פורום אוצר החכמה

אולי בציטוט ממקור אחר ממקורות הקודש ?...

מה הקשר?
וכי אסור לצטט דברים שאינם ממקורות הקודש, אם אין בהם בעיה מצד עצמם?

אתה אומר יפה, אבל הייתה לי הוה אמינא שכן, והראיה, בקושי ראינו בדרשות רבותינו ציטוטים מהפילוסוף קאנט למשל, או מחכמים אחרים מחכמי או"ה שהשיגו הרבה.
עכ"פ בנוגע לי, אף פעם לא שמעתי משגיח או אדמו"ר חסידי מביא משורר עברי בדרשתם...

חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין.
כך שקאנט למשל, איננו דוגמא מוצלחת לעניין, לענ"ד, כי הוא בא לומר דברים שנוגעים לערכים.
ולגבי ציטוטי משוררים עבריים וכדו'
viewtopic.php?f=72&t=19723&hilit=%D7%9E%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91+%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%A1%D7%A2%D7%A8
viewtopic.php?f=51&t=62946&p=810851&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7#p810830
viewtopic.php?f=51&t=61410&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7
viewtopic.php?f=19&t=3625&p=687296&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7#p687296
viewtopic.php?f=19&t=6279&p=536033&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7#p536033
viewtopic.php?f=19&t=17387&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7#p165458
viewtopic.php?f=19&t=31074&p=329926&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7#p329926
viewtopic.php?f=17&t=25337&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7
viewtopic.php?f=19&t=28565&p=295618&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7#p295618
viewtopic.php?f=72&t=25857&hilit=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7

יבנה כתב:

איתן נוי כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

ר' גרונם יקום פורקן כתב:

איתן נוי כתב:מי שהלך בשבת וראה רכב שנוסע בלילה בלי אורות כמו"כ מדובר ברכב חשמלי-מנוע שקט. כך שיש סיכוי שיכנסו בו או יכנס באחרים/הולכי רגל. האם מותר לסמן לו ביד שידליק אורות (ואולי בשינוי)?

אין לפני עיוור במומר.

לא פשוט, מח' עצומה.

מי חולק?
ובאמת למה זה לא פשוט שמותר (כפי שמציין הרב יבנה)?

עי׳ ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ו׳ ובדגול מרבבה שעליו.

על כל הנ"ל הגעתי לבעיה אחרת בעניין זה. והיא "הגדרת ספק פיקוח נפש".
ומצאתי בחשוקי חמד שהביא מהגרש"ז זצ"ל שלא עלח כחל ספק פיקוח נפש מתירים חילול שבת. וכדלהלן:
יומא פד ע"ב: "מה הם גבולות ספק פיקוח נפש...כתב ה"מנחת שלמה" (ח"ב סימן כט אות ד) וז"ל: "ולענין מה נקרא ספק פיקוח נפש, ומה לא, ועד איפה הוא הגבול? גם אנכי הסתפקתי טובא בזה...והנה כביש כזה שאלף מכוניות עוברות בו בשלום ולא נזוקות אלא שלפעמים יורים והסכנה היא פחותה מאחד מאלף, אין זה נחשב לסכנה...".

בברכה המשולשת כתב:

יבנה כתב:מלבד זאת בנורות שאין בהן חוט מתכת לוהטת, לא ברור איסורו.

לפי החזו"א בונה
לפי ר' אשר וייס ועוד- מכה בפטיש
ויש שיטה ותיקה שקיימת עד היום שזה מבעיר.

רשז״א כבר הפריך את דברי החזו״א. ר׳ אשר וייס הוא שיטה מחודשת שרק הוא סובר כן.
מי סובר שיש מבעיר בדבר קר שרק מאיר?

