הדחף המתפרץ - מה מקורו באדם?

[מפנה קופות לאוצר]

הנה לפעמים יש לאנשים דחף כלשהו [שלא מוגדר מה מקורו ומהיכן הוא מגיע] לבצע משימה כלשהי, [שבדרך כלל הדחפים הללו הבוערים בלב האדם - הם דוחפים לדברים טובים! רק שלא ברור כאן האם הדבר שרוצה לעשות בגלל הדחף ההוא - הוא דבר טוב וראוי באמת לעשותו - או לא].

ולכן הנה יש לנו לברר מה מקור הדחף המתפרץ הזה - מהיכן הוא נובע ומה מקורו, האם מקורו מצד הטוב או מצד היצר הרע?

או שזה בעצם נובע מחמת שהוא אדם שחי בלי לחשוב ולכן מתלהב מכל דבר שנוצץ ונראה לכאורה טוב, וכל זה שהוא לא חושב - האם הדבר הוא טוב באמת או לא. שאם היה חושב אולי לא היה מתלהב ולא יוצר בעצמו את הדחף ההוא?

וכן האם הדחף הזה נובע מזה שלאותו האדם ישנה שליחות מסויימת בעולם, ולכן משמים (או נשמתו) דוחפים אותו אל תיקונו? וזוהי סיבת התפרצות הדחף ההוא.

ולפי זה האם כשיש לאדם דחף שנראה לכאורה טוב למשל, האם עליו למהר בעשית אותו הדבר - מצד שלא יחמיץ את השעה, [שכידוע דברים טובים בורחים מהאדם אם לא תופס אותם בזמן].
או עליו להמתין ולבדוק מה מקור הדחף ההוא ורק לאחר מכן שיראה מה המקור הדחף הזה (האם הוא טוב או לא וכו') רק אז יפעל על פיו? (על אף שאולי ויתכן יפסיד את אותה השעה).

אם כן כשיש לאדם דחף שבוער בקרבו - מה עליו לעשות אז?! כיצד ידע איך להתנהג?!

[בברכה המשולשת]

כמדומני שאומרים בשם אבי הישיבות מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשם אדוננו הגר"א שכשיש דחף פתאומי זה סימן שלא לעשות כך, כי בענייני קדושה אמורים להיות עיכובים מהיצה"ר.

[יאיר]

כמדומני שאומרים בשם אבי הישיבות מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשם אדוננו הגר"א שכשיש דחף פתאומי זה סימן שלא לעשות כך, כי בענייני קדושה אמורים להיות עיכובים מהיצה"ר.

כאן:
viewtopic.php?f=17&t=12617#p117806

( http://www.otzar.org/aspcrops/26386_67_ ... 722013.asp )

[בברכה המשולשת]

כמדומני שאומרים בשם אבי הישיבות מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשם אדוננו הגר"א שכשיש דחף פתאומי זה סימן שלא לעשות כך, כי בענייני קדושה אמורים להיות עיכובים מהיצה"ר.

כאן:
viewtopic.php?f=17&t=12617#p117806

( http://www.otzar.org/aspcrops/26386_67_ ... 722013.asp )

תודה רבה לכתר"ה

[רחמים]

כמדומני שאומרים בשם אבי הישיבות מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשם אדוננו הגר"א שכשיש דחף פתאומי זה סימן שלא לעשות כך, כי בענייני קדושה אמורים להיות עיכובים מהיצה"ר.

אחר שהגר''א גילה את זה ואנשים יודעים זאת אז היצר עובד הפוך על הפוך ומסווה עברה במלבוש מצווה ומצווה במלבוש עברה ומהפך היוצרות...

[מפנה קופות לאוצר]

כמדומני שאומרים בשם אבי הישיבות מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשם אדוננו הגר"א שכשיש דחף פתאומי זה סימן שלא לעשות כך, כי בענייני קדושה אמורים להיות עיכובים מהיצה"ר.

אבל לכאורה מספר מסילת ישרים פרק ז נראה אחרת זה לשונו:
"חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב". עכ"ל.
הרי שגם דברים טובים עולים לאדם במחשבה!

[מפנה קופות לאוצר]

כמדומני שאומרים בשם אבי הישיבות מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשם אדוננו הגר"א שכשיש דחף פתאומי זה סימן שלא לעשות כך, כי בענייני קדושה אמורים להיות עיכובים מהיצה"ר.

אחר שהגר''א גילה את זה ואנשים יודעים זאת אז היצר עובד הפוך על הפוך ומסווה עברה במלבוש מצווה ומצווה במלבוש עברה ומהפך היוצרות...

יפה מאוד! תשובה ניצחת!!!

והדרא קושיא לדוכתא

[יאיר]

ר' מפנה. מתגובותיך ניכר שאינך ליטוועק בלשון המעטה...

[מפנה קופות לאוצר]

ר' מפנה. מתגובותיך ניכר שאינך ליטוועק בלשון המעטה...

במה דברים אמורים?

[יאיר]

אולי טעיתי. שכחתי שכבודו פותח האשכול.

בכל אופן, קושייתך מהמסילת ישרים לא מובנת לי.

יש הבדל בין מחשבה לדחף מתפרץ...

[בברכה המשולשת]

אולי טעיתי. שכחתי שכבודו פותח האשכול.

בכל אופן, קושייתך מהמסילת ישרים לא מובנת לי.

