קונטרס שמח זבולון בצאתך

[ארי במסתרים]

הדרכה ליוצאים לעבוד
לא קראתי את זה עדיין ואין לי מושג מי חיבר את זה.
בכל מקרה מלמעלה זה נראה מעניין

[מאן דהו]

נראה מושקע, רק באמת נרתעתי כשקראתי את תחילת פרק א':

בתקופה האחרונה הולכת ומתרחבת התופעה של "יציאה לעבודה".
המסגרת הוותיקה בת עשרות השנים האחרונות שהתרגלנו אליה, שכל בחור ישיבה שנישא פונה אחר החתונה לכולל וממשיך שם עד ה"שטעלע" המיוחל או עד הקבר, התערערה במקצת, והרבה אברכים עוזבים באיזשהו שלב את בית המדרש ויוצאים להביא טרף לביתם.

האם זה נכון? עד כדי כך התופעה מצויה? וגם אם כן, צריך לחשוב אם להתבטא כך בפומבי (במידה והמחבר חושב להוציא מעיינותיו חצה), זה סוג של דברים שכל אחד מגיע אליהם מתוך החלטה אישית והתייעצות עם מי שצריך, כן לעבוד ובמה לעבוד וכו', אבל כמו שלא יכתבו כך בכותרת בעיתון חרדי (כמובן חוץ ממשפחה וכדו'), כך לכאו' ראוי להיזהר מלהדגיש זאת בספר, ובפרט שכך נפתח הספר, כאילו זה הדו שיח הציבורי כעת, לדעתי ממש לא. ובהחלט המחבר יכול לגשת מיד לנושא מבלי הכותרת הזו.
וככלל ההתבטאות "וממשיך שם עד השטעלע או עד הקבר" וכו', זהו סגנון בוטה קצת המוכיח במשהו היכן נקודת המוצא של המחבר, וחבל.

[מאירי]

ג"א מצטרף, באמת מושקע, רק אולי שם הספר מקוצר, שהרי הלשון 'שמח' קאי גם על היששכר, וכפי שראיתי מקופיא הספר בא לבאר את 2 צידי המטבע, ואפשר ליישב, משום ד'שמח ישככר באהליך' הוא מילתא דפשיטא, ולכן הקדים הכתוב לזבולון סמוך ל'שמח' [בדומה להא דדרשי' גבי מורא שהקדים אם לאב].

[הכהן]

רק שלא הבנתי למה קוראים לזה 'קונטרס'

[יאיר]

כנראה מחמת הנושא..

[עשוי לנחת]

רק שלא הבנתי למה קוראים לזה 'קונטרס'

רק תסדר לו שוליים נורמליות, גודל גופן נורמלי וכן מרווחים בין שורות ופיסקאות ותגלה שהקונטרס לא כ"כ גדול...

[הכהן]

האם באמת "בא החזון איש זצ"ל וחידש שכולם צריכים ללכת לכולל"?

[גילוי]

בתקופה האחרונה כל אברך כותב השקפה לכל הדור, וביקורת על הציבור החרדי
המחבר כופר בחינוך החרדי שכולם צריכים ללמוד כל החיים בכולל, ולמה המחבר לא ממשיך הלאה שאולי גם מה שכולם הולכים לישיבות וכו', אולי כדאי לחנך מראש לתורה עם דר"א, [ובאמת כידוע זו הייתה שאלת הר"ש לורינץ ועיין בספרו "במחיצתם"]

ולגופו של הספר, עברתי כעת על כולו, ויש בו הרבה פנינים.

