הודעהעל ידי סייג לחכמה » ב' מרץ 11, 2024 10:53 pm
ידוע מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הובא במג"א סי' ק"ו (סק"ב), אם החיוב תפלה בכל יום הוא מדאורייתא, והיינו "פעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה, ובאו אנשי כנה"ג וקבעו זמן לתפלה וגם נוסח התפלה, דכתיב 'ולעבדו בכל לבבכם' ודרשו חז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה , או מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
הנה יש לדון אם להרמב"ם דס"ל דתפלה היא חיוב מדאוריייתא אם בזה היום הולך אחר הלילה ומכיון שהתפלל תפלת ערבית יצא בזה יד"ח מה"ת, או לא דהלילה הולך אחר היום.
הפמ"ג (בפתיחה להלכות תפילה ד"ה הרמב"ם) כתב דבכה"ג שלא התפלל כל המעל"ע לא יכול להשלים מה"ת במעריב שלאחר מכן מכיון שעבר מעל"ע כבר לא מחויב בתפילה של אתמול, ומבואר דחיוב התפילה דאורייתא מתחיל מהלילה, ועיין בהמשך דבריו שם, אמנם עיין בדבריו במשב"ז (סי' ד ס"ק ט"ו) שכתב בדין לחזר אחר מים לתפילה, דלדעת המ"א דתפילה ד"ת י"ל דמנחה דרבנן ושחרית ד"ת וערבית רשות, ומש"ה בשחרית החמירו יותר, ומשמע דהחיוב דאורייתא אינו מתקיים בתפילת ערבית, ועיין בדבריו (שם ס"ק א).
והגאון רבי אליהו ראם ז"ל (נדפס בקובץ מוריה שנה ז' י"א -י"ב) כשדן בנושא זו כתב וז"ל: ובעיקר דברי הרמב"ם שפוסק שצריך להתפלל בכל יום מן התורה מביא הלח"מ בשם המבי"ט דילפינן זה מדכתיב ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך וכו' כיון שאוכלים בכל יום צריכים להתפלל בכל יום, והפר"ח (או"ח סי' פ"ט סק"א) מוסיף על זה מהא דדרשינן בב"ק (צ"ב) ובב"מ (ק"ז) דקאי על פת שחרית א"כ חיוב התפלה ביום, ולא בלילה, אך דבר זה מופרך מדברי הרמב"ם עצמו דפסק דנשים ועבדים חייבים בתפלה דהוי מ"ע שלהז"ג ואם נאמר דחיוב תפלה היא ביום ולא בלילה הוי מ"ע שהז"ג, ומה שאני חושב בזה לומר דכיון דתפלה ילפינו מלשון עבודה לשון של קרבנות, וגבי קרבנות הלילה הולך אחר היום, א"כ בתפלה ג"כ הלילה הולך אחר היום, ותפלה הראשונה היא של שחרית, ודמות ראי' מצאתי בס' החינוך (מצוה תל"ג סוף מצות תפלה) שכותב אם עבר על האדם יום ולילה ולא התפלל ביטל מצות עשה לדעת הרמב"ם עכ"ל, משמע מדבריו דהלילה הולך אחר היום, דלא כתב לילה ויום, ובזה יש לתרץ מה שראיתי מקשים על המבי"ט דתלי חיוב תפלה בענין אכילה, א"כ ביוכ"פ דלית בי' אכילה ושתי' לא יחייב בתפלה, ולפי דברנו מתורץ בפשיטות כמובן, וכ"כ במועדים וזמנים (ח"ח סי' ח').
וכעי"ז בספר אשר לשלמה (מועד סי' ב' אות ב') והביא ראיה נפלאה דאינו יוצא חובת דאורייתא בתפלת ערבית, דהנה בס' המצות לרמב"ם (שורש ט') כתוב דאיסור אכילה לפני תפלה דילפי מקרא דלא תאכלו על הדם הוי איסור דאורייתא, ומה"ט הוי לאו זה לאו שבכללות, ויעוי' בחינוך (מצוה רמ"ח) ואי נימא דחיוב תפלה שבכל יום מתחיל מהלילה והיכא שהתפלל ערבית אינו חייב להתפלל למחר מדאורייתא א"כ גם איסור אכילה שלפני התפלה צריך להתחיל מהלילה, וכל שלא התפלל מעריב אסור לו לאכול ואם התפלל ערבית יהיה מותר לו לאכול אף למחר לפני שהתפלל, ומזה מבואר דהמ"ע דאורייתא להתפלל כל יום מתחיל מהיום ולא מהלילה, ולכן גם איסור אכילה שלפני תפלה קאי על תפלת הבוקר, ומבאר שם בטעמא דמילתא דכיון דעיקר מצות תפלה הוא שיגיד שבחו של מקום ויבקש צרכיו, וכן הביא ראיה זו בס' משאת המלך (על הרמב"ם ח"א סי' פ"ג).
וביערות דבש (ח"ב עמוד ק"ע) ס"ל דהיום הולך אחר הלילה בזה, ובנה דבריו, כי ידוע מ"ש חז"ל ברכות (כ"ו:) דאברהם תיקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה, והמפרשים הקשו דאדרבה מזה מוכח שתיקן תפלה אחרת מנחה או מעריב, דהמשמעות היא כך שהשכים אל המקום אשר עמד שם כבר ועמידה זו תפלה.
