פורום אוצר החכמה

ממי הציטוט?

בברכה המשולשת כתב:ממי הציטוט?

סתם יהודי, שביטא את תחושותי.
(חיפשתי חומר על "הרוגי מלכות", ועוד חזון למועד בס"ד)

מה שבטוח שהשואל בשיעור דף היומי הוא 'נכס' או 'נחס' או [איך שכותבים את הכינוי הזה] רציני....

פלא שאף אחד כאן לא הביאו שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב שכתב - ומה שכתב בהני דנהגו מתוך רשען דמיקרי קדוש וחסיד, אין ה"נ קרא נמי כתיב נתנו נבלת עבדך וגו' ומוקמינן בהני דנהרגים מתוך רשען וכל ישראל קדושים הם עכ"ל, אבל צ"ע כוונתו שיתכן שמיירי במת מתוך רשען שמסר נפשו על קידוש ה' שלא לעבור להשמד אע"פ שהוא היה רשע במצות אחרות דמ"מ מקרי קדוש, ולא דמי למי שנהרג בלי שהוא עשה כלום מצד עצמו.

יאיר1 כתב:מה שבטוח שהשואל בשיעור דף היומי הוא 'נכס' או 'נחס' או [איך שכותבים את הכינוי הזה] רציני....

אתמול בערב כשישבתי בסמוך לקבוצת לומדי ה"דף היומי", שמעתי את מגיד השיעור אומר, כי כל נרצחי השואה יהיו אשר יהיו, הם "קדושים, מפני שהם מתו על קידוש השם".

אגב, בשיעורים רבים, דווקא השואלים הם מחזיקים את השיעור בעניין ועירנות,
וכן מחייבים את המג"ש להתכונן כראוי..

הוא גם ידע לספר על רבי "ניצול שואה" שאמר, שלא מתאבלים על הרוגי השואה, מפני שהם "כ"כ קדושים", עד שהם "מעל" כל זה.

שאלתי אותו: האם אותו הרבי, גם אמר שנרצחי השואה היו יותר "קדושים" ממתאבדי והרוגי מסעי הצלב, שאף ש"המסע" היה לפני כאלף שנה, עדיין אומרים מדי שבת בשבתו, את תפילת "אב הרחמים" לעילוי נשמתם? (חוץ משבתות שבהן מברכים- את החודש, חוץ מהשבת שבו מברכים את חודש סיון, מפני שבו היו ה"גזרות" הקשות ביותר, בשנת תתנו-1096.

כך כותב ר"מ קליין בפרסומי ניסא. ואולי עוד.
אין שום שאלה מאב הרחמים. התפלה לא נתקנה בשביל שהם זקוקים יותר משאר מתים שיתפללו לעלוי נשמתם [אפילו קדיש לא אומרים יותר מיב"ח או פחות קצת], אלא מטעמים אחרים ופשוט.
מלבד מה שנראה שעיקר הנהגה זו היתה מתוך חימום והרגש הלב, ולא כקביעת הלכה שהנהרגים עקדה"ש אין אומרים עליהם קדיש.
-----

יעוין עוד במאמר זה.
הרוגי פיגועים כמקדשי השם

בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. (ויקרא י ג)
וברש"י
כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס אם כן באלו כ"ש ברשעים וכן הוא אומר (תהילים סח) נורא אלהים ממקדשיך אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך.
(לאחר מותו הטראגי של הרב קרישבסקי)

מקובל שאומרים נהרג על קידוש ה' לקדושי השואה וכדו', לפו"ר זה לא מובן כ"כ.
שמעתי שכבר דנו בזה, מי שיוכל להפנות אותי למקומות אלו אודה לו.
(כמו"כ שמעתי שאומרים בשם הרמב"ם שנקרא קדוש, יש מקור לזה?)

באמת אין לזה מקור שהנהרג מחמת יהדותו הוא מקדש ה', ונראים הדברים כפי שכבר העירו שאגדות אלו חוברו בתקופת השואה ולאחריה להחיות רוח שפלים ולעודד לב נדכאים.
יש ע"ז מ"מ בספרה של הרבנית פרבשטיין בסתר רעם.

יש כמה אשכולות
זה א' מהם viewtopic.php?f=17&t=24159&hilit=%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9

דרך אגב, לכאורה צריך לומר קדוש השם, ולא ה' כך העירו בכ"ד כי רק שמו מתקדש או מתחלל

גבול ים כתב:באמת אין לזה מקור שהנהרג מחמת יהדותו הוא מקדש ה', ונראים הדברים כפי שכבר העירו שאגדות אלו חוברו בתקופת השואה ולאחריה להחיות רוח שפלים ולעודד לב נדכאים.
יש ע"ז מ"מ בספרה של הרבנית פרבשטיין בסתר רעם.

