פורום אוצר החכמה

מעשה לסתור

ב"ב קעג:
אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי לרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא ערב משתעבד לר' יהודה דאמר אסמכתא לא קניא ערב לא משתעבד אמר ליה רב אשי לאמימר הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד אלא אמר רב אשי בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה.

יש לשאול, משכח"ל כמה אופנים שאין לערב שום הנאה בכך שהוא נאמן על המלווה, אפילו לא הנאה של פחות משו"פ. האם בכה"ג יש בערבותו פסול של אסמכתא?

אדם העוסק במצוה הבאה בעבירה, אבל באופן שאין המצוה נפסלת בכך, (משכח"ל בכמה אופנים), האם הוא פטור ממצוה אחרת הבאה לידו באותו זמן כדין העוסק במצוה דפטור מן המצוה, או דמכיון שאין לו לעסוק במצוה הראשונה מפני העבירה המתלווה עימה, אינו נפטר על ידה ממצוה אחרת.

התחיל לברך ברכות ק"ש של ערבית מבעוד יום ונזכר אחרי המעריב ערבים שלא התפלל מנחה.
מה יעשה?

גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?

אור עולם כתב:גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?

צריך לבדוק האם מי שאמר זאת יודע את המציאות...

אור עולם כתב:גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?

גם האוקנמיקה כשרה לפסח ומה הפלא?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

אור עולם כתב:גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?

גם האוקנמיקה כשרה לפסח ומה הפלא?

ברור שלא.
החותמת של כל כשרות ע"ג מוצרים הפסולים לאכילת כלב ושמעולם לא היה להם קשר לחמשת מיני דגן, היא אך ורק צד עיסקי.

כתב לי א' החכמים בפרטי:
כשלעצמו אי"צ כשרות לפסח.
ה"ז חמץ נוקשה ואינו נאכל. ה"ז כמבוטל.
אם אוכל את זה בפסח ודאי שחייב הכשר כי האכילה מבטלת את הביטול.
ונוקטים שכך גם לגבי עישונו שצריך הכשר כי השאיפה של העשן לגופו היא כאכילה שהוי אחשביה.
ומשא"כ סתם ריח שלא נחשב הנאה, כמ"ש קול מראה וריח אין בהם משום מעילה.
אמנם יש שכתבו שקול מראה וריח זה רק בדיעבד, ולא היתר לכתחילה.
ולכן אם נהנה להריח את זה בפסח עצמו לכתחילה, זה ג"כ "אחשביה" שגם חמץ מבוטל חוזר לאיסורו.
וע"כ מי שרוצה להריח בפסח צריך לחפש סבון עם הכשר, ומי שלא רוצה להריח בפסח יכול להשאירו כך בארון בלי שום הכשר.

מים מינרליים צריכים כשרות לפסח?

בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).

איתן נוי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?

ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.

למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא

צריך לעיין

משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56

אור עולם כתב:מים מינרליים צריכים כשרות לפסח?

להאמור באלו כשאין בהם טעמים או תוספות א״צ.
https://www.kosharot.co.il/index2.php?i ... 3&lang=HEB
https://www.toraland.org.il/4680
https://www.yeshiva.org.il/ask/26153
https://din.org.il/2017/04/12/%D7%9E%D7 ... %A1%D7%97/
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=69034

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?

ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.

למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא

צריך לעיין

משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56

א. יישר כח.
ב. אחר העיון בדבריו שם (ללא מקור!) - ייתכן שגם לשיטתו אין בזה חיוב גמור אלא המלצה לכתחילה וכדו'.

עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).

הוא אחד הבנים באגדה!!!

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?

ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.

למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא

צריך לעיין

משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56

מרן החזו"א זצ"ל, בקריאת שמו"ת - היה אומר פסוקי המקרא פעם ראשונה, אח"כ מיד את התרגום, ואח"כ פעם שניה מקרא (מבן אחותו הגר"מ גריינימן שליט"א).

באמונתו כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?

ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.

למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא

צריך לעיין

משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56

מרן החזו"א זצ"ל, בקריאת שמו"ת - היה אומר פסוקי המקרא פעם ראשונה, אח"כ מיד את התרגום, ואח"כ פעם שניה מקרא (מבן אחותו הגר"מ גריינימן שליט"א).