[גילוי]

מתוך הקונטרס
א' די אם נציין שהמצוה הראשונה שעם ישראל הצטווה עליה, מיד אחרי מעמד הר סיני, היתה: "שובו לכם לאהליכם" . ופירש רש"י וזה לשונו: "לצוותן לשוב במצות המלך על כרחן שלא לגרוע עונת נשותיהן".
זאת המצוה הראשונה שעם ישראל הצטוה עליה.
ננסה לתאר לעצמנו: אדם רוצה קצת להישאר בהר סיני, להתקדש עוד קצת ולהיטהר, להתחיל ללמוד את התורה שזה עתה ניתנה, ומה אומרים לו? המצוה הראשונה! "נא לחזור הביתה, אשתך מחכה!"
יש להעיר שכל הנ"ל רק הו"א בגמ' שם אבל למסקנא לא בא הכתוב אלא להתיר להם עונה שנאסרה לפני מתן תורה.
ב' מה שהתבאר שגדולי ישראל עונים לפי השואל, ומכיון שאין להם אפשרות להיכנס עימו לעומק השאלה הם עונים לפי מה שנראה להם, יש גישה כזו בירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) שמסופר שם שר' יסא שאל את ר' יוחנן שאלה הלכתית, ור' יוחנן השיב שאינו יודע, ולאחר שר' יסא שאל וחזר ושאל השיב לו ר' יוחנן "אם גמרת לצאת – תבוא בשלום".
יש להעיר- ריו"ח לא נתאפשר להכנס לעומק הסוגיא? ריו"ח באמת אמר שאינו יודע שמסופק בדבר

[אוצר החכמה]

מתוך הקונטרס
א' די אם נציין שהמצוה הראשונה שעם ישראל הצטווה עליה, מיד אחרי מעמד הר סיני, היתה: "שובו לכם לאהליכם" . ופירש רש"י וזה לשונו: "לצוותן לשוב במצות המלך על כרחן שלא לגרוע עונת נשותיהן".
זאת המצוה הראשונה שעם ישראל הצטוה עליה.
ננסה לתאר לעצמנו: אדם רוצה קצת להישאר בהר סיני, להתקדש עוד קצת ולהיטהר, להתחיל ללמוד את התורה שזה עתה ניתנה, ומה אומרים לו? המצוה הראשונה! "נא לחזור הביתה, אשתך מחכה!"
יש להעיר שכל הנ"ל רק הו"א בגמ' שם אבל למסקנא לא בא הכתוב אלא להתיר להם עונה שנאסרה לפני מתן תורה.
ב' מה שהתבאר שגדולי ישראל עונים לפי השואל, ומכיון שאין להם אפשרות להיכנס עימו לעומק השאלה הם עונים לפי מה שנראה להם, יש גישה כזו בירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) שמסופר שם שר' יסא שאל את ר' יוחנן שאלה הלכתית, ור' יוחנן השיב שאינו יודע, ולאחר שר' יסא שאל וחזר ושאל השיב לו ר' יוחנן "אם גמרת לצאת – תבוא בשלום".
יש להעיר- ריו"ח לא נתאפשר להכנס לעומק הסוגיא? ריו"ח באמת אמר שאינו יודע שמסופק בדבר

לא ראיתי את הקונטרס אבל לפי הציטוט.
א. אבל עדיין אפשר להביא ראיה לרעיון.
ב. לא ידעתי למה הביא ממרחק לחמו ותלאו בגישה בירושלמי והוא גמרא בתלמוד דידן בקידושין. וברור כדבריך שר"י היה מסופק בדבר וכשראה שר"א ס"ל להקל בירכו וע"ז הסתפק רב אסי אם בירכו או כעס עליו שמיקל אחר שאמר לו שהוא מסתפק, והלך לשאול את ר"א כמבואר כל זה שם בקידושין.

[מזמור שיר]

מתוך הקונטרס
א' די אם נציין שהמצוה הראשונה שעם ישראל הצטווה עליה, מיד אחרי מעמד הר סיני, היתה: "שובו לכם לאהליכם" . ופירש רש"י וזה לשונו: "לצוותן לשוב במצות המלך על כרחן שלא לגרוע עונת נשותיהן".
זאת המצוה הראשונה שעם ישראל הצטוה עליה.
ננסה לתאר לעצמנו: אדם רוצה קצת להישאר בהר סיני, להתקדש עוד קצת ולהיטהר, להתחיל ללמוד את התורה שזה עתה ניתנה, ומה אומרים לו? המצוה הראשונה! "נא לחזור הביתה, אשתך מחכה!"

