פורום אוצר החכמה

מיללער כתב:

אלי כהן כתב:וכן מה שאסרו חז"ל לצום בפורים ובחנוכה - דמשליך על מי שנדר לצום בימים אלה - דקי"ל דעליו להפר את נידרו אע"ג דנדר הוי דאוריתא, ועוד הרבה כיו"ב.

אדרבא מזה שעליו "להפר נדרו" ואין הנדר "מופר מאליו" מדין "מושבע ועומד מהר סיני" ראיה שהדרבנן אינו פועל על הדאורייתא, רק שחז"ל אנסוהו להפר את נדרו שזה זכותו מדאורייתא

מה שנכון נכון כתב:

מיללער כתב:אדרבא מזה שעליו "להפר נדרו" ואין הנדר "מופר מאליו" מדין "מושבע ועומד מהר סיני" ראיה שהדרבנן אינו פועל על הדאורייתא, רק שחז"ל אנסוהו להפר את נדרו שזה זכותו מדאורייתא

יש ראיה משיטת הרמב"ם נדרים ג,ט שבחנוכה ופורים נדרו בטל מאליו משום שעשו חכמים חזוק לדבריהם. ראה בשו"ע תקע,א ובב"י סו"ס תיח.

מיללער כתב:

מה שנכון נכון כתב:

מיללער כתב:אדרבא מזה שעליו "להפר נדרו" ואין הנדר "מופר מאליו" מדין "מושבע ועומד מהר סיני" ראיה שהדרבנן אינו פועל על הדאורייתא, רק שחז"ל אנסוהו להפר את נדרו שזה זכותו מדאורייתא

יש ראיה משיטת הרמב"ם נדרים ג,ט שבחנוכה ופורים נדרו בטל מאליו משום שעשו חכמים חזוק לדבריהם. ראה בשו"ע תקע,א ובב"י סו"ס תיח.

הנידון של מושבע ועומד מהר סיני אם אמרינן זה גם בדרבנן ומשום לא תסור כבר הובא לעיל מדברי רש"י, תגובתי היתה לשיטתיה דהכותב שהנדר צריך הפרה א"כ אין זה מצד מושבע ועומד.

עשוי לנחת כתב:איני יודע אם כבר ציינו כאן. אבל הפמ"ג בכמה מקומות נוגע בנושא זה.
בהל' תפילין הוא מבאר שאף אם מן התורה היה זמן תפילין אף בשבת ויו"ט כמו גם בלילה, ורק מדרבנן גזרו שלילה לאו זמן תפילין, היה נחשב תפילין למ"ע שהזמן גרמא מדאורייתא!
ומתרץ גם את קו' המג"א על שיטת הכס"מ שמן התורה זמן ק"ש כל היום ושל הלילה כל הלילה, שא"כ אי"ז מ"ע שהז"ג, אך מכיון שמדרבנן אינו יכול לקרוא לאחר שעה ד', שוב נחשב הז"ג.

מיללער כתב:כבר הובא לעיל הנידון של ביטול תלמוד תורה עבור מצוה דרבנן (מקרא מגילה, ביעור חמץ) ויש להוסיף לזה את מה שלמדנו היום במס' תענית כט. שתשעה באב אסור בתלמוד תורה וכן אבל אסור ללמוד.

(אולם יש לדחות ע"ז משום שכיון שמותרים ללמוד בדברי המותרין כמו איכה ודברים הרעים בירמיה לא עקרו חז"ל את מצוות ת"ת וצ"ע אם זה מיקרי ביטול תורה באיכות)

מיללער כתב:לרגל יום היארצייט של הגאון רבי יעקב יאסעף זצ"ל רב הכולל דניו יארק רבתי ומלפנים רב בעיירות; ווילאן, יוראבורג וזאגער ומ"מ בעיר ווילנא בליטא, אעלה סנסן אחד מחידושיו שהעלה עלי גליון "כבוד הלבנון" במוסף העיתון הלבנון ה' אלול תרל"ג, ששייך לאשכולינו הנכבד, זכותו הגדול יגן בעדינו ובעד כל החברים להיוושע בדבר ישועה ורחמים.

הרב הכולל מחדש שעפ"י דברי התוס' מס' שבת קמ"ד בענין חולב אדם לתוך הקדירה שזה דוקא ביו"ט שהבהמה מותרת בשחיטה משא"כ בשבת אסור לחלוב אפי' לקדירה משום דהוי מפרק אוכל מתוך פסולת.

עפי"ז מחדש הגרי"י זצ"ל שגם ביו"ט לאלו הדרים מחוץ לעיר ואין להם שו"ב הוי להו יו"ט כשבת לענין איסור לחלוב משום שהבהמה אינה ראויה להם משום איסור תחומין, ומה לי אינה ראויה מה"ת לאינו ראוי מדרבנן? ומביא ראיות לזה


האם הלכה זו הובאה למעשה בשאר ספרי האחרונים?