נכון, אך השאלה היתה אם אפשר לקרוא את התרגום ואח"כ את השנים מקרא.

מי אנוכי כתב:

באמונתו כתב:

מי אנוכי כתב:

איתן נוי כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?

ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.

למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא

צריך לעיין

משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56

מרן החזו"א זצ"ל, בקריאת שמו"ת - היה אומר פסוקי המקרא פעם ראשונה, אח"כ מיד את התרגום, ואח"כ פעם שניה מקרא (מבן אחותו הגר"מ גריינימן שליט"א).

נכון, אך השאלה היתה אם אפשר לקרוא את התרגום ואח"כ את השנים מקרא.

מה נ"מ? אם סדר "שניים מקרא ואחד תרגום" מעכב, גם מקרא - תרגום - מקרא אינו בסדר.

שאל מישהו- האם צריך להחליף את המצות כשעושים שיתוף/עירוב ע"פ, אמנם ברמ"א ומ"ב שסח נשמע שהמ מתקלקל וכו', אבל אם רואים שזה בסדר?
ועוד שאלה- כמה ישובים צמודים עם עירוב שמחבר. הרב של אחד מהם אמר שעושה שיתוף לכולם. שואל מישהו מאחד הישובים האם יכול לעשות בברכה? במ"ב שס"ח כ"א כותב שאם יש ספק על העירוב שבבית הכנסת יעשה האדם עירוב נוסף בלי ברכה. אבל שם מדובר שבעיקרון רצה להיות קשור לבית כנסת. ואילו כאן בשאלה, הישוב השני כלל לא רוצה את הזיכוי של הישוב הראשון, אם כן - האם יברך?

מן הדרום כתב:שאל מישהו- האם צריך להחליף את המצות כשעושים שיתוף/עירוב ע"פ, אמנם ברמ"א ומ"ב שסח נשמע שהמ מתקלקל וכו', אבל אם רואים שזה בסדר?
ועוד שאלה- כמה ישובים צמודים עם עירוב שמחבר. הרב של אחד מהם אמר שעושה שיתוף לכולם. שואל מישהו מאחד הישובים האם יכול לעשות בברכה? במ"ב שס"ח כ"א כותב שאם יש ספק על העירוב שבבית הכנסת יעשה האדם עירוב נוסף בלי ברכה. אבל שם מדובר שבעיקרון רצה להיות קשור לבית כנסת. ואילו כאן בשאלה, הישוב השני כלל לא רוצה את הזיכוי של הישוב הראשון, אם כן - האם יברך?

א. אין תקנת חז"ל של החלפה בערב פסח. אבל כך רגילים, בין השאר כדי שיהיה זמן קבוע ולא ישכחו.
ב. אם אינכם זוכים בעירוב שלהם - ייאסר עליכם לטלטל אליהם וכו' .

עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).

א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
אגב, "לא מכובד" אינה סיבה להוריד מעיקר דין נט"י. בדיוק באותה מידה שאם יש לו כלי פלסטיק קשיח, ש(לכה"פ)לא ראוי לקחת כלי חד פעמי.
ב. בבית יוסף אורח חיים סימן תעא: "כתוב בתרומת הדשן (סי' קכה) דקטן שלא הגיע לכלל דעת כל כך שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בערב פסח אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה". כך כתבו כל האחרונים ואחרוני האחרונים. אין מי שהקל יתר ע"כ.
ג. פשוט!

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).

א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
אגב, "לא מכובד" אינה סיבה להוריד מעיקר דין נט"י. בדיוק באותה מידה שאם יש לו כלי פלסטיק קשיח, ש(לכה"פ)לא ראוי לקחת כלי חד פעמי.
ב. בבית יוסף אורח חיים סימן תעא: "כתוב בתרומת הדשן (סי' קכה) דקטן שלא הגיע לכלל דעת כל כך שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בערב פסח אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה". כך כתבו כל האחרונים ואחרוני האחרונים. אין מי שהקל יתר ע"כ.
ג. פשוט!

