בקשת עזרה:עשה א-להים את האדם ישר -טהרת הרצון הפנימי של החוטא

[למאי_נמ?]

בספרים רבים מופיע הרעיון המפורסם שהיות והאדם ביסודו ובעצמיותו טוב הוא וחושק בטוב, אלא שבחירתו הרעה היא שגרמה לו לחפוץ ברעה, לכך אף בזמן שחוטא ומתאווה לעבירה - באמת הוא רוצה בטוב ומואס ברע בעומק פנימיותו.

שאלתי לחכמי הפורום, הבקיאים והמעמיקים, האם רעיון זה שורשו בתורת הנסתר, ולכך הוא מופיע בספרים המושפעים מהחכמה הפנימית, או שמא מופיע הוא אף בספרי הראשונים וראשוני-האחרונים ההולכים בדרך הפילוסופיה והמחקר.

[למאי_נמ?]

מפורסם להביא כמקור לרעיון זה את דברי הרמב"ם (פ"ב מהל' גירושין ה"כ):

מי שהדין נותן שכופים אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכים אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר... ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל? שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו - אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה.
לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.

ואע"פ שפירוש נאה הוא (עי' נפש החיים להגר"ח וולוז'ינר שער א פי"ח בהגהה, וכעי"ז בהרבה מספרי חסידות ושאר גדולי המחשבה), מ"מ מסתבר שאין זה הפשט בדברי הרמב"ם, ורחוק הוא שבי"ד מתחשבים ברצון הפנימי של האדם, ויותר נראה שכוונת הרמב"ם שהיות ומדובר באיש "שהוא רוצה להיות מישראל" ולקיים המצוות, לכך הוא מעוניין לתת גט לאשתו, אלא שרצונות אחרים גברו על הרצון הזה, ובכה"ג כשכופים אותו ומסכים, רצונו איננו רק מצד האונס אלא גם מצד עצם רצונו בעשיית רצון קונו.
[וכיוצא בדבר תליוהו וזבין זביניה זביני (ב"ב מז:-מח:), אך תליוהו ויהיב לא הויא מתנה, דבעינן תרתי ייסורים ומתן מעות דלא מפסיד מידי (רשב"ם שם מח.). ומבואר שהמוכר נכס, היות ויש לו סיבה לרצות (שמקבל תמורתו בממון), אע"פ שמעדיף הנכס מדמיו, מ"מ כשכופים אותו מתרצה למכירה, אך אם אין לו סיבה לרצות בדבר, הסכמתו היא רק מחמת הכפייה ולא חשיב רצון.]

ונ"מ יש בדבר לגבי מומר, שכתב המהרי"ק (שורש סג ענף ג, והובא בב"י אה"ע סי' קלד) שלדברי הרמב"ם אין לכפות מומר לגרש [אא"כ נבוא מדין הפקעת קידושין], שהבסיס לגירושין בכפייה שהבעל "רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות", ומשומד איננו בכלל זה. וכ"כ בשו"ת מהריט"ץ (הישנות, סי' פג ד"ה אמנם כד עיינינן). וע"ש באור שמח ובספר המפתח.

[גאולה בקרוב]

מסכת ברכות: "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושיעבוד מלכויות, יהי רצון לפניך וכו'

מדרש רבה על "איש שעיר" לעומת "איש חלק"

[למאי_נמ?]

ברכות יז. "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושיעבוד מלכויות, יהי רצון לפניך וכו'

שם אפשר לפרש שהפשט הוא שאנו חוטאים רק בשוגג או לתיאבון (שלא הצלחנו להתגבר על היצר), אך אפשר שמומר או החוטא להכעיס או תינוק שנשבה וכל כיו"ב - לא בכלל הדברים.

בראשית רבה ‎(תולדות פר' סה סי' טו) על "איש שעיר" לעומת "איש חלק".

(יש לציין שמקור זה מתייחס דווקא לעם ישראל).

מעניין לחפש כמה מספרי רבותינו הראשונים הביאו הגמרא והמדרש הנ"ל, לעומת הריבוי הגדול בספרי האחרונים ובספרי חסידות.

[בברכה המשולשת]

(יש לציין שמקור זה מתייחס דווקא לעם ישראל)..

פשיטא. כל הדיון הוא רק על עמ"י

[למאי_נמ?]

פשיטא. כל הדיון הוא רק על עמ"י

מדוע? הרי גוי מחוייב בשבע מצוות ועוד, וא"כ כשחוטא בהם ג"כ י"ל שמצד טבעו ופנימיותו חפץ להיטיב. ונשמח אם יביאו מקורות לכאן ולכאן!

[כרם]

פשיטא. כל הדיון הוא רק על עמ"י

מדוע? הרי גוי מחוייב בשבע מצוות ועוד, וא"כ כשחוטא בהם ג"כ י"ל שמצד טבעו ופנימיותו חפץ להיטיב. ונשמח אם יביאו מקורות לכאן ולכאן!

עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים - התירה להן שהם כאינן מצווין ועושין (ב"ק).

[בברכה המשולשת]

יעויין בדברות משה (איני זוכר היכן) שהאריך בהבדל בין ז מצוות ב"נ לבין תרי"ג מצוות במהותן, וביסוד הדברים כן הוא כבר בכלי יקר (איני זוכר אם ביתרו או בואתחנן) על ההבדל בין דברות ראשונת לשניות בנקודה זו ממש.
ובר מן דין, הרי נפשות הגויים הם מן הקלי' וכל רצונם אל הטומאה.

[גאולה בקרוב]

"וירח את ריח בגדיו"- והמדרש עם יוסף משיתא ויקום איש צרורות [וראה על זה במוסר אביך מידות ראיה "אמונה" י]

[למאי_נמ?]

יעויין בדברות משה שהאריך בהבדל בין ז' מצוות בני נח לבין תרי"ג מצוות במהותן...

viewtopic.php?f=17&t=13394&p=125246#p125184