שאלה בענין שנים מקרא ואחד תרגום

[אב-י]

המ"ב כותב בסי' רפה' ס"ק ז' שמשעת מנחה בשבת אפשר כבר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום לפרשה של שבוע הבא וזה נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור כיון שכבר מתחילים משעה זו לקרות פרשת שבוע הבא. א"כ משמע שבשבת חול המועד משעת המנחה כבר היה אפשר להתחיל פרשת בראשית. ומאידך כותב שם המ"ב בס"ק יח' שביום הושענא רבא יקרא שנים מקרא ואחד תרגום פרשת וזאת הברכה. וא"כ יש לדון בשבת חול המועד שקראנו פרשת וזאת הברכה היה עלינו להתחיל שמו"ת של פרשת וזאת הברכה או של פרשת בראשית.

[יאיר]

לענ"ד ולפי מה שהבנתי זמן קריאת הפרשה הוא ממתי שמתחילים לקרוא הפרשה בבית הכנסת (ולכן א"א לקרוא פרשת בראשית כל עוד לא קראו התחלת הפרשה בבית הכנסת).
וכמ"ש:

המ"ב כותב בסי' רפה' ס"ק ז' שמשעת מנחה בשבת אפשר כבר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום לפרשה של שבוע הבא וזה נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור כיון שכבר מתחילים משעה זו לקרות פרשת שבוע הבא.

[אוצר החכמה]

המ"ב כותב בסי' רפה' ס"ק ז' שמשעת מנחה בשבת אפשר כבר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום לפרשה של שבוע הבא וזה נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור כיון שכבר מתחילים משעה זו לקרות פרשת שבוע הבא. א"כ משמע שבשבת חול המועד משעת המנחה כבר היה אפשר להתחיל פרשת בראשית. ומאידך כותב שם המ"ב בס"ק יח' שביום הושענא רבא יקרא שנים מקרא ואחד תרגום פרשת וזאת הברכה. וא"כ יש לדון בשבת חול המועד שקראנו פרשת וזאת הברכה היה עלינו להתחיל שמו"ת של פרשת וזאת הברכה או של פרשת בראשית.

לא הבנתי אצלך במניין קראו בשבת חול המועד במנחה פרשת בראשית ולא וזאת הברכה?

[אב-י]

אצלי קראו במנחה בשבת פרשת וזאת הברכה, אך היא לא הפרשה של שבת הבאה. ומאידך המ"ב כותב שזמן שמו"ת לפרשת 'וזאת הברכה' הוא בהושענא רבא

[יאיר]

אך תמיד יש יוצא מן הכלל
והמ"ב לא התכוון למקרה נדיר כזה.

[אוצר החכמה]

לא מובן לי מה קורה כאן, המ"ב אומר שברגע שמתחילים לקרוא את פרשת השבוע הבא, שזה בדרך כלל במנחה בשבת אפשר כבר לקרא את הפרשה הזו, מה אפשר לעשות שבשבוע הזה במנחה עדיין לא קראו את הפרשה של שבוע הבא אלא עדיין קראו את וזאת הברכה. הגם בשבת חול המועד פסח תוכל במנחה לדלג ולקרא לא רק את הפרשה שאוחזים בה אלא גם פרשה של שבוע אחד אח"כ, וודאי שלא, רק ברגע שקראו פרשה מסויימת והתחילו כבר לקרא את הפרשה של השבוע הבא רק אז אפשר להתחיל לקרא את אותה פרשה. ודבר זה קורה השבוע רק בשמחת תורה שמסיימים את וזאת הברכה ומתחילים לקרא בראשית. וכל זה כתב לך יאיר, ולא הבנתי בכלל את כוונתך.

עיקר ההבחנה של המ"ב היא לכאורה, שלא מייד אחרי שקוראים את הפרשה של השבוע אפשר להתחיל את הפרשה הבאה, אלא רק מזמן מנחה שמתחיל הציבור כבר לקרא את הפרשה הבאה, אבל ברור שכל עוד שלא קראו הציבור את הפרשה אי אפשר לעבור לפרשה הבאה ולא מיקרי משלים פרשיותיו עם הציבור.