איתן נוי כתב:על כל הנ"ל הגעתי לבעיה אחרת בעניין זה. והיא "הגדרת ספק פיקוח נפש".
ומצאתי בחשוקי חמד שהביא מהגרש"ז זצ"ל שלא עלח כחל ספק פיקוח נפש מתירים חילול שבת. וכדלהלן:
יומא פד ע"ב: "מה הם גבולות ספק פיקוח נפש...כתב ה"מנחת שלמה" (ח"ב סימן כט אות ד) וז"ל: "ולענין מה נקרא ספק פיקוח נפש, ומה לא, ועד איפה הוא הגבול? גם אנכי הסתפקתי טובא בזה...והנה כביש כזה שאלף מכוניות עוברות בו בשלום ולא נזוקות אלא שלפעמים יורים והסכנה היא פחותה מאחד מאלף, אין זה נחשב לסכנה...".

נסיעה במכונית שקטה ובלי אורות בלילה נראה פשוט שהוא בכלל ספק סכנה. והרי זה היה כוונתך מתחילה, לתאר מצב של סכנה.

יבנה כתב:

בברכה המשולשת כתב:

יבנה כתב:מלבד זאת בנורות שאין בהן חוט מתכת לוהטת, לא ברור איסורו.

לפי החזו"א בונה
לפי ר' אשר וייס ועוד- מכה בפטיש
ויש שיטה ותיקה שקיימת עד היום שזה מבעיר.

רשז״א כבר הפריך את דברי החזו״א. ר׳ אשר וייס הוא שיטה מחודשת שרק הוא סובר כן.
מי סובר שיש מבעיר בדבר קר שרק מאיר?

מן הסתם אין זה חדש לכתר"ה שליט"א שגם אחרי דברי מרן הגרשז"א זצ"ל, יש פוסקים הסוברים כדעת החזו"א בזה, או לכה"פ חוששים לה מאוד.
דברי הגראז"ו שליט"א אמנם מחודשים, אך הם מסתברים מאוד מאוד לענ"ד (ותיתי לי שכבר כו"כ שנים לפני שראיתי את דבריו טענתי כך) וגם איננה דעת יחיד.
מבעיר- דעת הגאון רבינו חיים ברלין זצ"ל.

יבנה כתב:

איתן נוי כתב:על כל הנ"ל הגעתי לבעיה אחרת בעניין זה. והיא "הגדרת ספק פיקוח נפש".
ומצאתי בחשוקי חמד שהביא מהגרש"ז זצ"ל שלא עלח כחל ספק פיקוח נפש מתירים חילול שבת. וכדלהלן:
יומא פד ע"ב: "מה הם גבולות ספק פיקוח נפש...כתב ה"מנחת שלמה" (ח"ב סימן כט אות ד) וז"ל: "ולענין מה נקרא ספק פיקוח נפש, ומה לא, ועד איפה הוא הגבול? גם אנכי הסתפקתי טובא בזה...והנה כביש כזה שאלף מכוניות עוברות בו בשלום ולא נזוקות אלא שלפעמים יורים והסכנה היא פחותה מאחד מאלף, אין זה נחשב לסכנה...".

נסיעה במכונית שקטה ובלי אורות בלילה נראה פשוט שהוא בכלל ספק סכנה. והרי זה היה כוונתך מתחילה, לתאר מצב של סכנה.

נכון שכך טענתי ועדיין אני טוען.
אך לאחר החשוקי חמד הנ"ל. יש להתבונן ולחשוב במציאות מה הם האחוזים/סיכויים לתאונת דרכים כשסה"כ יש אורות רחוב (וזה בלי לחשב שלפעמים הנהג נזכר בעצמו).

נלענ"ד הלכה בדיני כתמים, אשמח מאד אם מישהו יעיין בדברים, ויוסיף לחיוב או לשלילה.

