אליהו בן עמרם כתב:הנה קי"ל דכל המצער את חברו צריך לפייסו.
ומה הדין בקטן, שמחילתו אינה מחילה, כיון שאין לו דעת. (לאור הסוברים, שקשה צער הקטן שלא ניתן להמחל)
ויש לי בזה כמה צדדים:
מה דעתכם?
עיינתי קצת בדבר, והרי לפניכם (בקיצור ובתמצית) מה שהשגתי בינתיים בס"ד לעיונכם ולחוות דעתכם:
מצד אחד - מספרים על הגריי"ק בעל קהילות יעקב זצ'"ל שהגיע לבקש מחילה בברמ"צ, מפני שחשש שפגע בחתן הברמ"צ כ- 6 שנים לפני שהגדיל.
גם משמיה דהגר"י אברמסקי זצ'"ל מספרים שרבו הגר"ח מבריסק זצ"ל העיר לו על שצבט צביטת חיבה בלחיו של קטן, כי הרי זה כואב לקטן, ולא ניתן להמחל.
והגר"י סרנא זצ"ל כותב זאת במפורש בדליות יחזקאל (חלק ד' עמ' קע"ו), שיש להזהר יותר מלבייש קטן, כי לא ניתן להמחל.
ומצד שני - נכתב ב"חוט שני" להגר"נ קרליץ זצ"ל (חלק ר"ה יוכ"פ סוכות עמ' ק"א) (בתמצית הדברים), כי אמנם אין מחילת קטן בממון כלום, אפילו אם אמר שמוחל, אבל מחילה לסלק הקפידא - שייך אף בקטן, כיון שענין המחילה לסלק קפידת הנפגע, שיעבור צערו ולא יחשוב על זה.
בפשטות, לשון המשנה והגמ' ביומא מסייעים לדברי הגרנ"ק. ביומא פ"ה איתא: "עד
שירצה את חברו". וביומא פ"ז איתא: כל המקניט את חברו אפילו בדברים צריך
לפייסו. כלומר, עניינה של בקשת המחילה אינה אלא ריצוי ופיוס הנפגע והפגת צערו מחמת הפגיעה, וזה לכאורה שייך אף בקטן.
וא"כ נדרשים אנחנו להסביר את מנהגם של אותם גדולים, שסברו שמחילת קטן אינה מחילה.
ואולי, היה מקום לומר, שהם סוברים שפגיעת הפוגע נחשבת כ"נזק רוחני" בכבודו של הנפגע. וכפי שקמה ל"ניזק" בממונו "זכות תביעה" כנגד מי שהזיקו, כך קמה לנפגע "זכות תביעה" כנגד מי שפגע בו ובכבודו והזיקו "נזק רוחני". זכות תביעה זו, אפשר לבאר אותה כ"זכות" לתרעומת, או כ"זכות" לנטירת הכעס כלפי הפוגע, או כ"זכות" לתבוע מהפוגע בקשת מחילה.
והואיל וכך, כפי שניתן לסלק "זכות תביעה" ממונית ב"מחילה", כך גם "זכות תביעה" שנובעת מ"נזק רוחני", ניתן לסלקה רק ב"מחילה". ולא יספיקו פיוס וריצוי בלבד, כיון שמה שעכשיו מתרצה ומתפייס, איננו משלים ואיננו מכסה על הפגיעה בכבודו שכבר נעשתה, כי את הנעשה אין להשיב.
ויש לענ"ד כמה נפק"מ ל- 2 הצדדים הנ"ל:
א. מחילת קטן על צערו ובושתו - אי מהני. דא"נ דבעינן סילוק התביעה ב"מחילה" ולא רק ריצוי ופיוס, בקטן שאין בו דעת - אינה מחילה. אבל כן ניתן לרצותו ולפייסו.
ב. אם מספיק רק לרצות ולפייס את הנפגע, מבלי לבקש במפורש "מחילה", ומבלי שהנפגע יאמר "הריני מוחל". לדעת הגרנ"ק - צריך להועיל, ולדעת הגריי"ק והגר"ח מבריסק זצ"ל - לא מהני.
ג. אם מהני שיאמר הנפגע בפיו "הריני מוחל", אך ליבו בל עימו, ואינו מרוצה ומפויס, ועדיין הוא מקפיד בליבו על הפוגע בו. לדעת הגרנ"ק זצ"ל - לא מהני, ולדעת החולקים, דבעינן "מחילה", לכאורה צריך להועיל, כי הרי סילק את ה"תביעה" שלו כנגד הפוגע באמירתו "הריני מוחל", בדיוק כמו שמועיל לכאורה בכה"ג במחילת חוב ממוני.
ד. אם דיברו על אדם מסוים לשון הרע, והוא כלל אינו יודע מזה ולא נצטער מזה. הנה, אם רק צריך לפייסו ולרצותו, כרגע אין טעם לעשות זאת, כי אינו בצער מחמת מי שדיבר עליו. ואם נימא שקמה לנפגע זכות תביעה מחמת ה"נזק הרוחני" שנעשה לו, הרי גם אם אינו יודע על זה דבר, ה"נזק הרוחני" כבר נעשה (אלה שקיבלו את הלה"ר כבר מתרחקים ממנו ולא עושים איתו שידוכים או עסקים וכן הלאה), וא"כ יש לבקש "מחילה" על מנת לסלק את תביעתו בענין.
ה. לפי שיטת הגריי"ק והגר"ח מבריסק זצ"ל, לפי הבאור הנ"ל, שצריך "מחילה וסילוק התביעה בגין ה"נזק הרוחני", האם יוכל הנפגע לטעון "מחילה בטעות" (דלא מהני לפי הש"ך), במידה ולא ידע את היקף הנזק לאשורו כשמחל, או האם נאמר ב"נזק רוחני" שאין לו קצבה, שלא ניתן להמחל כיון דהווי מחילה על דבר שאין לו קצבה דלא מהני לשיטת הטור.
ו. אם פייס הפוגע את הנפגע וגם אמר לו הנפגע במפורש "הריני מוחל", ולאחר כמה זמן שוב נתעורר צערו של הנפגע מחמת אותה פגיעה שפגע ובייש אותו הפוגע. הנה, אם מצד "מחילה" וסילוק נקטינן, אין בצערו המתחדש כלום, כי כבר מחל וסילק הנפגע את תביעת נזקו הרוחני מהפוגע, בדיוק כמו שלא יכול להתחרט על מחילת חוב ממון, לאחר שמחל. ואולם אם מצד "ריצוי ופיוס" נקטינן, הרי מתברר עכשיו שהנפגע עדיין לא התרצה כדי צרכו, ולא הופג צערו לעולם.