מולד זקן
ג"ט ר"ד בשנה פשוטה
בט"ו תקפ"ט אחר עיבור
ולשון הרמב"ם הל' קידוש החודש פ"ז ה"ז וה"ח
והראב"ד בהשגה להלכה ז' כתבומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהלוכם האמצעי לא במקומם האמתי כמו שהודענו לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה כדי לפגוע ביום הקבוץ האמתי כיצד בשלישי קובעין ברביעי דוחין בחמישי קובעין בששי דוחין בשבת קובעין באחד בשבת דוחין בשני קובעין.
ועיקר שאר הארבע דחיות האלו הוא זה העיקר שאמרנו שהחשבון הזה במהלך אמצעי וראיה לדבר שהרי המולד יהיה בליל שלישי וידחה לחמישי ופעמים רבות לא יראה ירח בליל חמישי ולא עוד אלא ולא בליל ששי מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קבוץ אמתי אלא בחמישי.
א"א מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה ואני איני מאנשיה כי גם רבותי לא הגיעו אליה ע"כ לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו אך כשפגעתי בדבר הזה שכתב נפלא בעיני הפלא ופלא ואם יהיה המולד בבגה"ז על הדרך האמצעי למה לא ידחה למחרתו אל המולד האמיתי ולדבריו אין ראוי לעולם לקובעו ביום מולדו ומה חטא אד"ו שלא יהיה בו המולד לעולם באמיתי ולעולם ידחה ומה זכה בגה"ז שיהיה בו ולא ידחה ואנו קבלנו דחיית אד"ו משום יום ערבה שלא יבא בשבת ומשום יום הכיפורים שלא יבא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת ודחיית בד"ו משום אד"ו והוא בעיני כמתעתע.
האם יש מי שמסביר כוונת הרמב"ם על דרך החשבון
-----
ועוד לא אבין לשון הרמב"ם דלכאורה בחשבון הלל יש ב' דברים שונים מקידוש ע"פ הראי'
א' דחשבון הלל הולך על דרך האמצעי - והראי' על האמתי
הב' דבחשבון הלל ר"ה נקבע ביום המולד [היינו בעת הקיבוץ] [אם לא באופן שנדחה ע"י אחד מהדחיות] - ובזמן הראי' הרי מיכסי סיהרא לכמה שעות ועל כרחך דר"ה נקבע בשיעור שיראה והיינו לא ביום הניגוד
והרמב"ם כתב בטעם הדחיות שיגיע אל האמתי - ובראי' לדבר שמביא מדבר גם משיעור שיראה [וצ"ל בכוונתו דאף שהלל תקנתו על המולד ולא על שיעור שיראה, מ"מ להפרש של שלשה ימים ע"כ שהאמתי הי' מאוחר להאמצעי]
אבל צ"ע לכאורה דאף שהאמצעי פעמים שמקדים לאמתי אבל נגד זה הרי פעמים שמאחר ולמה דוחין בכל אופן
וצ"ל כוונתו דאם האמתי מקדים לאמצעי אין הפסד דאז עכ"פ שיעור שיראה מתקרב על שיעור האמצעי
זה נראה תורף כוונתו אבל לא אדע לכוון הלשון בפנים
-----
וגם אשאול אם יש שום הרכבה חשבונית בחשבון הלל
שלענ"ד גם אם הי' ההלכה או התקנה [לכל חד כדאית ליה] שקובעין ר"ה ביום המולד ולא הי' שום דחיות הי' ג"כ הדברים מסתדרים בלי שום סטי' במשך השנים כמו בחשבונינו [רק כמובן דלולא הדחיות לא הי' רק שנים כסדרן ושלמים, ולא חסרים כמובן]
וזאת ידוע כי ג"ט ר"ד -ובט"ו תקפ"ט - הם רק כתולדה דדחיית מולד זקן, ואד"ו
וזה חשבון פשוט וקל