באמת?!
לא ראיתי את ספרה, אך אינני בטוח שהדבר מושלל. ראה לדוגמא:

מדרש תהילים מזמור ט:
ר' אבהו בשם ר' אלעזר אמר, כל צדיק וצדיק שאומות העכו"ם הורגין, כביכול, הקב"ה כותבו בפורפורייא שלו, שנאמר (תהלים קי, ו) ידין בגוים מלא גויות. והקב"ה אומר להם, למה הרגתם פלוני ופלוני. והם כופרין ואומרין, לא הרגנו. מה הקב"ה עושה, מוציא פורפורייא שלו ודן אותם ונותן להם איפופסין. הוי לא שכח צעקת ענוים.

במחילה, מה הקשר.
קל נקמות נוקם את נקמת דם עבדין השפוך, וע"ז אין חולק.
דנו כאן האם הנהרג מוגדר כמי שמת על קידוש השם או לא.

שו"ת משנה הלכות חלק ט"ז סי' קכ"א
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... &pgnum=362

וכאן [ככל הנראה] משיג על דבריו
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... &pgnum=744

ייש"כ ותודה לכל העונים

כבר הזכירו כאן את עשרה הרוגי מלכות כמקור על כך שהנהרג משום שהוא יהודי חשיב נהרג על קידוש השם,
אבל דומני שלא הזכירו את לשון הפייטן באלה אזכרה: קוננו קדושים עם לא אלמן כי על דבר מועט נשפך דמן לקדש שם שמים מסרו עצמן.

עוד מקור שדומני שלא הוזכר הוא בשו"ת משנה הלכות חלק ט"ז סימן קכ"א, שדן בשאלה זו כמענה להרב זילברשטיין.

האם יתכן שהמקור הבא הוא המקור להנחה המדוברת בדבר שכר הנהרגים על שום יהדותם?:

כי כל איש אשר ימות במלחמה על עם ה' ועל מקדשו ועל תורתו יהיה בגורל ה' וחלקו, ויתיישר ללכת אל האור הגדול ולא ירא החושך המחשיך הנפשות

יוסיפון.

על הטרמינולוגיה של האור הגדול עמד יצחק בער במאמרו המפורסם על יוסיפון והוסיף שם: הרעיון הזר בתכנו ובניסוחו, כי המתים במלחמה על עמם ועל תורתם מובטח להם חלקם בעולם הבא. רעיונות כאלה אינם בספרות התלמודית והרבנית.

עברתי על האשכול בעלעול מהיר, ולפום ריהטא לא ראיתי שציינו כאן למאמרו של ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין שכתב בעיין זה והביא עדויות ומקורות בנושא - 'הגדרת קידוש השם בתקופת השואה'.

בהמשך לזה - לא צוין למאמר התגובה של הרב יהודה עמיחי - 'בעקבות המאמר "הגדרת קידוש השם בתקופת השואה'.

'

איש_ספר כתב:האם יתכן שהמקור הבא הוא המקור להנחה המדוברת בדבר שכר הנהרגים על שום יהדותם?:

כי כל איש אשר ימות במלחמה על עם ה' ועל מקדשו ועל תורתו יהיה בגורל ה' וחלקו, ויתיישר ללכת אל האור הגדול ולא ירא החושך המחשיך הנפשות

יוסיפון.

על הטרמינולוגיה של האור הגדול עמד יצחק בער במאמרו המפורסם על יוסיפון והוסיף שם: הרעיון הזר בתכנו ובניסוחו, כי המתים במלחמה על עמם ועל תורתם מובטח להם חלקם בעולם הבא. רעיונות כאלה אינם בספרות התלמודית והרבנית.

כמדומני שגרוסמן העיר על דבריו שחכמי אשכנז השתמשו בביטויים של האור הגדול בהקשר לקידוש השם

כדאי לזכור שזו (היינו 'השפעות חיצוניות') המסקנה הקבועה והפזמון החוזר של בער בכל מחקריו, הן על חז"ל, יהדות בית שני, רש"י ותלמידיו, חסידי אשכנז, יהדות ספרד וכו'.

