הודעהעל ידי ברוך שאמר » ב' אוקטובר 03, 2011 2:35 am
אם כבר עסקינן בפיוט זה.
המשך הדברים הם הדמיון של האדם, משול: 1. כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. 2. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. 3. וּכְצִיץ נוֹבֵל. 4. כְּצֵל עוֹבֵר. 5. וּכְעָנָן כָּלָה. 6. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. 7. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. 8. וְכַחֲלוֹם יָעוּף. אלא שלא נתבאר מה לא הוטב בדימוי הראשון שנצרך לו דימוי בתרא, עד שכל הדימויים צריכים ביאור והבנה.
אכן, יש בכמה מהם הבדלים, לדוגמא, חרס הנשבר אכן אי אפשר להשיבו אל מה שהיה, אבל עדיין ניתן לכתתו לעפר ולהשיבו לכלי חדש, אבל החציר היבש לא ניתן להחיותו כלל, כי לא ניתן לזרעו ולהצמיח ממנו דבר מה. החציר היבש לא היה תקוה להוציא ממנו פרי, אבל הציץ נועד להוציא פרי מתוק לחיך, ואילו עתה נבל. הצל העובר הוא צל של דבר שיש בו ממש, והוא היוצר את הצל, הצל עבר אבל הדבר ישנו עתה במקום אחר, אבל ענן כלה אין בו ממש, שנעלם ולא נותר ממנו כלום. אולם למרות כל ההסברים, חסרה כאן הבנה והסבר אחיד העובר כחוט שני בין הדברים.