבריאה" וענה להם "לא כי אלא בזכות שרק רבע שעה אמרו תהלים וכל שאר הזמן למדו".
כנראה רבי עקיבא סבר כמו הנצי"ב

או שסבר כתלמידו רשב"י, כדאיתא בזה"ק (ח"ג נט, ב) זימנא חדא הוה צריכא עלמא למיטרא, אתו חבריא לקמיה דר"ש ר' ייסא ור' חזקיה ושאר חבריא כו'. ופתח רשב"י בד"ת ועל ידי זה פעל שירדו גשמים. ומבואר בזה שרשב"י פעל בתורתו מה שהיו תנאים אחרים פועלים בתפילתם.

וקדמך בזה הדרשן שהזכרתי לעיל..

אלא שאח"כ חשבתי שיש לחלק, כי רשב"י בחר בעניין מיוחד השייך לגשמים (לכאורה מזה שאמרו כשנצרכו לגשם, ובדרושי חסידות מבוארת גם השייכות הפרטית), ואילו הכא ר"ע ענה לשאלות התלמידים, ובפשטות לא היה זה עניין השייך במיוחד לרפואה.