כל הגדול מחבירו

[תחכמוני]

הנה אמרי' כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ולפו"ר היה אפש"ל דלא הפשט שבאמת יש לו יצר גדול יותר, אלא החידוש שלא נימא דכיון שהוא גדול אזי יצרו אינו פועל, אלא גם לו יש יצר הרע ביחס לגדלו, [ובפרט דזהו ק' מד' התוס' בב"ב (יז)].
אך באמת אפש"ל דלגדול יש יצר הרע גדול יותר גם ביחסיות - והוא משום שכ' הרי שלרשעים היצר הרע נדמה כחוט השערה, ולצדיקים כהר וכו', וע"כ כמה שהוא יותר גדול היצר הרע נדמה לו יותר גדול.

[זקן ששכח]

ביאור שני ודאי עדיפא.
ודומה שמובא בשם השלה"ק, שלא רק שצדיקים נדמה להם כהר אלא שממש כן הוא. כי שלחו לו יצר קטן והתגבר, הגיע גדול יותר והתגבר וכן הלאה עד כי תפח למימדים עצומים. שונה הוא הרשע, בא אליו יצר קטן ולא ניצחו ונותר בקוטנו ומנצחו.

[תחכמוני]

קודם כל תודה, ברור שכוונתי היתה על השני,
אבל כנראה ד' השלה"ק זה רק מובא בשמו אך הוא לא כתבם...

[חיים]

במקור המאמר סוכה נב, א משמע שיצרו גדול יותר באופן יחסי, שהרי ההוא סבא אמר מאמר זה לאביי בעקבות מעשה שהיה מצטער על מה שהיה סבור שהוא לא היה מעמיד עצמו מלעבור עבירה.

נראה שאשכול זה מתאים יותר לפורום מטפחת סופרים.

[מבקש חכמה]

המהר"ל בתפארת ישראל פרק מח מבאר שגודל החיסרון לפי גודל המעלה: " כי יותר דבק ההעדר כאשר יש מדרגה העליונה לאדם, במה שאין ראוי לכל אדם מדרגה זאת, ממה שהוא דבק ההעדר במדרגה הפחותה השפלה שהיא נמצאת לכל. ולא שייך העדר במי שהגיע למדרגה עליונה.".

[תחכמוני]

נראה שאשכול זה מתאים יותר לפורום מטפחת סופרים.

חושבני שהחילוק בניהם הוא - אם זה שאלה/ חיפוש מקור וכד' או סתם מאמר מענין!.

[מגיב ומניב]

בפשוטו הבנת מאמר זה נעוץ ביסוד הבחירה, שאם הוא גדול יותר הרי העלה אצלו את נקודת הבחירה, וא"כ מוכרח שיצרו יהא גדול יותר. אלא שכאן יש מקום לדיון, אם היינו שהוא גדול יותר באיכות, והיינו שהוא מסיתו בדקי דקות על ענינים עדינים של נגיעות וכונה לש"ש וכו', או שבאמת לעולם אינו יכול הצדיק להאמין בעצמו עד יום מותו, והיצר גדול להכשילו אף בעבירות הגסות שהם כאילו כבר למטה מנקודת הבחירה שלו. ולכאורה ישנם כמה גמ' שקשה לבארם בדרך הפשט אם לא כאידך גיסא שכתבתי, ראה שילהי קידושין ועוד, וכן קבלתי מאחד מגדולי דורינו שליט"א.

[חיים]

נראה שאשכול זה מתאים יותר לפורום מטפחת סופרים.

חושבני שהחילוק בניהם הוא - אם זה שאלה/ חיפוש מקור וכד' או סתם מאמר מענין!.

נראה שכל העלאת נושא לדיון, מקומו בפורום מטפחת סופרים.
דרך הצגת הדברים אינה משנה כלל. אם כוונת פותח האשכול לפתוח נושא לדיון מקומו במטפחת סופרים.
פורום בית המדרש צריך להצטמצם להעלאת הגיגים בלבד, כמובן שיש מקום וצורך להגיב גם עליהם.
הבחנה זו חשובה, כדי שלא נצטרך להיטלטל מפורום לפורום.