המאמר במילואה צרפתי פה להנאת החברים שיחיו

מיללער כתב:לא עיינתי בפנים דברי הגרעק"א אבל לכאורה חסר משהו כי 'הואיל' אינו היתר לכתחלה אפי' לרבה אלא פטור ממלקות, ואולי לזה מהני הואיל אפי' כשיש איסור דרבנן וצ"ע

מיללער כתב:.

ובהגהות שם הביאו מדברי הפרמ"ג שאם בשל בשר עוף בחלב לא אמרינן הואיל כיון דמדרבנן אסור

ספר כתב:ביד שאול [מרב יוסף שאול נתנזון] ר"ל שבדיקת הריאה חיובה מן התורה אחרי שחכמים הצריכו בדיקה והחשש היינו בגופו של הריאה ודומה לגבינת עכו"ם שבש"ך מבואר שאסור מה"ת מחמת טעם זה

חשבונות רבים כתב:

ספר כתב:ביד שאול [מרב יוסף שאול נתנזון] ר"ל שבדיקת הריאה חיובה מן התורה אחרי שחכמים הצריכו בדיקה והחשש היינו בגופו של הריאה ודומה לגבינת עכו"ם שבש"ך מבואר שאסור מה"ת מחמת טעם זה

לא כתוב בש"ך שאסור מה"ת אלא שמחמירים בספקו כמו בספק דאו'.

מיללער כתב:

אבי קלמן כתב:היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)

מה זה "היזק דרבנן", האם הכוונה להיזק שחייב לשלם רק מדרבנן? בוודאי שאסור מה"ת

יתר10 כתב:במס' ביצה יב ע"א המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט וכו' ובמצפה איתן [מופיע במדור הגהות וחידושים] שם הביא למש"כ הטו"א שאם בישל גיד בחלב ע"מ לאכלו שלא כדרך הנאתו -לשיטות שבשר בחלב מותר מדאו' שלא כדה"נ- הוי מבשל לצורך (היי' לצורך יו"ט ולא הוי לצורך או"נ והיתרו מדין מתוך) אמנם בעל מצפ"א דחה דבריו וא' מהדחיות שכיון שעכ"פ שלא כדה"נ אסור מדרבנן זה גורם איסור דאו' שנקרא שלא לצורך כלל והאריך שם בדוגמ' מהנושא הנידון כאן שדין דרבנן משנה בדאו' עיי"ש

בברכה המשולשת כתב:יעויין בספר ארץ הצבי לגר"צ שכטר שדן בעניין היחס בין מסרן הכתוב לחכמים לבין גדרי דרבנן

מיללער כתב:בענין הזה יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולענינו לדברי התוס' ברכות וסוכה שהובאו לעיל שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

מיללער כתב:בענין הזה יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולענינו לדברי התוס' ברכות וסוכה שהובאו לעיל שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

בברכה המשולשת כתב:

מיללער כתב:בענין הזה יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולענינו לדברי התוס' ברכות וסוכה שהובאו לעיל שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

האם אינו נוגע לדיון בדבר תקיעת שופר בר"ה שחל להיות בשבת אחרי גזירה דרבה?

בין הזמנים כתב:

מיללער כתב:בענין הזה יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולענינו לדברי התוס' ברכות וסוכה שהובאו לעיל שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

אני דן כתלמיד לפני רבו ואם טעיתי נא להגיב.
מבואר בתוס' בריש החולץ [לה: ד''ה ונמצאת] להדיא דכל שאינו עולה ליבום מדרבנן בכ''ז עולה החליצה בדיעבד להתירה בשוק, דהיינו החליצה מועילה, ופשוט דצריכה חליצה, עיי''ש.
יש לומר דאף שנעקרה לגמרי מצוות יבום, בכ''ז לא אמרינן הכלל ד'כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה' אלא כאשר התורה עקרה את הייבום לגמרי, משא''כ היכי שנעקר מחמת איסור צדדי וממילא נמצא איסור אשת אח ממילא, יש לומר דבכה''ג נשארה החליצה על מכונה.

מיללער כתב:

בברכה המשולשת כתב:

מיללער כתב:בענין הזה יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולענינו לדברי התוס' ברכות וסוכה שהובאו לעיל שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

האם אינו נוגע לדיון בדבר תקיעת שופר בר"ה שחל להיות בשבת אחרי גזירה דרבה?

בוודאי שנוגע, וכן לכמה הלכות ומצוות וגזירות חז"ל, הדיון הובא לעיל מהאשכול לגבי מצות סוכה ומשם לכמה סעיפים.

מיללער כתב:זו גופא אנו דנין, אם גזירת חז"ל משליך ופועל על הדאורייתא ואינו רק 'נמצא' אלא שאחר גזירת חז"ל הרי היא כאילונית או אשה שיש לה בנים, ומזה שצריכה חליצה נראה שלא עשו זאת והשאלה היא אם זה מפאת שאין בכחם לעקור את המצוה מכל וכל או שרק שלא השתמשו בכחם זה, כי אז יתירו גם יבמה חשוק בקום ועשה וזה כבר אין ביכולתם.

ותן לחכם ויחכם עוד.