פורום אוצר החכמה

בסברא מהגאונים והלאה, ועל הגאונים רק בראיה.

ייש"כ גדול. האם זה כלל מפורש בדבריו? והאם החילוק בין חו"מ ליו"ד מפורש בדבריו?

בשו"ת תפילה למשה ח"א סי' כא אות א מביא תוס' רי"ד וחולק עליו מדנפשיה עפ"י ראייה מסוגיה אחרת.

כמה מקורות ששלחו לי:

1. עיין בספר תורה שבעל פה עמ' 240-241 וכן בהמשך, שפע של מקורות שאחרונים חולקים על ראשונים, ואף ראשונים גדולים מאד.

2. ישנם עוד הרבה מקורות, אבל יעויין במעשה איש עמ' פא ד"ה סיפר, שיש בכוחנו להיות "ראשון קטן". ועיין שם בהערה 6, דהיינו ללמוד בגמרא אף כנגד ראשונים, וכותב שם אף לענין הכרעת ההלכה. ולפי זה אפילו נגד ראשונים אפשר להכריע כל עוד "אין מפורש להיפוך לענין פסק הלכה". ולפי זה בנידון שיש מחלוקת בראשונים פשיטא שאפשר להכריע כשיטה מסוימת מהם, כי ברור שבנידון כזה "אין מפורש להיפוך לענין פסק הלכה". וזה ודאי "קטן על" "ראשון קטן". ועיין שם גם עמ' פג ד"ה דבר, שהוא אומר "דבר דנתברר אמתתו מן הגמרא, אין לזוז ממנו אף שנפגשו בדחיקת לשון הפוסקים". זה בעצם אומר שאפילו שכל הפוסקים אומרים משהו מסוים שהמשמעות שלו היא אחרת ממה שאתה מבין בגמרא, אתה יכול ללכת לפי מה שאתה מבין ולדחוק את לשונם. וזה פי כמה וכמה יותר נועז מלהכריע בין הפוסקים. כי כאן בעצם אתה מבין משהו אחר מהפוסקים וחוץ ממה שאתה פוסק אחרת מהם, אתה גם מרשה לעצמך לדחוק את כוונתם כאילו שלזה הם התכוונו. אם כי יתכן שזה רק בפוסקים אחרונים ולא בפוסקים ראשונים (הנידון במקור דבריו שם הוא כנגד הרע"ב והטור). ולגבי האחרונים הוא אומר שם בד"ה נשאל, שאין בעיה לחלוק על כולם "כנגד פשטות משמעות הגמרא" ואפילו לקולא גדולה.
ועי' גם בדברים מספר מעשה איש המצורפים לקמן.

3. ועי' בספר בתורתך על הרב משה לוי זצ"ל עמ' 549 ד"ה מפאת כל זה וכו' מפירושי הראשונים וכו'.

נדמה לי שהחזו"א חולק על רוב הראשונים בסוגיא של ללמוד תורה ולישא אשה, וכתב בסוף דבריו צ"ע, אין לפני כדי לוודא.

החזון איש לגבי מורידין ולא מעלין חולק על הראשונים, עובדה שהם הביאו את זה להלכה ולא כהלכתא למשיחא.

(באישים ושיטות מביא שהרוגצובר כותב שאין לי כח לחלוק על התוספת)

אולי כבר כתבו את זה פה בין השיטין,
הנושא לחלוק על ראשונים, זה לא באופן גורף חלילה וחלילה.
ושמור למתי מעט הנפלאים מיתר העם. וכדוגמת נביא לא מתנבא לעבור עבירה לשעה (כאליהו בהר הכרמל), אלא אם כן הוחזק קודם לכן, שאל"כ נביא שקר הוא, ודינו במיתה.

היות והביאו את דברי החזו"א, ראוי לדעת באיזו חרדה הוא מדבר על הפוסקים שקדמו לו, וכמו שאומר שלא העיז לחלוק על הגר"א לפני הגיעו לגיל בינה ובאיזו הכנעה הוא מתייחס למג"א, שלא לדבר על מדרגתם של הראשונים הקובעים את ההלכה - אין ספור בספריו. (ולדחוק בדברי ראשונים מצינו, אך לא לחלוק, וזה עשו בכל הדורות, וגם לא דחוקים של סתם).