[תחכמוני]

קודם על אישית אי מציע לכבודו לפתוח ישר את תיבת -הצג נושאים פעילים - כך ימנע ממך טלטול,
אבל מ"מ אכן טעם בדבריך [כרגיל..] אבל הכא שאני, שאני לא התכוונתי שיפתח דיון אלא אולי לקבל קצת מחמאות...

[מנחם]

קודם על אישית אי מציע לכבודו לפתוח ישר את תיבת -הצג נושאים פעילים - כך ימנע ממך טלטול,

ומי שלא מעניינים אותו נושאים טכניים של התוכנה?

[ישראל הר כסף]

קצת סדר, ודאי שמשמעות הגמ' היא שיצר גס וחזק יותר מכולם יש לצדיקים, כך מוכח ממקור הדברים (סוכה נב.) "כי הגדיל לעשות - החצר הרע- אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

מאידך כל אחד יודע ומרגיש בעצמו את המציאות שעם גדלותו לא מתגבר בו יצה"ר הגס אלא בדיוק להפך - הוא נחלש, וכידוע מעהלעת נקודת הבחירה (דרך אגב, תמיד היה קשה לי להבין את מה שנקרא דרגת אדה"ר קודם החטא, שהיצר היה חוץ ממנו, עד שנפל בדעתי שזה בדיוק הענין של נקודת הבחירה, שמה שכבר עבד עליו והתעלה מעל זה, הרי קיימת המציאות של היצר, אבל אין לו בזה תפיסה של המשיכה הקשה, מה שלאחרים אותו הדבר הוא ניסיון בדרגה של אדה"ר אחרי החטא, וזה בדיוק ההבנה של אדה"ר קודם החטא. שמא.)
כך שחוץ ממציאות זה גם נתמך במקורות ברורים.
חוץ מזה, מה לעשות אף אחד לא חושב שבאמת לגר"ח קנייבסקי או לגרי"ש אלישיב (כ"א יכניס כאן לרשימה את מי שהוא חושב שמתאים) חסר אחרי כ"כ הרבה שנים של עבודה קשה בפרישות וכו' את מה שחסר לעם הארץ הנמוך שבנמוכים ויותר ממנו כי יצרו גדול מהם.
אולי הניסיון שלו הוא איזה כוונה בתקיף ובעל היכולת של ברכה שמינית או משהו כעין זה - בתקוה שאני לא מוריד אותם לרמת הכי גבוהה שאני יכול לתפוס- אז מה באמת קורה כאן.

אז ככה,
א.אולי מה שאמרו הוא שבעיקרון השייכות של הגדול לחטא היא יותר גדולה כך שאם יפול בחטא זה יהיה עמוק מאוד, אבל אם יתעלה- הוא יגיע גבוה ואז לא יצטרך כל הזמן להתמודד עם התאוות וכד' כיוון שכבר הם מתחת נקודת הבחירה שלו, וכמו שאמרו שם בגמ' שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום רק שהקב"ה עוזרו. ולכן כיום עם עוצם כח היצר הטבוע בנשמה גדולה בטבע, כיום הוא כבר התעלה מעל זה, וזה מכח הס"ד לה זכה בעבודתו, ורק באו לומר שלא נחשוב שיש נשמה גדולה שנולדה נקייה בטבע מחטא וזה בעצם כמו שכתב כבר מישהו לעיל, ואולי הצלחתי לבאר קצת יותר.

ב. גם חשבתי שאולי לא כל מי שאנו מכירים כצדיק הוא נקרא גדול, אלא הכוונה שיש נשמות שכוחם גדול וחזק יותר מאחרים וזה לא קשור לטוב או רע, אלא לכח ההשפעה על המציאות, ואלה יכולים להיות גם רשעים רק שהם יהיו רשעים גדולים ולא סתם רשעים קטנים, וזה פשוט, וממילא אחד כזה בשביל להגיע גבוה יצטרך להתמודד קשה בשביל לגדול, ומה שאנו מכירים כ"כ הרבה צדיקים שלא נראה לנו שהתמודדו עם יצר יותר גדול משלנו- כי הם נולדו עם נשמה רגילה רק שמכח עבודתם התעלו וקבלו חלק יותר גבוה ממה ששהם היו בטבע, אבל אי"ז מכח הנשמה הטבעית שהיתה גנוזה בקרבם, ויתכן שהרבה מהנשמות הגדולות האלו גם נפלו והיו מראשי הרשעים הגדולים של כל הדורות.