א. הרעיון לקחת מהברז החם - יפה מאוד. אם כי בפועל המים לא מגיעים מתוך הכלי אלא מתוך הצינורות שאין תורת כלי עליהם לכאורה, והוי כנוטל מכלי שבור, שמכיוון שהמים מגיעים ממקום בכלי שאין תורת כלי עליו - נחשב כמי שאינו נוטל מכלי.
ומתוך דבריך אפשר לומר ששמע השומע לגבי נטילת ידיים שחרית שיש מקום להקל, ומשם טעה בתרתי - הן שסבר שאין זו קולא אלא "הידור", והן שהקיש מנט"י שחרית לנט"י לסעודה.
ב. אכן בדיוק להלכה הזאת התכוונתי. יישר כח.

עזריאל ברגר כתב:

מן הדרום כתב:שאל מישהו- האם צריך להחליף את המצות כשעושים שיתוף/עירוב ע"פ, אמנם ברמ"א ומ"ב שסח נשמע שהמ מתקלקל וכו', אבל אם רואים שזה בסדר?
ועוד שאלה- כמה ישובים צמודים עם עירוב שמחבר. הרב של אחד מהם אמר שעושה שיתוף לכולם. שואל מישהו מאחד הישובים האם יכול לעשות בברכה? במ"ב שס"ח כ"א כותב שאם יש ספק על העירוב שבבית הכנסת יעשה האדם עירוב נוסף בלי ברכה. אבל שם מדובר שבעיקרון רצה להיות קשור לבית כנסת. ואילו כאן בשאלה, הישוב השני כלל לא רוצה את הזיכוי של הישוב הראשון, אם כן - האם יברך?

א. אין תקנת חז"ל של החלפה בערב פסח. אבל כך רגילים, בין השאר כדי שיהיה זמן קבוע ולא ישכחו.

למיטב זכרוני יש שיטה כזו בראשוני אשכנז (כמדומני מובא בדבקרי רבינו אב"ן או בדברי רבינו אבי"ה נכדו) שהיו שורפים את מצות העירוב של השנה הקודמת, לשיטתם בעניין אפיית מצה בע"פ אחר חצות.

בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני יש שיטה כזו בראשוני אשכנז (כמדומני מובא בדבקרי רבינו אב"ן או בדברי רבינו אבי"ה נכדו) שהיו שורפים את מצות העירוב של השנה הקודמת, לשיטתם בעניין אפיית מצה בע"פ אחר חצות.

אם תמצא מקור - נשמח ללמדו...

עזריאל ברגר כתב:

בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני יש שיטה כזו בראשוני אשכנז (כמדומני מובא בדבקרי רבינו אב"ן או בדברי רבינו אבי"ה נכדו) שהיו שורפים את מצות העירוב של השנה הקודמת, לשיטתם בעניין אפיית מצה בע"פ אחר חצות.

אם תמצא מקור - נשמח ללמדו...

ראב"ן שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן ז
ומה שנוהגין לשרוף מצה של עירוב בערב פסח או לבער, מצאתי סמך בירושלמי [שם ה"ד] מצה הישינה תפלגתה דבית שמאי ובית הילל אמר ר' יהודה דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה.
ועי׳ כאן https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/05/13-3.pdf עמ׳ 4 סעיף ו׳ וגם בהערה 12 בענין מח׳ ראב״ן וראבי״ה. כותרת המאמר הוא ״ברכה על עירוב חצרות כשהפת הקודמת עדיין קיימת״, מאת מנחם גורדון.

יבנה כתב: ועי׳ כאן https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/05/13-3.pdf עמ׳ 4 סעיף ו׳ וגם בהערה 12 בענין מח׳ ראב״ן וראבי״ה. כותרת המאמר הוא ״ברכה על עירוב חצרות כשהפת הקודמת עדיין קיימת״, מאת מנחם גורדון.

יישכ"ג!
בושה תכסה פניי ששכחתי, המאמר של ידידי הרב מנחם גורדון פורסם בכתב העת הכי איתמר א' (חנוכה תשס"ז), שזכיתי להיות אחד מעורכיו.

