נבואה בילדים

[מזמור שיר]

ידוע מה שאמרו חז"ל על מרים שנתנבאה שיוולד לה אח שיגאל את ישראל. ראיתי מי שמקשה, שהנה לפי החשבון, מרים היתה אז בת 5, ואיך יתכן שילדה בת 5 כבר נביאה?
ואני שואל, וכי יש איזה תנאי בנבואה שהנביא יהיה "גדול"? אם האדם הוא בדרגא רוחנית מתאימה, למה שלא יהיה נביא?

[יאיר]

מי שאל ומה ענה?

ידוע על עוד נביאים 'קטנים'...

(נחמן ק/חטופא, ירמיהו)

[חכם באשי]

עי' סודי חומש ושא"ר לתלמידי ר' יהודה החסיד, עמ' 199 מעמודי האוצר ובהערה הארוכה שם.
מצ"ב.

סודי1.png (72.7 KiB) נצפה 6164 פעמים

סודי2.png (94.27 KiB) נצפה 6164 פעמים

סודי3.png (89.43 KiB) נצפה 6164 פעמים

[תוכן]

גם אם אדם לא בדרגה מתאימה הוא יכול לינבא, וכמו שהאריך הר"ן בדרשותיו.

[ר_חיים_הקטן]

ע' טעמא דקרא להגרח"ק שליט"א פ' בהעלותך ד"ה שאלה

[רחמים]

טעמא דקרא.png (13.53 KiB) נצפה 6129 פעמים

טעמא דקרא2.png (44.54 KiB) נצפה 6128 פעמים

[לייטנר]

לא הצלחתי להבין כיצד החשבון שאלדד ומידד היו בני שנה כשנתנבאו.
ע"פ המכונה 'תרגום יונתן' אלדד ומידד היו מבוגרים בשנה-שנתיים ממרע"ה. לא נכתב שם שיוכבד נישאה לאליצפן בן פרנך אחרי שעמרם נפטר, אלא אחרי ש"עמרם פטרה", היינו אחרי שעמרם גירש אותה.

[רחמים]

לא הצלחתי להבין כיצד החשבון שאלדד ומידד היו בני שנה כשנתנבאו.
ע"פ המכונה 'תרגום יונתן' אלדד ומידד היו מבוגרים בשנה-שנתיים ממרע"ה. לא נכתב שם שיוכבד נישאה לאליצפן בן פרנך אחרי שעמרם נפטר, אלא אחרי ש"עמרם פטרה", היינו אחרי שעמרם גירש אותה.

רק אחר מתן תורה עמרם גירש את יוכבד כיון שנאסרה לו בהיותה דודתו ורק אז נולדו אלדד ומידד נמצא שהיו בני שנה שנתיים.

[רחמים]

עוד בעינין:

וז"ל דעת זקנים מבעלי התוספות (במדבר יא, כז): ויגד למשה. אלדד ומידד ‏אחי משה היו כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כלם שנא' ‏וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ודרשינן על עסקי משפחותיו ‏וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהית' אשתו ונשא אשה אחרת ‏והוליד ממנה אלדד ומידד אלדד אל דוד מידד מי דוד כלו' חלוף דוד.‏ ‏ ‏ומצאתי קונטריס מר' עמרם מר' הלל שהיה מארץ ישראל אני הלל ‏ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן ‏האב ולא מן האם. וי"א אלדד הוא אלידד בן כסלון מידד הוא קמואל ‏בן שפטן.‏
ועיין בחשוקי חמד מה שהביא בשם המהר"ל לישב מדוע היו צריכים ‏להתגרש הרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
אולם בסדר הדורות (חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים ת"י) הביא דעות ‏אחרות בזה וז"ל: כלב בן יפונה נולד ב' אלפים ת"י, כאשר מוכח ‏ביהושע סי' י"ד (צמח דוד). מרים היתה אשתו ומהם נולד חור (שלשלת הקבלה) ‏‏(ובפרקי רבי אליעזר פמ"ה שלקח גם בתיה בת פרעה וקראה יהודית). יוכבד אחר מיתת עמרם ‏לקחה אליצפן בן פרנך ונולדו אלדד ומידד (פרקי רבי אליעזר ורש"י דברי הימים), ‏אכן לדעת תרגום יונתן פרשת בהעלותך נשאת לו אחר שגרשה עמרם ‏קודם שחזר ולקחה ונולד אח"כ משה. ובתנחומא ובמדרש ילקוט משמע ‏שלא היו אלדד ומידד אחים, אלדד זה אלידד בן כסלון ומידד זה ‏קמואל בן שפטן והמה מהנשיאים ונכנסו לארץ ישראל (בחיי בהעלותך), ‏כתב גלילות ארץ ישראל, עיר האמהות נקרא כן על שם אמות הוא ‏סמוך לטבריה כחצי תחום, נקברו שם יוכבד אמו של משה רבינו ‏וצפורה אשתו ואלישבע בת עמינדב ומרים הנביאה:‏
לסיכום: אלדד ומידד לא היו אחים כלל או היו אחי משה מהאב או ‏אחי משה מהאם.‏