והנלענ"ד כתבתי.

[מגיב ומניב]

כבר מילתי אמורה ששמעתי ממו"ר שליט"א שהגדול יצרו גדול ויכול להפילו גם בעבירות הגסות והפשוטות ולא רק בדקי דקות. ויש בזה כמה הבנות, ונכתוב מעט מזעיר, וברובן כבר נגע ההר הגדול בדבריו לעיל.

א' כבר יסד הגרי"ס, ונמצא עוד בספרים הק', שישנם שני מיני יצה"ר, יצה"ר פנימי שהוא מכחות הנפש שישנם תאוות וכו', ויצה"ר חיצוני הוא השטן הוא מה"מ שמסיתו לעבירה. והיצה"ר החיצוני פשוט שאינו שייך כלל לדרגות של הגברא, אלא הוא נשלח מלמעלה לנסות את האדם כפי הנגזר מלמעלה בכל מיני מצבים, ולאנשים גדולים היצר מתגבר עליהם יותר להכשילם.

ב' ועיקר הקושי הנ"ל הוא בענין היצה"ר הפנימי וכמ"ש למעלה, צריך לומר, דאף כי פשוט שאינם מצויים בתאוות הפשוטות, מ"מ במה שמתאוים, ויש נגיעה של תאוה אצל כל בן תמותה כמעט, יותר קשה להם להתגבר על רצונם מלהוציאם לפועל, כי כוחות הנפש דידהו עזים עד למאוד, ויתכן עוד, שגם הוראות היתר שייך אצלם יותר כמובן לפי רום דרגתם, ועי'.

[תחכמוני]

דברי הר"י הר כסף מצאו חן בעיני, [בעיקר השאלות..]
וכדמוני יש סמך לדבריך מהמעשה המפורסם עם אחד מהתנאים ביום כיפור על אחד בג"ע. אייני זוכר כעת מקורו.

[זקן ששכח]

האם מעשה דיוחנן כ"ג שנעשה צדוקי אחר שמונים שנה אין בו בכדי להצביע בפשטות הכי גדולה שממש יצרו גדול?!

[ישראל הר כסף]

ממש לא, דבר שהוא חד פעמי אין בו ראיה, זה גם דברים שהם בכלל דעות , ואם כי בד"כ דעות משתנות מכח היצר- מ"מ אין כאן ראיה ליצרו גדול מאחרים, אלא שגם בצדיקים שייך יצר. ואל תאמין וכו'.

[זקן ששכח]

ממש לא, דבר שהוא חד פעמי אין בו ראיה, זה גם דברים שהם בכלל דעות , ואם כי בד"כ דעות משתנות מכח היצר- מ"מ אין כאן ראיה ליצרו גדול מאחרים, אלא שגם בצדיקים שייך יצר. ואל תאמין וכו'.

מה בדיוק חד פעמי? ובכלל, אותו חד פעמי מוכיח שההתמודדות היא תמידית אלא שאצלו זה הגיע לכלל החלטה.

[ישראל הר כסף]

אני נשאר בדברי, כי אין זה ראיה שיצרם של צדיקים גדול מהרשעים או מהקטנים אלא שגם בהם שייך יצר ולכן אל תאמין בעצמך עד יום מותך, אבל לא מוכרח משם שתיזהר יותר מכל אדם קטן. וכי לקטנים אין רצון לעזוב הכל? ובסוגיא של יצרו גדול משמע שבדבר שאדם קטן עמד בו לא היה אביי מסוגל לעמוד. ע"כ חושבני שיש בדבריך ראיה אך ורק לזה שצדיקים יש להם יצר אבל לא יותר גדול מאחרים.
(חד פעמי התכוונתי שהוא היה מקרה לא מצוי ואם יצרם גדול כפשוטו איך יתכן שרק פעם אחת בכל הדורות היה מי שנכשל- ואני מקבל מראש שאפשר שתחלוק עלי בהבנה).