אני שמעתי שהגר"מ בראנסדופער דן משהו אחר, שכשיש שבת שלא קוראים בה את הפרשה כגון שבת חול המועד (או יו"ט) אי אפשר להתחיל לקרא שנים מקרא לפני שתעבור השבת ההיא אע"פ שבציבור כבר קוראים פרשה זו במנחה בשבת שלפניה ובשני וחמישי שלפניה, כלומר שוזאת הברכה אי אפשר היה לקרא לפני שבת חוה"מ סוכות רק אחריה, או ממנחה דידה, ובעיני היה חידוש גדול חומרה זו.

[אב-י]

מה שהמ"ב כותב שבהושענא רבא עושים שמו"ת של 'וזאת הברכה' זה בדוקא או שאפשר גם מקודם לכן.

[רחמים]

הרי המ''ב סובר שברגע שהתחילו הציבור לקרוא פרשה מסויימת, אפשר כבר לקרוא שמו''ת של אותה פרשה, א''כ פרשת וזאת הברכה אפשר לקרוא משבוע קודם לסוכות , ומה שהמ''ב מתכוון לקרוא שמו''ת של וזאת הברכה בהושענא רבא כוונתו לכל המאוחר כדי שיחשב משלים פרשיותיו עם הציבור, שהרי מיד אחר הושענא רבא מתחילים בראשית וזה כבר מחזור חדש לגמרי.

[אוצר החכמה]

על מה שכתבת שאפשר לקרא משבוע קודם לסוכות ע"ז הבאתי שהגר"מ בראנסדאפער סבר שאי אפשר ורק משבת חוה"מ, מכל מקום מסתבר כדבריך שמ"ש המ"ב הושענא רבה הוא לא לאפוקי קודם.

[לייטנר]

אני שמעתי שהגר"מ בראנסדופער דן משהו אחר, שכשיש שבת שלא קוראים בה את הפרשה כגון שבת חול המועד (או יו"ט) אי אפשר להתחיל לקרא שנים מקרא לפני שתעבור השבת ההיא אע"פ שבציבור כבר קוראים פרשה זו במנחה בשבת שלפניה ובשני וחמישי שלפניה, כלומר שוזאת הברכה אי אפשר היה לקרא לפני שבת חוה"מ סוכות רק אחריה, או ממנחה דידה, ובעיני היה חידוש גדול חומרה זו.

כך שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל.

[רחמים]

עיין בפסקי תשובות ח''ג עמ' ס''ה שכתב שהקורא שמו''ת של וזאת הברכה לפני הושענא רבה לא יצא ידי חובה!

[אב-י]

מלשון המ"ב משמע שדוקא ביום הושענא רבא ומקסימום בשמחת תורה עי"ש וראה

[למאי_נמ?]

וכבר ידועה הסתירה בזה, שבסי' רפה (ס"ק יח) כתב המ"ב: "וביום הו"ר יקרא שמו"ת פרשת וזאת הברכה ואם קרא ביום שמ"ע לא הפסיד", ואילו בסימן תרסט (ס"ק ד) כתב "שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שעתה הוא זמנה", וצ"ע.

[אוצר החכמה]

בפשוטו הייתי אומר שאין הכוונה כאן לגבול בכלל זמן לקריאת שמו"ת מעיקר הדין אלא עצה טובה קמ"ל שמצוי שמשום החג ושמחתו נשכח מאנשים להשלים את קריאת וזאת הברכה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, (ויש איזה מעלה בהו"ר וכולי)

[למאי_נמ?]

ואי לאו דנפק מפומיה דהאי גברא רבה הרה"ג אוצה"ח, הייתי אומר על תירוץ זה שהוא דוחק, וכוונת המ"ב כמש"כ בפסקי תשובות (למיטב זיכרוני, לא ראיתיו השנה בעווה"ר) שהיות וזה לא כסדר, אין בזה דין שכל השבוע (ממנחה) מכין לשבת הבאה, וממילא אין לקרוא אלא ביו"ט עצמו, או לכל היותר בערב היו"ט (והו"ר ושמ"ע כערב היו"ט דמי, ששניהם עשויים להכין לסיום התורה בשמח"ת) וצ"ע.

