היתר מעשה אבישג השונמית

[אוצר החכמה]

את מי אתה שואל את השאלה הזאת?
\

[יאיר]

ר' אוצר איני מבין את שאלתך.

ודאי שהוא שואל על כל מי ש''יצא'' על/תקף את/העיר ל - פותח האשכול.

[אוצר החכמה]

פחות או יותר, כמו שכתב כבר מישהו כאן, התגובה לנקודה הזאת היתה אחת. אין שום בעייה לדון על הצד ההלכתי, אין מה לדון מעבר לזה. לכן אני שואל את מי הוא שואל את שאלתו?

[שומע ומשמיע]

מה לעשות שהמוחים לא הסתפקו במה שכבר כתבת, וממשיכים למחות/להתנפל, שאפילו זה א"א לדון.

[פרי יהושע]

מה הכוונה? לזה ולעוד הרבה דברים וכל העניין וכל אות ואות תילי תלים של פרד"ס כמו כל המקרא כולו.

מצאתי באברבנאל שנתעורר על כך בשאלה השניה כאן מה היה צריך לספר מעשה זה האם כל דבר שאירע עם דוד נספר? [ומה שאמרו על הבגדים וכו' כתב שהוא ע"ד דרש], ותוכן ישובו שנכתב כל מעשה זה לג' סיבות, הא' לומר שעל אף שהיה דוד בתכלית חולשתו מ"מ התעורר להמליך שלמה בכל כוחו מפני מצות הש"י. הב', שלא עשה כן דוד לאהבת בת שבע מפני שכבר לא היה מתרועע עם נשותיו כלל רק עם אבישג שהיה משרתת אותו, והג' מפני אדניה בן חגית שהיה מבקש את אבישג ונסתובב עי"כ מיתתו ע"י שלמה והיה צריך להודיע מי היא ולכן סיפר כל מה שאירע,[התשובה הג' היא באמת הפשט הפשוט וגם אני חשבתי מתחילה, ומ"מ אולי אינו מבאר להביא כל הסיפור לפרט זה].

[אוצר החכמה]

מה לעשות שהמוחים לא הסתפקו במה שכבר כתבת, וממשיכים למחות/להתנפל, שאפילו זה א"א לדון.

אני רק שאלתי כלפי מי הוא דיבר. אתה אומר שהוא לא דבר כלפי וכלפי כל אלו שדנו בזה בהלכה. בסדר עכשיו אני יודע.

[יאיר]

מה לעשות שהמוחים לא הסתפקו במה שכבר כתבת, וממשיכים למחות/להתנפל, שאפילו זה א"א לדון.

אני רק שאלתי כלפי מי הוא דיבר. אתה אומר שהוא לא דבר כלפי וכלפי כל אלו שדנו בזה בהלכה. בסדר עכשיו אני יודע.

זה הוא בעצמו:
viewtopic.php?p=290104#p290104

[עקביה]

לאחרונה עסקתי מעט בסוגיא זו, ומידי חפשי בפורום מצאתי אשכול זה.

אם הבחנתי נכון, על בעיה אחת לא עמדו כאן, והיא - הרהור, שנאסר משום: ונשמרת מכל דבר רע - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה (ע"ז כ:).

אמנם הזכירו שי"ל דדמיא עליה ככשורא, אבל מדברי הגמ' (סנהדרין כב.): אמרה (אבישג): נינסבן! אמר לה: אסירת לי. - אמרה ליה: חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט. - אמר להו: קראו לי לבת שבע. וכתיב ותבא בת שבע אל המלך החדרה. אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות. לא נראה כך.

ולענ"ד נראה שהיות ובית דינו של דוד הם שגזרו על היחוד עם הפנויה (סנהדרין כא.:), והם שהתירו לדוד יחוד זה (שם כב.), א"כ לא הייתה אבישג אסורה עליו כלל, אלא מותר לו לבוא עליה, שכן היא פנויה וטהורה. ואף אם אסור לו לשאת אותה כיון שכבר יש לו י"ח נשים, כמבואר בגמ' שם [ונחלקו ראשונים אם דווקא לאשה אסור לו לשאתה או אפילו לפילגש], מ"מ לבוא עליה פעם אחת אין בזה לא אישות ולא פילגשות (וכ"כ הרש"ש שם). והיות והיא מותרת לו אין בה איסור הרהור. כדמוכח מתוס' שבת סד. ד"ה מידי, וכה"ג בדברי החזקוני (ועוד ראשונים עה"ת) במדבר לא נ.

