א"ר אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט על פה שנא' אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ור' יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט בכתב שנא' כי על פי הדברים האלה ואידך נמי הכתיב אכתוב לו רובי תורתי ההוא אתמוהי קא מתמה אכתוב לו רובי תורתי הלא כמו זר נחשבו ואידך נמי הכתיב כי על פי הדברים האלה ההוא משום דתקיפי למיגמרינהו.
ברש"י פי' דהנידון הוא האם הכתוב בתורה והנלמד ממנה בי"ג מידות זה הרוב, או דהלמ"מ זה הרוב. ובמהרש"א הוסיף ד"על פה" כולל מה שחידשו חכמי הדורות מדעתם.
וצל"ע בפירושים הללו במה תליא פלוג' ר"א וריו"ח, האם עמדו למנין ונמצאו חלוקים בכמה מקומות ובזה תליא הרוב והמיעוט?
ובחת"ס פי' דהדבר תלוי בפלוג' בגמ' תמורה על ההלכות שנשכחו והוחזרו בפלפוליו של עתניאל בן קנז, עי"ש.
ובבאר שבע בהוריות ד. (צוין ע"י הרעק"א בגיטין) פי' דהנידון הוא לענין הנדרש בי"ג מידות אי הוי בכלל תושב"כ או תושבע"פ.
ועי"ש בבאר שבע שכ' דנפק"מ לדינא בפלוג' ר"א וריו"ח לענין "זיל בתר רובא" לגבי טעות בהוראת ב"ד. (וצ"ע, וגם לכאו' י"ל בזה כל קבוע במע"מ דמי).
וכעיקר דבריו כ' המבי"ט בהקדמתו לס' קרית ספר פרק ג, עי"ש בהרחבה, ואף הוא כתב את הנפק"מ של זיל בתר רובא, וכפה"נ דבריו הם המקור של הבאר שבע.
ועי' בפמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח שהוסיף כמה נפק"מ לדינא בהאי פלוג', וכגון האם מי שנשבע על דבר האסור מי"ג מדות והלכה למשה מסיני חייל שבועה עליה כמו חצי שיעור.
הספורנו בפ' משפטים ביאר שהדבר תלוי איך למנות את הדברים הרמוזים בתורה, אלא שאינם מובנים לרוב ישראל כי אם ע"י מורה צדק.
בדרשות הר"ן (הדרוש החמישי בסגנון אחר / הדרוש השביעי) נראה שהנידון מה הרוב הוא נידון על החשיבות, האם הכתוב בתורה והרמוז בה, או הלמ"מ ותקנות חז"ל וסברותיהם שאינם רמוזים בתורה. ומשמע בדבריו שיש נפק"מ בזה לענין השכר, וכמו שצירף לזה את מאמר חז"ל חביבין ד"ס מיינה של תורה.
זכורני שיש בזה עוד ביאורים, (ושמעתי פעם מהגר"מ שפירא, שאמר בביאור ד' הרמב"ם הידועים ש"אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה", דמקורו הוא משי' רבי יוחנן הנ"ל).
אשמח להחכים עוד בנושא הזה.