נעזוב את בער. אין חולק שהראשונים ראו בספר יוספון כספר שיש לסמוך עליו, לא לדינא ולא להלכות דעות אבל לתיאור מציאות ודאי.
והנה כאן אנו רואים השקפה רווחת זו, לפיה הנהרג בשל היותו יהודי (קרוב מאד להגדיר כל הריגה כזו כמלחמה כוללת) הוא בן עוה"ב. האם בלתי ניתן לשער שמכאן נפוצה אמונה זו?

שמעתי פעם על הגר"נ רוטמן שליט"א שהוא מעורר בהלוויות הנרצחים בפיגועים וכד' את העומדים בקירבתו, שבתוך שעת החימום יוסיפו תפילה על הנקמה בגויים, כי הרי מגלים את פניהם וכו' לפי הדין כדי לעורר חימה, ולש' הש"ך "כדי להעלות חימה ולנקום נקם", ואם כן ע"כ שזהו הזמן המתאים לתפילה לעשות נקמה בגויים.

שמעתי רעיון שבעצם הגוי היה מבקש לדרוש מהיהודי לעבור על דתו, רק שהוא יודע שאין סיכוי ולכן הורג. וממילא חשיב כנ"ל.

איש_ספר כתב:האם יתכן שהמקור הבא הוא המקור להנחה המדוברת בדבר שכר הנהרגים על שום יהדותם?:

כי כל איש אשר ימות במלחמה על עם ה' ועל מקדשו ועל תורתו יהיה בגורל ה' וחלקו, ויתיישר ללכת אל האור הגדול ולא ירא החושך המחשיך הנפשות

יוסיפון.

על הטרמינולוגיה של האור הגדול עמד יצחק בער במאמרו המפורסם על יוסיפון והוסיף שם: הרעיון הזר בתכנו ובניסוחו, כי המתים במלחמה על עמם ועל תורתם מובטח להם חלקם בעולם הבא. רעיונות כאלה אינם בספרות התלמודית והרבנית.

לכאורה אינו עניין כלל לנידון דידן שהרי המדובר שם הוא על מוות מתוך בחירה, דהיינו הליכה למלחמה על קדשי ה' ע"ד למות [או חשש מיתה] ובזה פשיטא דהוי קידוש ה', שמתקדש שמו של הקב"ה כשנראית לכל המסירות הגדולה עד כדי מסירת הנפש למען שמו, והנידון כאן הוא על אדם שנהרג ע"י גוי שלא מבחירתו שאינו מובן כלל היאך נתקדש שמו של הקב"ה במעשה זה.

אוסיף שאלה:
פלוני היה חי כל ימיו כנכרי, ושנודע לחבריו האנטישמים שאמו שהכירוה כנוצריה נאמנה, נולדה להורים יהודים - רצחוהו נפש. האם נחשב כנהרג משום יהדותו?

הכהן כתב:אוסיף שאלה:
פלוני היה חי כל ימיו כנכרי, ושנודע לחבריו האנטישמים שאמו שהכירוה כנוצריה נאמנה, נולדה להורים יהודים - רצחוהו נפש. האם נחשב כנהרג משום יהדותו?

כן

הגיונות כתב:עברתי על האשכול בעלעול מהיר, ולפום ריהטא לא ראיתי שציינו כאן למאמרו של ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין שכתב בעיין זה והביא עדויות ומקורות בנושא - 'הגדרת קידוש השם בתקופת השואה'.

בהמשך לזה - לא צוין למאמר התגובה של הרב יהודה עמיחי - 'בעקבות המאמר "הגדרת קידוש השם בתקופת השואה'.

'

אפשר להעלות לכאן?

אני בכלל לא מבין למה הנושא הזה לא נמצא באספקלריא
עיקר הדיון יותר מתאים לשם מאשר לכאן (אם בכלל)

סלקא דעתך כתב:

הגיונות כתב:עברתי על האשכול בעלעול מהיר, ולפום ריהטא לא ראיתי שציינו כאן למאמרו של ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין שכתב בעיין זה והביא עדויות ומקורות בנושא - 'הגדרת קידוש השם בתקופת השואה'.

בהמשך לזה - לא צוין למאמר התגובה של הרב יהודה עמיחי - 'בעקבות המאמר "הגדרת קידוש השם בתקופת השואה'.

'

אפשר להעלות לכאן?

