אוצר החכמה כתב:לא מובן לי השאלה.
ר"א לא מקלל את ר"ע. הוא אומר לו שזה העונש שהוא יקבל על החטא הזה ובזה יתכפר לו. צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה.
מקדש מלך כתב:מצו"ב אריכות בעניין
טוב וחסד כתב:אוצר החכמה כתב:לא מובן לי השאלה.
ר"א לא מקלל את ר"ע. הוא אומר לו שזה העונש שהוא יקבל על החטא הזה ובזה יתכפר לו. צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה.
יסביר לי כבודו את פשוטם של דברים: "בשחיטה השבתני, [בטענה מגוחכת, ובאת מכוחה לעקור דבר מן התורה. רש"י]". ולכן עונשך יהיה - "בשחיטה תהא מיתתו". יותר פשוט מזה לא קיים ומכאן הבן שואל אם זאת לא קללה - האם זאת ברכה????
אוצר החכמה כתב:אין כאן לא קללה ולא ברכה. אם מישהו אומר שהוא אכל תרומה ואומרים לו שהוא חייב מיתה בידי שמים זו קללה?
היה כאן פגיעה בכבודו של רבו (או בכבוד התורה ), ועל זה יודע ר"א ברוח קדשו שייענש ר"ע בעונש מסויים. הוא לא מקלל אותו אלא מודיע לו וזה לא תלוי בו ולא ניתן לשינוי על ידו.
גם הקונטרס שהובא טוען שזה לא היה קללה רק מסביר על בפלפול את כל הטעם בזה.
אוצר החכמה כתב:גם שם הוא לא קילל אותו.
אוצר החכמה כתב:עוד ראיה שלא קילל אותו אלא להיפך פעל להקל ענשו.
אוצר החכמה כתב:הדברים מדברים בעד עצמם היפך מה שאתה כותב.
תלמידיו של ר"א שלא כמוך לא עלה בדעתם שהוא מקלל את התלמיד. אלא שהוא אומר שכך יהיה ועל זה שאלו אותו אם הוא נביא.
טוב וחסד כתב:אוצר החכמה כתב:עוד ראיה שלא קילל אותו אלא להיפך פעל להקל ענשו.
בירושלמי מסכת שביעית (פרק ו הלכה א):
תני בשם ר"א לא מתו נדב ואביהו אלא שהורו בפני משה רבן. מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבי אליעזר רבו. אמר לאימא שלום אשתו: אינו יוצא שבתו - ולא יצא שבתו עד שמת! אמרו לו תלמידיו: רבי נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אני מקובל שכל תלמיד המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה".
הדברים מדברים בעד עצמם. ומכן מובן מדוע תפילתו של ר"ע התקבלה מיד כמסופר בתענית הנ"ל. ומה גם שר"א שמותי - מדת הדין.
בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתו. וצ"ע דאף דהיה מרגיש שהשיבו בקל, אך אטו משום הא צריך ליענש במיתה והנה בסנהדרין דף פ"ח. כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר"ע וחביריו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות (דהיה בנידוי) א"ל למה באתם א"ל ללמוד תורה באנו, א"ל ועד עכשיו למה לא באתם, א"ל לא היה לנו פנאי א"ל תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן א"ל ר"ע שלי מהו א"ל שלך קשה משלהן וכו'. ומשמע דר"א אמר כן ע"י רוח הקודש דאל"כ מנא ידע דיהיה קשה משלהן. וה"נ י"ל דר"א אמר שרואה שכך יהיה במציאות שיגיע לזה וסבור אני שהגורם לכך שנהג שלא בכבוד הראוי. ולא שקיללו ח"ו. אלא דודאי גם זה היה הגורם. ובירושלמי אי' דר"ע למד אצל ר"א הגדול י"ג שנה וזו היתה שאלתו הראשונה לפניו. ואמנם למסקנא דגמ' מבואר דכל המו"מ של ר"ע היה לכבוד רבו להזכירו בדרך כבוד את שלמד לפניו.
אמר לו ר"ע או חילוף וכו'. בבבלי תנא א"ל ר"א, עקיבא בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתו. לכאורה תמוה איך אמר ר"א הגדול כן לר"ע. אולם ברש"י שם פירש בשחיטה השבתני דבר שחוק וגיחוך שאמרת או חילוף. ומה אם הזאה שהיא שבות וכו' ובאת לעקור את מה שכתוב בו במועדו ויודע היית שאין זה קו"ח עכ"ל. הרי שר"א ראה בתשובת ר"ע תשובה של שחוק וגיחוך. ובכה"ג הרי הוא מגדר אונאת דברים לרבו הגדול, ובזה יש עוון מיתה בידי שמים. לא שהתכוון ר"א לקללו אלא שאמר לו החומרא שיש בתשובת גיחוך כזו שיתכן שיש בה מיתה בידי שמים. והיה הדבר כשגגה שיצאה מלפני השליט, עיין בב"מ נ"ט דאפילו ר"ג נח נפשיה בגלל אונאה שעשה לר"א גיסו כמ"ש שם, אמרו לאשתו של ר"א מנא ידעת אמרה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלו חוץ משערי הונאה. ופירש רש"י לפי שצער הלב הוא קרוב להוריד דמעות. וכן בב"ב כ"ב דנח נפשיה דר"א בר אבא לפי שגרם אונאה לרבי אבידימי, דכשסיפר הדבר לפני רב יוסף א"ל מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום לא נשהיי לאונייך. ופירש רש"י, אונאת בושתו. ובמנחות ס"ח צהבו פניך שהשבת את הזקן תמיהני אם תאריך ימים וכו'. וכתבתי בברכות פ"ו ה"ב, דהיסוד דאמר תמיהני וכו' משום שהיה זה הונאת דברים. וכן שם, למה לגלגת, חכם אין כאן זקן אין כאן, אמרו לא יצא שנתן עד שמתו, ובבבלי שם תמיהני אם יוציא שנתו. והיסוד שהיה לו מפני שישנה בליגלוג אונאת דברים. ובנזיר פ"ז ה"ב ובעובדא דאבא בר נתן דאמר הגע עצמך וכו' והוו עיינין ואתחמי גחיך ואקפד עלוי ומית, וכנראה מפני אונאה. ואף כאן לר"א נדמה שמשיבו תשובה של גיחוך מפני שלא מחשיבו וגרם לו ר"ע אונאת דברים והיה הדבר כשגגה וכו'. ועיין מ"ש ביבמות פ"א ה"א פיסקא, אמר ר"י לא דר"א פליג, עיין שם. ועיין בסוף ברכות, שיצאה נשמתו כשסרק בשרו וכו', ואולי שחיטה לאו דוקא אלא לומר, באכזריות גדולה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים