ההצלחה והכישלון האם הוא תמיד מן השמים?

[מפנה קופות לאוצר]

האם יש דרך שאדם יידע על מקרה ספציפי האם זה מן השמים או לאו?

כלומר, אדם עושה מעשה כלשהו והוא רואה שזה מצליח לו, או הפוך שזה לא מצליח לו,
וכל השאלה כאן היא, האיך ידע האם זה מן השמים (חיובי. שסייעו בידו) או לא, שזה מצד היצר הרע (שלילי. שהצליח בכוח בחירתו ולא התערבו משמים בבחירתו למנוע מכך ולכן הצליח, או הפוך שהתערבו שלא לתת את בחירתו)?

- האם ניתן לבחון זאת על פי איזה דבר כלשהו ולדעת האם זה טוב או רע, או שלא ניתן לדעת?

[גאולה בקרוב]

ראה ליקוטי מוהר"ן תנינא מח, וביחוד ראה לר' צדוק בצדקת הצדיק אות לט ואות סד

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/26386_67_ ... 722013.asp

[ארזי ביתר]

מורה דרכנו ומאיר נתיבתנו כ"ק מרן אדמו"ר זיע"א מסלונים בעל נתיבות שלום, טבע כלל בנושא זה:

בעניינים רוחניים הכשלון הוא מהשטן, בעניינים גשמיים הכשלון הוא מהשמים. ההצלחות הם בדרך כלל עבודת האדם: הבא לטהר מסייעין בידו, והבא לטמא פותחין לו...

[רחמים]

אתה צודק אבל קשה מאוד להגדיר מה הם 'עינינים רוחניים' ומה הם 'עניינים גשמיים' ובגדרי 'ענינים' אלו גופא היצר בא ומבלבל כרצונו....

[יין המשמח]

מה הפירוש "לא מהשמים", הרי מה' מצעדי גבר כוננו, והכל בהשגחה פרטית?!

ועיין בכ"ז בליקוטי שיחות חלק ה' סוף שיחה א' לפ' לךלך.

[מפנה קופות לאוצר]

כל הנכתב כאן הוא עדיין אינו מספק
וארחיב כוונתי בשאלתי - ששאלה זו מעסיקה רבים וטובים

והנה לצורך הבנת העניין אשתמש בדוגמאות. ובאפשרויות שונות.
הנה פעמים רבות מה שקורה לאנשים הוא למשל, שאתה יושב בבית המדרש ומנסה לכתוב מאמר מוצלח (למשל בעניין טעמי המצוות או בעניין בחירה ורשות וכו' – לא משנה מה) אשר לא צולח לך! לא משנה מהי הסיבה כרגע העיקר הוא שזה לא מצליח לך ויוצא לפועל.
טוב, הבן אדם אומר לעצמו מחר ננסה לכתוב את המאמר הזה שוב פעם, והנה גם למחרת הוא אינו מצליח לו לכתוב את מבוקשו, וכך הוא מנסה ומנסה, – יושב וחושב איך וכיצד צריך להיכתב המאמר, ועוד מנסה ומתאמץ עוד, ועוד יותר מתאמץ. ובינתיים חולפים השעות והימים עד שבסוף סוף אחרי הכול הוא מצליח לכתוב את מאמרו המיוחל והנרצה בעיניו.

או דוגמה הפוכה: אתה יושב בבית המדרש ואיך שאתה בא לכתוב כבר הכל נופל לך ברעיונך בהיר מסודר וברור היטב, כך שכל מה שנשאר לך לעשות הוא פשוט להעתיק מזיכרונך את זה.

והנה, איך הייתם רואים את זה – מה הייתם אומרים על זה?
אפשר לומר כמה דברים על זה.
1) אולי השטן עיכב את זה מחמת שהוא רואה מה הולך לצאת מזה אשר כמה אנשים יתחזקו עכשיו יותר בתורה ויראת שמים וכדו'. [אבל בסוף הצליח לכתוב, כי בדרך שאדם רוצה לילך מולכים אותו].