האשכול כטבעם של אנשים הופך את השאלה 'לחלוק על ראשונים' כמטבע שאפשר לדון בו, חלילה - ולא היא.

קו ירוק כתב: (ולדחוק בדברי ראשונים מצינו, אך לא לחלוק, וזה עשו בכל הדורות, וגם לא דחוקים של סתם).

מה זה "תלמיד טועה כתבו" אם לא לחלוק בדרך של כבוד?

(לפעמים יש יוצא מן הכלל אבל ע"פ הרוב כמש"כ)

קו ירוק כתב:היות והביאו את דברי החזו"א, ראוי לדעת באיזו חרדה הוא מדבר על הפוסקים שקדמו לו, וכמו שאומר שלא העיז לחלוק על הגר"א לפני הגיעו לגיל בינה ובאיזו הכנעה הוא מתייחס למג"א, שלא לדבר על מדרגתם של הראשונים הקובעים את ההלכה - אין ספור בספריו. (ולדחוק בדברי ראשונים מצינו, אך לא לחלוק, וזה עשו בכל הדורות, וגם לא דחוקים של סתם).

ודאי שאין לערב שני נושאים. ההערצה העצומה לרבותינו ויראתנו מהם היא דבר אחד. היכולת לחלוק עליהם או להכריע ביניהם, אם ישנה כזו, היא דבר אחר שלא אמור לפגוע כהוא זה ביחס שלנו כלפיהם.
באשר למה שכתבת בסוגריים, אכן מצינו שיש שחלקו ו/או עשו דחקים שאין בהם ממש. ואל נא תדחוק בדבריהם כדי לומר את אשר נראה בעיניך...

קראקובער כתב:החזון איש לגבי מורידין ולא מעלין חולק על הראשונים, עובדה שהם הביאו את זה להלכה ולא כהלכתא למשיחא.

לפי ההגיון הזה היית צריך לומר שהוא חולק גם על הגמ'. ובנוס"א - אין קשר בין המציאות בזמן הראשונים למציאות בזמן החזו"א.

ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור היו תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל.

טוב לדעת שבתקופת הראשונים היו ניסים גלויים ובת קול.

לא עקבתי אחרי כל מה שנכתב כאן (ובטח שלא על השקו"ט הקטנונית על ה'וכו'...) -

אבל זכור לי שהרב ענבל בתורה שבעל פה ציין להקה גדולה של מקורות בהם האחרונים חולקים על הראשונים. כמו כן מיכי אברהם כתב חוברת בעניין זה 'סמכות ואוטונומיה בפסיקת הלכה' (מישרים א, תשסב), יש שם דברים מעניינים, גם למי שחולק עליו ולא סובר כמותו.

אציין שלא ראיתי שציינו לדברים הנדירים של המהרש"ל לגבי מליקת חטאת העוף (ואולי הביאו זאת כבר אך כאמור לא עקבתי אחרי כל האשכול):

דאם נזכה לבנין בית המקדש אקוה שזכיתי כהלכה, ואף שהרמב”ם גדול בתורה היה, וגם הסמ”ג הביא ראיה לדבריו, והראב”ד ג”כ לא השיג עליו, מכל מקום לא אשא פנים לתורה, ובדקתי עד מקום שידי מגעת.

וראה עוד בהקדמתו ליש"ש דברים חדים כנגד שיטת הפסיקה של הרמ"א והב"י (מה שמכונה לעיתים כ'פולמוס הקודיפיקציה' ואכמ"ל).

בעז"ה

היות וראיתי שכמה ציינו לספר תורה שבע"פ שחיבר הגאון רבי יהושע ענבל, שם מובא הרבה מקורות של אחרונים שחולקים על ראשונים, ראוי לציין שהתמונה שם היא חלקית, ואכן נכון שיש אחרונים שחולקים על ראשונים, אבל יש גם הרבה אחרונים שכותבים באופן ברור וחד שאין לחלוק על ראשונים בדר"כ. ויש בזה שתי גישות אצל החכמים, והגישה היותר מקובלת אצל ההמון היא שאין לחלוק בדר"כ, [במיוחד שהחולקים על הראשונים לרוב מדובר באחרונים שהיו מקובלים אצל חכמי דורם בשיעור קומה אחר מהמושגים של דורם כמו המהרש"ל הש"ך הגר"א הראג'צובר וכדו'].