מאמרו של ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין - 'הגדרת קידוש השם בתקופת השואה' - http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shmini/lict.html

מאמרו של הרב יהודה עמיחי - 'בעקבות המאמר "הגדרת קידוש השם בתקופת השואה' - http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kedoshim/amih.html

בברכה המשולשת כתב:

הכהן כתב:אוסיף שאלה:
פלוני היה חי כל ימיו כנכרי, ושנודע לחבריו האנטישמים שאמו שהכירוה כנוצריה נאמנה, נולדה להורים יהודים - רצחוהו נפש. האם נחשב כנהרג משום יהדותו?

כן

מותר לחלוק?
הוא היה עושה את אותו דבר לרוצחיו אם הסיטאציה היתה הפוכה, וקדוש אתה קורא לו?
זאת ועוד, הם היו עושים לו זאת גם אם היה נולד לאב יהודי ואם נכריה, כך שלא נהרג בגלל יהדותו אלא בגלל ייחוסו ליהודים.

הכהן כתב:

בברכה המשולשת כתב:

הכהן כתב:אוסיף שאלה:
פלוני היה חי כל ימיו כנכרי, ושנודע לחבריו האנטישמים שאמו שהכירוה כנוצריה נאמנה, נולדה להורים יהודים - רצחוהו נפש. האם נחשב כנהרג משום יהדותו?

כן

מותר לחלוק?
הוא היה עושה את אותו דבר לרוצחיו אם הסיטאציה היתה הפוכה, וקדוש אתה קורא לו?
זאת ועוד, הם היו עושים לו זאת גם אם היה נולד לאב יהודי ואם נכריה, כך שלא נהרג בגלל יהדותו אלא בגלל ייחוסו ליהודים.

הרי הקב"ה סובב שכך יהיה, אז לענ"ד אין נפק"מ למה היה קורה אילו

הכהן כתב:הוא היה עושה את אותו דבר לרוצחיו אם הסיטאציה היתה הפוכה, וקדוש אתה קורא לו?

אם הוא קדוש או לא, זאת שאלה אחרת. אבל הוא ודאי נהרג משום יהדותו, וא"כ נחשב לכאו' כנהרג עקד"ה, כיון שלא נהרג אלא מפני ייחוסו לעם ה', וכמו שכתב מר בעצמו:

הכהן כתב:זאת ועוד, הם היו עושים לו זאת גם אם היה נולד לאב יהודי ואם נכריה, כך שלא נהרג בגלל יהדותו אלא בגלל ייחוסו ליהודים.

פשפשתי בכל המלל שנשפך כאן על נושא זה, ועד כמה שידי יד כהה מגעת לא ראיתי אפי' אחד שיסביר במילים פשוטות [לא סיסמאות, ולא ראיות, אלא הסבר], מפני מה עולה על הדעת שייחשב קידוש ה', למיטב הבנתי התנאי הבסיסי כדי להחשיב מציאות כלשהיא כ'קידוש השם' הוא שהמציאות הזו תגרום לקדש [דהיינו (בתרגום חפשי): לגדל ולפאר] את השי"ת, כעת: האם מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק מקדש את השם בזה שדם עבדיו נשפך כמים, הרי אין לך חילול השם גדול מזה!!!

יושב ירושלים כתב:פשפשתי בכל המלל שנשפך כאן על נושא זה, ועד כמה שידי יד כהה מגעת לא ראיתי אפי' אחד שיסביר במילים פשוטות [לא סיסמאות, ולא ראיות, אלא הסבר], מפני מה עולה על הדעת שייחשב קידוש ה', למיטב הבנתי התנאי הבסיסי כדי להחשיב מציאות כלשהיא כ'קידוש השם' הוא שהמציאות הזו תגרום לקדש [דהיינו (בתרגום חפשי): לגדל ולפאר] את השי"ת, כעת: האם מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק מקדש את השם בזה שדם עבדיו נשפך כמים, הרי אין לך חילול השם גדול מזה!!!

ברור שזה חילול השם ברמה הכוללת, אך ברמה הפרטית זה קידוש השם

בברכה המשולשת כתב:

יושב ירושלים כתב:פשפשתי בכל המלל שנשפך כאן על נושא זה, ועד כמה שידי יד כהה מגעת לא ראיתי אפי' אחד שיסביר במילים פשוטות [לא סיסמאות, ולא ראיות, אלא הסבר], מפני מה עולה על הדעת שייחשב קידוש ה', למיטב הבנתי התנאי הבסיסי כדי להחשיב מציאות כלשהיא כ'קידוש השם' הוא שהמציאות הזו תגרום לקדש [דהיינו (בתרגום חפשי): לגדל ולפאר] את השי"ת, כעת: האם מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק מקדש את השם בזה שדם עבדיו נשפך כמים, הרי אין לך חילול השם גדול מזה!!!

