יודל'ה כתב:בברכה, אשמח להעלאתך את דברי הרמב"ן, והכת"ע אם הוא בידך, ואחתום מעין הפתיחה, בברכה.
בברכה המשולשת כתב:יודל'ה כתב:בברכה, אשמח להעלאתך את דברי הרמב"ן, והכת"ע אם הוא בידך, ואחתום מעין הפתיחה, בברכה.
א. איני יודע כיצד מעלים את דברי הרמב"ן- איך עושים זאת?
יודל'ה כתב:ידוע דברי הריטב"א בעירובין על אלו ואלו דא"ח. א. שאלני מישהו לכאורה בפר העלם דבר של ציבור אנו מוצאים שחייבים להביא חטאת כל הקהלף ואם זהו מה שהקב"ה אמר כפי' הריטב"א אז למה צריכים להביא קרבן, ועוד, האם יש כזה דבר מחלו' במציאות, איך מסבירים להריטב"א מחלו' במציאות.
ז"ל הריטב"א-'אלו ואלו דברי אלהים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר'.
סכינא חריפא כתב:מאמרו של ר' נדב שנרב בענין
לדעתי שניכם טועים, או ליתר דיוק שניכם נוקטים בחינות נכונות אך מקצינים אותם.סכינא חריפא כתב:אבל לדעתי הוא טועה.
ישנם עשרות מקורות שיש משמעות לפסיקת ההלכה בתור יצירה.
הראיות שהוא מביא אינם נכונות, כי הוראה שנעשית בטעות או בשביל להקל אין לה כח של הוראה ולכן היא לא יוצרת כלום כחספא דעלמא.
צ"ל ב"קמרן המשגיח כתב:
[את דברי השיטמ"ק בשם הרשב"א בעניין יחיד מומחה שצוטטו במאמר לא הצלחתי למצוא וכנראה יש טעות בציון]
סכינא חריפא כתב:אבל לדעתי הוא טועה.
ישנם עשרות מקורות שיש משמעות לפסיקת ההלכה בתור יצירה.
הראיות שהוא מביא אינם נכונות, כי הוראה שנעשית בטעות או בשביל להקל אין לה כח של הוראה ולכן היא לא יוצרת כלום כחספא דעלמא.
אלו ואלו דברי אלקים חיים נאמר דוקא כשהפסיקה מכוונת לשורש נשמתו של הפוסק ובדעה מוחלטת ממנו, ומה ענין טעות לזה?
צופר הנעמתי כתב:
האם טעות לא נעשית בדעה מוחלטת מן הפוסק? ושורש הנשמה לא הבנתי מה עניינו בכלל לכאן, ואיפה מצאת הלכה בשו"ע שנקבעת לפי שורש הנשמה? ומי יעלה לנו השמימה וישמיענו אותה?
צופר הנעמתי כתב:מה שכתב ברזילי במקום אליו ציינת אינו קשור לנושא בכלל. הנושא שם הוא האם כל הלכה היא בהכרח מקובלת למשה מסיני בצורה מפורשת או שאפשר שהתחדשה ע"י חכמי הדורות עפ"י דרשה או סברא וכיו"ב. זה לא קשור לשאלה האם החידוש הזה הוא חידוש שמייצר דין חדש שלא היה קיים קודם, או שהוא רק מגלה ומפרש הלכה שלא היתה ידועה מקודם.
הרמב"ם שהביא ברזילי במקום אליו ציינת לא חשב ככה.סכינא חריפא כתב:צופר הנעמתי כתב:
האם טעות לא נעשית בדעה מוחלטת מן הפוסק? ושורש הנשמה לא הבנתי מה עניינו בכלל לכאן, ואיפה מצאת הלכה בשו"ע שנקבעת לפי שורש הנשמה? ומי יעלה לנו השמימה וישמיענו אותה?
אינני יודע מה אתה סח
א. שורש נשמתו זה ביטוי בעלמא, הכוונה היא שמי שמניח שבעים פנים לתורה הוא אומר שכיון שדעות בני אדם אינם שוות הרי מטבע הדברים כל אדם יגיע למקום אחר לפי צורת שכלו/מוחו/נשמתו.