[אפרקסתא דעניא]

הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר, שבשמח"ת בבוקר, לאחר שכבר קראו במנייני הוותיקין את קריאת בראשית, אפשר להתחיל לקרוא שמו"ת של בראשית.

[אוצר החכמה]

הייתי אומר על תירוץ זה שהוא דוחק, וכוונת המ"ב כמש"כ בפסקי תשובות (למיטב זיכרוני, לא ראיתיו השנה בעווה"ר) שהיות וזה לא כסדר, אין בזה דין שכל השבוע (ממנחה) מכין לשבת הבאה, וממילא אין לקרוא אלא ביו"ט עצמו, או לכל היותר בערב היו"ט (והו"ר ושמ"ע כערב היו"ט דמי, ששניהם עשויים להכין לסיום התורה בשמח"ת) וצ"ע.

מה הכוונה שזה לא כסדר, שקוראים אותו באמצע השבוע ולא בשבת? מה שלא כסדר בזה. ומה שכתבת שהוא עניין מכין לשבת הבאה, בפשוטו אין כאן עניין הכנה לשבת, אלא שהדין הוא שצריך להשלים עם הציבור, ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, כמבואר כל זה בגמרא שם בברכות ח, ויקדים פירושו שקורא קודם שהתחילו לקרא והיינו קודם מנחה בשבת, ויאחר הוא אחר שסיימו לקרא פרשה זו, או אחר שהתחילו לקרא פרשה אחרת למקילים לקרא עד מנחה בשבת.

בדרך אחרת אפשר לומר שאולי כאן כיוון המ"ב לדעות שקורין דווקא ביום ו ולא קודם וההא קמ"ל שהו"ר הוא כיום ו.

[אב-י]

מדוע המ"ב כותב שעושים שמו"ת של 'וזאת בברכה' בהו"ר או בש"ת, ממ"נ אם הדין כרגיל אז מתחילים ממנחה שלפניו, ואם לאו, אז ממנחה שלפניו אין את הדין של שמו"ת בפרשת 'וזאת הברכה' אז פרשת בראשית? אנא מחילה מכבוד הרב 'אוצר החכמה' לא זכיתי להבין דבריך.

[יוס'ל]

מדוע המ"ב כותב שעושים שמו"ת של 'וזאת בברכה' בהו"ר או בש"ת, ממ"נ אם הדין כרגיל אז מתחילים ממנחה שלפניו, ואם לאו, אז ממנחה שלפניו אין את הדין של שמו"ת בפרשת 'וזאת הברכה' אז פרשת בראשית? אנא מחילה מכבוד הרב 'אוצר החכמה' לא זכיתי להבין דבריך.

מפני שחול המועד סוכות אינו 'פרשת וזאת הברכה' ואינו נחשב משלים פרשיותיו עם הציבור, כיון שבציבור קוראין את קרבנות היום ולא את פרשת השבוע,

ומשום הקריאה במנחת שבת חוה"מ לית לן בה, מפני שאינו מתקנת מרע"ה.

[רחמים]

וכבר ידועה הסתירה בזה, שבסי' רפה (ס"ק יח) כתב המ"ב: "וביום הו"ר יקרא שמו"ת פרשת וזאת הברכה ואם קרא ביום שמ"ע לא הפסיד", ואילו בסימן תרסט (ס"ק ד) כתב "שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שעתה הוא זמנה", וצ"ע.

ויש לבאר שלכתחילה זמנה ביום הושענא רבה או בליל שמחת תורה כיון שהציבור עדיין לא סימו את התורה, אבל אם קרא ביום שמחת תורה לא הפסיד אולם זה רק בדיעבד כיון שכבר התחילו הציבור את בראשית.