למה הוא חותר בזה? הדבר ידוע שמצוה שא"א לעשותה בידי אחרים דוחה לימוד תורה, למה הוא צריך להביא ראיות לדברים מפורשים?

[סתם]

מצו"ב הקובץ המלא...

קיבלתי באישי שהמחבר אינו מסכים לפרסום. ולשימוש בחוברת, וכמדומני שזו עדיין טיוטה לביקורת

אני מתנצל...

[הכהן]

האם באמת "בא החזון איש זצ"ל וחידש שכולם צריכים ללכת לכולל"?

[ארזי ביתר]

האם באמת "בא החזון איש זצ"ל וחידש שכולם צריכים ללכת לכולל"?

רק מי? לפני השואה המושג הזה לא היה קיים.

נאום אברך הכולל

[מתי1000]

שלום רב,

אני מקווה שכותב הקונטרס נמצא פה כדי לקרוא את דברי...

אני רוצה להודות לך על ההשקעה בכתיבה הרהוטה, הברורה, והתורנית.
קולך הוא קול חשוב ביותר בשעה קשה זו של הציבור, שאינו חושש מלעסוק בנושאים שאחרים מפחדים להתעסק איתו,
יישר כוחך!!

בברכה
מתי הורוביץ​

[מזמור שיר]

א. מחבר הקונטרס בא מתוך מטרה נכונה, להעצים רוחנית את האדם העובד. הבעיה שבדרך הוא יורה ללא הבחנה בכולם, באברכים, בראשי הישיבות ובמשגיחים. וכל מי שלא חושב כמוהו, כך מבואר בהקדמה, אז הוא לא יודע מה זה יהודי. לשם מה? איזו מטרה זה משרת?

ב. לפני שישים שנה, בעל ה"חזון איש" עשה מהפכה, כאשר החליט שכל בחור ישיבה צריך להמשיך ללמוד בכולל. כיום, בעל ה"שמח זבולון בצאתך" רוצה לעשות מהפכה הפוכה, שלא צריך כל כך הרבה אברכים. רק צריך לעדכן בזה את ראשי הישיבות ואת גדולי הדור, שמשום מה, מתעקשים במסירות נפש ממש להעצים את עולם הכוללים...

[מזמור שיר]

דרך אגב, הכוללים נוסדו עוד בדור שלפני השואה. וזו היתה משאת נפשו של כל בחור, שאם אין לו משרה תורנית, שיעסוק בתורה בחבורת האברכים. אלא שבדור ההוא לא היתה אפשרות ממונית להחזיק כמות אברכים כמו היום. כך שזה לא חידוש של החזון איש.

[דוד שמולביץ]

אני שמעתי בשם הסטיפלער שהשיטה ללמוד כל היום כאברכים היא הוראת שעה.

[סתם]

נראה שהרבה מגיבים כאן לא קראו את הקונטרס בשלמותו.

הכותב הוא ת"ח [ליטאי] שזכה להוציא ספרים בלומדעס

והוא כותב למי שמכורח השעה צריך לצאת לעבוד,
ומסביר את תחילת ייסוד הכוללים וכו'.

[מזמור שיר]

אני שמעתי בשם הסטיפלער שהשיטה ללמוד כל היום כאברכים היא הוראת שעה.

גם אם שמועה זו נכונה היא, עדיין צריך לדעת לכמה זמן הוראת שעה זו היתה, האם כבר נגמרה השעה, כמו שמחבר הקונ' דנן טוען, או שמא הסבות והטעמים להוראת השעה דאז תקפים וקימים עד היום, ואולי ביתר שאת, ואולי אף נוספו סבות נוספות.
אבל מה לנו לדוש בענין, כאשר גדולי ישראל דהיום דוחפים ומעודדים במסי"נ את כל הענין של הכוללים.
שוב אני אומר, במקום להתמקד במטרה החשובה, של העצמת האדם העובד, בחר המחבר הנ"ל "על הדרך" לערער על המושג של הכוללים. וחבל, כי הוא מפספס את המטרה.