יש הבדל בין מחשבה לדחף מתפרץ...

פשיטא כדברי הרב יאיר שליט"א.
המחשבה שמדבר עליה מרנא הרמח"ל היא שקולה- לא מתפרצת.

[מפנה קופות לאוצר]

בכל אופן, קושייתך מהמסילת ישרים לא מובנת לי.
יש הבדל בין מחשבה לדחף מתפרץ...

המחשבות הם למעשה הדחפים! רק שהם מתגברים באדם, וזה מפני הרבה סיבות למה הם מתגברים - אם זה שהוא רואה את הטוב "האמיתי" הטמון בזה, או התעררותא דלעילא כידוע ועוד סיבות.
לכן מה יעשה, איך יידע האם המחשבות מובילות לטוב "אמיתי" או לא, כי בסך הכל כל המחשבות הללו מקורם בטוב רק צריך 'לברר' אותם ו'לכוון' אותם למקום הנכון.

[מפנה קופות לאוצר]

המחשבה שמדבר עליה מרנא הרמח"ל היא שקולה- לא מתפרצת.

אני רואה שלא הסברתי את עצמי טוב כמו שצריך כשהתבטאתי בפתיחת האשכול "דחף מתפרץ"
הנה אין כוונתי למחשבות שהם ללא שליטה ומעצורים, אלא כוונתי למחשבות שהם תשוקה בלב האדם לעשות טוב ונחת רוח לבורא, וכל רצונו הוא לעושת המוטל עליו, אך איך יידע אם המחשבות האלו הם טובים "באמת" או לא - שכידוע שהשטן מבלבל את האדם.

[מפנה קופות לאוצר]

המחשבה שמדבר עליה מרנא הרמח"ל היא שקולה- לא מתפרצת.

אין הכרח!
אם היא עולה ("או בעלותה במחשבתו") אז היא לא שקולה, וכן תדייק ברמח"ל שמשמע שהיא עולה מאליה. [וזה היינו מתפרצת].

[רחמים]

באופן כללי לא שייך שיהיה כלל ברור לקבוע על פיו איזה רצון הוא טוב ואיזה רע אלא תמיד הדברים מעורבבים כי אם היה כלל ברזל לזה לא היתה בחירה. אלא כל אדם צריך להכיר עצמו וגם כל אחד יש לו תקופות וכו' וכו' ורחמנא ליבא בעי.

[מפנה קופות לאוצר]

אז לשם מה יש לנו תורה?

כלומר איך התורה מתייחסת לזה כיצד היא מורה לנו ללילך במקרה דנן?

[רחמים]

כל מקרה נידון לגופו לא לפי רמות הדחפים אלא לפי ההלכה המתאימה לאותו מקרה. לא לפי ההרגשות של האדם אלא האם בפועל זה נכון לעשות מה שהוא רוצה או לא וכיון שהאדם נגוע בדבר צריך להתייעץ אם רב או חבר שאינו נגוע.

[הגיון אמתי]

הנה לפעמים יש לאנשים דחף כלשהו [שלא מוגדר מה מקורו ומהיכן הוא מגיע] לבצע משימה כלשהי, [שבדרך כלל הדחפים הללו הבוערים בלב האדם - הם דוחפים לדברים טובים! רק שלא ברור כאן האם הדבר שרוצה לעשות בגלל הדחף ההוא - הוא דבר טוב וראוי באמת לעשותו - או לא].

ולכן הנה יש לנו לברר מה מקור הדחף המתפרץ הזה - מהיכן הוא נובע ומה מקורו, האם מקורו מצד הטוב או מצד היצר הרע?

אם כן כשיש לאדם דחף שבוער בקרבו - מה עליו לעשות אז?! כיצד ידע איך להתנהג?!

פשוט.
בעיקר מה שצריך הוא להסתכל על שני דברים תמיד

א. שלא לעבור בגלל זה על אף סעיף בשולחן ערוך!

ב. שיראה שלא יצא שכרו בהפסדו!

ואם התקיימו שני התנאים הללו (כמובן אחרי שבירר דיקדק וחקר בזה היטב). קרוב מאוד הדבר להיות מצד היצר הטוב!

[מדהים ומהמם!]

הנה לפעמים יש לאנשים דחף כלשהו [שלא מוגדר מה מקורו ומהיכן הוא מגיע] לבצע משימה כלשהי, [שבדרך כלל הדחפים הללו הבוערים בלב האדם - הם דוחפים לדברים טובים! רק שלא ברור כאן האם הדבר שרוצה לעשות בגלל הדחף ההוא - הוא דבר טוב וראוי באמת לעשותו - או לא].

ולכן הנה יש לנו לברר מה מקור הדחף המתפרץ הזה - מהיכן הוא נובע ומה מקורו, האם מקורו מצד הטוב או מצד היצר הרע?

אם כן כשיש לאדם דחף שבוער בקרבו - מה עליו לעשות אז?! כיצד ידע איך להתנהג?!

פשוט.
בעיקר מה שצריך הוא להסתכל על שני דברים תמיד
א. שלא לעבור בגלל זה על אף סעיף בשולחן ערוך!
ב. שיראה שלא יצא שכרו בהפסדו!
ואם התקיימו שני התנאים הללו (כמובן אחרי שבירר דיקדק וחקר בזה היטב). קרוב מאוד הדבר להיות מצד היצר הטוב!

דפח"ח!