אתה מניח שטעות פירושו דווקא שאותם דיינים עצמם חזרו בהם. זה לא נכון. אתה מניח גם שלגבי ילדותיה דרבי וזקנותיה דרבי לא שייך או"א דא"ח. גם זה לא נכון.סכינא חריפא כתב:ב. טעות אכן הובררה שלא נעשתה מהדעה המוחלטת של הפוסק, כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד?! לא ברור מה קשה
צופר הנעמתי כתב:אתה מניח שטעות פירושו דווקא שאותם דיינים עצמם חזרו בהם. זה לא נכון.
צופר הנעמתי כתב:אתה מניח גם שלגבי ילדותיה דרבי וזקנותיה דרבי לא שייך או"א דא"ח. גם זה לא נכון.
אני טוען טענה מאד פשוטה.סכינא חריפא כתב:אבל לעיקר דבריך אני רק משיג על ה"ר שנרב שהביא לזה הוכחה מסוגיא דטעות בהוראה, ע"ז לא ענית!
והנה כל איש ישראל צ"ל כלול מב' בחי' אלו ואין לך דבר שאין לו מקום ולכן מצינו כמה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ללמדנו שאף ב"ש ששרש נשמתם מבחי' שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה. וב"ה שהיו מבחי' ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי ב"ש שיהיו מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה אעפ"כ בכמה דברים היו ב"ש מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין וכן שורש נשמת ב"ה כלול גם משמאל כידוע דרך ומדות קדש העליון דלית תמן קיצוץ ופירוד ח"ו וכל המדות כלולות זו מזו.
סכינא חריפא כתב:צופר הנעמתי כתב:מה שכתב ברזילי במקום אליו ציינת אינו קשור לנושא בכלל. הנושא שם הוא האם כל הלכה היא בהכרח מקובלת למשה מסיני בצורה מפורשת או שאפשר שהתחדשה ע"י חכמי הדורות עפ"י דרשה או סברא וכיו"ב. זה לא קשור לשאלה האם החידוש הזה הוא חידוש שמייצר דין חדש שלא היה קיים קודם, או שהוא רק מגלה ומפרש הלכה שלא היתה ידועה מקודם.
אם היא 'התחדשה' זאת אומרת שהיא לא היתה גנוזה באופן מוחלט במה שכן ניתן בפירוש בסיני, דאל"כ הכל שאלה של משחק מילים, והרב ברזילי לאו קטיל קני באגמא הוא, אדרבה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.
מערכת קביעת ההלכה, אם כן, נתפסת אצל חז"ל כמערכת של גילוי ולא של יצירה. ישנה איזו שהיא אמת אובייקטיבית הכתובה לפני כסא הכבוד באש שחורה על אש לבנה, ותפקידנו הוא לקלוע אליה. הצלחנו? מה טוב. שגינו? מה רע. בודאי שאנו, כבני אדם, לא יכולים להציע לקדוש ברוך הוא יותר מאשר את המאמץ המקסימלי להגיע אל אותה אמת (כפי שהאריך בעל קצות החושן בהקדמתו), בדיוק כפי שהפיסיקאים או הרופאים אינם יכולים להציע יותר מאשר את המאמץ המקסימלי להגיע אל חוקי הטבע או אל התרופה למחלה. אם איננו מאמינים כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ודאי שיש לצפות כי כלפי שמיא מי שעושה את המאמץ הסביר מבחינתו יהיה זכאי בדיני שמים, אך כל עוד מדובר על חיובים מן החלק הפורמלי של ההלכה, פרשנות התורה היא מכוונת, ולטעות יש משמעות אובייקטיבית.
שימוש רב נעשה באמרת חז"ל "אלו ואלו דברי אלהים חיים" (עירובין י"ג, גיטין ו) בנסיון להראות כאילו האמת ההלכתית איננה יחידה. מעבר לעובדה כי מדובר בדברי אגדה הנזכרים בסך הכל בשני מקומות בש"ס ובוודאי שאין ליחס להם משקל העולה על העקרונות ההלכתיים של מסכת הוריות, ראה מאמרו של ידידי הרב מיכאל אברהם "האם ההלכה היא פלורליסטית" ("המעיין", טבת תשס"ז) המעמיד את הפרשנות המגזימה של מאמר זה במקומה הראוי.