2) אולי הקושי שהיה לבן אדם הזה נבע מכך שהיה עליו להכניע את הסיטרא אחרא באותו העניין (כמו למשל שידוע על האר"י ז"ל שהיה לומד הלכות ביגיע גדולה עד שהיה מזיע - שכל זה היה להסיר את הקליפות הדבקים באותה ההלכה – ואולי הוא הדין לענייננו שקושי נבע מזה שהוא צריך להכניע את הטומאה שבאותו העניין).

3) אולי מפאת שהדור אינו כל כך ראוי לזה לכן עקבו אותו משמים עד לשעה שהדור כן יהיה זכאי. וכמו שמצאנו בגמרא שהיו לרבן יוחנן בן זכאי תלמידים אשר היו ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו אלא שאתו הדור לא היה ראוי לכך. שמכאן לומדים שעוון הדור מונע גם שפע רוחני, ויתכן שהוא הדין לענייננו. שהשפע הרוחני שנמנע ממנו זה בעוון הדור.

4) או אולי אפשר לומר על מצב ודבר כזה את מה שכתוב בקהלת פרק ג "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" וכתב שם רש"י וז"ל: "אלא שעדיין לא הגיע הזמן - כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה". עכ"ל רש"י.

5) או אולי אפשר לומר שדברים טובים לוקחים זמן, וכך זה נמצא בטבע של הבריאה, ולכן המחבר של המאמר התקשה בעריכה.

6) יתכן שהסיבה לעיכוב הוא שראו משמים שהדבר הזה הוא אינו טוב עבורו (כי זה יכול לגרום לקלקול למשל) ולכן ניסו למונע מכך על ידי שלא יתנו לו את מבוקשו. אבל כיוון שהוא התעקש לכתוב בכל זאת - נתנו לו את מבוקשו בסופו של דבר. על אף שזה לא טוב עבורו. כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.
(אגב מעניין לעניין באותו עניין, ידוע על אנשים שהתעקשו לעלות על אוטובוסים מסוימים - ולא נתנו להם! ובסוף הוברר להם שניצלו מסכנה גדולה בחסד ה' בזה שלא נתנו להם לעלות על אותו האוטובוס).

ומאידך בדוגמה ההפוכה זה שהלך לו בקלות לכתוב את מאמרו - יכולים להיות הסיבות הבאות:

1) אולי סייעו בידו מן השמים בגלל "תפילתו" שלכן זכה לסייעתא דשמיא.

2) אולי הייתה לו זכות, וידוע שמגלגלין זכות על ידי זכאי. ומכיוון שכותב המאמר היה זכאי לכן גלגלו על ידו גם את הזכות הזאת וסייעו בידו לכך - מעצם היותו זכאי.

3) אולי זכה לכך בגלל זכות הדור - שהדור היה זכאי לכך.

4) אולי המקום הוא זה שגורם. וכמו שכתוב, "משנה מקום משנה מזל" וזה אולי הייתה הסיבה להצלחה או לכישלון.

5) אולי צורך השעה (עבור הדור) הייתה וסייעו בידו מן השמים לכך.

6) אולי השטן הצליח לו. והסיבה שהשטן הצליח אותו, בגלל שעל ידי זה יהיו מחלוקות ומריבות למשל. או שהשטן מעוניין לגנוב לו את הזמן שלא יתעסק באותה העת בדברים יותר חשובים (כמו זיכוי הרבים למשל). שמהם היצר הרע יותר חושש ומפחד אם יתעסק בהם.

בקיצור אם מסכמים את כל הרעיון שכאן בתמצות יוצא כך: האם זה שהאדם מצליח (בכל תחום שיהיה) או הפוך שלא מצליח - האם זה הגיע משמים (לטובתו, או הפוך לרעתו). או שזה הגיע מצד הסיטרא אחרא. (שזה ברור שזהו לרעתו בכל אופן שיהיה, בין שיהיה לו הצלחה ובין שיהיה לו כאן כישלון. – שרק במקרה של כישלון - אז יצטרך שוב פעם לנסות על מנת להצליח).

ולפי זה כיצד נתן לדעת האם ההצלחתו או כישלונו היא לטובתו "באמת"! או לרעתו!

[יאיר]

ועל כך כבר נאמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד!"
צריך רק להאמין...
viewtopic.php?f=17&t=12411

[מפנה קופות לאוצר]

ועל כך כבר נאמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד!"
צריך רק להאמין...
viewtopic.php?f=17&t=12411

אז ביטלת את הבחירה!!!
רק להאמין ותו לא????