פעמיים בשו"ע מתייחס לשאלה האם יש לברך על כל פרט, או על הכלל בלבד.
בשו"ע יו"ד ס' כ' סעיף ה' לגבי השוחט הרבה בהמות, וכן בשו"ע או"ח ס' ח' סעיף י"ב לגבי יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות שכולם חייבים בציצית.
מסתבר שקיימים דיונים המבחינים בין שתי ברכות אלו לשאר ברכות (גופים חלוקים וכו'). כל היודע שכמ"ה.

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).

א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
אגב, "לא מכובד" אינה סיבה להוריד מעיקר דין נט"י. בדיוק באותה מידה שאם יש לו כלי פלסטיק קשיח, ש(לכה"פ)לא ראוי לקחת כלי חד פעמי.
ב. בבית יוסף אורח חיים סימן תעא: "כתוב בתרומת הדשן (סי' קכה) דקטן שלא הגיע לכלל דעת כל כך שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בערב פסח אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה". כך כתבו כל האחרונים ואחרוני האחרונים. אין מי שהקל יתר ע"כ.
ג. פשוט!

א. הרעיון לקחת מהברז החם - יפה מאוד. אם כי בפועל המים לא מגיעים מתוך הכלי אלא מתוך הצינורות שאין תורת כלי עליהם לכאורה, והוי כנוטל מכלי שבור, שמכיוון שהמים מגיעים ממקום בכלי שאין תורת כלי עליו - נחשב כמי שאינו נוטל מכלי.
ומתוך דבריך אפשר לומר ששמע השומע לגבי נטילת ידיים שחרית שיש מקום להקל, ומשם טעה בתרתי - הן שסבר שאין זו קולא אלא "הידור", והן שהקיש מנט"י שחרית לנט"י לסעודה.
ב. אכן בדיוק להלכה הזאת התכוונתי. יישר כח.

א. ראשית, מאחר והדוד הגיע לבנין לאחר שסיימו את הבניה ולא כחלק מהבניה, כמו"כ עומד בפנ"ע (דלא כיתר צינורות המים הרגילים המחוברים לקרקע) מדוע אין תורת כלי עליו. שנית: צינור זה לא ככלי שבור מאחר ובדיעבד ניתן ליטול גם מבקבוק שפיו צר.
*לא הבנתי מדוע חילקת בין נט"י שחרית לבין לשל סעודה?

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
...

א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
...

א. הרעיון לקחת מהברז החם - יפה מאוד. אם כי בפועל המים לא מגיעים מתוך הכלי אלא מתוך הצינורות שאין תורת כלי עליהם לכאורה, והוי כנוטל מכלי שבור, שמכיוון שהמים מגיעים ממקום בכלי שאין תורת כלי עליו - נחשב כמי שאינו נוטל מכלי.
ומתוך דבריך אפשר לומר ששמע השומע לגבי נטילת ידיים שחרית שיש מקום להקל, ומשם טעה בתרתי - הן שסבר שאין זו קולא אלא "הידור", והן שהקיש מנט"י שחרית לנט"י לסעודה.
...

א. ראשית, מאחר והדוד הגיע לבנין לאחר שסיימו את הבניה ולא כחלק מהבניה, כמו"כ עומד בפנ"ע (דלא כיתר צינורות המים הרגילים המחוברים לקרקע) מדוע אין תורת כלי עליו. שנית: צינור זה לא ככלי שבור מאחר ובדיעבד ניתן ליטול גם מבקבוק שפיו צר.
*לא הבנתי מדוע חילקת בין נט"י שחרית לבין לשל סעודה?

1. הדוד הוא כלי. הצינורות שדרכם עובר המים מהדוד אל הנוטל - אינם כלי לכאורה.
2. לא אמרתי שיש כאן כלי שבור, אלא שטעם פיסולו של כלי שבור הוא מפני ההפסק שבין הכלי לבין הנוטל (ראה בפוסקים (ובפרט בשו"ע הרב) בהלכות נטילת ידיים לסעודה.
3. האמירה שבדיעבד ניתן ליטול גם מבקבוק - כמדומני שנויה במחלוקת. וכמדומני שרוב ככל הפוסקים יסכימו שעדיף ליטול מכלי פלסטיק שאינו יפה ונקי במיוחד מאשר מבקבוק נאה...
4. אתה חילקת בין נט"י שחרית לסעודה. לא אני.