[לייטנר]

לא הצלחתי להבין כיצד החשבון שאלדד ומידד היו בני שנה כשנתנבאו.
ע"פ המכונה 'תרגום יונתן' אלדד ומידד היו מבוגרים בשנה-שנתיים ממרע"ה. לא נכתב שם שיוכבד נישאה לאליצפן בן פרנך אחרי שעמרם נפטר, אלא אחרי ש"עמרם פטרה", היינו אחרי שעמרם גירש אותה.

רק אחר מתן תורה עמרם גירש את יוכבד כיון שנאסרה לו בהיותה דודתו ורק אז נולדו אלדד ומידד נמצא שהיו בני שנה שנתיים.

מאוד מעניין, אבל זה לא מה ש'תרגום יונתן' אומר.

וְאִשְׁתְּיָירוּ תְּרֵין גוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שְׁמֵיהּ דְחָד אֶלְדָד וּשְׁמֵיהּ דְתִנְיַין מֵידָד בְּנוֹי דְאֶלְצָפָן בַּר פַּרְנָךְ דִילֵידַת לֵיהּ יוֹכֶבֶד בְּרַת לֵוִי בִּזְמַן דְפַּטְרָהּ עַמְרָם גַבְרָהּ וְאִתְנְסִיבַת לֵיהּ עַד דְלָא יְלֵידַת יַת משֶׁה

האם אתה צריך תרגום לתרגום?

[רחמים]

מאוד מעניין, אבל זה לא מה ש'תרגום יונתן' אומר.


וְאִשְׁתְּיָירוּ תְּרֵין גוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שְׁמֵיהּ דְחָד אֶלְדָד וּשְׁמֵיהּ דְתִנְיַין מֵידָד בְּנוֹי דְאֶלְצָפָן בַּר פַּרְנָךְ דִילֵידַת לֵיהּ יוֹכֶבֶד בְּרַת לֵוִי בִּזְמַן דְפַּטְרָהּ עַמְרָם גַבְרָהּ וְאִתְנְסִיבַת לֵיהּ עַד דְלָא יְלֵידַת יַת משֶׁה

האם אתה צריך תרגום לתרגום?

נראה לי לבאר כל זה בפשטות כך:
לדעת התרגום יונתן אכן כדבריך אלדד ומידד היו יותר מבוגרים ממשה, אולם לפי הדעת זקנים הם נולדו רק אחר מתן תורה וא''כ היו בני שנה בהינבאם ועל זה דיבר הטעמא דקרא שרואים שיש דבר כזה שה' נותן כח ויכולת לאדם בן שנה להינבאות. ושמא בתוך דברי הטעמא דקרא נשמטו איזה סוגריים שצריך לשים אותם כאשר מביא את דעת התרגום יונתן שנראה כמאמר המסגר בלבד אבל למעשה ראיתו מדעת זקנים בלבד.

[לייטנר]

נראה שזה חוזר לאותו דיון שכבר היה לנו.
אם קיים מדרש שאפשר להסבירו בפשטות (קודם מתן תורה לא היתה בעיה שעמרם יישא את דודתו, כמו שלא היתה בעיה לשאת אשה שהיתה נשואה לך בעבר ונישאה למישהו אחר), למה יש צורך לעקמו (ילד בן שנה או שנתיים עדיין לא יכול לדבר כמו שצריך, בוודאי שאינו יכול להיקרא 'זקן' ובוודאי שלא היו כוללים שני תינוקות בנציגי השבט הזקנים)?