השבוע ראיתי במקרה דעה מקורית במיוחד אצל שנים מהראשונים - ר"ח פלטיאל ופענח רזא (צריך לבדוק בתוס' השלם, אולי יש עוד שאמרו ד"ז) - עה"פ בבראשית כד טז.
שניהם אומרים על דהע"ה משהו שאצלינו נחשב למאד לא מקובל (ולכן לא אעתיק את דבריהם. אף כי גישת האברבנאל לא מאד רחוקה משם), מהסוג שיש שייחסו לאותו תלמיד טועה זכור לטוב. עכ"פ לדבריהם מה שכתבתי לעיל נכון כנכון היום.

החיד"א (פני דוד שם) דוחה את דבריהם בתוקף, שלא לומר בשאט נפש,

[אוצר החכמה]

את דברי הסיום שלך מחקתי מסיבות ברורות.
לעצם העניין אני חושב שהראשונים מהסוג הזה היו ממש בקצה השני מחברי הפורום ודנו על דברים במשמעות הפסוקים בלבד בלי לשאול את עצמם מה ואם נהיה לזה משמעות בפועל
(כיוון שאינו פשט אלא דרש אפשר לפרשו בהבנות פנימיות אבל כמדומני שזה אפילו לא הגיע לשאלה הזאת אצלם).
ותל"מ.

[שש ושמח]

לעצם העניין אני חושב שהראשונים מהסוג הזה היו ממש בקצה השני מחברי הפורום ודנו על דברים במשמעות הפסוקים בלבד בלי לשאול את עצמם מה ואם נהיה לזה משמעות בפועל

?
אפשר הסבר?

[אוצר החכמה]

בהחלט.
לענ"ד הראשונים האלה דרשו את רק משמעות הפסוקים לפי דעתם. ואם הפענח רזא הבין את הגמרא בסנהדרין שהדרשה של תהי לו סוכנת וההסכן הסכנתי מפרשת שותהי לו סוכנת פירושו שבא עליה שלא כדרכה אז כך הוא למד את הפסוק.

יש שלב נוסף שבו עסוקים פשטנים בכלל ובנושאים אלו משום מה חלק מחברי הפורום בפרט. והוא בשאלה אם כך מה קרה בפועל במציאות האמיתית מה עשה דוד המלך למעשה.

בעצם בהצגת השלב הזה בכל מיני תחומים מגיעים רבים מן המפרשים ומסבירים שאינו כפשוטו או שיש סיבות נסתרות למעשים. ההסבר תלוי בהרבה דברים
א. בשאלה אם העובדה מתוארת בפסוק או רק נדרשת ממנו ונאמרת בדברי אגדה של הגמרא. למשל יהודה בא על תמר בפועל כי זה מה שמתאר הפסוק רק המפרשים מסבירים מה היו מניעיו לעשות את זה. אבל על דברים המוזכרים בגמרא המפרשים דוגמת המהר"ל מפרשים על פנימיות הדברים מה שאינם עושים בעובדות המתוארות בפסוק.
ב. יש שיטות שונות במפרשים אם להסביר על דרכים יותר פנימיות או לדון בדיונים הלכתיים או שכך נגזר משמים ולא היו ראוים לאותו מעשה ועוד דרכים רבות.

מה שאני טענתי הוא שהפענח רזא בכלל לא דן בשלב הנוסף הזה וכל דבריו הם במישור הדרשתי של הפסוקים. איני יודע מה היה עונה על שאלת השלב השני אבל לדעתי הוא לא חשב שזה נושא לדיון בדבריו בספרו.

[שש ושמח]

נשמע מוזר. מה זאת אומרת "לא דן בנושא הזה"? מה ההגיון לא לשאול שאלות כ"כ יסודיות, שנובעות מההלכה ומהתורה בעצמה? והאם מצאנו באיזה מקום ראיה להתייחסות כזו, או שזו המצאה של "חלק ממנהלי הפורום"?

