פורום אוצר החכמה

איתא במדרש-רבה (בראשית-רבה מה,ד שיר-השירים רבה ב,ח):
ר' יהודה בן סימון בשם ר' שמעון בן אלעזר אמר, מפני מה נתעקרה רבקה? כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים 'תפילתנו עשתה פירות' - שאמרו לה (בראשית כד,ס) "אחותנו את היי לאלפי רבבה", עד שהתפלל עליה יצחק ונפקדה – הדא הוא דכתיב (שם כה,כא) "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו"...
ולמה נתעקרו האמהות? ר' לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן - שהקב"ה מתאוה לתפילתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר-השירים ב,יד) "יונתי בחגוי הסלע", "יונתי" - למה עקרתי אתכם? בשביל "הראיני את מראיך השמיעיני את קולך"...
רבי חוניי בשם ר' מאיר, מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיהנו בעליהן בנויין - שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתועבת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה היתה יושבת בתוך ביתה ככלה בתוך חופתה, כיון שעיברה נשתנה זיוה.
והנה, בפשטות הקב"ה עשה זאת כדי להיטיב עם האבות, ואני תמה, וכי הטבה היא זו – והרי דבר זה גרם להם סבל נורא ואיום, וכפי שזה בא לידי ביטוי בדבריו של אברהם אבינו לקב"ה – "ה' אלוקים מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי" (בראשית טו,ב), וכן בדבריה של רחל אמנו ליעקב אבינו – "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (שם ל,א), ומה בצע להם אם כן ב'טובה' שכזו? ובפרט שלא כל כך ברור מה ההטבה הגדולה שיש בזה – וכי היה זה כה משמעותי עבור האבות שנשותיהם תישארנה קצת יותר יפות? וצ"ע.

אלולי דמסתפינא הו"א דהכוונה שיהיה להם קל יותר בעבודת ה' בקדושה (וזו ההנאה עליה מדובר) אבל לא בטוח כלל שהדבר ניתן להיאמר.

סתירה כ"כ קיצונית
רבי חוניי בשם ר' מאיר, מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיהנו בעליהן בנויין - שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתועבת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה היתה יושבת בתוך ביתה ככלה בתוך חופתה, כיון שעיברה נשתנה זיוה
ומאידך גיסא הנה נא ידעתי וכו'...

גילוי כתב:סתירה כ"כ קיצונית
רבי חוניי בשם ר' מאיר, מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיהנו בעליהן בנויין - שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתועבת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה היתה יושבת בתוך ביתה ככלה בתוך חופתה, כיון שעיברה נשתנה זיוה
ומאידך גיסא הנה נא ידעתי וכו'...

אכן, ועל כרחך שאלו הם מדרשים חלוקים.

יאיר כתב:אלולי דמסתפינא הו"א דהכוונה שיהיה להם קל יותר בעבודת ה' בקדושה (וזו ההנאה עליה מדובר) אבל לא בטוח כלל שהדבר ניתן להיאמר.

על זה הדרך אבל באופן אחר מפרש ה"עץ יוסף" במדרש שיר השירים בשם ה"יפה תואר" וז"ל:

כדי שיהנו בעליהן בנויין. שלהיותם פרושים מתענוגי העולם צריך יופי טפי בנשותיהם כדי שיתעורר לבם לדבר מצוה.

ישר כח!
קק"ל וכי האבות היו צריכים מניעים שיניעו אותם לדבר מצוה?!

ובהזדמנות זו אשאל על מימרת חז"ל שאברהם התייעץ עם אשכול ענר וממרא האם למול וממרא יעצו שימול ולכן נתגלה ה' בחלקו - "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

אברהם אבינו גדול הצדיקים אבי האומה שעמד בנסיון העקידה וכי שייך שהתייעץ ו'הסתפק' בציווי ה'?!

אורח לרגע. כתב:

יאיר כתב:אלולי דמסתפינא הו"א דהכוונה שיהיה להם קל יותר בעבודת ה' בקדושה (וזו ההנאה עליה מדובר) אבל לא בטוח כלל שהדבר ניתן להיאמר.