האם יש איסור להנות מחמץ של גוי בפסח?
לדוג' (שאלה ששמעתי) להוביל חמץ של גוי אל גוי תמורת תשלום.

כן. זהו בדיוק גדר "איסור הנאה" ו"רוצה בקיומו".
הדין לפרטיו נמצא בפוסקים בהלכות יין נסך, ואולי הובא גם בקיצור בהלכות פסח.

אבל זה לא שלו. התורה אסרה הנאה דווקא שלך. לדוג' אין איסור לראות או שיהיה ברשותך חמץ של גוי.
היכן בהל' יין נסך?

חבל נחלתו יד יד
לא בדוק
סימן יד הובלת חמץ בפסח

איתן נוי כתב:

עזריאל ברגר כתב:כן. זהו בדיוק גדר "איסור הנאה" ו"רוצה בקיומו".
הדין לפרטיו נמצא בפוסקים בהלכות יין נסך, ואולי הובא גם בקיצור בהלכות פסח.

אבל זה לא שלו. התורה אסרה הנאה דווקא שלך. לדוג' אין איסור לראות או שיהיה ברשותך חמץ של גוי.

אתה מערבב בין "לא יראה לך חמץ" לבין איסור הנאה שהוא כללי ולא רק משלך.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:חבל נחלתו יד יד
לא בדוק
סימן יד הובלת חמץ בפסח

יד.pdf

יש"כ.
מי המחבר?
איך לא הביא משנ"ב מפורש סי' תמ ס"ק י (וכן כה"ח כנ"ל במקום אות כה): "אינו חייב לבערו - אבל בפסח אינו רשאי לכתחלה לקבל כלל פקדון חמץ אפי' בלא אחריות ואפילו בחנם (אחרונים)".
*במ"ש 'לכתחילה' נראה שכוונתו לקבל מתחילה ואין הכוונה לכתחילה גבי בדיעבד. כן נראה מלשון הרוקח כדלקמן.
בעוז והדר המבואר הביאו דין זה מהרוקח (סי רסז) וז"ל הרוקח במקורו: "אבל בפסח אינו יכול לקבל כלל פקדון חמץ אבל אם ייחד ישראל לאותו הגוי בית לפני הפסח ולא קיבל אחריות אין צריך לבער כדמתרץ רב אשי לביתיה דנפשיה קא מעייל".
למעשה יוצא, רק אם יפקידו אצלו את החמץ לפני פסח ויתנה איתם שאמנם מקבל כסף אך אינו אחראי משום דיני שומרים, יהיה מותר.

איתן נוי כתב:מי המחבר?

רבי יעקב אפשטיין

יוסף חיים אוהב ציון כתב:רבי יעקב אפשטיין

טוב.

עוסק במצוה פטור מן המצוה, האם נאמר גם על שליח העוסק במצוה עבור חבירו?

עושה חדשות כתב:עוסק במצוה פטור מן המצוה, האם נאמר גם על שליח העוסק במצוה עבור חבירו?

למה שיהיה הבדל אם סה"כ הוא עוסק במצוה?!
מה הסיבה שעוסק במצוה פטור מהמצוה?
תראה לשון יפה של המאירי ושאין הבדל, העיקר שעוסק.
בית הבחירה (מאירי) מסכת סוכה דף כו עמוד א: "כותבי ספרים תפילין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים כגון מוכרי תכלת ודומיהן פטורין מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל המצות האמורות בתורה שהעוסק במצוה אפי' בקלה פטור מן המצוה אפי' בחמורה כל שאי אפשר לו לקיים את השניה אלא בקצת בטול של ראשונה ...".

יש מחלוקת ראשנים מה הטעם לכך שהעוסק במצווה פטור מהמצווה,
אם משום שמתבטל מהמצווה שעוסק בה או שעצם העיסוק במצווה אחת פוטרו ממצווה אחרת
לענ"ד בכל מקרה יש בסיס לשאלה אם ה"ה במצווה של חברו
כיוון שאם מחוייב במצווה אחרת שהיא שלו אולי מחוייב בה יותר ועדיף שיעסוק בה מבמצווה של חברו