כמובן שהשאלה היא על דברי דעת זקנים, שיכלו לבחור בתירוץ הקל (שהיה לפניהם). כמובן שאם קיימת בידם מסורת בנושא, אין מה לדון בכך.

[רחמים]

נראה שזה חוזר לאותו דיון שכבר היה לנו.
אם קיים מדרש שאפשר להסבירו בפשטות (קודם מתן תורה לא היתה בעיה שעמרם יישא את דודתו, כמו שלא היתה בעיה לשאת אשה שהיתה נשואה לך בעבר ונישאה למישהו אחר), למה יש צורך לעקמו (ילד בן שנה או שנתיים עדיין לא יכול לדבר כמו שצריך, בוודאי שאינו יכול להיקרא 'זקן' ובוודאי שלא היו כוללים שני תינוקות בנציגי השבט הזקנים)?

כמובן שהשאלה היא על דברי דעת זקנים, שיכלו לבחור בתירוץ הקל (שהיה לפניהם). כמובן שאם קיימת בידם מסורת בנושא, אין מה לדון בכך.

בוודאי שתמיד יש לבחור את הדרך הפשוטה ביותר בביאור המדרשים בהתחשב שעדיף דוחק קטן בפשט ולא הדוחק הגדול יחסית של מחלוקת המדרשים, בכל מקרה מלשון דעת זקנים המובא לעיל משמע שזו אכן קבלה, וזה גופא שבחרו להסביר את הפשט הזה מוכיח שזו קבלה ובפרט שהרי גם הביאו י''א שחולק ובכ''ז לא דחו בשתי ידיים את הדעה הראשונה אלא הקדימו ואף ביארו יותר את הדעה הראשונה, ובכלליות הרי ידוע שגם אם יאמרו על ימין שהוא שמאל יש לשמוע להם רק שצריך לדעת ללמוד את דבריהם על פי הכללים שהם עצמם שמסרו לנו מדור דור איך לומדים אותם.

[לייטנר]

נראה שזה חוזר לאותו דיון שכבר היה לנו.
אם קיים מדרש שאפשר להסבירו בפשטות (קודם מתן תורה לא היתה בעיה שעמרם יישא את דודתו, כמו שלא היתה בעיה לשאת אשה שהיתה נשואה לך בעבר ונישאה למישהו אחר), למה יש צורך לעקמו (ילד בן שנה או שנתיים עדיין לא יכול לדבר כמו שצריך, בוודאי שאינו יכול להיקרא 'זקן' ובוודאי שלא היו כוללים שני תינוקות בנציגי השבט הזקנים)?

כמובן שהשאלה היא על דברי דעת זקנים, שיכלו לבחור בתירוץ הקל (שהיה לפניהם). כמובן שאם קיימת בידם מסורת בנושא, אין מה לדון בכך.

בוודאי שתמיד יש לבחור את הדרך הפשוטה ביותר בביאור המדרשים בהתחשב שעדיף דוחק קטן בפשט ולא הדוחק הגדול יחסית של מחלוקת המדרשים, בכל מקרה מלשון דעת זקנים המובא לעיל משמע שזו אכן קבלה, וזה גופא שבחרו להסביר את הפשט הזה מוכיח שזו קבלה ובפרט שהרי גם הביאו י''א שחולק ובכ''ז לא דחו בשתי ידיים את הדעה הראשונה אלא הקדימו ואף ביארו יותר את הדעה הראשונה, ובכלליות הרי ידוע שגם אם יאמרו על ימין שהוא שמאל יש לשמוע להם רק שצריך לדעת ללמוד את דבריהם על פי הכללים שהם עצמם שמסרו לנו מדור דור איך לומדים אותם.