על זה הדרך אבל באופן אחר מפרש ה"עץ יוסף" במדרש שיר השירים בשם ה"יפה תואר" וז"ל:

כדי שיהנו בעליהן בנויין. שלהיותם פרושים מתענוגי העולם צריך יופי טפי בנשותיהם כדי שיתעורר לבם לדבר מצוה.

יפה מאוד, אולם אין בכך עדיין כדי ליישב את תמיהתי.

יאיר כתב:ובהזדמנות זו אשאל על מימרת חז"ל שאברהם התייעץ עם אשכול ענר וממרא האם למול וממרא יעצו שימול ולכן נתגלה ה' בחלקו - "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

אברהם אבינו גדול הצדיקים אבי האומה שעמד בנסיון העקידה וכי שייך שהתייעץ ו'הסתפק' בציווי ה'?!

עיין בספר 'אמת ליעקב' לר' יעקב קמינצקי זצ"ל בסוף פרשת לך-לך (כמדומני) שדן בנושא זה בהרחבה.

יאיר כתב:ובהזדמנות זו אשאל על מימרת חז"ל שאברהם התייעץ עם אשכול ענר וממרא האם למול וממרא יעצו שימול ולכן נתגלה ה' בחלקו - "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

אברהם אבינו גדול הצדיקים אבי האומה שעמד בנסיון העקידה וכי שייך שהתייעץ ו'הסתפק' בציווי ה'?!

הרבה הסברים ניתנו לשאלה זו, הנה כמה מהם:

החזקוני אומר, שאברהם התכוון בשאלתו לנסות את שלושת רעיו באם הם יראי שמים או לא. כך הוא ידע כיצד להמשיך ולנהוג עימהם, אם להמשיך ולהחזיקם בחברתו, או להיפרד מהם.

הרא"ם אומר, שאברהם ידע מראש מה תהיה תשובתו של כל אחד מרעיו. למרות זאת הוא רצה לדבר עימם ולקיים בכך מצווה נוספת של קידוש שם שמים בכך שהעולם יראה שלמרות שרעיו אינם מוכנים לסכן את עצמם (פרט לממרא), הוא שם בקב"ה מבטחו והוא מוכן להמשיך ולהסתכן ובלבד שיקויים רצונו של הקב"ה.

עיקר שפתי חכמים אומר שאברהם התלבט אצל חבריו אודות עיתוי קיום ברית המילה, כי הוא לא נצווה על מועד מוגדר. אברהם היה צריך להתייעץ דווקא במצוה זו ולא במצוות אחרות, כי בהן אף אם הוא קיימן פעם אחת, הוא יוכל תמיד לשוב ולקיימן על פי ציווי הקב"ה, ואז הוא יהיה מצווה ועושה. במצוות המילה הדבר אינו אפשרי, כי אם הוא נימול אזי הוא לא יוכל למול את עצמו בשנית, וההתלבטות הייתה באם לקיים את המצווה מיידית או לחכות לציווי הקב"ה.

דעת זקנים מבעלי התוספות מפרש שהתלבטותו של אברהם לא הייתה בקשר לשאלה אם למול את עצמו או לא, אלא האם לעושת זאת בסתר או בגלוי, קבל עם ועדה. ממרא נתן את העצה שיש לקיים את מצוות הקב"ה בפרהסיה כדי שכל העולם יראה זאת, ואולי הם ימולו את עצמם כמו אברהם. אברהם קיבל את עצתו של ממרא, ומל עצמו ובני ביתו בפרהסיא, בצהרי היום.

הסבר אחר ניתן בדעת זקנים מבעלי התוספות לשאלותיו של אברהם. אברהם לא ידע איך לבצע את המילה, וממרא ייעץ לו שימול במקום זכרותו על פי הנאמר: "המול לכם כל זכר" – ממקום שניכר בין זכר לנקבה.