וגם אם ב"ד שאחריהם החליטו שהם טעו וצריך לפסוק אחרת.סכינא חריפא כתב:צופר הנעמתי כתב:אתה מניח שטעות פירושו דווקא שאותם דיינים עצמם חזרו בהם. זה לא נכון.
גם אם גדול מחזירו כ"ש שהוברר שזה טעות שהרי צריך להכנע לו.
סכינא חריפא כתב:צופר הנעמתי כתב:אתה מניח גם שלגבי ילדותיה דרבי וזקנותיה דרבי לא שייך או"א דא"ח. גם זה לא נכון.
לא הבנתי, ברור שבעצם שייך כאן ג"כ המושג לא גרע ב' דעות של אדם א' מב' דעות של ב אנשים, גם הוא יכול לחזור בו, הרי חוץ מרבי שאמר הזהב קונה את הכסף או לא יכולים להיות [בעצם, לא בפועל] עוד אנשים שסברו כך או כך.
המושג אלו ואלו דא"ח כלפי ההקשר שכאן שלכל פסיקה יש גם קיום בפועל זה לא שייך כשהחכם עצמו חזר בו וזה ברור.
וכך מבואר בדין יחיד שעשה בהוראת ב"ד שחילקו כל האחרונים אם ב"ד זה עצמו חזר בו.
צופר הנעמתי כתב:
הדברים שם אינם דברי ברזילי אלא דברי הרמב"ם, וכמו שכתבתי קודם הוא לא היה שותף להבנותיך בעניני שורשי הנשמות, אלא חשב שכשהסברות של כולם מיושרות ע"פ הדרך הנכונה המקובלת ממרע"ה לא אמורות להיות מחלוקות. הרמב"ם רק כותב שלא כל השו"ע בהכרח ניתן בפירוט למשה מסיני אלא שניתנו דרכי הדרש שע"י דרשו הדורות הבאים דרשות שלא ידעו אותם קודם - אצלי לדעת משהו שלא ידעתי קודם נקרא חידוש.
בדור מסויים בא תנא ודרש דרשה מדעתו (נאמר, בקל-וחומר). נשאלת השאלה, האם הדין שיצא לו מן הק"ו היה מקובל אצלו עוד לפני הק"ו והדרשה היא רק כעין אסמכתא, או שהוא מחדש את הדין כעת משכלו בעקבות הק"ו. זו השאלה שלה קוראים בדרך כלל דרשות סומכות או יוצרות.
לפי מי שסובר שיש דרשות יוצרות, ויש מקרה שבו תנא חידש דין מדעתו, אפשר לשאול האם הדין הזה היה אי פעם קיים ואבד והדרשה רק באה לחשוף אותו, או שעד אליו הדין לא היה קיים (ייתכן ובאופן תיאורטי אם היו מציגים את אותו ק"ו בפני אלישע הנביא הוא היה מסכים ומקבל את ההלכה המחודשת, אבל לפי הצד הזה בפועל לא נהג הדין הזה אי פעם לפני אותו תנא). הרמב"ם שולל את האפשרות הראשונה. לפי מי שסובר שהדין קדם לדרשה, שוב אפשר לשאול אם הדין הזה עצמו חודש בדור מן הדורות מסברא, או שהוא מקובל ממשה רבנו. על כך אומר הרמב"ם שברוב מכריע של המקרים האפשרות השניה איננה נכונה.
דברי הרמב"ם שהבאתי מוסבים כנגד מה שנאמר כאן לפני כמה הודעות, כמדומני, שבכל מחלוקת בדינים דאורייתא בתחילה היה הדבר ברור וכך לימד משה את כל ישראל (כלומר לא שהיה ברור רק כלפי שמיא, אלא ברור באופן שכך נאמר בפועל ממש כהוראה למעשה), ורק אחר כך נולד ספק ונתגלעה בו מחלוקת. זו בדיוק הדעה ממנה בא להוציא הרמב"ם.