אשה ראתה על בגדיה כתם פחות מגריס, ואח"כ בדקה שוב וראתה שהתווסף עליו עוד עד שכבר נעשה הכל יחד יותר גדול מגריס. לכאו' היא טהורה, כי היא תולה במאכולת את מה שראתה בתחילה, ובמאכולת נוספת את מה שראתה בתוספת. ואף דבעלמא לא תלינן בב' מאכולת יחד, כי כן גדרו חז"ל בטומאת כתמים ונתנו שיעור לדבריהם דלא אמרי' שהכתם בא מב' מאכולת שנתכוונו יחד, מ"מ כל זה הוא רק היכא דאמרי' דהכתם כולו בא בבת אחת מן המקור, אבל היכא דידעינן דלא נתהווה בפעם אחת, א"כ הוי כמו ב' כתמים נפרדים שאין שיעור בכל אחד מהם, ומטהרינן ותלינן במאכולת.
ולכאו' כ"ה הדין גם בנמצאו ב' כתמים על בשרה ובכל אחד מהם ליכא גריס בפנ"ע (להסוברים דטהורה בבשרה אם הכל יחד פחות מגריס), דבעלמא דינא הוא דעל בשרה מצטרפין וטמאה, אבל נראה דהיכא דראתה הראשון וראתה שאין שני עמו, ורק אח"כ נתווסף השני, די"ל בכה"ג דה"ה טהורה, כי כל הצד לצרף את ב' הכתמים הוא רק אם תלינן דבאו יחד ביציאה אחת מן המקור, משא"כ אם ודאי באו בנפרד דאז יש לטהר כל כתם בפנ"ע שהוא פחות מכשיעור. (וכ"ז בפרט למש"כ הלחו"ש דשיעור גריס נקבע לפי שדרכה של אשה לראות שאינה רואה בדרך כלל פחות מזה).
ולכאו' נראה להתיר גם יותר מזה, אפילו היכא דראתה מתחילה כבר את הכתם עם התוספת, אלא שניכר להדיא שלא בא הכל בבת אחת ובזמן אחד, כי חלקו יבש וחלקו לח, דה"ה והוא הטעם דבכה"ג טהורה.

שיעור טלית של ציצית נתפרש בגמ' ופוס' לפי ראשו ורובו של קטן, ושיעור נוסף כ' בזה שהגדול אינו בוש להתעטף בו באקראי וכו', והפוסקים שיערו זאת באמות, כפי שהובא במשנ"ב סי' טז ובשעה"צ שם מהארצוה"ח שהביא מה ששיער בס' פרי הארץ בשם ס' דרך חכמה, ושיעור אחר בשם ס' משמחי לב 'שמדד ומצא כן ראשו ורובו של קטן' שהוא אמה וחצי.
וצ"ע מה שהפוסקים בזמנינו כ' שהדבר תלוי בפולמוס השיעורים החזו"א ור"ח נאה וכו', ולכאו' זה לא תלוי כלל בפלוגתת השיעורים, אלא יש לברר מה נקט ה'משמחי-לב' ומה היה מקובל במקומו של ה'דרך-חכמה' מה קוראים "אמה".

עושה חדשות כתב:שיעור טלית של ציצית נתפרש בגמ' ופוס' לפי ראשו ורובו של קטן, ושיעור נוסף כ' בזה שהגדול אינו בוש להתעטף בו באקראי וכו', והפוסקים שיערו זאת באמות, כפי שהובא במשנ"ב סי' טז ובשעה"צ שם מהארצוה"ח שהביא מה ששיער בס' פרי הארץ בשם ס' דרך חכמה, ושיעור אחר בשם ס' משמחי לב 'שמדד ומצא כן ראשו ורובו של קטן' שהוא אמה וחצי.
וצ"ע מה שהפוסקים בזמנינו כ' שהדבר תלוי בפולמוס השיעורים החזו"א ור"ח נאה וכו', ולכאו' זה לא תלוי כלל בפלוגתת השיעורים, אלא יש לברר מה נקט ה'משמחי-לב' ומה היה מקובל במקומו של ה'דרך-חכמה' מה קוראים "אמה".

כבר העירו כן, ראה בקונטרס בירור שיעור טלית קטן של הרב יהודה וייס (ישנו באוצר)

תודה למשיבים.

להסוברים דכסות יום חייבת בציצית גם כשלובשה בלילה וכו', מה הדין טלית של שותפין, לאחד היא מיוחדת רק ליום, ולשני רק ללילה. האם אצל שניהם היא חייבת בציצית בהיותה מיוחדת גם ליום, או שהשותף הלילי פטור מציצית בלבישתה?