הסבר שלישי ניתן בדעת זקנים מבעלי התוספות, לפיו אברהם לא ידע מה לעשות עם אותם אנשים מבני ביתו שלא ירצו להימול. החברים לא ידעו מה להשיב לאברהם, וממרא נתן לו עצה שאברהם ימול בתחילה את עצמו ואת ישמעאל בנו, ואז יראו אנשי ביתו שהנושא אינו רע ומפחיד, וכולם ימולו את עצמם.

וראה את הביאורים הללו כאן - http://www14.brinkster.com/elibarak/yav ... Vayera.htm
ועוד ראה כאן - http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 289_23.pdf
ומזכיר גם כאן קצת - http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=4123

יישר כח עצום!!

בלינק הראשון יש ביאורים נוספים? (חסום לי כרגע. אשמח אם תוכל להביאם).

יאיר כתב:יישר כח עצום!!

בלינק הראשון יש ביאורים נוספים? (חסום לי כרגע. אשמח אם תוכל להביאם).

תודה,
ומביא גם את הביאור הבא:

הרב אבינר שליט"א מסביר מדוע היה אברהם אבינו צריך להתייעץ עם חבריו בטרם מל את עצמו ואת בני ביתו, על פי פרושו של הגר"א על התורה – קול אליהו. אומר הגר"א שהבעיה לא הייתה עצם ברית המילה עצמה, כי הרי אברהם שם נפשו בכפו במקרים רבים אחרים, וקשים הרבה יותר. אלא אומר הגר"א, שהדבר נבע מכך שכל ענינו של אברהם הוא לגאול את העולם הזה מצרותיו הרוחניות. הוא הולך ומלמד אנשים לחדול מעבודה זרה, ולהפסיק כל מיני מעשה שיגעון האופייניים לה, ולעבוד את ה' מתוך אצילות ועדינות, מתוך יושר מוסרי ומידות טובות.

והנה הקב"ה מצווהו על המילה וזה לא פשוט, כי הוא נדרש לקחת סכין, ולחתוך בבשרו ובבשר בני ביתו ובבשרם של ילדים קטנים שרק נולדו, וזאת ללא רחמים גם כאשר הם מצווחים. אברהם חשב שזה יראה בלתי מוסרי, ואם הוא יעשה כך, אזי הוא יאבד את השפעתו על הבריות וכולם יאמרו שהוא השתגע ודומה לשאר עובדי עבודה זרה, ותפקידו הרוחני בעולם יסתיים.

אמנם הקב"ה מצווהו למול את עצמו ובכך להיות אדם שלם, אך אברהם מוכן לוותר על שלמותו האישית, ובלבד שלא יאבד את הסיכוי לרומם את כלל האנושות משפלותה. הוא מוכן למסור את נפשו למען האידיאל הרוחני הכלל אנושי. לכן הלך אברהם לשלושת חבריו בכדי לבדוק מה תהייה השפעת מעשהו על יחסיהם, ואכן ענר ואשכול מייעצים לו שלא למול את עצמו וממרא מייעץ לו לקיים את דבר הקב"ה מיידית, וכך אמנם עושה אברהם ובגלוי - בצהרי היום.

ניסיון דומה וחריף ממנו התנסה אברהם בעקידה. על פי הסברו של הגר"א, הרי אברהם עמל כל חייו לנתק את האנשים מפראות העבודה הזרה, בה בני אדם העלו את בניהם כקורבן למולך, והוא קורא להם להפסיק את מעשי הטירוף האלו. ועתה הוא נדרש להעלות לעולה את בנו.

לאברהם נראה שאם הוא יעשה כן, אין לו יותר מה לעשות בעולם מבחינה רוחנית, והוא לא יוכל להמשיך ולהטיף לאחרים שלא לעבוד לעבודה זרה. יתר על כן, הקרבת יצחק תגרום חס וחלילה להכחדת עם ישראל העתיד לצאת מיצחק. לכן ניסיון העקדה הוא כה משמעותי, ואברהם אבינו עמד בו כמובן כמו בכל יתר הניסיונות שנוסה בהם.

יפה מאוד.
והמעניין הוא שדוקא ביאור הגר"א זה הוא שבעצם שהעלה לי את השאלה.