אם מרחיבים את המושג "מסיני" לכל סברא שלו משה היה שומע אותה היה מסכים לה כי זו סברא ישרה, הרי ברור שכל אדם בעולם חושב שמשה רבנו עם כל שאר גאוני עולם היו מסכימים לו שהרי דברי עצמו הם סברא ישרה בעיניו, ולו משה היה נשאל היה משיב כך. לפי פרשנות זו אכן כל מה שאדם מוציא מפיו בדיני התורה נאמר מסיני או לפחות משתדל לגלות מה שנאמר מסיני. אם נצמצם את השאלה לשאלה יותר קונקרטית - האם לפני שפלוני חידש דין אלמוני מסברתו נאמר במפורש הדין הזה מפי משה רבנו ונהג למעשה אצל בני ישראל - הרי שלדעת הרמב"ם התשובה היא שבחלק גדול מן הדרשות מדובר בהלכות שלא נמסרו לנו ממשה וחודשו בדור מן הדורות.
במילים אחרות, אני מסכים שכל התושבע"פ היא בירור במובן שאנו מנסים לברר מה רוצה מאתנו רבש"ע. עדיין יש כאן התפתחות, כי הלכות שכלל לא היו קיימות בעולם בדורו של משה (כלומר לא הורו אותם למעשה, אלא רק היה אפשר להבין אותן בדרכי הדרש והסברא ממה שנאמר מסיני) חודשו ונאמרו בדורות מאוחרים יותר.
צופר הנעמתי כתב:לא ירדתי לכוונת דבריך, בכל אופן אשמח אם תציין לאחרונים עליהם אתה מדבר.
זה אכן לא כ"כ חשוב, אבל האם אתה חולק על הדברים שנאמרו לעיל?סכינא חריפא כתב:אני לא חושב שזה חשוב כ"כ מה בדיוק סובר ר' נדב
מבחינת פעולת הפסיקה צודק ר"ב שנרב שאינה יצירה אלא גילוי וכל רב שאינו נוהג על פי זה הוא שרלטן פשוט, מה שאתה כתבת שהפסיקה היא יצירה נכון לעניין זה שהרב שעשה פעולה של גילוי גורם בכך ליצירה חדשה כי עצם הגילוי הוא היצירה החדשה המכונה פסיקה. אני מקוה שהסברתי את עצמי טוב.
סכינא חריפא כתב:צופר הנעמתי כתב:
הדברים שם אינם דברי ברזילי אלא דברי הרמב"ם, וכמו שכתבתי קודם הוא לא היה שותף להבנותיך בעניני שורשי הנשמות, אלא חשב שכשהסברות של כולם מיושרות ע"פ הדרך הנכונה המקובלת ממרע"ה לא אמורות להיות מחלוקות. הרמב"ם רק כותב שלא כל השו"ע בהכרח ניתן בפירוט למשה מסיני אלא שניתנו דרכי הדרש שע"י דרשו הדורות הבאים דרשות שלא ידעו אותם קודם - אצלי לדעת משהו שלא ידעתי קודם נקרא חידוש.
סליחה הקישור אולי לא מדויק זה לשון ר' ברזיליבדור מסויים בא תנא ודרש דרשה מדעתו (נאמר, בקל-וחומר). נשאלת השאלה, האם הדין שיצא לו מן הק"ו היה מקובל אצלו עוד לפני הק"ו והדרשה היא רק כעין אסמכתא, או שהוא מחדש את הדין כעת משכלו בעקבות הק"ו. זו השאלה שלה קוראים בדרך כלל דרשות סומכות או יוצרות.
לפי מי שסובר שיש דרשות יוצרות, ויש מקרה שבו תנא חידש דין מדעתו, אפשר לשאול האם הדין הזה היה אי פעם קיים ואבד והדרשה רק באה לחשוף אותו, או שעד אליו הדין לא היה קיים (ייתכן ובאופן תיאורטי אם היו מציגים את אותו ק"ו בפני אלישע הנביא הוא היה מסכים ומקבל את ההלכה המחודשת, אבל לפי הצד הזה בפועל לא נהג הדין הזה אי פעם לפני אותו תנא). הרמב"ם שולל את האפשרות הראשונה. לפי מי שסובר שהדין קדם לדרשה, שוב אפשר לשאול אם הדין הזה עצמו חודש בדור מן הדורות מסברא, או שהוא מקובל ממשה רבנו. על כך אומר הרמב"ם שברוב מכריע של המקרים האפשרות השניה איננה נכונה.