[אוצר החכמה]

בתשובה למי שכתב אב-י אלי
לפענ"ד כך.
פרשת בראשית אין שום צד שבעולם שיהיה אפשר לקרא אותו קודם שקראו הציבור וזאת הברכה.

בכוונת המ"ב עלו כאן שלוש אפשרויות.

א. מה שכתב למאי_נמ (ע"פ פסקי תשובות) שכאן יש חומרא מיוחדת שוזאת הברכה שונה מכל הפרשות שכיוון שאינו נקרא בשבת אלא בשמח"ת אי אפשר לקרא אותו לפני הושע"ר, ולפי"ז בשבת זו א,א לקרא אחרי מנחה כלום עד הושע"ר.

ב. דרך אחת שהצעתי שוודאי אפשר לקרא וזאת הברכה מייד ממנחה בשבת, ואין כוונת המ"ב לאפוקי את זה, רק עצה טובה קמ"ל לקרא בהושע"ר.

ג. דרך שנייה שהצעתי, היא שלסוברים שתמיד אפשר לקרא ממנחה בשבת גם אפשר לקרא בשבוע זה ממנחה בשבת, רק למחמירים וסוברים שיש כל שבוע מעלה לקרא רק מיום ו ולא קודם (לפחות לכתחילה) קמ"ל המ"ב שכאן הושע"ר הוא כבר תחילת הזמן לכתחילה.

אני מבין שרחמים טוען שעיקר כוונת המ"ב למנוע קריאה אח"כ ולא קודם, זה מסתבר רק השאלה היא אם כן משמעות הלשון.
אני מבין שבחלק הראשון של דברי יוסל הוא מתבסס על סברת הגר"מ בראנסדופער שאי אפשר לקרא קודם שבת חוה"מ את וזאת הברכה ועוד מוסיף שגם אחרי השבת הזו אי אפשר לקרא כי בשני וחמישי לא יקראו את פרשת השבוע אלא את קרבנות החג. את החלק השני של דבריו לא הבנתי, במה נגרעה הקריאה במנחה של שבת חוה"מ מכל מנחה בשבת, אלא אם כן כוונתו דאם קורין בשני וחמישי נמשך תחילת הזמן גם לשבת שלפניו במנחה, אבל כיוון שלא קוראים בשני וחמישי אין מנחה בשבת לבדה יכולה ליצור התחלה, אבל זה נראה קצת דברי נביאות.

[אפרקסתא דעניא]

את החלק השני של דבריו לא הבנתי, במה נגרעה הקריאה במנחה של שבת חוה"מ מכל מנחה בשבת, אלא אם כן כוונתו דאם קורין בשני וחמישי נמשך תחילת הזמן גם לשבת שלפניו במנחה, אבל כיוון שלא קוראים בשני וחמישי אין מנחה בשבת לבדה יכולה ליצור התחלה, אבל זה נראה קצת דברי נביאות.

ברור שאין בזה כל טעם. הרי איש לא יאמר שבשבוע של חנוכה א"א לקרוא את הפרשה הבאה החל ממנחה בשבת שלפניה, משום שבשני וחמישי קורין קריאת חנוכה.

[אוצר החכמה]

למעשה אתה חולק ובצדק גם על החלק הראשון של דבריו, (לא על סברת הגר"מ בראנדופער שס"ל שיותר משבת אחת קודם זמן הקריאה אי אפשר לקרא, רק שכאמור איני יודע הא מנא ליה)

[ישועות ישראל]

אני שמעתי שהגר"מ בראנסדופער דן משהו אחר, שכשיש שבת שלא קוראים בה את הפרשה כגון שבת חול המועד (או יו"ט) אי אפשר להתחיל לקרא שנים מקרא לפני שתעבור השבת ההיא אע"פ שבציבור כבר קוראים פרשה זו במנחה בשבת שלפניה ובשני וחמישי שלפניה, כלומר שוזאת הברכה אי אפשר היה לקרא לפני שבת חוה"מ סוכות רק אחריה, או ממנחה דידה, ובעיני היה חידוש גדול חומרה זו.

