חכמי קירואן (פורסם אצל רב"מ לוין בגנזי קדם ה, עמוד 61) שאלו על פסק המשנה גבי בהמה שאכלה רעל או ננשכה על ידי נחש - "מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות". והרי כל המצוות "אינן אילא כדי שיחיה בהן", "ומה שיש בו סכנה היאך יהא בו התר, ומותר היאך יהא בו סכנת נפשות"?
וענה רב האי גאון (שם):
על פי זה התיר הרב זאב וולף לייטר (שו"ת ציון לנפש חיה, סי' קי) לאכול דבר שיש בו סכנה, כאשר הכימאי אומר שייתן לו 'סם שכנגד' ויינצל.ליכא בהא מילתא קושיה. והאי דתנן 'מותרת' לאו דקאמר אכליה אף על גב דאית בה סם המות. אלא הכי קאמר: איסור טרפה אין בה אבל אסירה היא משום דבר אחר... אי אמר לו הנביא לאדם 'מובטח לך מפי הגבורה שאין סם המות סכנה [ולא] כלום ואינו חושש באותה בהמה משום סכנה - מותר הוא בה.