ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן ואם מתפאר לא די שאינו מקבל שכר אלא אפילו מענישין אותו עליה.
וכבר העיר עליו רבינו הח"ח בספרו אהב"ח -
עין ביו"ד סימן רמ''ט סעיף י''ג בהגה, שכתב שם, דלא יתפאר אדם בצדקה שנותן; ואם מתפאר, לא די שאינו מקבל שכר וכו', ועין בהגר''א שם, שצין על זה מהא דבבא בתרא (דף י':): נענה רבן גמליאל ואמר (משלי י"ד ל"ד): ''צדקה תרומם גוי וגו' ''. כל צדקה וחסד שעושין וכו', שאין עושין אלא להתיהר בהן וכו' [הינו להתפאר]. ואף דבגמרא שם מירי, שעשה לכתחלה על מנת להתיהר סבירא להו להפוסקים, דחד דינא להו. ולעניות דעתי לא ידעתי מנין להו, דלא מצינו שאדם אובד צדקותיו שעשה, כי אם בתוהה על הראשונות. ואף דיש לו עתה חטא, במה שמתגאה ומתפאר, הלא מכל מקום אינו תוהה על עצם המצוה שעשה מתחלה.
- -
ולענ"ד גם אם כל כוונתו בעשיית הצדקה זה רק בשביל להתפאר, עדיין לא מצינו דכוותיה בשאר מצוות שאין לו שום שכר אלא עונש, ובפרט דלגבי מצות חסד וצדקה כ' האחרו' דלכו"ע מצוות אי"צ כוונה כי סו"ס הועיל לחבירו. ולכאו' הדבר צריך ביאור.
- -
צירפתי עוד מקורות לענין הזה מתוך הספר בין אדם לחבירו להר"ש גלעד -
- בין אדם לחבירו.jpg (199.67 KiB) נצפה 600 פעמים