משום שאחרי הכל מה שייך להתייעץ על כך? וכמו שלא הרהר והתייעץ במעשה העקידה כך גם כאן, מדוע שיוותר על ציווי ה' רק משום שאינו מבינו ויכול למנוע ממנו דברים נשגבים אחרים - אעפ"כ ציווי ה' הוא!

יאיר כתב:ובהזדמנות זו אשאל על מימרת חז"ל שאברהם התייעץ עם אשכול ענר וממרא האם למול וממרא יעצו שימול ולכן נתגלה ה' בחלקו - "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

אברהם אבינו גדול הצדיקים אבי האומה שעמד בנסיון העקידה וכי שייך שהתייעץ ו'הסתפק' בציווי ה'?!

ובהמשך למה שכתבתי לעיל מצאתי עוד ש"הדבר ציון" שואל שאלה זו ומתרץ בדרך של חידוד ראה כאן - http://kosherdelight.com/ParashatVaYerah.htm
ועכשיו מצאתי גם את זה - http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 018_28.pdf

יישר כחך ר' אברהם!

יאיר כתב:ישר כח!
קק"ל וכי האבות היו צריכים מניעים שיניעו אותם לדבר מצוה?!

עיין בשו"ת תורה לשמה סימן עב וז''ל:

שאלה איש שהוא צריך לשמש מטתו בהכרח כגון ליל טבילה וכאשר קם משנתו בחצי הלילה לשמש לא היה לו רצון לתאות תשמיש וכמעט שהוא קץ בו אם טוב לדבר עם אשתו אותה שעה דברי שחוק וכיוצא כדי לעורר רצון לתאותו ואז ישמש ברצון ורבוי תאוה או"ד אדרבה עדיף טפי למהר לשמש בעוד שאין לו רצון ורבוי תאוה כ"כ כדי שיהא משמש משום מצות עונה כאדם הפורע חובו. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה אין טוב לשמש בלא רצון אלא אדרבה צריך שיהיה לו רצון ותאוה מצד עצמו דהכי איתא בגמרא דנדה דף י"ז ע"א דאי ס"ד משמשין מזכירין אותן לשבח אין הכי נמי דאגב דאיכא אונס שינה מגניא באפיה ופירש רש"י אונס שינה מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאוה לה כ"כ ומשמש לקיום מצוה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות עכ"ל ע"ש נמצא דיותר טוב לעורר רצון ותאוה ולא יהיה קץ בתשמיש זה על כן מותר לו לדבר בשיחה ושחוק עמה כדי לעורר תאוה ורצון בלבו אם יודע שבזה תתעורר התאוה ויהיה לו רצון וכן איתא בגמרא דרב כהנא גני תותי פוריה דרב שמע דשח ושחק ושמש וכונת רב ע"ה היתה בעבור לעורר התאוה שלו כדי שיהיה לו רצון לתשמיש ולא יהיה קץ בה ח"ו כי האדם אף על פי שצריך לכוין לעשות מצות ה' צריך שיהיה לו בזה תאוה ורצון בכל לבו. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

וא''כ י''ל אף שלדבר מצווה אין האבות צריכים זירוז אבל צריכים מה שיבעיר בהם התאווה כיון שפרושים הם.
אולם צ''ע על מה שכתוב שר' אליעזר היה מגלה טפח ודומה כמי שכפאו שד.

ישר כח.
בדיוק השבת עיינתי בגמ' זו.

שמעתי מחסיד ישיש שליט"א ביאור ארוך במדרש זה, על המשמעות של יופי ברוחניות שעדיף על תולדות; דגם היופי וגם התולדות לכאורה אינם כמהות לעצמם אלא עבור אחרים, אמנם באמת היופי אינו רק עבור אחרים אלא משורשו דלמעלה פועל גם במהות האדם. איברא כאשר הי' אצל שרה 'בלותי', שנגמר עניין היופי, אז הי' מצב של תולדות, ואה"נ דווקא התולדות פעלו מחדש עניין מסויים של יופי, "אחרי בלותי הייתה לי עדנה". והדברים מפליאים. ואכמ"ל.