כתב אדוננו הרמב"ן (שמות פרק יד ד):
"הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם- כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון להם, אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס בים".
ונראה לומר שאינו סתם שגעון, אלא המצריים עדיין אחזו שהכל "מקרה", וכדברי הראב"ע נגד הטוענים שפל וגיאות, וממילא מדוע שלא יכנסו אף הם.
אלא שזה גופא רחוק מהשכל, ולכן הוא בגדר "שגעון".
[ומש"כ שאין בכל המופתים, נראה שהוא בגלל שינוי ב"מדבר", שיותר ניסי מאשר שינוי בדצ"ח, ואכמ"ל].