- האיך ידע אם טובה דרכו או רעה?

לא מובן לי כוונתיך

[יאיר]

ח"ו.
תגובתי התייחסה להודעתך שמעליה.

בסופו של דבר, כל מה שקורה לאדם הכל לטובה.

איך אדם ידע אם טובה דרכו אם לאו? בשביל זה יש לנו את התורה. יראה מה כתוב בה, יתעייץ עם חכמיה וילך בדרך הראויה עפ"י התורה.

(התכוונתי שצריך להאמין שהכל לטובה וזה גופא חלק מה'אמונה').

[מפנה קופות לאוצר]

בסופו של דבר, כל מה שקורה לאדם הכל לטובה.
איך אדם ידע אם טובה דרכו אם לאו? בשביל זה יש לנו את התורה. יראה מה כתוב בה, יתעייץ עם חכמיה וילך בדרך הראויה עפ"י התורה.
(התכוונתי שצריך להאמין שהכל לטובה וזה גופא חלק מה'אמונה').

לגבי הרישא של דבריך: אז תסביר לי מה זה שאנחנו מבקשים כל יום בברכות השחר "ותגמלינו חסדים טובים" וכי יש חסדים שאינם טובים?

ולגבי הסיפא איך ידע אדם אם טובה דרכו אם לאו?... אין כוונתי על חיי תורה ומצוות שזה פשיטא שזה רק על פי תורה. אלא כוונתי על כל מיני מעשים שאדם עושה (נניח כותב ספר או פותח מפעל למשל) שהאיך יידע האם הכישלון או ההצלחה שקורים לו שזה לטובתו "באמת" או לא.

ולשם דוגמה: הנה כתוב: "ומשלם לשונאיו על פניו - להאבידו!" הרי שהוא משלם להם טוב בעולם, וזה טוב לכאורה! אבל לא טוב "אמיתי"!

[יין המשמח]

יש מה שנקרא "חכמה" ו"בינה".
חכמה הינה נקודה ובינה היא ההרחבה.
בסוף ההרחבה נמצאת שוב נקודת התמצית.

כאשר אינך מצליח לכתוב, משמע שעדיין לא ירדה נקודת החכמה להרחבתה בבינה.
ודי למבין, ראה לקוטי אמרים - תניא פ' ג'.

[מפנה קופות לאוצר]

יש מה שנקרא "חכמה" ו"בינה".
חכמה הינה נקודה ובינה היא ההרחבה.
בסוף ההרחבה נמצאת שוב נקודת התמצית.

כאשר אינך מצליח לכתוב, משמע שעדיין לא ירדה נקודת החכמה להרחבתה בבינה.
ודי למבין, ראה לקוטי אמרים - תניא פ' ג'.

כמובן שכל זה מנקודת מבטך!

ומנקודת מבטי אני שואל, במה דברים אמורים?????

[אוצר החכמה]

לא מובן למה אתה חושב שהדרך ההכרחית לאדם היא להיות מעין מעונן ששופט את מעשיו לפי הצלחתו בהם או לפי כל מיני מאורעות הקורים לו ולא לפי מה שהתורה מצווה, או לפי שיקול דעתו, (או שנשאר בחוסר ידיעה וזה גם קורה).
(לא נכנס כאן לדיון האם מותר או אסור ובאיזה אופן לנהוג לפי המאורעות, אלא ערעורי הוא על כך שאתה חושב שהדבר הכרחי ובלעדי זה יש בעייה)

[מפנה קופות לאוצר]

לא מובן למה אתה חושב שהדרך ההכרחית לאדם היא להיות מעין מעונן ששופט את מעשיו לפי הצלחתו בהם או לפי כל מיני מאורעות הקורים לו ולא לפי מה שהתורה מצווה, או לפי שיקול דעתו, (או שנשאר בחוסר ידיעה וזה גם קורה).
(לא נכנס כאן לדיון האם מותר או אסור ובאיזה אופן לנהוג לפי המאורעות, אלא ערעורי הוא על כך שאתה חושב שהדבר הכרחי ובלעדי זה יש בעייה)

וגם אני לא מבין אותך
הרי כתבתי בהרחבה גדולה על כך
ומה לא מובן שם

[הגיון אמתי]

האם יש דרך שאדם יידע על מקרה ספציפי האם זה מן השמים או לאו?