הנה דבריך עצמם הם מחלוקת מדרשים:

תלמוד ירושלמי הוריות פ"א ה"א:

דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם תלמוד לומר ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל

ספרי דברים קנד יא:

על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, מצות עשה. לא תסור מן התורה אשר יגידו לך, מצות לא תעשה, ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם

[רחמים]

הנה דבריך עצמם הם מחלוקת מדרשים:

באר שבע מסכת הוריות דף ב עמוד ב

ואין להקשות דהא תניא בספרי פרשת שופטים (פיסקא י"א) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אפילו מראין בעיניך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע להם, אם כן משמע שמצוה לשמוע דברי חכמים אפילו אם ידע דקטעו ואמרו על שמאל שהיא ימין, ולא כהברייתא שהבאתי לעיל דקתני יכול אם יאמרו כו'. די"ל דהא דאמרו בספרי אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, הכי פירושו אפילו תחשוב בלבך על פי שקול הדעת שטעו בדין ואמרו על שמאל שהיא ימין אבל לא שהוא יודע בודאי שטעו בדין, וכן דייק הלשון אפילו מראים בעיניך כו'. והא דקתני בברייתא שהבאתי לעיל יכול אם יאמרו לך כו', היינו שידע בודאי שטעו בדין להתיר את האסור. כן נ"ל:

עוד יישוב:

דף על הדף סנהדרין דף נג עמוד ב

וביאר בספר 'רינת יצחק' (פר' שופטים), שאין כל סתירה בין הירושלמי לספרי, דהנה כתב הרמב"ן בספר המצות (שורש א), 'והוא שאם היה בזמן סנהדרין חכם וראוי להוראה, והורו בית דין הגדול בדבר אחד להתר, והוא סובר שטעו בהוראתן אין עליו מצוה לשמוע דברי חכמים, ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו, ויש עליו לבוא לפניהם ולומר טענותיו להם, והם ישאו ויתנו עמו וכו''.
ומבואר מדברי הרמב"ן דרק אם הוא חכם וראוי להוראה אין עליו מצוה לשמוע דברי חכמים, אבל אם הוא אפילו חכם אלא שלא הגיע להוראה, אינו רשאי שלא לשמוע לדברי חכמים.
על פי זה נראה לומר, דהירושלמי מדבר בחכם שהגיע להוראה, ויודע בוודאי שטעו דאין צריך לשמוע להם, ואילו הספרי מדבר כמי שלא הגיע להוראה, דמחויב לשמוע לדברי החכמים, אפילו אם אמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל.

[רחמים]

שו"ת מלמד להועיל חלק ג (אבן העזר וחושן משפט) סימן פב

שאלה: איתא בספרי פ' שופטים ומובא ברש"י עה"ת: ימין ושמאל אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם, ע"כ. ובברייתא בירושלמי הוריות פ"א ה"א איתא יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל, וקשיין אהדדי.

תשובה: הנה גם הש"ס בבלי סותר לדרשת הספרי, דאיתא בהוריות דף ב' ע"ב: הורו ב"ד וידע תלמיד שראוי להוראה ועשה על פיהם דמשכחת לה שהוא שוגג כגון דקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים אפילו למיעבד איסורא, ואלו לדעת הספרי אין זה טעות כלל דהא באמת מצוה לשמוע אל דברי ב"ד הגדול אפילו אמרו על ימין שהוא שמאל וכו' דהיינו שהתירו את האיסור. וכבר עמדו על דבר זה ראשונים ואחרונים ודחקו לתרץ. עיין רא"ם בספר יראים סי' ל"ד, מזרחי על רש"י לתורה, באר שבע על מסכת הוריות, מהר"י אלבו בספר עיקרים ג', כ"ג, רמב"ן בהשגותיו על ס' המצות לרמב"ם שורש א' (וזה דלא כמו שכתב בפירושו על התורה בפ' שופטים), ספר החינוך בפ' שופטים, דרשות להר"ן דרשה י"א, חידושי הר"ן לסנהדרין צ"ט ע"א סוף ד"ה ר' יהודה, בעל עקידה שער מ"ג, אברבנאל בפירושו לפ' שופטים, יפה מראה לירושלמי ברכות פ"א הי"ד, ובאריכות בספר שער יוסף למס' הוריות, וע"ג ספר והזהיר חלק א' צד /צח/ ומ"ש שם בענפי יהודה בשם רבו.