כך הוא כותב בשו"ת 'קנה בשם' ח"א.

אמנם ראה שם (בפתיחת הספר ח"א) בהסכמה מרבו אדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע, שמפריך את כל ראיותיו, ודעתו שאפשר כבר להתחיל שמו"ת מעת שקראו בציבור פרשה זו במנחה.

[סכינא חריפא]

http://ccs.infospace.com/ClickHandler.a ... E1C6C4CE9E

[ישראליק]

אני שמעתי שהגר"מ בראנסדופער דן משהו אחר, שכשיש שבת שלא קוראים בה את הפרשה כגון שבת חול המועד (או יו"ט) אי אפשר להתחיל לקרא שנים מקרא לפני שתעבור השבת ההיא אע"פ שבציבור כבר קוראים פרשה זו במנחה בשבת שלפניה ובשני וחמישי שלפניה, כלומר שוזאת הברכה אי אפשר היה לקרא לפני שבת חוה"מ סוכות רק אחריה, או ממנחה דידה, ובעיני היה חידוש גדול חומרה זו.

כך הוא כותב בשו"ת 'קנה בשם' ח"א.

אמנם ראה שם (בפתיחת הספר ח"א) בהסכמה מרבו אדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע, שמפריך את כל ראיותיו, ודעתו שאפשר כבר להתחיל שמו"ת מעת שקראו בציבור פרשה זו במנחה.

חפשתי בכל כרכי שות קנה בושם ולא מצאתי כדברים האלו, האם מוכר למישהו?

[בן ראובן]

וכבר ידועה הסתירה בזה, שבסי' רפה (ס"ק יח) כתב המ"ב: "וביום הו"ר יקרא שמו"ת פרשת וזאת הברכה ואם קרא ביום שמ"ע לא הפסיד", ואילו בסימן תרסט (ס"ק ד) כתב "שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שעתה הוא זמנה", וצ"ע.

ויש לבאר שלכתחילה זמנה ביום הושענא רבה או בליל שמחת תורה כיון שהציבור עדיין לא סימו את התורה, אבל אם קרא ביום שמחת תורה לא הפסיד אולם זה רק בדיעבד כיון שכבר התחילו הציבור את בראשית.

המ"ב אינו מדבר על יום שמח"ת אלא על יום שמע"צ בחו"ל, שעדיין לא התחילו בראשית.

[בקרו טלה]

אמנם ראה שם (בפתיחת הספר ח"א) בהסכמה מרבו אדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע, שמפריך את כל ראיותיו, ודעתו שאפשר כבר להתחיל שמו"ת מעת שקראו בציבור פרשה זו במנחה.

חפשתי בכל כרכי שות קנה בושם ולא מצאתי כדברים האלו, האם מוכר למישהו?

[מילתא דלא רמיזא באוצר וד"ל] קנה בשם ח''א [אולי שייך לאשכול הסכמות מתנגדות]

[ישראליק]

אמנם ראה שם (בפתיחת הספר ח"א) בהסכמה מרבו אדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע, שמפריך את כל ראיותיו, ודעתו שאפשר כבר להתחיל שמו"ת מעת שקראו בציבור פרשה זו במנחה.

חפשתי בכל כרכי שות קנה בושם ולא מצאתי כדברים האלו, האם מוכר למישהו?

[מילתא דלא רמיזא באוצר] קנה בשם ח''א [אולי שייך לאשכול הסכמות מתנגדות]

תודה רבה הרב בקרו טלה, מאיר עיניים לכל שואל באתרא הדין.