ומתרץ דהא להרמב"ם מחויב להתפלל פע"א ביום מה"ת, א"כ דלמא הוא היה מתפלל תפלה המוטלת עליו מן התורה, ומנא ידעו עדיין שהוא תיקון תפלת שחרית, אמנם כל זה הוא אי לא התפלל כבר ערבית, אז היה חיוב עליו להתפלל תפלה דאורייתא, אבל אם כבר היה מתפלל תפלת ערבית אם כן אין חיוב עליו להתפלל בשחרית מדאורייתא, ואף על פי כן היה מתפלל שחרית אז מוכח שפיר דתיקן תפילת שחרית.
ובס' ארצה"ח להמלבי"ם (סי' ו' באר"י סוס"ק ג) מדחה דבריו של היערות דבש למש"כ המקנה (קדושין ל"ט) להוכיח דקודם מ"ת היה הלילה הולך אחר היום שעבר, וא"כ גם אם התפלל ערבית הי' שייך ליום העבר, ומתרץ היא דאברהם כשקם ממטתו הלך לשם וברך ברכת השחר עם היה"ר או שאר עניני תפלות, ובזה יצא ידי חובת תפלה דאורייתא, ואח"כ חזר לשם ותקן תפלת שחרית, ועז"א אל המקום אשר עמד שם, בו ביום לברכת השחר.
ובדברי תורה (מהדורא א' אות טז) בא"ד כתב דלענין ברכות השחר וברכות התורה והתפלות חשבינן תחלת היום בשחרית והלילה נחשב לאחריו עד קומו יום מחר בבוקר השכם וכו' וכל התפלות נחשב ערבית אחרונה, עיי"ש.
וכן משמע דס"ל השואל ומשיב (ח"ג מהוד"ב סי' ג') דהביא קושית האור זרוע (ח"ב הל' תפילה סי' פ"ו) דהקשה לר' יהושע דס"ל בגמ' דתפילת ערבית רשות א"כ איך אמר בריש תענית ר' יהושע אומר מיו"ט האחרון של חג, והא תפלת ערבית רשות ואין מזכירין בה, ומזה הביא ראיה דעכ"פ אין לבטלה בחנם כמ"ש התוס' בשם הר"י.
ומתרץ דהנה הטעם דתפלת ערבית רשות מבואר בטור וב"י (סי' רל"ז) משום דהיא נתקנה כנגד תמידין שלא נתעכלו מבעוד יום וקרבים והולכים עד הלילה כדאמרו בברכות (כ"ו) וכוונתם מבוארת דהרי אמרו שם תפלת ערבית אין לה קבע, שהרי איברים ופדרים שלא נתעכלו קרבים והולכים כל הלילה, ומה שאמרו תפלת ערבית אין לה קבע מפורש בש"ס כאן דהיינו כמ"ד תפלת ערבית רשות וז"פ.
ולכאורה צריך ביאור הא היום הולך אחר הלילה ונמצא דהתפילה הראשונה של היום היא בלילה, ולדעת הרמב"ם עיקר תפלה מן התורה אינו רק פעם אחת ביום ואח"כ אינה רק מדרבנן, וא"כ למה לא נתנו ללילה משפט הקדימה שזו יצאה ראשונה, אך הדבר נכון דהרי תפלות כנגד תמידין תקנו ובקדשים הלילה הולך אחר היום ולכך תפלת ערבית רשות, וז"ב.
ולפ"ז מחדש דבר חדש דזה דוקא בשאר ימים, אבל ביום טוב דהיום הולך אחר הלילה לענין מלאכה וכדומה, א"כ בזה ודאי גם לענין תפלה עיקרה בלילה דזה התפילה הראשונה, ומיגו דנחשב לילה ראשונה והיום הולך אחר הלילה לענין מלאכה וקדושת יום טוב ממילא מקרי לילה גם לענין תפלה ומיושבת היטב קושית האור זרוע עכ"ד ודפח"ח.
הנה ביסוד חיוב ברכת התורה ידועה המחלוקת - האם היא מן התורה או מדרבנן, דעת הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות להרמב"ם (שכחת העשין, טו) שדרשה זו דרשה גמורה היא, ומנאו במנין המצות, כלשונו: שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו, והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא, וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה - כן נצטוינו בזו, והביא סוגיית הגמרא במס' ברכות, ומסיק והעולה מזה שברכת התורה לפניה מצות עשה דאורייתא. וכן היא דעת הרשב"א (ברכות שם) והריטב"א (ברכות מח:) והמאירי (ברכות כא.).
מאידך יש חולקים על כל עיקר חיוב ברכת התורה מה"ת, וסוברים שהדרשה מהפסוק אינה אלא אסמכתא, וברכת התורה אינה אלא מדרבנן. וכן הוכיחו הרבה אחרונים בדעת הרמב"ם ממה שהשמיט ולא מנה במנין המצוות ולא הזכיר בשום מקום שחובת ברכת התורה מדאורייתא היא (עי' פר"ח ושאגת אריה שם ועוד).
א"כ אפשר לחדש ולומר דלהרמב"ן דס"ל דחיוב תפלה אינה אלא מדרבנן אבל לשיטתו חיוב ברכת התורה היא מה"ת, ולהרמב"ם על אף דס"ל להרמב"ם דברכת התורה אינה אלא מדרבנן אבל מכיון שזו התפלה הראשונה שמתפללים בבוקר ומה"ת די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה, א"כ מקיים בזה מצות תפלה מה"ת, ודו"ק.