[אוצר החכמה]

זה המצאה שלי לא מוצא חן בעיניך אל תקבל. אתה בקשת הסבר.


לא אמרתי שהפענח רזא לא שאל את השאלה. אני רק טוען שזה לא חלק מהתורה שעסק בה בספרו וכיוון שכן הנסיון של עקביה להסיק מזה שהוא חשב משהו מסויים הוא שגוי.

[שש ושמח]

אני ביקשתי הסבר, דהיינו מה ההגיון לחילוק שלך, ולא קיבלתי. כמובן שאתה לא חייב לי כלום. יכול גם להיות ש"אוצר החכמה בכלל לא דן בשלב הנוסף הזה וכל דבריו הם במישור ההגדרתי של החילוק והוא לא חשב שנושא ההגיון שבדבר הוא נושא לדיון בתגובותיו בפורום".
[דרך אגב, אני הבנתי שעקביה לא מוכיח ממה שהפענח רזא לא שואל את השאלה, אלא מכך שלדעתו כשאנו שואלים את השאלה יש לנו רק תשובה אחת שהיא מתאימה לדעתו של עקביה. אבל לא נראה לי שהוא צריך שאני אדברר אותו].

[אוצר החכמה]

אם אתה לא מבין אין לי מה לעשות לא כולם מסוגלים להבין.

את התשובה להסבר שאתה חושב לדברי עקביה כבר ביארתי למה הוא לא נכון. משום מה יש נושאים שיש אחדים מחברי הפורום שיודעים להבין בהם רק תשובה אחת ועל דבר זה יש להצטער.

[אראל]

בספה"ק 'תפארת שלמה' פרשת כי תצא:

וכיוצא בזה מצינו בדוד המלך ע"ה שאמרו לו נעריו יבקשו למלך נערה בתולה ותהי לו סוכנת. כי אז הי' דוד בבחי' זו שלא הי' לו עוד שום תאוה כמ"ש ולבי חלל בקרבי ואמרו חכז"ל שהרג היצר. וז"ש ויכסהו בבגדים ולא יחם לו. ומשרתיו הצדיקים הגדולים הבינו זאת והיו יראים לבל יסתלק ח"ו דוד המלך מעוה"ז מחמת שלא הי' לו עוד מלחמת היצר ולזה נתנו עצה ותחבולה להמציא לו מלחמה חדשה ונתנו לו אבישג השונמית יותר מי"ח נשים כדי לכבוש היצר שלא יגע בה ובזאת יתעכב עוד בעוה"ז.

[קו ירוק]

לעיני הטרוטות כמדומה שזה מאוד רחוק מדרך הפשט והאמת.
אבל יתכן שעיני לא נפקחו.

[ירח בן יומו]

איפה ראית שהוא כתוב באיזה מקום בתורת פשט?
ולעניין אם מותר לעשות כן עיין גמ' ע"ז שהלכו אפתחא דבי זונות כדי לכפות היצר ולקבל אגרא

[אוצר החכמה]

הרעיון שהפענח רזא הבין שזה דעת הגמרא בסנהדרין וגם שהבין את זה שבא עליה ממש שלא כדרכה מוקשה מאד שאם כן נבעלה לדוד ומה אמרה לו שאינו יכול וקראו לי לבת שבע וכל העניין. וגם הרי משכבי אשה כתיב ועבר על י"ח נשים ואסורה לשלמה ואדוניהו עיין ברד"ק שם.