ואענה גם אני את חלקי: הנה מלישנא דברייתות דספרי וירושלמי משמע דמי ששנה זו לא שנה זו דהרי חזינן דמר דריש לקרא הכי ומר דריש לקרא הכי, וצריך ביאור במאי פליגי. והנה הירושלמי מביא קרא דלא כתיב בתנ"ך, דהיינו ללכת ימין ושמאל, דמלת ללכת אינו בקרא, וקשה להגיה כל ספרי ירושלמי בשגם התוס' הרא"ש להוריות ב' ע"ב מביא ג"כ הירושלמי באותו לשון. ונ"ל דברייתא דירושלמי דריש קרא דאשר יגידו לך ימין ושמאל, ופי' לך כמו לך /ל' צרוייה כ סופית שואית/ (וכמו לכה, בה' לבסוף) דיש אם למסורת, והפירוש בקרא אשר יגידו כלומר הסנהדרין יגידו ויאמרו אל השואל: לך /ל' צרוייה כ סופית שואית/ ימין ושמאל, והיינו ממש דבמקום שצריך ללכת ימין יאמרו לו לך /ל' צרוייה/ ימין ובמקום שהדין ללכת בשמאל יאמרו: לך /ל' צרוייה/ שמאל, וכיון שפירוש הירושלמי לך מלשון הליכה הוי כאלו כתיב בקרא אשר יגידו ללכת ימין ושמאל, על כן הביא קרא ללכת ימין ושמאל, דלפי פירושו זה משמעותא דקרא, והביא הקרא לפי משמעו כמו שמצינו גם בבבלי שהביא כמה פעמים קרא ונתן הכסף וקם לו לפי משמעו אף על גב דלא כתיב כן. והנה לפי הירושלמי הלשון לך /ל' צרוייה/ ימין ושמאל הוא הלשון עצמו שאומרים הסנהדרין להשואל, והסנהדרין ודאי לא יאמרו ללכת שלא כדין, וע"כ דרש שיאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא /שהוא/ שמאל. ומיתורא דקרא קדריש הכי, דלא הוי צריך למכתב רק לא תסור מכל הדבר אשר יגידו. אמנם הספרי ס"ל יש אם למקרא, וא"כ אין לדרוש אלא לך /ל' שוואית כ סופית קמוצה/ כפשוטו, וא"כ קרא יתירא יש לדרוש אשר יגידו לך /ל' שוואית כ סופית קמוצה/ ימין ושמאל בין שיגידו לך ימין בין שיגידו לך שמאל, ואפילו ידעת בודאי שהוא שלא כדין תשמע להם. איברא דלפי פשטא דקרא ימין ושמאל קאי על לא תסור דלעיל מיניה, דהיינו לא תסור ימין ושמאל מכל הדבר אשר יגידו לך כמו בדברים כ"ח, י"ד. אמנם מצינו כמה פעמים דדרשא מוציא קרא מפשוטו, ובזה לא פליגי כלל הספרי וירושלמי, דשניהם דורשים ימין ושמאל קאי על אשר יגידו דסמיך ליה ופליגי ביש אם למקרא או למסורת. והנה סתם ספרי ר"ש ואליבא דר"ע והלכו לשיטתם דס"ל בסנהדרין ד' ע"א יש אם למקרא, והירושלמי פסק כרבנן דיש אם למסורת, וכן שיטת הבבלי בהוריות. ועיין תוס' סוכה ו' ע"ב ד"ה ור"ש. וע' גם מה שכתבתי במאמרי ע"ד הסנהדרין שבירושלים צד /ט'/.

ויעויין עוד ב שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן ז ד"ה (ב) ועינא

[לייטנר]

ייש"כ.

מכל הנאמר כאן משמע שאפילו ביטוי תמים כמו:

ובכלליות הרי ידוע שגם אם יאמרו על ימין שהוא שמאל יש לשמוע להם רק שצריך לדעת ללמוד את דבריהם על פי הכללים שהם עצמם שמסרו לנו מדור דור איך לומדים אותם.

ואני אסמוך יותר על דברי רחמים:

בוודאי שתמיד יש לבחור את הדרך הפשוטה ביותר בביאור המדרשים.

[עושה חדשות]

לא הצלחתי להבין כיצד החשבון שאלדד ומידד היו בני שנה כשנתנבאו.
ע"פ המכונה 'תרגום יונתן' אלדד ומידד היו מבוגרים בשנה-שנתיים ממרע"ה. לא נכתב שם שיוכבד נישאה לאליצפן בן פרנך אחרי שעמרם נפטר, אלא אחרי ש"עמרם פטרה", היינו אחרי שעמרם גירש אותה.