אחר חיפוש רב נדמה לי שדברי האדמו"ר מתו"א זצ"ל הוא תנא דמסייע לשיטתו של מו"ר זצ"ל המועתק פה:

מאת יואל:
לכבוד הרב הגאון שליט"א.
שמעתי שבכל שנה אתם מעוררים את אנשיכם ומצווים אותם להם שתיכף ומיד אחרי שקראו במנחה של שבת שאחרי ראש השנה את פרשת וזאת הברכה, שכבר ביום ראשון יתחילו ללמוד את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום מפרשת וזאת הברכה, וכשגומרים, שיתחילו כבר ללמוד את פרשת בראשית, אפילו עוד לפני חג הסוכות, ועד שבת, במשך כל חול המועד יגמרו את פרשת בראשית.
והרי הלא מבואר בפוסקים ('פרי מגדים' סימן רפ"ה) שמנהג העולם הוא לקרות שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה בליל הושענא רבה, וכן כתב ה'שערי תשובה' (בסימן רפ"ה) בשם ה'ברכי יוסף' בשם האריז"ל: דיש לקרותו בליל הושענא רבה, וכן מובא בספר 'בן איש חי': שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה יקראנו ביום הושענא רבה ולא בשמיני עצרת, וכן נפסק על-ידי עוד כמה פוסקים. ולכן, ילמדנו רבינו מה המקור לדבריכם?
חשוב לי לציין שאני שואל על מנת לדעת, ולא חלילה כדי לקנטר. בברכת חג שמח.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א [זצ"ל], הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:


בעזה"י יום ג' מחרת יום הכיפורים שם השם [ו'] י"ג תשרי ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יואל נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

קודם כל, אני מוכרח להגיד לך שאני לא אומר לאנשים שלי וכו', כי לי אין אנשים וכו', רק כשאחד שואל אותי אני עונה לו דעתי.

עכשיו ידעתי גם ידעתי יותר טוב ממך את כל אלו הפוסקים שהזכרת, ואני יכול להוסיף לך עוד כחמש עשרה פוסקים שאומרים כמו שהזכרת וכו' וכו', אבל אני מציאותי ומדבר מהמציאות איך שהיא וכו', וכן אני כותב זאת רק לאנשים שבכלל אף פעם לא פתחו חומש, ולא יודעים מה זה שנים מקרא ואחד תרגום, ואם רוצים להסתכל על המציאות, רוב רובם אולי תשעים וחמש אחוז מהלומדי תורה לא יסיימו השנה שנים מקרא ואחד תרגום מפרשת וזאת הברכה, ועל אחת כמה וכמה לא את פרשת בראשית, כי בחוץ לארץ יוצא יומיים חג, נמצא ששמחת תורה יהיה בערב שבת, וכבר נכנסת שבת בראשית, ומתי אדם יוכל אפילו שירצה לעבור את שתי הפרשיות? ואם לא מסיימים פרשת בראשית, אזי נכון יהיה לבך בטוח שגם את פרשת נח לא יסיימו, וכן הלאה וכו' וכו', כי הכל מתחיל כפי ההתחלה - אם אדם לא מסיים פרשת בראשית, אז מתייאש אחר כך מללמוד פרשת נח וכן הלאה וכו', ובפרט שפרשת בראשית זה יסוד כל התורה כולה, בריאת העולם וכו' וכו', שזה יסוד האמונה הקדושה ומעשה בראשית איך שהקדוש ברוך הוא ברא את הבריאה, ומאד מאד חשוב ללמוד את כל הרש"י שבפרשה זו, ומי יתן שאדם ילמד גם קצת אור החיים הקדוש וקצת רמב"ן הקדוש, ואז עולמו יראה בחייו, ולכן אני נותן עצה מציאותית כדי שאדם כן ילמד, ואני מאד מאד מקווה שתבין מה שכתבתי וכו', כי אני כותב רק לבני אדם שאף פעם לא פתחו חומש והם לא יודעים מה זה חומש וכו'.

אני מוכרח להגיד לך שחכמינו הקדושים אמרו (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו; נמצא שזו סגולה לאריכות ימים, ולמה צריכים להתווכח על סגולה של חז"ל לאריכות ימים? ומובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפ"ה סעיף ג') מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור; וכתב המשנה ברורה (שם) בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר"א, שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת, ואני בטוח שהגר"א היה יכול לסיים שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת, כי כפי התמדתו בתורה, ואיך שסיים כל חודש את כל הש"ס וכו', וכן היה בכל מקומות התורה הקדושה, בוודאי הייתה לו יכולת לסיים שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת כמו שהאריז"ל אומר, אלא הוא הלך לפי דינא דגמרא "מיום ראשון ואילך נקרא עם הציבור".

