לשון הרע על חנות

[כדכד]

דיון שנערך על שולחן השבת שלנו:
א' מהיושבים אמר: אל תקנו בחנות פלוני כי למאכל מסויים שלהם חסר בטעם.
א' האחרים שאלני אם אין בזה לה"ר שהרי הח"ח כותב שגם על חפצי חברו אסור להוציא דבה.
עניתי שלכאורה יש בזה לה"ר
אז אמר עוד א' שאולי על טעם לא שייך לה"ר כי לכ"א יש הטעם שלו
אני חושב שזה נכון כאשר האומר אומר: "לי זה לא היה טעים" ואז אפשר להניח שאחרים יחשבו לבד אם אולי להם זה כן יהיה טעים.
אבל כשאומר להדיא: "אל תקנו כי חסר שם טעם" זה כן לה"ר וזה יהיה מותר רק אם חושב שמישהו באמת רוצה לקנות שם ומתכוון לתועלתו.
מה דעת רבותינו חכמי הפורום בענין?

[האמת אדרוש]

מה נפשך. אם דעתו לקנות, אז ודאי לתועלת יחשב, ואם אין דעתו לקנות מה לשון הרע יש בו מאחר שאין בו משום גנאי על הבעלים?

[כדכד]

לא היה דעתו של אף אחד מהנוכחים לקנות בזמן הקרוב (הדיון היה בכלל בשבת)
ומי שקנה רצה לפרוק את הזעם והאכזבה שלו מהחנות
מה שכתב מר שאין בו משום לה"ר מאחר שאין בו משום גנאי על הבעלים
אינו מובן לי שהרי הבאתי במפורש מהחפץ חיים שכתב שכשם שאסור להוציא דבה על חברו כן אסור להוציא דבה על נכסי חברו
ומפורש שם שכשאומר שהסחורה אינה טובה או יקרה ה לה"ר על נכסי חברו ואסור
ושמא כוונת מר שהאומר על סחורת מזון שחסר בה טעם אינו נחשב גנאי? אם כן למה? האם משום מה שכתבנו קודם שההבדל בטעם משתנה מאדם לאדם.

[האמת אדרוש]

לשה״ר על סחורתו של חבירו אסורה רק כשגורם היזק לחבירו. ואם אין דעתם כלל לקנות משם אז יש לעיין אם נחשב כלשון הרע, מאחר שאינו מגנה הבעלים.

[כדכד]

וסוד זה מי גילה למר?
החפץ חיים אומר שלשון הרע על אדם אסור גם כאשר ברור שלא ייגרם לו היזק מכך.
עוד אומר החפץ חיים כי כשם שאסור לומר לה"ר על חברו כך אסור לומר לה"ר על נכסי חבירו.
מההשוואה "כשם שעל חברו כך על נכסי חבירו, אני לומד שכשם שאסור לומר גנאי על חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך כך אסור לומר גנאי על נכסי חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך.

[כולל יונגערמאן]

לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'

וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.

[האמת אדרוש]

וסוד זה מי גילה למר?
החפץ חיים אומר שלשון הרע על אדם אסור גם כאשר ברור שלא ייגרם לו היזק מכך.
עוד אומר החפץ חיים כי כשם שאסור לומר לה"ר על חברו כך אסור לומר לה"ר על נכסי חבירו.
מההשוואה "כשם שעל חברו כך על נכסי חבירו, אני לומד שכשם שאסור לומר גנאי על חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך כך אסור לומר גנאי על נכסי חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך.

כן כתבו כמה פוסקים בראיות ברורות, ויעויין מש״כ בחלקת בנימין שם, וכן בספר חוט שני על שמירת הלשון.

[האמת אדרוש]

לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'

וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.

מעניין לדעת אם יש איסור קבלה בלב לענין לשה״ר על נכסי חבירו כששומע לתועלת ומותר להרחיק עצמו בלא״ה מדין ״למיחש מיהא בעי״.

[כדכד]

וסוד זה מי גילה למר?
החפץ חיים אומר שלשון הרע על אדם אסור גם כאשר ברור שלא ייגרם לו היזק מכך.
עוד אומר החפץ חיים כי כשם שאסור לומר לה"ר על חברו כך אסור לומר לה"ר על נכסי חבירו.
מההשוואה "כשם שעל חברו כך על נכסי חבירו, אני לומד שכשם שאסור לומר גנאי על חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך כך אסור לומר גנאי על נכסי חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך.

כן כתבו כמה פוסקים בראיות ברורות, ויעויין מש״כ בחלקת בנימין שם, וכן בספר חוט שני על שמירת הלשון.

"כמה פוסקים" - מי?
,בראיות ברורות" - כל כך ברורות עד שאין צורך להביאם?
"בחלקת בנימין שם" - מי זה "חלקת בנימין"? איפה זה "שם"?
"בספר חוט שני על שמירת הלשון" איפה?

