כתב מרן החבי"ב בשו"ת בעי חיי חו"מ ח"א סימן קסו, ובכנה"ג חו"מ סי' רנג הגב"י אות יט בענין אם בעינן מצוה לקיים דברי המת: "הסברא הב' היא סברת רבינו יונה שכתב הרשב"א ז"ל בשמו דכל שנתנם ביד שליש אף על פי שלא הושלש מתחילה לכך מצוה לקיים דברי המת".
ובעקבותיו הלכו כל האחרונים שייחסו שיטה זו לרבינו יונה, אולם לי הדל לא מצאתי לע"ע דברי הרשב"א הנ"ל שכתב כן בשם רבינו יונה, ונ"ל לכאורה כוונתו למש"כ הרשב"א בחידושיו לגיטין יג ע"א בשם ר"ת "אלא ודאי ש"מ דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא במוסר ביד שליש או ביד שליח או במה שהוא ביד אחרים" - וזהו דלא כמ"ש התוס' שם ד"ה והא בדעת ר"ת ד"לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש מתחלה לכך ביד שליש".
האם יתכן שט"ס הוא בדברי מרן החבי"ב וצ"ל ר"ת?