דברי הרמב"ם שהבאתי מוסבים כנגד מה שנאמר כאן לפני כמה הודעות, כמדומני, שבכל מחלוקת בדינים דאורייתא בתחילה היה הדבר ברור וכך לימד משה את כל ישראל (כלומר לא שהיה ברור רק כלפי שמיא, אלא ברור באופן שכך נאמר בפועל ממש כהוראה למעשה), ורק אחר כך נולד ספק ונתגלעה בו מחלוקת. זו בדיוק הדעה ממנה בא להוציא הרמב"ם.
אם מרחיבים את המושג "מסיני" לכל סברא שלו משה היה שומע אותה היה מסכים לה כי זו סברא ישרה, הרי ברור שכל אדם בעולם חושב שמשה רבנו עם כל שאר גאוני עולם היו מסכימים לו שהרי דברי עצמו הם סברא ישרה בעיניו, ולו משה היה נשאל היה משיב כך. לפי פרשנות זו אכן כל מה שאדם מוציא מפיו בדיני התורה נאמר מסיני או לפחות משתדל לגלות מה שנאמר מסיני. אם נצמצם את השאלה לשאלה יותר קונקרטית - האם לפני שפלוני חידש דין אלמוני מסברתו נאמר במפורש הדין הזה מפי משה רבנו ונהג למעשה אצל בני ישראל - הרי שלדעת הרמב"ם התשובה היא שבחלק גדול מן הדרשות מדובר בהלכות שלא נמסרו לנו ממשה וחודשו בדור מן הדורות.
במילים אחרות, אני מסכים שכל התושבע"פ היא בירור במובן שאנו מנסים לברר מה רוצה מאתנו רבש"ע. עדיין יש כאן התפתחות, כי הלכות שכלל לא היו קיימות בעולם בדורו של משה (כלומר לא הורו אותם למעשה, אלא רק היה אפשר להבין אותן בדרכי הדרש והסברא ממה שנאמר מסיני) חודשו ונאמרו בדורות מאוחרים יותר.
הורו בי"ד שחלב הקיבה מותר ועשה פלוני על פיהם אף שידע שהם טועים כי סבר שמצוה לשמוע ד"ח, חייב חטאת. האם לדעתך, צריך להוסיף להלכה פסוקה זו את הסייג שאם הורו כן בי"ד באופן המכוון לשורש נשמתם ובדעה מוחלטת מהם (אינני מבין פירוש המילות, אני רק מעתיק את דבריך) אינו חייב חטאת?סכינא חריפא כתב:הראיות שהוא מביא אינם נכונות, כי הוראה שנעשית בטעות או בשביל להקל אין לה כח של הוראה ולכן היא לא יוצרת כלום כחספא דעלמא.
אלו ואלו דברי אלקים חיים נאמר דוקא כשהפסיקה מכוונת לשורש נשמתו של הפוסק ובדעה מוחלטת ממנו, ומה ענין טעות לזה?
שמונה קבצים, קובץ ב, ל: "לפעמים יש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא הענין על ידי התפרצות. ומכל מקום יותר טוב הוא לעולם שיבוא ענין כזה על ידי שגגה, ובזה מונח היסוד של מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. רק כשהנבואה שרויה בישראל אפשר לתקן ענין כזה על ידי הוראת שעה, ואז נעשה בדרך היתר ומצוה בגלוי. ועל ידי סתימת אור הנבואה, נעשה תיקון זה על ידי פרצה, שמדאבת את הלב מצד עצמה, ומשמחת אותו מצד תכליתה", וכעין זה כתב במק"א כמדומני, ושם זכר לעמי הארץ ששמטו הערבות מתחת האבנים, ואאל"ט גם בר"צ הכהן יש כעין זה ונעלם ממני מקומומרן המשגיח כתב:לא ראיתי את דברי הרב קוק שהוא מצטט ואני מסרב להאמין שהראי"ה התכוון למה שר"נ שנרב שם בפיו.סכינא חריפא כתב:מאמרו של ר' נדב שנרב בענין