[עקביה]

שיטת רח"פ והפע"ר תמוהה מאד בכל הנוגע לייחוס הפרטים לדהע"ה. אבל בכל הנוגע לעצם יישוב הדבר על מכונו עם שאר מאמרי חז"ל, נ"ל שי"ל כדלהלן:
א. מה שלא בא עליה כדרכה הוא שלא לקלקל את המטרה לשמה הביאוה אליו. עי' רש"י מלכים א' א ב, ד.
ב. לגבי איסור בשלכ"ד מצד מעשה עו"א (יבמות לד:), י"ל שעדיין לא גזרו אז. ועוד י"ל שאין אסור אלא באשתו. ועוד י"ל שפעם אחת הוא בכלל אקראי, המותר לשיטת ר"י (ולא ברור כלל שהרמב"ם חולק).
ג. היא בקשה שישאנה כדי שמעמדה יהיה חשוב יותר - של אשת המלך, אע"פ שידעה שלכל היותר יבוא עליה שלכ"ד, אך זה נמנע מדוד היות וכבר היו לו 18 נשים, ומה שבא עליה, לא היה זה מכח נישואין אלא כיון שהייתה מותרת לו, כמש"כ לעיל.
ד. מה שאמרה "חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט" - כשהגנב חסר, שאינו מוצא מקום לגנוב, מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום, כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך (סנהדרין כב. ורש"י), י"ל לפי שיטה זו, שמפעם אחת שבא עליה עדיין לא מוכח שיש לו כח, ולכן אצל בת-שבע חזר על כך 13 פעמים. ועוד י"ל שמעשה דסנהדרין כב. קדם לביאתו עליה.
ה. לשלמה היא מותרת בין עם בא עליה ובין אם לא, ולאדוניה אסורה בין בא עליה ובין אם לא, שכן לא נשא אותה.

[אראל]

יש עוד הסבר נפלא על פרשת אבישג השונמית, על דרך התפארת שלמה הנ"ל בתוספת ביאור ונופך, בספר אור אברהם להגר"א גורביץ שליט"א ראש ישיבת געיטסהד פרשת חיי שרה, עיי"ש [מצוי באוצה"ח]

[דרומי]

תמיד כשקוראים את ההפטרה הזאת אני אכן מתקשה, לא בעצם הענין - שבזה שערי תירוצים לא ננעלו וכו' וכו', אלא מהו הצורך להפטיר זאת ברבים? כלומר, הרי עיקרה של ההפטרה הוא הסיפור של העברת המלכות לשלמה, בעזרת בת שבע ונתן הנביא, ולענין זה בכלל לא נוגעים הפסוקים המדברים על אבישג השונמית, ולכאורה מה התועלת והטעם לדבר על כך בפרהסיא באופן שלפחות הקטנים ועמי הארץ מתקשים בזה?

[אוצר החכמה]

שיטת רח"פ והפע"ר תמוהה מאד בכל הנוגע לייחוס הפרטים לדהע"ה. אבל בכל הנוגע לעצם יישוב הדבר על מכונו עם שאר מאמרי חז"ל, נ"ל שי"ל כדלהלן:
א. מה שלא בא עליה כדרכה הוא שלא לקלקל את המטרה לשמה הביאוה אליו. עי' רש"י מלכים א' א ב, ד.
ב. לגבי איסור בשלכ"ד מצד מעשה עו"א (יבמות לד:), י"ל שעדיין לא גזרו אז. ועוד י"ל שאין אסור אלא באשתו. ועוד י"ל שפעם אחת הוא בכלל אקראי, המותר לשיטת ר"י (ולא ברור כלל שהרמב"ם חולק).
ג. היא בקשה שישאנה כדי שמעמדה יהיה חשוב יותר - של אשת המלך, אע"פ שידעה שלכל היותר יבוא עליה שלכ"ד, אך זה נמנע מדוד היות וכבר היו לו 18 נשים, ומה שבא עליה, לא היה זה מכח נישואין אלא כיון שהייתה מותרת לו, כמש"כ לעיל.
ד. מה שאמרה "חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט" - כשהגנב חסר, שאינו מוצא מקום לגנוב, מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום, כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך (סנהדרין כב. ורש"י), י"ל לפי שיטה זו, שמפעם אחת שבא עליה עדיין לא מוכח שיש לו כח, ולכן אצל בת-שבע חזר על כך 13 פעמים. ועוד י"ל שמעשה דסנהדרין כב. קדם לביאתו עליה.
ה. לשלמה היא מותרת בין עם בא עליה ובין אם לא, ולאדוניה אסורה בין בא עליה ובין אם לא, שכן לא נשא אותה. אילו היה נושא אותה, היינו באים למחלוקת רבי יהודה וחכמים האם מותרת לשלמה.