[כדכד]

ראיתי אח"כ בחפץ חיים של דרשו שמביא כדברי מר מהחוט שני וגם מהאבן ישראל.
אולם הדברים תמוהים לענ"ד
שכן אם ייגרם צער או נזק לבעלים - יהיה לשון הרע לספר כל דבר שעלול לגרום לזה ולאו דווקא על נכסיו ומה השמיענו הח"ח בהלכה שאסור לספר על נכסי חבירו, אם לא שגם לה"ר שהוא רק על נכסי חבירו ולא שיגרום לחבר צערה או נזק גם אסור לספרו?

[כדכד]

לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'

וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.

בחפץ חיים לא כתוב שכל עוד שאין הוא עושה בכוונת נקמה זה לא לשון הרע
כי אם להיפך
כל דבר שיכול לגרום רעה או גנות לחברו הוא לשון הרע
אלא אם כן יש לו כוונה חיובית לתועלת

[כדכד]

לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'

וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.

מעניין לדעת אם יש איסור קבלה בלב לענין לשה״ר על נכסי חבירו כששומע לתועלת ומותר להרחיק עצמו בלא״ה מדין ״למיחש מיהא בעי״.

וכי למה לא?
כל דבר שיש על המספר איסור עבור סיפורו יש על המקבל איסור עבור קבלתו
ומה שמותר לשמוע לתועלת ולחוש מותר אבל מי התיר לקבל

[האמת אדרוש]

וכי למה לא?
כל דר שיש עלצמהמספר איסור עבור סיפורו יש על המקבל איסור עבור קבלתו
ומה שמותר לשמוע לתועלת ולחוש מותר אבל מי התיר לקבל

מה דפשיטא לי' למר שלשון הרע על חפצי חבריו דומה בכל ענינו לדברי גנאי על חבירו אינו פשוט כלל. וכפי הנראה האיסור לשון הרע על חפצי חבירו אינו אלא משום ההיזק שגורם. וכמו שמותר להגיד על חבירו שאינו גיבור אלא אדם חלש, ורק אם נוגע לו הדבר לענין עבודתו שאז יהיה איסור לשון הרע על זה כיון שעלול לגרום לו היזק. ומאחר שאין שום נפקמ"נ או גנאי על חבירו על ידי קבלת הדברים, אולי אין איסור, ויל"ע.

[כדכד]

מה שמותר לומר על חבירו שטינו גבור זה משום שאין זה גנאי ולכן סייג החפץ חים את דבריו שם "הן בבורה" רק אם הוא שכיר יום או מלמד ולא בכל מצב.
אבל דבר שהוא גנאי אסור.

[האמת אדרוש]

מה שמותר לומר על חבירו שטינו גבור זה משום שאין זה גנאי ולכן סייג החפץ חים את דבריו שם "הן בבורה" רק אם הוא שכיר יום או מלמד ולא בכל מצב.
אבל דבר שהוא גנאי אסור.

נכון, והאיסור לומר לשה״ר על חפץ חבירו אינו אלא משום שגורם לו היזק, ואין בו משום גנאי. וכי אסור לומר לשה״ר על חפץ של הפקר? או להגיד שרכב ישן של חבירו (שאין דעתו למוכרו) נראה שאינו חזק כל כך וימים שלו מוגבלים?

[כדכד]

כתבתי מקודם

ראיתי אח"כ בחפץ חיים של דרשו שמביא כדברי מר מהחוט שני וגם מהאבן ישראל.
אולם הדברים תמוהים לענ"ד
שכן אם ייגרם צער או נזק לבעלים - יהיה לשון הרע לספר כל דבר שעלול לגרום לזה ולאו דווקא על נכסיו ומה השמיענו הח"ח בהלכה שאסור לספר על נכסי חבירו, אם לא שגם לה"ר שהוא רק על נכסי חבירו ולא שיגרום לחבר צערה או נזק גם אסור לספרו?

הרי אם ייגרם נזק לחברו אסור לספר בכל מקרה בין אם זה על נכסיו ובין אם לא.
על כרחך שהאיסור לספר על נכסי חברו כולל לא רק מקרה שייגרם לו נזק שאסור בלאו הכי
המקור שממנו למדו שאין לספר לה"ר על נכסי חברו הוא מהמרגלים שדברו על עצים ואבנים ושם ודאי לא שייך שייגרם נזק לחברו

[האמת אדרוש]

עיין מש״כ בזה בחלקת בנימין (רב בנימין כהן שליט״א)

[האמת אדרוש]

לדעתך גם על חפצי הפקר יהיה איסור לשה״ר, ולא יתכן כלל. ועוד, למה צייר החפץ חיים (והיריאם) איסור זה דוקא באופן שגורם היזק לחבירו?

[כדכד]

החפץ חיים והיראים לא ציירו דוקא בכה"ג שגורם היזק
למה לא יתכן שיהיה לה"ר על חפצי הפקר מצד ההלכה? מצד המציאות אולי לא יתכן

החלקת בנימין לא מובן גם