כלומר, אדם עושה מעשה כלשהו והוא רואה שזה מצליח לו, או הפוך שזה לא מצליח לו,
וכל השאלה כאן היא, האיך ידע האם זה מן השמים (חיובי. שסייעו בידו) או לא, שזה מצד היצר הרע (שלילי. שהצליח בכוח בחירתו ולא התערבו משמים בבחירתו למנוע מכך ולכן הצליח, או הפוך שהתערבו שלא לתת את בחירתו)?

- האם ניתן לבחון זאת על פי איזה דבר כלשהו ולדעת האם זה טוב או רע, או שלא ניתן לדעת?

אם מתבוננים בדברי השולחן ערוך והמסילת ישרים [כדלהלן] ניתן לראות שהשאלה כאן שגויה קצת ביסודה מפני שהעיקר הוא להסתכל על תחילת המעשים - על היסוד - ולראות האם הם נובעים מלב טהור לשם שמים שאז עליו לעשות אותם ולבטח בקדוש ברוך הוא ולא לחשוש מפני הבאות, ויהיו מה שיהיו. וכל מה שיצא מזה הוא לטבתו באמת - אפילו הכישלון! – שהכל הוא טוב גמור ומחולט עבורו.

והנה זה לשון השו"ע סימן רלא סעיף א
...בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו...
...כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד. עכ"ל השו"ע.

הרי לנו מדברי השולחן ערוך שחייב אדם לראות האם אותו הדבר מביאו לעבודת הבורא [או לגורם לעבודת הבורא] באמת או לו. (שאז נמצא עובד את בוראו באמת!)

והנה רואים כי המסילת ישרים בפרק כ (במשקל החסידות) מפרט את אותו העניין יותר בהרחבה לעומק, כפי שרואים מלשונו. זה לשונו:
"מה שצריך לבאר עתה הוא משקל החסידות הזה, והוא ענין עקרי מאד מאד, ותדע באמת שזהו המלאכה הקשה שבחסידות כי דקותו רב ויש ליצר בדבר הזה כניסה גדולה, על כן נמצאת סכנתו עצומה כי הרבה דברים טובים יוכל היצר לרחק כאילו הם רעים, והרבה חטאים לקרב כאילו הם מצות גדולות.

ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בג' דברים:
א. שיהיה לבו ישר שבלבבות שלא תהיה פנייתו אלא לעשות הנחת רוח לפניו יתברך, ולא זולת זה כלל.
ב. ושיהיה מעיין על מעשיו עיון גדול וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה.
ג. ואחר כל זאת יהיה משליך יהבו על ה', שאז יאמר בו (תהלים פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך וגו' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

אמנם אם אחד מן התנאים האלה יחסר לו לא יגיע אל השלימות, וקרוב הוא ליכשל וליפול, דהיינו או אם הכונה לא תהיה מובחרת וזכה, או אם יתרשל מן העיון במה שיוכל לעיין, או אם אחר כל זה לא יתלה בטחונו בקונו, קשה לו שלא יפול.

אך אם שלשתם ישמור כראוי, תמימות המחשבה, עיון, ובטחון, אז ילך בטח באמת ולא יאונה לו כל רע. הוא הדבר שאמרה חנה בנבואתה (שמואל א' ב'): "רגלי חסידיו ישמור", ודוד כמו כן אמר (תהלים ל"ז): "ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו"...

...אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדין שיוכל שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר העשיה או הפרישה...

...נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום,
ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה - יפרוש ולא יעשה.
או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו - הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת. ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עכ"ל המסילת ישרים.

הרי מתבאר מכל האמור שאם תחילתו ויסודו טוב באמת הרי שכל הולך אחרי זה ומה שיהיה - יהיה לטובתו המוחלטת.

ושאלתך זו היא בעצם כל עבודתנו בחיים, שכל חיינו ומעשינו יהיה לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעובדו – באמת.