ברור שזה חילול השם ברמה הכוללת, אך ברמה הפרטית זה קידוש השם

אני שוב מבקש האם תוכל להסביר במילים פשוטות איך המציאות הזו גורמת - בכל רמה שלא תהיה - לגדל ולפאר את שם ה'.

יושב ירושלים כתב:

בברכה המשולשת כתב:

יושב ירושלים כתב:פשפשתי בכל המלל שנשפך כאן על נושא זה, ועד כמה שידי יד כהה מגעת לא ראיתי אפי' אחד שיסביר במילים פשוטות [לא סיסמאות, ולא ראיות, אלא הסבר], מפני מה עולה על הדעת שייחשב קידוש ה', למיטב הבנתי התנאי הבסיסי כדי להחשיב מציאות כלשהיא כ'קידוש השם' הוא שהמציאות הזו תגרום לקדש [דהיינו (בתרגום חפשי): לגדל ולפאר] את השי"ת, כעת: האם מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק מקדש את השם בזה שדם עבדיו נשפך כמים, הרי אין לך חילול השם גדול מזה!!!

ברור שזה חילול השם ברמה הכוללת, אך ברמה הפרטית זה קידוש השם

אני שוב מבקש האם תוכל להסביר במילים פשוטות איך המציאות הזו גורמת - בכל רמה שלא תהיה - לגדל ולפאר את שם ה'.

שזה שהגויים ימש"ו הורגים יהודי זה כי הוא מייצג את דבר ה' בעולם, ואז זה שהיהודי נהרג על יהדותו כאמור בבחינת עליך הורגנו כל היום שמראה על חיבורה הפנימי של כנסת ישראל עם הקב"ה וזה מראה שעם זו יצרתי לי תהילתי יספרו

איש גלילי כתב:

הכהן כתב:הוא היה עושה את אותו דבר לרוצחיו אם הסיטאציה היתה הפוכה, וקדוש אתה קורא לו?

אם הוא קדוש או לא, זאת שאלה אחרת. אבל הוא ודאי נהרג משום יהדותו, וא"כ נחשב לכאו' כנהרג עקד"ה, כיון שלא נהרג אלא מפני ייחוסו לעם ה', וכמו שכתב מר בעצמו:

הכהן כתב:זאת ועוד, הם היו עושים לו זאת גם אם היה נולד לאב יהודי ואם נכריה, כך שלא נהרג בגלל יהדותו אלא בגלל ייחוסו ליהודים.

א"כ מצינו נכרי אנטישמי שנהרג עקד"ה?

בברכה המשולשת כתב:
שזה שהגויים ימש"ו הורגים יהודי זה כי הוא מייצג את דבר ה' בעולם, ואז זה שהיהודי נהרג על יהדותו כאמור בבחינת עליך הורגנו כל היום שמראה על חיבורה הפנימי של כנסת ישראל עם הקב"ה וזה מראה שעם זו יצרתי לי תהילתי יספרו

ובעצם, כהיום בזמן הגלות בזמן שמקבלין גרים שעם ישראל דוים וסחפים בצרות יסורים ולעג, ועכ"ז מדבק באומה זו להיות לו חלק בשמחתם ובצרתם, הרי זו מקדש ה' ותורתו דמאן הוא רחימך דארים בגיניה ספית, וזה בעצם גם בחיי יהודי, אבל כשנהרג יהודי מחמת היותו יהודי אז כולם רואים שכדאי לו ליהודי להיות חלק ה' עמו אף שיכול ליהרג בידי עכו"ם שונאינו, וכל זאת למה, כי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וזה קידוש השם.

יש כאן טעות איננו מחפשים מהו קידוש ה' דהמעלה שמת על היותו יהודי היא מעלה גדולה ויתכן שאף החיים מקיימים זאת שנשארים יהודים אע"פ שיתכן וימותו בגלל היותם יהודים.
אבל אנו מחפשים מקור ל"מת" על קידוש ה' שעליו נאמר המעלה הגדולה.

אני מעלה כאן דברים שכתבתי בעניין זה בפורום אחר אחרי הטבח בישיבת מרכז הרב בשנת תשס"ח:


התלבטתי הרבה בנקודה שאתה מעלה (איזה "קידוש השם", אם בכלל, היה בטבח הזה, או בשואה וכדומה), והעליתי את המחשבה הבאה:

"קידוש השם" פירושו שהקב"ה מתגלה בעולם, ושרואים בבירור את כוחו ואת טובו ואת רוממותו. במצב כזה שם ה' נהפך לדבר בעל משמעות - "מקודש". דוגמה קלאסית לזה היא יציאת מצרים, מתן תורה וכו'.