ובאמת, כל סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, שגילה לנו (שיחות הר"ן סימן ע"ו) סדר קל ונפלא מאד שמראה לאדם איך שאפילו מי שיש לו ראש כבד, והוא קשה הבנה וכו', ואין לו חשק ללמוד וכו', אם רק ירגיל את עצמו ללמוד כפי הסדר שלו - שיהיה רגיל אפילו רק לומר תנ"ך, משניות, גמרא וכו' וכו', בסוף יכנס בו חמידו דאורייתא, חשק ללמוד תורה, ובצורה כזו הוא לא ירצה להפסיק ללמוד תורה, ואותו דבר הוא בענין שנים מקרא ואחד תרגום - שרוב רובם של העולם מזלזלים בזה, כי מניחים את הכל לערב שבת, כי רוצים מצוה מן המובחר, ולבסוף לא עושים אפילו מה שיכולים לעשות וכו', ודבר זה שייך בכל פרט ופרט מלימוד התורה הקדושה, וכבר אמר רביז"ל כלל גדול מאד למוהרנ"ת ז"ל: "מעט גם כן טוב", ובאמת זה מאמר חז"ל (תנחומא פנחס י"א) למה נמשלה תורה לתאנה? שרוב האילנות הזית והגפן והתמרה נלקטין באחד, והתאנה נלקטה מעט מעט. וכך התורה - היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים. ואם אדם לומד בצורה כזו, אזי יזכה בקלות לעבור ולטייל בכל המקומות של התורה הקדושה, וזה ברור למי שרוצה להודות על האמת.

הרב הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע היה פעם בעיר חוסט, והזמינו בעל 'ערוגת הבושם' שיבוא לבקר את הישיבה שלו, כי ידוע שהיתה לו ישיבה גדולה עם גדולי מובחרי תלמידי החכמים שמשם יצאו רבנים גאונים ושימשו ברבנות בערים גדולים בהונגריה, ונענה לבקשתו. וכשנכנס הצדיק, הסתכל איך שכולם לומדים בהתמדה, ואחר כך כשיצא וליווה אותו בעל 'ערוגת הבושם', שאל את הצדיק: "נו, מה אתם אומרים על התלמידים שלי?", ענה ואמר: "אין להם יראת שמים!". ונבהל בעל 'ערוגת הבושם' מאד, ושאל: "למה הצדיק אומר כך?", ענה ואמר: "מפני שלא מסיימים בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום". והצדיק נסע לדרכו, ובעל 'ערוגת הבושם' הלך וחקר אצל כל תלמידיו, וכולם אמרו שלא יוצא להם לסיים שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת, כי אז הוא יום בחינה שבעל 'ערוגת הבושם' בוחן את התלמידים מה למדו, ונרעד בעל 'ערוגת הבושם' וראה שהצדיק היה צודק, ולכן דחה את הבחינה ליום ראשון. רואים מזה שרבנים גאוני עולם מאיזה סיבה שרק לא הייתה וכו', לא סיימו שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע וכו', ומה נאמר קטני ערך כמונו? אנשים שאף פעם לא פתחו חומש, ואפילו לא יודעים את המעלה של לסיים בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום, ולמה למנוע מהם מפני איזו חומרא וכו', בשעה שיכולים לקיים את עצת רביז"ל שהיא הדרך הכי קלה לזכות ללמוד תורה בהתמדה, ולזכות לטייל ולהיות בכל המקומות של התורה הקדושה, אשר ידוע שאצל רביז"ל היה העיקר לימוד תורה הקדושה.

אני מקווה שתבין ולא תחפש אחר חומרות וכו', כי לפעמים אם רוצים ללכת רק בחומרא, לא עושים כלום וכו'.

האמנם, או יש בעוד מקומות מפורשים כנ"ל?