[שליטא]

אולי אפשר לומר..
שכל הגדול מחבירו כו'..
הינו שהוא יותר מיושב ומתכוון מחברו..
(יותר דעת)
וממלא יש יותר נסיון במידת הגאוה..
כוון שאצל הגדולים אם יש גאוה זה יותר בכוונה..
וכבר ידוע בשם הבעל שם טוב..
שאמר שאדם יכול לדבר עם ה' ית'..
ואעפ"כ לפול לשאול תחתיות..
איך...??
על ידי הרהור אחד של גאוה..
(הוא התכוון על עצמו - בשם ר' דוד בן נעים)
משום כך היה שגור בפיו הפסוק..
אל תבואיני רגל גאוה..

[מחולת המחנים]

ידוע המעשה בהמגיד מדובנא שאמר להגר"א זצ"ל חפץ אני ביצה"ר של הרבי, שהרי באיזה אופנים מגיע היצה"ר לרבי, בביטול תורה באיכות, בפחות לשם שמים, אמר לו הגר"א ה' ישמור מן היצה"ר שיש לי, הוא מסית אותי בחמורות שבחמורות, וכן מקובל בשם הבעש"ט זצ"ל, ועיין באוה"ח הק' פר' אחרי מות (יח, ב).

וכפי שכבר הובא כאן זהו הביאור בדברי חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", שאין הכוונה שהיצר גדול כפי גדלותו, אלא ככל שהוא גדול היצר הרבה יותר מכפי כוחותיו, וכמו שאמרו (סוכה דף נ"ב ע"א) "ובתלמידי חכמים יותר מכולם".

ויש להבין כיצד יתאים זאת עם היסוד הידוע של הרב דסלר זצ"ל על נקודת הבחירה?

ואולי כוונת הרב דסלר על אנשים פשוטים ולא על אנשים גדולים, שבהם היצר מתגרה אף בחמורות שבחמורות, או שנאמר שכל גירוי היצר הגדול לת"ח הוא רק בדבר ערוה, וכפי שמשמע מכל מאמרי חז"ל, ולא בשאר עבירות.

[סגי נהור]

ידוע המעשה בהמגיד מדובנא שאמר להגר"א זצ"ל חפץ אני ביצה"ר של הרבי, שהרי באיזה אופנים מגיע היצה"ר לרבי, בביטול תורה באיכות, בפחות לשם שמים, אמר לו הגר"א ה' ישמור מן היצה"ר שיש לי, הוא מסית אותי בחמורות שבחמורות, וכן מקובל בשם הבעש"ט זצ"ל, ועיין באוה"ח הק' פר' אחרי מות (יח, ב).

וכפי שכבר הובא כאן זהו הביאור בדברי חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", שאין הכוונה שהיצר גדול כפי גדלותו, אלא ככל שהוא גדול היצר הרבה יותר מכפי כוחותיו, וכמו שאמרו (סוכה דף נ"ב ע"א) "ובתלמידי חכמים יותר מכולם".

ויש להבין כיצד יתאים זאת עם היסוד הידוע של הרב דסלר זצ"ל על נקודת הבחירה?

ואולי כוונת הרב דסלר על אנשים פשוטים ולא על אנשים גדולים, שבהם היצר מתגרה אף בחמורות שבחמורות, או שנאמר שכל גירוי היצר הגדול לת"ח הוא רק בדבר ערוה, וכפי שמשמע מכל מאמרי חז"ל, ולא בשאר עבירות.

