מעשה משונה מאד המיוחס לחת"ס

[יושב סתר]

ל' הרמב"ם ברכות י יא: הרואה מחכמי אומות העולם אומר בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם, חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו.

[מקדש מלך]

ומה משונה כל כך?

[יושב סתר]

הבאתי לפני הצילומים את לשון הרמב"ם, אולי צריך להדגיש

[מה שנכון נכון]

העיר ע"ז ביחו"ד.

[יושב סתר]

מה זה הר"ת? יחוה דעת?

[מקדש מלך]

חיפשתי בבר אילן וראיתי בילקוט יוסף:

ואמנם הגאון רבי משולם מטיסמניץ סובר שאין לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו על חכם בזה"ז. והובאו דבריו בספר זכרון למשה (דף פ"א ע"א). כיעו"ש. ושם כתב שבעל החתם סופר היה מסופק אם לברך ברכה זו על רבו הגאון רבי משולם, מכיון שהרמב"ם השמיט ברכה זו מחיבורו, ובלי ספק דהיינו טעמא דסבירא ליה שאין לנו חכמים בזמן הזה שראויים לברכה זו. אבל אפשר שלא נאמר כן על גאון עוז כמו רבינו משולם, וכשהקביל פני הגאון, פתח ואמר, ת"ר, הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה' אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו, ובירך בשם ומלכות בקול רם. והמשיך בשאלה, רבינו, למה הרמב"ם השמיט דין זה? ותירץ לו תירוץ ע"פ דרך החריפות והפלפול. ע"ש. אולם באמת זה אינו, כי הרמב"ם הביא דין זה במפורש (בפ"י מהל' ברכות הלכה יא) ולא השמיטו כלל. ונראה ששמע השומע וטעה. ומה שעשה מעשה רבינו החת"ס לברך בשם ומלכות דרך לימודו בש"ס, נראה שמעיקר הדין היה סובר החת"ס שצריך לברך ברכה זו בשם ומלכות אף בזה"ז על גדולי הדור, כמבואר בש"ע, ורק לרווחא דמילתא בירך בהזכרת השם דרך לימודו בש"ס, שאלמלא כן, בודאי שבזה לא יצא מידי ספק ברכה לבטלה, וכמבואר במג"א (סימן רטו סק"ה), שהקורא ברכה דרך לימודו בש"ס צריך לאומרה בלי הזכרת השם.

ואמנם להציל את הפלפול היפה שאמרו בשם רבי משולם, יתכן שהחתם סופר שאל אותו על ברכת חכם הרזים, שמבואר בהמשך הגמרא שם (נח:) שיש לאומרה על חכם מופלג ביותר, ושאל למה השמיט הרמב"ם ברכה זו (הטור כתב שאין בזמנינו תלמיד חכם כזה, אבל הרמב"ם הרי כותב גם הלכות שאינן נוהגות בזמן הזה).

[לענין]

מצווה ועושה.PNG (32.92 KiB) נצפה 1185 פעמים