לשם המחשת שני הצדדים אביא מחד גיסא את הש"ך שעולה לכאו' מדבריו שאפשר לחלוק [וכותב כהוראה לאחרים],
זה לשון הש"ך בהנהגת איסור והיתר 'ויש חולקים שאין שומעים לאחרונים נגד גדולי הראשונים ויש להחמיר ומכל מקום אם האחרון מביא דברי הראשון וחולק עליו אם הוא מפורסם בכך שהוא ראוי לחלוק יכול לסמוך עליו וצריך להתישב בדבר מיהו אם יש ביד המורה להכריע יכול לפסוק כאיזה שירצה ומכל מקום אין לחלוק על הגאונים הקדמונים, ומקודם הרי"ף כבר פסקו דורות הגאונים'

ומאידך הב"י בהקדמה 'וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר'.

ובתשו' נוב"י או"ח סי' ל"ח, האריך להוכיח מי שחלק ע"ד הראשונים, וז"ל 'ובמקום אשר נחלקו הם ניתנה רשות להכריע אבל לחלוק במקום שהשוו הלואי שנזכה להבין דבריהם. וכבר אמורה בדורות שלפנינו שאי אפשר לחלוק על גאון כ"א בראיה ברורה מן התלמוד וזה אינו אפשר וכו'.

לגישה הלכתית דומה לזו של המהרש”ל - ראו במאמרו של פרופ’ מאיר בניהו, 'דיעות מהפכניות בכללי ההלכה בהגהותיו של רבי שמואל משער אריה על בית יוסף', ספר השנה למדעי היהדות של’יד הרב ניסים’, ספר שלישי, ירושלים תשמ"ט.

בעבר הייתי נוהג לשמוע שיעורים מראש ישיבה ידוע, שלפעמים היה מחדש פשטים בגמ' שלא כתובים בראשונים (לא בהלכה אלא פשט בגמ'!).
פעם שאלתי אותו 'בעדינות' איך יש לו אומץ לחלוק על כל הראשונים, ואז ענה לי: אני לא חולק על כל הראשונים, אדרבה, אני מסכים עם כל הראשונים! הרמב"ן מביא את פשט התוס' ומפריך אותו, אני מסכים אתו, הרא"ש מביא את הפשט של הרמב"ן ומפריך אותו, אני מסכים אתו, אני מסכים עם ההפרכות של כל הראשונים, ולכן אני חייב לומר פשט חדש שהוא מתיישב עם כל הראשונים.
(כמובן שהתשובה קיצונית, הוא אמר זאת בחיוך...)

קראקובער כתב:

ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור היו תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל.

טוב לדעת שבתקופת הראשונים היו ניסים גלויים ובת קול.

עי' כאן ביאור כוונת החזו"א ובוודאי לא התכוון לחלוק בזה על הראשונים.

עדיאל ברויאר כתב:כועי' בספר בתורתך על הרב משה לוי זצ"ל עמ' 549 ד"ה מפאת כל זה וכו' מפירושי הראשונים וכו'.

ראיתיהו היום. הוא לא עוסק ביכולת לחלוק על ראשונים אלא ביכולת להכריע ביניהם (בגלל שראשון פלוני דחוק יותר בסברא או בלשון).

פלוריש כתב:

עדיאל ברויאר כתב:כועי' בספר בתורתך על הרב משה לוי זצ"ל עמ' 549 ד"ה מפאת כל זה וכו' מפירושי הראשונים וכו'.

ראיתיהו היום. הוא לא עוסק ביכולת לחלוק על ראשונים אלא ביכולת להכריע ביניהם (בגלל שראשון פלוני דחוק יותר בסברא או בלשון).