ועוד שאלה בהל' ציצית.
האם מותר 'לשחק' עם חוטי הציצית, כגון אלו שמגלגלים סביב האצבעות, או מכניסים לאוזן של ילד להקיצו או לשעשעו. לכאו' יש לאסור ע"פ הנפסק בשו"ע סי' כא "כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום בזוי מצוה".

עושה חדשות כתב:מכניסים לאוזן של ילד להקיצו או לשעשעו.

חשוקי חמד מסכת יומא דף כו עמוד ב

בהקדמת לב אליהו מסופר שרבינו אליהו לופיאן זצ"ל היה מעיר את תלמידי הישיבה, והקיצם לתפילה ע"י שהכניס קצה חוט הציצית לאזניהם, לא בגסות ובדחיפות. עכ"פ שמענו שהשתמש בקצה החוט של הציצית להקיץ בו תלמיד לתפילה.

עושה חדשות כתב:ועוד שאלה בהל' ציצית.
האם מותר 'לשחק' עם חוטי הציצית, כגון אלו שמגלגלים סביב האצבעות, או מכניסים לאוזן של ילד להקיצו או לשעשעו. לכאו' יש לאסור ע"פ הנפסק בשו"ע סי' כא "כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום בזוי מצוה".

בדיוק השבוע סיפר לי ילד כמשיח לפי תומו שא’ מגדולי הפוסקים נתן מציציותיו באזנו אחר תפילת שחרית תו"כ הילוכו ברחוב.

רב המעשה השני על הראשון, שבראשון י"ל דההיתר הוא משום דהוי לצורך מצוה.
ורב המעשה הראשון שהמספר מעיד בגודלו, משא"כ ילד המשיח לפי תומו.
יישר כוחכם.

האב נוסע בכל בוקר באוטובוס עם שני ילדים קטנים, פחות מגיל 5.

לפי החוק, ילד אחד נכלל בתשלום של האב, אך הילד השני דורש תשלום בפ"ע.

מצרף האב לנסיעה נער שהוא יותר מגיל 5 ויש לו 'חופשי חודשי', והנער פוטר את הילד השני.

עכשיו נשאלה השאלה, במקרה שהנער לא נוסע (נשאר בבית, הלך ברגל) - האם אפשר להשתמש בכרטיס 'חופשי חודשי' שלו על הילד השני, בלעדיו?

ולכאורה קל וחומר הוא: אם כשהנער בעצמו נוסע הוא פוטר את אחיו, הרי אם אינו נוסע בעצמו בוודאי יפטור הכרטיס את אחיו...

אלא שלאידך הרי כל ענינו של 'חופשי חודשי' הוא משהו אישי שאינו ניתן להעברה.

מובא בשם הקוצקר (?) שאמר, גם אני יכול לעשות אותות ומופתים כמו ביציאתת מצרים אבל אף אחד לא יפנה אלי, כי המופתים לא פעלו כי אם על בני ישראל שהיו בצער השעבוד ונפשם היתה מוכנה לגילוי ה'. מהו המקור לדברים אלו, או האם יש רעיון דומה.

האם יש עניין לכסות את היד המגולה של התפילין בתפילת שחרית .

עובדיה חן כתב:האם יש עניין לכסות את היד המגולה של התפילין בתפילת שחרית .

זכור לי שהמשנה ברורה כותב שעדיף לכסות מפני שאין דרך לעמוד לפני מלכים כשהיד מגולה אבל איני מוצא כעת היכן זה.
עריכה: מצאתי בס"ד כעת בסימן כ"ז ס"ק מז שהמשנה ברורה כותב שלכתחילה טוב יותר לכסותם אך לא ראיתי בפנים את הטעם שהבאתי.
בשער הציון מפנה לאליה רבה ולארצות החיים ובא"ר משמע שהטעם הוא אחר ואם הבנתי נכון משום "לך לאות ולא לאחרים לאות".

כדכד כתב:

עובדיה חן כתב:האם יש עניין לכסות את היד המגולה של התפילין בתפילת שחרית .