רק אחר מתן תורה עמרם גירש את יוכבד כיון שנאסרה לו בהיותה דודתו ורק אז נולדו אלדד ומידד נמצא שהיו בני שנה שנתיים.

אסכם בקצרה: לפי המובא בכמה ראש' יוצא שאלדד ומידד הם בנים של עמרם אבל לא מיוכבד, לפי שגירשה עמרם מחמת איסור עריות ונשא אחרת, ולפיכך אלדד ומידד הם אחי משה מן האב ולא מן האם. (משא"כ לפי תרגום יהונתן שהם אחים של מרע"ה מן האם ולא מן האב).

ולדוג' אצטט את לש' דעת זקנים בפר' בהעלותך:
אלדד ומידד אחי משה היו כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כלם שנא' וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ודרשינן על עסקי משפחותיו וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהית' אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד אלדד אל דוד מידד מי דוד כלו' חלוף דוד. ומצאתי קונטריס מר' עמרם מר' הלל שהיה מארץ ישראל אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם.

אלא שכאן באה התמיהה הכיצד יכונו ילדים בני שנה בתואר זקנים, ויזכו לנבואה.

אבל באמת מצינו בשני מקומות נוסח קצת אחר, ולפ"ז א"ש, וכדלהלן:
בס' תולדות יצחק כתב:

קבלה ביד הנביאים הראשונים כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב, שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסרתם, ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו

וכ"ה בדרשות ר"י אבן שועיב, ז"ל:

וקבלה ביד הראשונים ז"ל כי אלו אלדד ומידד היו אחי משה מן האב, כי ידע עמרם איסור עריות מן משה שעתידה תורה לאסרם, ופירש עמרם מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד את אלו, כמו שאמ' בוכה למשפחותיו על איסור עריות, וזהו אלדד אל דוד שאין בו איסור וכן מידד. ואמרו ששלח ר' הלל שהיה מארץ ישראל כתב לרב עמרם שראה את קברם, והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם

ולפ"ז מדובר על אשה שנשא עמרם עוד לפני מ"ת, משום שמשה רבינו גילה לו את העתיד להיאסר.
ויש בזה חידוש, שלמשה רבינו עוד לפני מ"ת היתה ידיעה מהתורה יותר מאחרים.
ומ"מ יש להניח שהסיבה לשינוי הנוסח בשני מקורות הנ"ל, היא כדי ליישב את הקושי הנ"ל על הנבואה לזקנים שלא מלאה להם עדיין שנה...

[אורח]

שאלה זו אם קטן יכול להיות נביא, שאלתי להגריח"ס שליט"א, וענה לי והרי מקרא מלא הוא בספר מלכים א' [ג ה]: בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ, וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה וגו' וְעַתָּה ה' אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא".

וכתב רש"י שם: ואנכי נער קטן, בן שתים עשרה שנה היה, וזה לך החשבון וכו', הרי שתים עשרה שנה למלך שלמה, וכן הוא ברד"ק שם, עד כאן שמעתי ממנו. (ואמר לי שדן בענין זה במקום אחר).

וצ"ע שבטעמא דקרא שהזכירו לעיל לא הביא זאת, וראה באריכות דבריו של "חכם באשי" בהגה לספר סודי חומש ושא"ר שהובא לעיל, ועם כל אריכות דבריו לא הזכיר לזה, וכנראה שרק דן בענין מי דיבר ונתנבא ביום הולדו. [אגב יש שם עירבוב רב בין רבי חיים פאלג'י לבין בנו רבי אברהם, ראה שם].

[כיצחק]

ולפ"ז מדובר על אשה שנשא עמרם עוד לפני מ"ת, משום שמשה רבינו גילה לו את העתיד להיאסר.
ויש בזה חידוש, שלמשה רבינו עוד לפני מ"ת היתה ידיעה מהתורה יותר מאחרים.
ומ"מ יש להניח שהסיבה לשינוי הנוסח בשני מקורות הנ"ל, היא כדי ליישב את הקושי הנ"ל על הנבואה לזקנים שלא מלאה להם עדיין שנה...

ראה משנה תורה לרמב"ם · ספר שופטים · הלכות מלכים ומלחמות · פרק תשיעי הלכה א

...............ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.