מצב שבו כוחו של ה' אינו מופיע, זהו "חילול השם", כלומר שעושים את שם ה' כְּחול וכדבר שאין לו משמעות מיוחדת. ועל זה נאמר "למה יאמרו הגויים איה נא א-להיהם".

אבל יש מצבים שבהם ה' מתגלה שלא בדרך הרגילה. למשל כאשר יהודי מוסר את נפשו כדי לא להתנצר, מצד אחד זה חילול השם, כי נראה שלה' כביכול אין כח להצילו. אבל מצד שני זה מראה את הכח העצום של האמונה, ומראה שלאמונה בה' יש ערך יותר גדול מערך החיים. ומצד הגילוי הזה יש כאן קידוש השם גדול.

עד כאן הם דברים ידועים. ולהלן החידוש (שהתחדש לי במהלך ניחום אבלים אצל אחת המשפחות):

לפעמים ערך של דבר מתגלה דווקא מתוך ההיפך שלו. אם מישהו שודד בנק, זה סימן שבבנק יש מספיק כסף ששווה לטרוח בשבילו (הוא לא היה שודד סנדלרייה). אם מישהו טורח מאוד כדי להילחם נגד משהו, סימן שלמשהו הזה יש משקל ומשמעות. מהצד הזה אני חושב שהשואה היתה קידוש השם עצום. אין שום דרך להבין את התופעה הזו, על ענקיותה ומפלצתיותה, על חוסר ההיגיון שבה שנגד כל מוסר ואפילו כל אינטרס אנושי מקובל, ועל הדיבוק המטורף שהיה משולב עם תכנון רציונלי מדהים - אלא אם כן אנחנו מבינים ממנה שעם ישראל הוא באמת דבר גדול ואדיר מאוד מאוד, ורק משום כך הוא יכול היה לעורר נגדו כוחות השמדה שטניים וענקיים כאלה. באופן פרדוקסלי, דוקא אלו שניסו כמיטב יכולתם להשמיד את עם ישראל ותוך כדי כך להשפיל אותו עד עפר, גרמו בעצם הניסיון הזה להגדלת ערכו של עם ישראל.

סיפר לי אדם ששוחח פעם עם יהודי מבוגר כדי לחזק אותו ביהדות, ואותו יהודי אמר לו בכעס - "אני הייתי בשואה - אני לא יכול להאמין בכלום!" חברי התנצל, ואז אמר לו - "תרשה לי לשאול אותך רק שאלה אחת. אתה היית שם - האם בעיניך יכול להיות שהכל היה במקרה? חסר משמעות לגמרי?" אותו יהודי חשב רגע ארוך ובסוף אמר - "לא, לא יתכן. דבר כזה לא יכול להיות במקרה".

באותו אופן אני מבין גם את השנאה הערבית המטורפת וגם את האנטישמיות והצביעות העולמית כלפי ישראל היום. אם אנחנו לא מבינים בעצמנו שעם ישראל הוא עם מיוחד, עם ארץ מיוחדת ותפקיד מיוחד - יהיה מישהו שידאג להזכיר לנו את זה דוקא דרך ההתנגדות שלו אלינו, שבשום אופן איננה דומה לסכסוך לאומי רגיל. באותו אופן, גם הבחירה המתוכננת היטב בישיבת מרכז הרב מלמדת על כך שבאותו מקום יש משהו מיוחד. במובן הזה יש בכך משום קידוש השם.

יתרה מזו: עד עכשיו ראינו שאם נלחמים נגד מישהו זה סימן ש"יש בו משהו", אבל לכאורה עדיין לא ברור מה ה"משהו" הזה. אבל גם את זה ניתן ללמוד מהמלחמה: "אמור לי מי אויביך ואומר לך מי אתה". אם אלו שלוחמים בעם ישראל ובקב"ה הם יצורים כ"כ שפלים ואכזריים, הרי זה סימן שעם ישראל והקב"ה הם ההיפך הגמור מכך, והם טובים וטהורים. גם מצד זה יש בכך משום קידוש השם.

כמובן שכל מה שכתבתי אינו מכהה כמלוא נימה את האבל והצער העמוק על הטבח הנורא. אבל לצד האבל אנו מצוּוִים לדעתי לנסות כמיטב יכולתנו למצוא משמעות.