איני יודע ממי אתה מקשה על מי. אבל לגופם של דברים כשמדברים על פיתוי היצר יש חילוק ברור בין התעוררות תחושת התאוה והחמדה לדבר מסוים לבין הכוונה והמחשבה לעשות מעשה עבירה. התעוררות התאווה, דהיינו עצם העובדה שכשאדם רואה מראה מסוים (וכיו"ב) יש לזה השפעה עליו, היא לא דבר שבשליטתו של אדם ולא דבר שאדם יכול לשנות ע"י עבודתו, והיא קיימת בקטנים ובגדולים (ואדרבה, לפעמים בגדולים יותר) מלבד יחידי סגולה כדוד המלך שהרג ליצרו. לעומת זאת התעוררות כוונה ומחשבה לעשות עבירה היא דבר שתלוי בדרגתו הרוחנית של האדם, וככל שאדם מתעלה יותר כך עשיית עבירות נעשית אצלו מופרכת יותר ופחות עולה בדעתו לעשות עבירות. ויעויין בתניא ח"א פרק יב.

[הרואה]

כבר מילתי אמורה ששמעתי ממו"ר שליט"א שהגדול יצרו גדול ויכול להפילו גם בעבירות הגסות והפשוטות ולא רק בדקי דקות. ויש בזה כמה הבנות, ונכתוב מעט מזעיר, וברובן כבר נגע ההר הגדול בדבריו לעיל.

א' כבר יסד הגרי"ס, ונמצא עוד בספרים הק', שישנם שני מיני יצה"ר, יצה"ר פנימי שהוא מכחות הנפש שישנם תאוות וכו', ויצה"ר חיצוני הוא השטן הוא מה"מ שמסיתו לעבירה. והיצה"ר החיצוני פשוט שאינו שייך כלל לדרגות של הגברא, אלא הוא נשלח מלמעלה לנסות את האדם כפי הנגזר מלמעלה בכל מיני מצבים, ולאנשים גדולים היצר מתגבר עליהם יותר להכשילם.

ב' ועיקר הקושי הנ"ל הוא בענין היצה"ר הפנימי וכמ"ש למעלה, צריך לומר, דאף כי פשוט שאינם מצויים בתאוות הפשוטות, מ"מ במה שמתאוים, ויש נגיעה של תאוה אצל כל בן תמותה כמעט, יותר קשה להם להתגבר על רצונם מלהוציאם לפועל, כי כוחות הנפש דידהו עזים עד למאוד, ויתכן עוד, שגם הוראות היתר שייך אצלם יותר כמובן לפי רום דרגתם, ועי'.

מר' נתן רוטמן שמעתי בערך הפוך,
שבתחילה האדם עדיין לא בדרגה כל כך של היצר הרע השטן החיצוני, ועיקר ההתמודדות שלו היא עם התאוות והמידות הרעות. וככל שמנצח בזה, נשלח אליו יצה"ר מלאך גדול יותר, רק שהיצה"ר הזה אין לו אחיזה כי אם במקומות של סרך תאוות ומידות רעות, וכעין רב עמרם חסידא שהיה לו משהו הרהור ובא אליו יצה"ר מלאך גדול מאד, ועל כן עבודתו היתה בלהשביע אותו, שזה לא תכסיסי מלחמה מול תאוה אלא מול מלאך.
וחייב להיות כך, כי הרי האדם הגדול תיקן כבר את מידותיו הרעות והתרגל להתגבר על תאוותיו הרגילות, ואם כך כדי שיהיה לו נסיון נשלח אליו מלאך מיוחד להכשילו.
ורוב הנסיונות השקולים שיש לאנשים גדולים הם לא בעבירות ממש, אלא בלימוד תורה לשם כבוד וכיו"ב, וחייב להיות כך, כי אם לא היינו רואים כל הזמן צדיקים גדולים שנופלים בעבירות חמורות, אלא שהנסיונות הרגילים בזה בהם גם אם היצהר שלהם חזק יותר הם הורגלו להתגבר עליו בקביעות והנסיון לא שקול, אלא אם כן בא מלאך וכרב עמרם חסידא.

[עובדיה חן]

למה א"א להסביר כפשוטו,שככל שאדם גדול היינו שיצר הטוב שלו וכח הטוב שבו גדול לפיכך באותו משקל יש יצר הרע דהיינו שיהיה בחירה לאדם חייב שיהיה שווה וככל שאדם גודל בוודאי שכנגדו גודל.