זה לא בדיוק מה שאמרתי (כלומר מה שהעתקתי מן הרמב"ם). לא כל הלכה שחודשה בדור מן הדורות "חוקקה". אמנם לדעת הרמב"ם מוכרחים לומר לענ"ד שהרבה הלכות דאורייתא, ולאו דווקא מקרים מחודשים ובודדים, חודשו בידי התנאים והאמוראים (או שכלל לא נהגו קודם לכן, או שקודם נהגו אחרת), וכפי שהסברתי באשכול שצויין. באופן כזה, כאשר בית הדין הגדול מחדש דין דאורייתא מכח דרשה (בי"ג מידות, או מיתר וחסר וכו'), או אפילו משנה דין שדרש בית דין קדום להם (כמתואר ברמב"ם ממרים ב,א) אכן מדובר בפסיקה מכוננת כלשונו של רנ"ש ומסתבר לכאורה(*) שלא יחייבו חטאת מי שנהג לפני חידושם על פי הדרשה הקדומה, שכל זה בכלל אין לך אלא בית דין שבימיך (אבל צריך לחפש אם יש מי שכתב בזה להדיא). חידוש או שינוי של הדרשה כנ"ל אינו בכלל טעות, לענ"ד (אם כי אולי הרמב"ם יסבור שזו טעות, וכך משמע מדבריו לגבי שכל כיהושע ופנחס, ועדיין אינה ומה טעות בשיקול הדעת לטעות ממש).סכינא חריפא כתב:וראה כאן מה שטוען כאן הרב ברזילי viewtopic.php?f=17&t=14689&hilit=C&start=40#p138582
שכל הלכה שלא עברה במסורת בעמ"י לא ניתנה בפועל למשה מסיני ומי שפוסק את ההלכה הוא מחוקק אותה
ברזילי כתב:
טעות של ביה"ד הגדול פירושה הוראה שאינה בכלל סמכותם, כמו הוראה כנגד המציאות, כנגד הלכה המסורה מסיני, או כנגד גזרות ותקנות שפשטו בכל ישראל ואין בית הדין גדול מחברו, וכדומה. ולדידן, שאין לנו בית דין היכול לחוקק ולחדש דרשות(**) כל הוראה שייכת בה טעות.
ברזילי כתב:הורו בי"ד שחלב הקיבה מותר ועשה פלוני על פיהם אף שידע שהם טועים כי סבר שמצוה לשמוע ד"ח, חייב חטאת. האם לדעתך, צריך להוסיף להלכה פסוקה זו את הסייג שאם הורו כן בי"ד באופן המכוון לשורש נשמתם ובדעה מוחלטת מהם (אינני מבין פירוש המילות, אני רק מעתיק את דבריך) אינו חייב חטאת?סכינא חריפא כתב:הראיות שהוא מביא אינם נכונות, כי הוראה שנעשית בטעות או בשביל להקל אין לה כח של הוראה ולכן היא לא יוצרת כלום כחספא דעלמא.
אלו ואלו דברי אלקים חיים נאמר דוקא כשהפסיקה מכוונת לשורש נשמתו של הפוסק ובדעה מוחלטת ממנו, ומה ענין טעות לזה?
יפה. אם כן ברור שהראי"ה לא התכוון כלל להתיר עבירה לשמה אלא כתב שלפעמים הדבר מסתובב כך כי זהו רצון ה' מצד תכלית הדברים אבל ח"ו להורות להתיר דבר כזה והמעשה עצמו הוא איסור גמור!ברזילי כתב:מרן המשגיח כתב:
סכינא חריפא כתב:
מאמרו של ר' נדב שנרב בענין
לא ראיתי את דברי הרב קוק שהוא מצטט ואני מסרב להאמין שהראי"ה התכוון למה שר"נ שנרב שם בפיו.שמונה קבצים, קובץ ב, ל: "לפעמים יש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא הענין על ידי התפרצות. ומכל מקום יותר טוב הוא לעולם שיבוא ענין כזה על ידי שגגה, ובזה מונח היסוד של מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. רק כשהנבואה שרויה בישראל אפשר לתקן ענין כזה על ידי הוראת שעה, ואז נעשה בדרך היתר ומצוה בגלוי. ועל ידי סתימת אור הנבואה, נעשה תיקון זה על ידי פרצה, שמדאבת את הלב מצד עצמה, ומשמחת אותו מצד תכליתה", וכעין זה כתב במק"א כמדומני, ושם זכר לעמי הארץ ששמטו הערבות מתחת האבנים, ואאל"ט גם בר"צ הכהן יש כעין זה ונעלם ממני מקומו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 71 אורחים