זכור לי שהמשנה ברורה כותב שעדיף לכסות מפני שאין דרך לעמוד לפני מלכים כשהיד מגולה אבל איני מוצא כעת היכן זה.
עריכה: מצאתי בס"ד כעת בסימן כ"ז ס"ק מז שהמשנה ברורה כותב שלכתחילה טוב יותר לכסותם אך לא ראיתי בפנים את הטעם שהבאתי.
בשער הציון מפנה לאליה רבה ולארצות החיים ובא"ר משמע שהטעם הוא אחר ואם הבנתי נכון משום "לך לאות ולא לאחרים לאות".

לכאורה הכוונה לגוף התפילן של יד שיהיה בכסוי,[בניגוד לתש"ר] אבל לא על עניין של גילוי הזרוע במקום שנמצא הרצועות.

לא הבנתי
את התפלין מניחים על הזרוע
אם את התפלין מכסים - איך הזרוע נשארת מגולה?

אדם שיש לו שקית חשובה ויקרה,האם מותר לו להניח בשבת זבל בתוכה , מאחר ויש כאן עניין של ביטול כלי מהיכנו, או שנאמר מאחר ויכול לנקות את השקית[ הגם שמסתבר שהוא לא יעשה זה אלא יזרוק את זה לפח האשפה] בכל אופן אין בזה ביטול כלי.

לכאורה שקית אינה כלי
מה שיכול לנקות אינו כלום דשהרי הזבל הוא מוקצה ואסור לפנותו בשבת מהשקית

כדכד כתב:לכאורה שקית אינה כלי
מה שיכול לנקות אינו כלום דשהרי הזבל הוא מוקצה ואסור לפנותו בשבת מהשקית

למה שקית אינה כלי?

כי כדי שמשהו יהפוך להיות כלי הוא צריך להיות כלי

אכל מין שבעת המינים וכן ירקות ביחד לכזית, האם זה מצטרף לעניין ברכה אחרונה.

עובדיה חן כתב:האם יש עניין לכסות את היד המגולה של התפילין בתפילת שחרית .

ראה חקרי מנהגים (גורארי') ח"א, סימן ז.
[וכת"ע כפר חב"ד גליון 784, מכתב של הרה"ח יהודה לייב גרונער, שאצל האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הי' התפילה של יד הי' מגולה, כפי שרואים ברוב התמונות]

כדכד כתב:

עובדיה חן כתב:האם יש עניין לכסות את היד המגולה של התפילין בתפילת שחרית .

עדיף לכסות מפני שאין דרך לעמוד לפני מלכים כשהיד מגולה

אולי כוונתך למש"כ בכה"ח סימן צא, סקכ"ו:

במקום שמלבוש העליון שלהם מקום הזרועות הם צרים וצריך לחלצם מפני לבישת התפילין צריך לחזור וללבשם אחר כך כי אין כבוד לעמוד כך לפני המלך ולהתפלל יד חולצת ויד לובשת או יעשה להם קרסים כדי שלא יצטרך לחולצם ולחזור ללבשם אלא יתיר הקרסים:

בענין השאלה אם שני מינים שאין ברכותיהם האחרונות שוות מצטרפות לברכה אחת - כמדומני שהמשנ"ב היכן שהוא פוסק שלא (ע' רח סעיף יז) אבל יש חולקים עליו
טעיתי.
המשנה ברורה סימן רי ס"ק א הפוסק שמצטרפים לבורא נפשות
אכל חצי זית משבעת המינין וחצי זית אחר [ב] מברך אחריהן בורא נ"ר
עליו יש חולקים. עיין כה"ח רי ס"ק ד והלכה ברורה בסימן רי.
לפני מספר שנים פתחתי אשכול על שאלה אחרת בשם "צירוף לברכת מעין שלש" וכעת בדקתי שם וראיתי שהרב מה שנכון נכון והרב נהר שלום הפנו אותי למקורות אלו.

עובדיה חן כתב:אדם שיש לו שקית חשובה ויקרה,האם מותר לו להניח בשבת זבל בתוכה , מאחר ויש כאן עניין של ביטול כלי מהיכנו, או שנאמר מאחר ויכול לנקות את השקית[ הגם שמסתבר שהוא לא יעשה זה אלא יזרוק את זה לפח האשפה] בכל אופן אין בזה ביטול כלי.

