שם הוי"ה

[מנשה צוריאל]

נהוג לבטא את אותיותיו בנפרד בנוסח: יו"ד ק"א וא"ו ק"א.
מה המקור לכך, ומדוע לא אומרים את האותיות כמות שהם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א?
מה האות קו"ף עושה בצורת היגוי זו?

[ההוא תלמידא]

עי' בסנהדרין (קא:) ההוגה את השם באותיותיו, ועי' בפסחים (נ.) זה שמי לעולם וכו'.
ועי' בכה"ח (סי' ה ס"ק ט) בשם הרדב"ז ורבינו האר"י ז"ל.

[רחמים]

ויעויין עוד בשו"ת תורה לשמה סימן תצא

ועוד אביא לכם ראיה מדברי רבינו מהרח"ו זלה"ה בשער המצוות הנמצא אצלינו בכ"י וז"ל גם היה מורי זלה"ה נזהר מלהוציא בפיו שום שם משמות הקודש או של המלאכים אפילו אותם הכתובים בספרים ולא היה זוכר אותם באמצע הדרוש אלא בדרך זה כשהיה זוכר מטטרו"ן היה אומר מ"ם טי"ת /מ' ט'/ וכשהיה זוכר סמא"ל היה אומר סמ"ך מ"ם /ס' מ'/ וכן כיוצא בזה וטעם הדבר לפי כשהקב"ה מסרם והשליטם על שליחותיו ומלאכיותיו צוה אותם תיכף כשיזכירם האדם וישביעם בשמו שיהיו נזקקים לו כנז' באותיות דר' עקיבה והנה תיכף בשמוע המלאך שמזכירים שמו בעולם הזה נבהל ונרתע לאחוריו לשמוע אם משביעים אותו כדי שיהיה נזקק להשלים שבועתו כנז' ואף אם רואה אח"כ שאינם משביעים אותו עכ"ז נרתע ונבהל בשמיעת שמו ומתקנא במזכיר שמו ומתגרה בו ומקטרג עליו עכ"ל ז"ל וכתב עוד שם אח"ז וז"ל אמנם שמות המלאכים שהם נמצאים בבני אדם הנקראים בשמותיו כגון מיכאל גבריאל מותר להזכירם ואין בהם חשש איסור עכ"ל ע"ש נמצא מלאך מט"ט אינו מזכיר שמו כמו שהוא כי אם אומר מ"ם טי"ת /מ' ט'/ דוקא והגם שבאמת כמו שמו יש בתוארים בלשון בני אדם וכמו דאיתא במדרש רבה פ' בראשית פ' ה' נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מיטטרון למשה בשעה שא"ל עלה אל הר העברים נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מיטטרון על המים הה"ד קול ה' על המים וכו' ופירש"י ז"ל מיטטרון כלומר מנהיג ע"ש נמצא אפי' בכה"ג אסור להזכיר. ודע דאם אומר את השם כולו במילוי ג"כ יש חשש איסור בזה דהא מצינו איסור דוגמת זה בהזכרת שם הוי"ה ב"ה וכמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשער המצות שם וז"ל בענין איסור להגות את השם ככתבו אמר לי מורי ז"ל כי אמיתות פירוש דבר זה הוא שלא יקרא ד' אותיות ההוי"ה ככתבן בלי מילוי אבל אם גם יקראנו במילוי כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י /י' ה' ו' ה'/ גם זה בכלל ההוגה את השם באותיותיו עכ"ל ז"ל ע"ש והגם כי יש לחלק קצת בין הא להא עכ"ז יש לחוש בדבר זה.

[מנשה צוריאל]

יישר כח לעונים.