זכורני מקרה שהיה בירושלים, עת שהובא למכירה מין דג בלתי מוכר אשר לא נודע טיבו קודם. כשהגיעה הידיעה לאבא – החליט להכשיר את הדג למכירה. מיד קמו עוררין בירושלים ופרסמו מודעות בירושלים שהדג הנמכר הוא מהדגים הטמאים ואסור באכילה. שאלתי את אבא מה ראה להכשיר דג זה. הוא הוציא מיד מן ארון הספרים משניות עם פירוש בעל תפארת ישראל, והראה לי את שם הדג הזה, ומובא שם בין הדגים המותרים. לאחר מכן, אסף אבא רבנים וסוחרים והראה על גבי נייר צהוב נגד השמש על דג מהמין הזה שהיה מאבד את קשקשיו מיד עם צאתו מן המים
הסיפור הביאני לנסות להתחקות אחר הפרשה ההסיטורית, ולנסות להבין מה ראה הרב המתיר, ומה מציאה נמצא ה"תפארת ישראל" שלא ראו אחרים. ובכן, בלי להלאות בפרטים, עלה בידי כך:
1. בירושלים אותן שנים (שנות התש"ך) התנהל פולמוס עז אודות כשרותו של דג החרב, כאשר טיעון מרכזי הוא הטיעון שהוא משיר קשקשיו עם עלותו מן המים
2. התפארת ישראל היחיד שמצאתי רלוונטי לענין, הוא תפארת ישראל במסכת שבת המציין שדג קולייס האיספונין המצויין במשנה הוא הדג הידוע בשם "מאקרעל". בתוספתא בחולין מצויינת רשימה של דגים המשירים קשקשיהם בעלותם מהמים, וקולייס האיספונין הוא אחד מהם.
הנקודה השניה גרמה לי להיות בטוח שהפולמוס המדובר נסוב על המקרל. גם העובדה שתפארת ישראל לא מתייחס ישירות לכשרותו של הדג או לקשקשיו אלא יש לחברו עם התוספתא בחולין מקילה על ההבנה מדוע לא בלט לעין העוסקים בדבר.
מאידך, לא מצאתי זכר לפולמוס אודות מקרל, וכן מצאתי פולמוס עז אודות דג החרב.
לאחר שמצאתי פה את מאמרו של הרב ארי זיבוטובסקי המתאר את התפתחות הויכוח על כשרות דג החרב, עלה לי כיוון אחר: מצויין שם כי אחד מטיעוני המתירים של דג החרב היה שהוא שייך למשפחת המקרלים שהיא "ידועה" כמשפחה כשרה. (ראה שם דיחוי לטענה זו במאמר, שהוא רק דומה למקרלים אך לא ממש בן משפחה).
אמנם, כל אלו שרצו להתיר את דג החרב רצו לזהות אותו עם ה"כספתיאס" המובא בתוספתא בחולין, ולא עם הקולייס המובא שם גם הוא. מה שהופך את התפארת ישראל באמת למציאה מעניינת שמוזר שלא התייחסו אליה, מה עוד שויקיפדיה מראה בקלות שעד היום מקרל נקרא ממשפחת הקולייסים. (מבדיקה חוזרת, רק בחלק מגרסאות התוספתא מובא הקלוייס ברשימת הדגים המשירים קשקשיהם).
יתכן שהמקרל הוא שם כללי מידי ליותר מידי דגים (שלא כפי שנהגתי לחשוב) ולפיכך לזיהויו של התפארת ישראל יש ערך פרקטי מועט.
אך ראו כאן במאמרו של ד"ר משה רענן על זיהוי הקולייס כמקרל למרות שאינו מזוהה כך בטקסונומיה המודרנית:
עור רך חשוף כמעט לחלוטין מקשקשים מאפיין מיני מקרל הנקראים גם קוליאס. חלקו השני של השם "איספנין" קשור לתפקידה המרכזי של ספרד בדיג המקרל או במסחר בו. הדמיון הרב במבנה, ההתנהגות והתפוצה של מיני מקרל שונים מצביע על האפשרות שכולם או חלקם נקראו בשם משותף קוליאס האיספנין... בטקסונומיה המודרנית כולל השם מקרל כ – 50 מינים שמתוכם 21 מינים, השייכים לשלושה סוגים, מוגדרים מקרל ספרדי. כמין המייצג את קבוצת המקרלים בחרתי בקוליאס כל-ימי(1) (תמונה 1), למרות שעל פי הטקסונומיה המודרנית הוא איננו מקרל ספרדי (תמונה 2), בגלל תפוצתו הרבה בים התיכון ווהחופים האטלנטיים של אירופה ואפריקה.
אשמח לשמוע זויות חשיבה נוספות או מקורות חדשים.