בפרשת בראשית (א,כט-ל): ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע...לכם יהיה לאכלה: ולכל חית הארץ...את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן.
כתב הטור בפי' עה"ת: תמיה לי מה שייך כאן לומר ויהי כן שאינו כסדר שאר הימים שכתוב ויהי כן אחר אמירה לומר אחר שאמר ורצה שיצא הדבר לפועל היה כן, אבל כאן לא יצא שום פועל אחר האמירה ולא אמר אלא לסדר להם אכילתם, יעו"ש.
ונראה לבאר לפי דברי רבינו הגר"א באדרתו שביאר ענין אמירה זו בזה"ל: ג"כ מעשרה מאמרות מפני שנתן כח בזרע ופירות שיזונו ויסעדו את לב האדם לא כן עשב השדה, אבל בעה"ח נתן כח בעשבי השדה שיזונו מהם ולא מתבואות וזרעים ופירות כי לא יסעדו את לבם.
מבואר מדבריו, דהיתה כאן בריאה מיוחדת של 'כח הזן' במאכלים לאדם ולבהמה כל אחד לפי ענינו, ולפי זה מבואר דיש כאן פעולה שיצאה לפועל, ולכן כתיב ויהי כן .
שוב מצאתי לשון הרמב"ן להלן פר' נח (ט,ו): וסוד הענין, כי בעת היצירה נתן לאדם את כל עשב זורע זרע...ונתן לחיה את כל ירק עשב לאכלה, ואמר הכתוב ויהי כן, כי הוא טבעם ומנהגם.
והנה בברכת הנהנין שלפניה מצינו שני מטבעות של ברכה, ברכה על עצם הבריאה שברא השי"ת: בורא מיני מזונות, פרי הגפן, פרי העץ וכיו"ב, שכיון שנהנה מזה מודה על עצם הבריאה החשובה שברא השי"ת. אבל באופן שנהנה מן החי או מכל דבר שאינו גדולי קרקע ואפילו שותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו.
ונראה דכאן אין הברכה על בריאה מסוימת שברא הקב"ה, אלא שמודה שכל מה שיש בעולם נברא בדבר ה', ומודה על הנאתו מכלל הבריאה שברא ה' .
אולם יתכן לומר עוד, דכאן אינו מודה על כללות בריאת כל הנבראים, אלא על אותו כח הזן שנמצא בכל המאכלים שהוא 'נהיה בדברו', שהרי נתבאר שהיה מאמר מיוחד מאת השי"ת לייסד כח זה. ובאמת חלוק גדר ההודאה בברכה זו, שאינו מודה על הדבר בחפצא, אלא על הנאתו ממנו מכח הזן שבו, ועי' היטב.
ולפי"ז מה מאוד יתבאר נוסח ברכה אחרונה המקבילה לברכת שהכל שמברך על הכל: בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי. וכבר פירשו ד'חסרונם' היינו הצורך הגדול של בני האדם שזה המזונות והמאכלים, ואחר שמודים על בריאת הנפשות והמאכלים, מוסיפים להודות על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, היינו שהכניס בהם כח הזן שיחיו מהם נפש כל חי, כל אחד לפי ענינו. (עיקרי הדברים שמעתי מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א).