תירוצים דחוקים ולא נחוצים למי שמבין את הפשט הפשוט. והוא שמה שאתה מייחס לפענח רזא לא עלה בדעתו. בפרט שאין לזה שום מקור בגמרא בסנהדרין ופלא על הרזא דמאיר במש"כ נגד הבעה"ט.
(אכתוב בקצרה הדחוקים: איך מעשה בת שבע קדם והביאו אותה להיות סוכנת ואם לא כן בשביל מה בא עליה שלכ"ד הלא אנו יודעים זאת מהמלה סוכנת ולזה הובאה. אם בלאו הכי בא עליה מה השייכות של הנישואין וכחו ומה איכפת לו לשאתה. לגבי שלמה ואדניה ברד"ק שציינתי לא עיינת.)

והפשט הפשוט הוא שכוונת הפענח רזא היא שכיוון שלהיות סוכנת נחשב חימום של אישות מהגמרא סנהדרין (לא חיממו אותו עם תנור) אם כן פירוש המילים והמלך לא ידעה לא כולל שאר ענייני אישות (שלזה קרא כאן שלא כדרכה ולא למשכבי אשה) אלא הכוונה שלא ידעה כדרכה וממילא גם ברבקה במילה לא ידעה אינה כוללת אלא ידיעה כדרכה. וזה כל כוונתו. וביארתי כבר למעלה.

[חשבונות רבים]

אחר המחילה לענ"ד גם דברי הרב אוצר דחוקים והיותר פשוט לענ"ד הוא דסבירא להפ"ר שהוא מחלוקת הסוגיות דהגמרא בפרק כ"ג ס"ל שהיתה אסורה לו והגמרא בפרק חלק ס"ל שנשאה ופליגא אמ"ד שהיו לו י"ח נשים קודם לכן ואמ"ד שאבישג מותרת לשלמה אלא אסורה לשלמה ולאדוניה מדין אשת אביו.
אך צ"ע לפ"ז איך ביקש אדוניה מבת שבע שתדבר לשלמה עבורו וכי לא ידעה מאיסור אשת אביו ושמא י"ל שלא ידעה שנשאה עוד אפשר שלא נשאה ממש אלא הייתה לו לפילגש ומותרת לשלמה לרבנן דר"י. ועדיין צ"ע.

[אוצר החכמה]

לא הרווחת כלום בתירוצך. הלא עיקר קושיית עקביה היא שזה ממש כמעשה ער ואונן. בפרט שעושה כן מחמת שרוצה שתשאר בתולה.

[איש לוי]

תמיד כשקוראים את ההפטרה הזאת אני אכן מתקשה, לא בעצם הענין - שבזה שערי תירוצים לא ננעלו וכו' וכו', אלא מהו הצורך להפטיר זאת ברבים? כלומר, הרי עיקרה של ההפטרה הוא הסיפור של העברת המלכות לשלמה, בעזרת בת שבע ונתן הנביא, ולענין זה בכלל לא נוגעים הפסוקים המדברים על אבישג השונמית, ולכאורה מה התועלת והטעם לדבר על כך בפרהסיא באופן שלפחות הקטנים ועמי הארץ מתקשים בזה?

עי' במה שציינו כבר קודם לספר 'אור אברהם' ולפי"ד מיושב הענין היטב

[אוצר החכמה]

אני בכלל לא מבין את הקושי מי שקורא את הפסוקים כפשוטם לא רואה בזה שום עניין זר.

[חשבונות רבים]

לא הרווחת כלום בתירוצך. הלא עיקר קושיית עקביה היא שזה ממש כמעשה ער ואונן. בפרט שעושה כן מחמת שרוצה שתשאר בתולה.

מה שרוצה שתשאר בתולה הוא משום חולי ואפשר אף פיקו"נ אך מאחר שהיא אשתו או פילגשו אינו נכון לעגנה לגמרי. ועיין מה שהאריך בכעי"ז שו"ת מהר"י אסאד יו"ד רכ"ב ובזה לענ"ד א"ש הכל.