האשכול בראשיתו, על אף כותרתו, עסק גם בהכרעה בין ראשונים. מ"מ, שים לב למה שהבאתי לעיל בעמוד זה שהוא בעצמו בשו"ת תפילה למשה דחה דברי הרי"ד בגלל קושייה מסוגיה אחרת.

ישנו כתב:

קראקובער כתב:

ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור היו תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל.

טוב לדעת שבתקופת הראשונים היו ניסים גלויים ובת קול.

עי' כאן ביאור כוונת החזו"א ובוודאי לא התכוון לחלוק בזה על הראשונים.

פשט דחוק ביותר ומה גם שלשיטתך גם בזמננו אנו במקום שכולם שומרי תורה ומצוות ואחד פורץ גדר הדין רלוונטי וזה וודאי שלא.

מקור נוסף מספר מעשה איש

עדיאל ברויאר כתב:בשו"ת תפילה למשה ח"א סי' כא אות א מביא תוס' רי"ד וחולק עליו מדנפשיה עפ"י ראייה מסוגיה אחרת.

וכן בספרו מנוחת אהבה מביא מאירי שכיסוי הכלי בזמן הבישול הוי כמעשה בישול ולא גרמא, וחולק מסברא דהוי גרמא. ואמנם גם בשו"ת אור לציון ח"ב כתוב דהוי גרמא, אך לא הביא דברי המאירי וכנראה לא ראה אותם, אך הגרמ" לוי זצ"ל מביאו וחולק מסברא, ועל זה וכיוצ"ב הקפיד עליו הגרע"י זצ"ל, כנודע.

שערי חכמה כתב:

עדיאל ברויאר כתב:בשו"ת תפילה למשה ח"א סי' כא אות א מביא תוס' רי"ד וחולק עליו מדנפשיה עפ"י ראייה מסוגיה אחרת.

וכן בספרו מנוחת אהבה מביא מאירי שכיסוי הכלי בזמן הבישול הוי כמעשה בישול ולא גרמא, וחולק מסברא דהוי גרמא. ואמנם גם בשו"ת אור לציון ח"ב כתוב דהוי גרמא, אך לא הביא דברי המאירי וכנראה לא ראה אותם, אך הגרמ" לוי זצ"ל מביאו וחולק מסברא, ועל זה וכיוצ"ב הקפיד עליו הגרע"י זצ"ל, כנודע.

ייש"כ.

לגבי הגרע"י, זה אכן מתאים לדבריו הנכונים של הרב 'ישא ברכה' לעיל:

ישא ברכה כתב:...נכון שיש אחרונים שחולקים על ראשונים, אבל יש גם הרבה אחרונים שכותבים באופן ברור וחד שאין לחלוק על ראשונים בדר"כ. ויש בזה שתי גישות אצל החכמים, והגישה היותר מקובלת אצל ההמון היא שאין לחלוק בדר"כ...

גם על ראשי ישיבות כבר אסור לחלוק..

נ"ל שמלבד האפשרות לחלוק על קדמונים מחמת ראיה או סברא ישנה אפשרות שלישית, הדומה למה שאמרו (עירובין יג:): אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים.
כלומר לחלוק בגלל שלא מבינים את דבריו, וממילא קשה להתייחס אליהם כרלוונטיים אלינו כאשר נראה לנו שצריך להיות אחרת.

דוגמא לדבר:
על תפילת הדרך אמרו (ברכות ל.): עד כמה (זמנה להתפלל. רש"י), אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: עד פרסה.
וכתב רש"י: עד פרסה - אבל לא לאחר שהלך פרסה, ובהלכות גדולות מפרש: עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל - עד פרסה, אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה, אבל דרך פחות מפרסה - אין צריך להתפלל תפלה זו.

פירושו הראשון של רש"י תמוה לכאורה, וכי בגלל שבפרסה הראשונה להליכתו לא התפלל תפילת הדרך כבר לא יתפלל יותר, אע"פ שלפניו דרך של מאה פרסאות? הלא תפילה זו נתקנה עבור סכנת הדרכים והסכנה עודנה לפניו. ואכן להלכה נפסק כפירוש בה"ג (שו"ע או"ח קי ז).