יש מאירי שבכל דבר המיועד אין ביטול כלי מהיכנו.
היום מריבוי השקיות, רובא דאינישי שמים גם בשקית חשובה זבל, ונראה דאין בזה משום בכ"מ.

כדכד כתב:כי כדי שמשהו יהפוך להיות כלי הוא צריך להיות כלי

ומה הופך חפץ סתמי לכלי?

אש משמים כתב:

כדכד כתב:כי כדי שמשהו יהפוך להיות כלי הוא צריך להיות כלי

ומה הופך חפץ סתמי לכלי?

שקית גם אינה חפץ.
אין הגדרה בהלכה של חפץ סתמי. יש הגדרה של כלי וזו הגדרה מציאותית לא הלכתית ושקית אינה כלי

דרומי כתב:האב נוסע בכל בוקר באוטובוס עם שני ילדים קטנים, פחות מגיל 5.
לפי החוק, ילד אחד נכלל בתשלום של האב, אך הילד השני דורש תשלום בפ"ע.
מצרף האב לנסיעה נער שהוא יותר מגיל 5 ויש לו 'חופשי חודשי', והנער פוטר את הילד השני.
עכשיו נשאלה השאלה, במקרה שהנער לא נוסע (נשאר בבית, הלך ברגל) - האם אפשר להשתמש בכרטיס 'חופשי חודשי' שלו על הילד השני, בלעדיו?
ולכאורה קל וחומר הוא: אם כשהנער בעצמו נוסע הוא פוטר את אחיו, הרי אם אינו נוסע בעצמו בוודאי יפטור הכרטיס את אחיו...
אלא שלאידך הרי כל ענינו של 'חופשי חודשי' הוא משהו אישי שאינו ניתן להעברה.

הפלפול שלך יפה ונאה, אך הכתובת שלו שגויה:
לא אנחנו המכריעים אלא מי שממנו נחסר הכסף, דהיינו משרד התחבורה.
אתה יכול לפנות למשרד התחבורה ולבקש מהם לשנות את התקנה כך שיהיה מותר להסיע ילד קטן עם כרטיס חופשי חודשי של אדם שאיננו נוסע איתו.
אבל כל זמן שהתקנה שלהם קיימת באופן מסוים - לא דנים בה קל וחומר.

וסימן לדבר: אם יבוא פקח - הוא יקנוס אותך, ולא יועיל לך הפלפול.

כדכד כתב:כי כדי שמשהו יהפוך להיות כלי הוא צריך להיות כלי

ושקית היא כלי לכל דבר. ואלת"ה - יהיה אסור לטלטל אותה בשבת!

מותר לטלטל אותה בשבת מפני שראויה לשימוש, היינו לכסות ב דברים וכדומה אבל זה לא עושה אותה כלי

כדכד כתב:מותר לטלטל אותה בשבת מפני שראויה לשימוש, היינו לכסות בה דברים וכדומה ...

כלומר שלגבי הלכות מוקצה היא נקראת "כלי שמלאכתו להיתר".
גם בהלכות טומאה וטהרה - היא נקראת כלי שמקבל טומאה (באם היא עשויה מחומרים המקבלים טומאה).
אז לגבי מה היא לא נקראת כלי?

שיהיה אסור לבטלה מהיכנה בשבת
שקית אינה עשויה מדברים המקבלים טומאה
כדי להתיר לטלטל בשבת דבר שניתן להשתמש בו בשבת טאין צורך להגדירו ככלי.

כדכד כתב:

אש משמים כתב:

כדכד כתב:כי כדי שמשהו יהפוך להיות כלי הוא צריך להיות כלי

ומה הופך חפץ סתמי לכלי?

שקית גם אינה חפץ.
אין הגדרה בהלכה של חפץ סתמי. יש הגדרה של כלי וזו הגדרה מציאותית לא הלכתית ושקית אינה כלי

חפץ סתמי בהלכה זה למשל, סתם אבן ברה"ר.
מהי ההגדרה המציאותית של כלי?