אליהו בן עמרם כתב:ובעניותי קשה לי:
אם חיישינן לנשרו השערות מחמת חזקה דרבא, שרוב בני י'ג מביאים שערות, כדאיתא בתוס' בנידה, א'כ זה גורם לכאורה לספיקא דאורייתא. ומה מקום יש לחלק בין אם חייב מיתה וכרת או סתם ספק מצות עשה? בשניהם צריך להיות הדין דספיקא דאורייתא לחומרא.
אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....
מקדש מלך כתב:אולי תציין איזה תשובה זה בשו"ת?
מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).
ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....
מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.
אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).
ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.
ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?
החושב כתב:אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....
לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.
אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.
גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"
אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.
אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?
מקדש מלך כתב:אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).
ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.
ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?
עד כמה שזכור לי מסוגיית פסחים דף ט., יש מושג של ספק שאינו שקול אלא 'ספק הרגיל' שנוטה יותר לצד אחד, ומכל מקום נחשב 'ספק' כיון שאינו רוב גמור. ו'דאורייתא' היינו שעסקינן במילי דאורייתא, ולא שחייבים להחמיר מדאורייתא.
לא הבנתי מה אתה מתכוון במילים 'חזקה דהשתא', בד"כ חזקה דהשתא הוא כשהמצב הנוכחי ברור לנו, ואנו מסתפקים האם להשליכו גם אחרונית, כאן אין לנו מושג מה בעצם קורה עכשיו.
ואיני מונח בסוגיות, אך אני מנסה לעזור ממה שנראה לפום ריהטא.
מקדש מלך כתב:אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.
גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"
אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.
אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?
התכוונתי לשורה הזאת ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול
אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).
ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.
ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?
עד כמה שזכור לי מסוגיית פסחים דף ט., יש מושג של ספק שאינו שקול אלא 'ספק הרגיל' שנוטה יותר לצד אחד, ומכל מקום נחשב 'ספק' כיון שאינו רוב גמור. ו'דאורייתא' היינו שעסקינן במילי דאורייתא, ולא שחייבים להחמיר מדאורייתא.
לא הבנתי מה אתה מתכוון במילים 'חזקה דהשתא', בד"כ חזקה דהשתא הוא כשהמצב הנוכחי ברור לנו, ואנו מסתפקים האם להשליכו גם אחרונית, כאן אין לנו מושג מה בעצם קורה עכשיו.
ואיני מונח בסוגיות, אך אני מנסה לעזור ממה שנראה לפום ריהטא.
יישר כח למר.
אך הרי מדובר, שלא מצאנו השתא שערות, וא"כ זה אולי אומר שלא היו שערות גם מקודם, כמו כל חזקה דהשתא.
אלא, שבגלל הרוב של "חזקה דרבא" - אמרינן "שמא נשרו", ולכן אין עכשיו.
ואם כך, מגדר ספק לא יצאנו. וכן איתא בשו"ע אבהע"ז - כדלעייל.
אלא שבן רבינו הרעק"א מגלה לנו בגליון מהרש"א על השו"ע בסימן ל"ז, שיש דיוק בדברי הבית יוסף באבהע"ז, שזה דווקא במה שחיובו כרת או מיתה.
והכנס את זה בכלל תמיהתי על הרעק"א, למה באמת כך? (ומה עוד שבלשון השו"ע לא הקפיד לומר את הדיוק של הגר"ש אייגר בבית יוסף, אלא סתם: "ספק דאוריתא" ותו לא.)
אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.
גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"
אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.
אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?
התכוונתי לשורה הזאת ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול
כלומר, לדעת מר, הדוחק הגדול הוא השאלה השניה ששאלתי על הרעק"א?
אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.
אליהו בן עמרם כתב:החושב כתב:אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....
לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.
זאת אומרת, שלא דנים את חיוב החינוך של האב ככל דין דרבנן, שספיקו לקולא. אלא הכל תלוי איך נכריע לדינא את הספק של הבן.
וזה מנין?
למה לא נאמר, שכל אחד נידון בפני עצמו. הבן יהיה פטור מחיובו מהטעם שכתב הרעק"א, והאב יהיה פטור מחיוב חינוך שהוא דרבנן, מצד ספיקא דרבנן לקולא?
כי לכל אחד מקור חיוב שונה, ואינו תלוי זה בזה.
החושב כתב:אליהו בן עמרם כתב:מקדש מלך כתב:ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.
אני גם חושב כמו 'מקדש מלך'.
את השאלה מדברי השו"ע באבן העזר לא הבנתי. מה שהוא כותב 'דאורייתא' - זה מדבר הגמרא בנדה (מו.) שדווקא בעניינים דאורייתא חוששים שמא נשרו, אבל בדרבנן - לא.
וכמדומה אין מכך ראיה שכל זה הוא דין דאורייתא. אלא יתכן שהוא דין דרבנן, וחכמים אמרו שבנידונים דאורייתא צריך להחמיר. אבל מדאורייתא גם בנידונים דאורייתא יתכן שיש להקל. [כמדומה חלק מהמפרשים (אולי נודע ביהודה) סוברים שחזקה דרבא אינה חזקה דאורייתא כלל. ולפי שיטה זו, מה שכתבתי הוא פירוש מוכרח, לכאורה]
החושב כתב:אליהו בן עמרם כתב:החושב כתב:אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....
לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.
זאת אומרת, שלא דנים את חיוב החינוך של האב ככל דין דרבנן, שספיקו לקולא. אלא הכל תלוי איך נכריע לדינא את הספק של הבן.
וזה מנין?
למה לא נאמר, שכל אחד נידון בפני עצמו. הבן יהיה פטור מחיובו מהטעם שכתב הרעק"א, והאב יהיה פטור מחיוב חינוך שהוא דרבנן, מצד ספיקא דרבנן לקולא?
כי לכל אחד מקור חיוב שונה, ואינו תלוי זה בזה.
זו היא סברא פשוטה. חכמים חייבו במצות בחינוך לא (רק) בשביל לזכות את האב במצוות, אלא בשביל שהבן יתחנך. לכן לא מסתבר כלל שבמקרה המדובר הבן יפול בין הכיסאות: הוא לא אחראי לדאוג לעצמו, והאב לא אחראי לדאוג לו.
אליהו בן עמרם כתב:החושב כתב:אני גם חושב כמו 'מקדש מלך'.
את השאלה מדברי השו"ע באבן העזר לא הבנתי. מה שהוא כותב 'דאורייתא' - זה מדבר הגמרא בנדה (מו.) שדווקא בעניינים דאורייתא חוששים שמא נשרו, אבל בדרבנן - לא.
וכמדומה אין מכך ראיה שכל זה הוא דין דאורייתא. אלא יתכן שהוא דין דרבנן, וחכמים אמרו שבנידונים דאורייתא צריך להחמיר. אבל מדאורייתא גם בנידונים דאורייתא יתכן שיש להקל. [כמדומה חלק מהמפרשים (אולי נודע ביהודה) סוברים שחזקה דרבא אינה חזקה דאורייתא כלל. ולפי שיטה זו, מה שכתבתי הוא פירוש מוכרח, לכאורה]
לא שמתי דגש על מה שכתב "דאוריתא" בלבד.
אלא על מה שכתב :"שהוא ספק דאוריתא" כלומר לא בתורת חשש בעלמא, שחוששים בדבר שהוא מן התורה, אלא שהספק "שמא נשרו" הוא ספק דאוריתא.
מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).
ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 306 אורחים