[בינוני]

מר' נתן רוטמן שמעתי בערך הפוך,
שבתחילה האדם עדיין לא בדרגה כל כך של היצר הרע השטן החיצוני, ועיקר ההתמודדות שלו היא עם התאוות והמידות הרעות. וככל שמנצח בזה, נשלח אליו יצה"ר מלאך גדול יותר, רק שהיצה"ר הזה אין לו אחיזה כי אם במקומות של סרך תאוות ומידות רעות, וכעין רב עמרם חסידא שהיה לו משהו הרהור ובא אליו יצה"ר מלאך גדול מאד, ועל כן עבודתו היתה בלהשביע אותו, שזה לא תכסיסי מלחמה מול תאוה אלא מול מלאך.
וחייב להיות כך, כי הרי האדם הגדול תיקן כבר את מידותיו הרעות והתרגל להתגבר על תאוותיו הרגילות, ואם כך כדי שיהיה לו נסיון נשלח אליו מלאך מיוחד להכשילו.
ורוב הנסיונות השקולים שיש לאנשים גדולים הם לא בעבירות ממש, אלא בלימוד תורה לשם כבוד וכיו"ב, וחייב להיות כך, כי אם לא היינו רואים כל הזמן צדיקים גדולים שנופלים בעבירות חמורות, אלא שהנסיונות הרגילים בזה בהם גם אם היצהר שלהם חזק יותר הם הורגלו להתגבר עליו בקביעות והנסיון לא שקול, אלא אם כן בא מלאך וכרב עמרם חסידא.

שוחחתי פעם בנושא זה עם אחד שהרבה גדולי ישראל מחשיבים אותו כגדול בעמקות וידיעת התורה ובירא"ש צרופה, והוא פירש לי המאמר כעין הנ"ל.
לשונו הייתה בערך כך: ככל שהאדם מתעדן, גם הניסיונות שלו נהיים עדינים יותר, אלא שבניסיונות העדינים יש לו יצר הרע גדול מאוד.

לא שאלתי אותו מאיפה הוא למד את הפירוש, אבל מאוד יתכן שהוא יודע את זה מעצמו...

[מחולת המחנים]

דור המדבר היו במדרגה עליונה שאין כמוה וזכו למעמד הר סיני וראתה שפחה על הים, ועם כל זאת עפ"י הפשטות חטאו בחטאים גדולים מאד, ודעת ר"ע במתניתי' (סנהדרין דף ק"ח ע"א) שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא.

וכתב המהר"ל בתפא"י פרק מ"ח:
ומפני גודל מעלת ישראל של דור המדבר לא היה החטא בהם, רק מפני שאחר שקבלו ישראל התורה והגיעו למדרגה העליונה הזאת, היה היצר הרע והשטן מגרה בהם לחטוא. על דרך שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב א) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. והדבר הזה הוא מפני שהגיעו למדרגה העליונה שלא הגיעו שאר הנבראים, ולכך היצר הרע הוא השטן מבקש להפילם ממדרגתם, כי יותר דבק ההעדר כאשר יש מדרגה העליונה לאדם במה שאין ראוי לכל אדם מדרגה זאת, ממה שהוא דבק ההעדר במדרגה הפחותה השפלה, שהיא נמצאת לכל. ולא שייך ההעדר במי שהגיע למדרגה עליונה. וכמו שאמרו שם גם כן ובישראל יותר מהכל. ודבר זה ביארנו בחיבור נצח ישראל (פ"ב), ע"ש ותמצא מבואר. ואין כאן מקומו".

וע"ע בספרי דבי רב פר' בהעלותך סוף פיסקא פ"ט.

[עובדיה חן]

שמעתי מעשה,על רבי יחזקאל אברמסקי,זצוק"ל שבאו בסוף ימיו כמה עסקנים ובקשו שיבוא לדבר לפני נשים על צניעות,והוא סירב,לאחר שהפצירו בו הרבה הוא אמר אני יסביר לכם למה אני אני מסרב: ליצר הרע יש תאוה גדולה להפיל אנשים גדולים ב"ה ימי מלאים ואיני חפץ תת לו את התענוג הזה ע"כ .