וכ"כ הרא"ש (ברכות פרק ד סימן יח): בה"ג כתב מי שיש לו לילך פרסה או יותר יברך אבל פחות מפרסה אינו מברך. וי"מ עד כמה נידון אותו באחיזת הדרך ויכול לברך אותו, עד פרסה, כלומר בתוך פרסה ראשונה יכול לומר אבל לאחר פרסה לא. ונראה פי' ה"ג עיקר, אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך, אבל כשיש לו לילך פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה וא"צ לברך.

הרא"ש מכריע להלכה כבה"ג לא בגלל שיש לו ראיה נגד רש"י וגם לא בגלל שהוא חולק על רש"י בסברא, אלא בגלל שהוא לא מבין את רש"י, ובפשטות נראה לו שצריך להיות כמו בה"ג.

נ.ב. ר' אשר וייס מביא שלשה יישובים לשיטת רש"י
http://www.torahbase.org/%D7%A4%D7%A8%D ... %A8%D7%9A/

הרא"ש הוא גם ראשון
(ויעויין בדברי מרן הראי"ה בהרצאת הרב)

בברכה המשולשת כתב:הרא"ש הוא גם ראשון
(ויעויין בדברי מרן הראי"ה בהרצאת הרב)

לא נכנסתי לשאלה מי יכול לחלוק על מי. רק הערתי על נקודה מסוימת והבאתי לה דוגמה.
היכן מוצאים את דברי הראי"ה?

עקביה כתב:

בברכה המשולשת כתב:הרא"ש הוא גם ראשון
(ויעויין בדברי מרן הראי"ה בהרצאת הרב)

לא נכנסתי לשאלה מי יכול לחלוק על מי. רק הערתי על נקודה מסוימת והבאתי לה דוגמה.
היכן מוצאים את דברי הראי"ה?

מצ"ב
(סליחה על השימוש בה"ב. פשוט זה היה לי הכי קל כרגע)

בברכה המשולשת כתב:מצ"ב

ייש"כ!
שמא תוכל למקד בעמ' מסוים?

עקביה כתב:

בברכה המשולשת כתב:מצ"ב

ייש"כ!
שמא תוכל למקד בעמ' מסוים?

עמ' 10-12 מדפי החוברת

אני לא הבנתי מאיפה הרב עקביה יודע שהרא"ש לא "הבין" את רש"י. הרא"ש כתב טענה שבגללה הוא לא מקבל את רש"י.

הטענה שהרא"ש כותב כנגד רש"י פשוטה מדי. כלומר אין כאן טענה שהרא"ש מתווכח אתה, אלא הוא אומר את הדבר הפשוט, שכל ילד יכול לומר, "אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך", ולכן פוסק אחרת. הוא לא מעמיד את זה כויכוח. לזה קראתי שהוא "לא הבין".

עקביה כתב:נ"ל שמלבד האפשרות לחלוק על קדמונים מחמת ראיה או סברא ישנה אפשרות שלישית... לחלוק בגלל שלא מבינים את דבריו, וממילא קשה להתייחס אליהם כרלוונטיים אלינו כאשר נראה לנו שצריך להיות אחרת.

כעין זה כתב החזו"א לגר"א פליצ'ינסקי (שלום יהודה עמ' קפג, בדין קרפף שנזרע רובו):

אין אנו תלמידי הטושו"ע בזה אחרי שאין אנו מבינים אותם, והננו נשארים תלמידי הפוסקים המתירים...

יישר כח!

שערי חכמה כתב:וכן בספרו מנוחת אהבה מביא מאירי שכיסוי הכלי בזמן הבישול הוי כמעשה בישול ולא גרמא, וחולק מסברא דהוי גרמא. ואמנם גם בשו"ת אור לציון ח"ב כתוב דהוי גרמא, אך לא הביא דברי המאירי וכנראה לא ראה אותם, אך הגרמ" לוי זצ"ל מביאו וחולק מסברא, ועל זה וכיוצ"ב הקפיד עליו הגרע"י זצ"ל, כנודע.

אמנם יש כאלו שנוח להם להציג זאת כאילו חלק על המאירי, אולם עיין שם היטב ותראה שלא חלק.
והיה מאמר על הלכה זו באו"ת.