[סתם]

מתוך הספר:

הרשו נא לי להביא כאן תמליל כמעט מדוייק של שיחה שהתקיימה בין הגראי"ל שטיינמן לאחד ממנהלי החיידרים. (חלק מהדברים הוא תרגום מאידיש.)
המנהל: "יש לנו כאן זוג שהתחתן בזיווג שני, אלמן ואלמנה, ויש לאשה שני ילדים יתומים, והאבא שיש לו כבר ילדים אצלנו בחיידר רוצה להכניס גם את הילדים שלה לחיידר כאן, יחד עם הילדים שלו".
הגראי"ל שטיינמן הורה לקבל את הילדים, למרות הסתייגותו של המנהל.
המנהל: "אני יסביר לראש ישיבה, זו השאלה שלי: יש הורים שטוענים שהילד לא באותו הסגנון של החיידר, הוא בא מאמא שלו, והיא לא הסגנון של החיידר".
הגראי"ל: "זה בעיה, המשפחה מסכנה, מה הם יעשו, שלא יתחתנו?!"
המנהל: "אז מה זה נוגע לחיידר?"
הגראי"ל: "הם התחתנו, ויש להם ילדים, ורוצים ללכת לחיידר. (כלומר, לאותו חיידר ששם לומדים הילדים של האב. ח.ש.) מה זאת אומרת "לא האחריות של החיידר", אולי תשלח אותם לירח?!"
המנהל: "אז מה הראש ישיבה אומר למעשה, אפילו שהילד יכול להזיק, שהוא לא בדיוק הסגנון של החיידר?"
הגראי"ל: "למה זה לא הסגנון?"
המנהל: "האמא כנראה מבית קצת יותר פתוח... זה מתאים לחיידר יותר פתוח. זה לא שזה לא 'פרומער', זה 'פרומערע משפחה', אבל קצת פתוח, לא הסגנון של החיידר".
הגראי"ל: "אתה יכול למדוד כמה?"
המנהל: "יש אחד מההורים שאומר שהוא כן יכול למדוד". (יצא המרצע מן השק. כל העולם פוחד מנשיא ארה"ב שפוחד מאשתו שפוחדת מעכבר. ח.ש.)
הגראי"ל: "תמיד יש אחד שרוצה. גאווה, רק גאווה, שום דבר לא. הוא רוצה רק גאווה, גאווה גאווה. אל תחשוב שהוא ירא שמים, רק גאווה. מאה אחוז!"
המנהל: "אפילו שהוא אברך חשוב, אחשובע'ר יונגערמאן?"
הגראי"ל: "אז הוא אגרויסע בעל גאווה!!!"
"הרב מבריסק היה בתלמוד תורה. מי למד בתלמוד תורה הזה? כל הפערכ'ס, כל הגורנישט. אני למדתי שם, הילדים של הרב מבריסק גם למדו שם, ר' דוד למד שם. אז לבריסקער רב כן היה מתאים לשלוח את הילדים לחיידר הזה, אבל לו – לא היה מתאים. מה לא מתאים?"
המנהל: "הוא אמר שילד כזה בחיידר עלול להשפיע על הילד שלו".
הגראי"ל: "קורה מקרים שילדים מתקלקלים, מתקלקלים גם ילדים טובים. בכל החיידרים הטובים לא מתקלקלים ילדים? ילדים מתקלקלים. זה רק גאוה".
הנה דעת תורה צרופה על הנושא: במקום לבדוק אם ההורים של החברים של הילדים שלך מקפידים על קמח שנטחן לאחר הפסח, תתחיל לחנך באמת.

יש לציין שהשואל (הרב ש.ב. סורוצקין) אינו המנהל.
{מישהו השיג לי הסרטה של זה, אך זה כבד מידי.}

[גילוי]

מתוך הספר:

"הרב מבריסק היה בתלמוד תורה. מי למד בתלמוד תורה הזה? כל הפערכ'ס, כל הגורנישט. אני למדתי שם, הילדים של הרב מבריסק גם למדו שם, ר' דוד למד שם. אז לבריסקער רב כן היה מתאים לשלוח את הילדים לחיידר הזה, אבל לו – לא היה מתאים. מה לא מתאים?"
המנהל: "הוא אמר שילד כזה בחיידר עלול להשפיע על הילד שלו".
הגראי"ל: "קורה מקרים שילדים מתקלקלים, מתקלקלים גם ילדים טובים. בכל החיידרים הטובים לא מתקלקלים ילדים? ילדים מתקלקלים. זה רק גאוה".
הנה דעת תורה צרופה על הנושא: במקום לבדוק אם ההורים של החברים של הילדים שלך מקפידים על קמח שנטחן לאחר הפסח, תתחיל לחנך באמת.
.}

דבריו תמוהים ביותר

א' האם באמת ראוי לשלוח ילד לת"ת יחד עם כל הפערכ'ס, כל הגורנישט האם אין חשש שישפיעו לרעה? האם באמת הגראי"ל סבור שש לקבל לח"ת את כולם? [כמובן אולי בנידון דידן מדובר בצורך גדול וחשש מאוד רחוק וכו' אבל מה שייך להביא ע"ז ראייה מהגרי"ז, וגם לא מובן הטענה שבכל מקום מתקלקלים]

ב' גם לא מובן למה ברור שזה גאווה? האם לא יתכן שבאמת אותו אברך ת"ח מפחד (אולי שלא בצדק)מהשפעה לרעה

[חשבונות רבים]

ב' גם לא מובן למה ברור שזה גאווה? האם לא יתכן שבאמת אותו אברך ת"ח מפחד (אולי שלא בצדק)מהשפעה לרעה

ברור שהוא מפחד וברור ששלא בצדק, מה שגרם לו להתעקם כך- זה הגאוה.

[לייטנר]

אגב, אחד התלמידים בחיידר שבו למד הרב שטיינמן, היה מנחם בגין.

[סתם]

ב' גם לא מובן למה ברור שזה גאווה? האם לא יתכן שבאמת אותו אברך ת"ח מפחד (אולי שלא בצדק)מהשפעה לרעה

כמובן הכוונה כשאין ברירה או כשיש צורך.
מי לנו גדול ממנשה בן חזקיה מלך יהודה שביקש לעבוד ע"ז על ראשו של אביו
מן הסתם הוא היה בחיידר יותר טוב מ"עטרת שלמה" בית שמש...

אלא אתה תעשה מה שנדרש ממך
וה' יעשה את שלו.

[זיל בתר רובא]

מתוך הספר:

"הרב מבריסק היה בתלמוד תורה. מי למד בתלמוד תורה הזה? כל הפערכ'ס, כל הגורנישט. אני למדתי שם, הילדים של הרב מבריסק גם למדו שם, ר' דוד למד שם. אז לבריסקער רב כן היה מתאים לשלוח את הילדים לחיידר הזה, אבל לו – לא היה מתאים. מה לא מתאים?"
המנהל: "הוא אמר שילד כזה בחיידר עלול להשפיע על הילד שלו".
הגראי"ל: "קורה מקרים שילדים מתקלקלים, מתקלקלים גם ילדים טובים. בכל החיידרים הטובים לא מתקלקלים ילדים? ילדים מתקלקלים. זה רק גאוה".
הנה דעת תורה צרופה על הנושא: במקום לבדוק אם ההורים של החברים של הילדים שלך מקפידים על קמח שנטחן לאחר הפסח, תתחיל לחנך באמת.
.}

דבריו תמוהים ביותר

א' האם באמת ראוי לשלוח ילד לת"ת יחד עם כל הפערכ'ס, כל הגורנישט האם אין חשש שישפיעו לרעה? האם באמת הגראי"ל סבור שש לקבל לח"ת את כולם? [כמובן אולי בנידון דידן מדובר בצורך גדול וחשש מאוד רחוק וכו' אבל מה שייך להביא ע"ז ראייה מהגרי"ז, וגם לא מובן הטענה שבכל מקום מתקלקלים]

ב' גם לא מובן למה ברור שזה גאווה? האם לא יתכן שבאמת אותו אברך ת"ח מפחד (אולי שלא בצדק)מהשפעה לרעה

איך שלא יהיה עכשיו שנפסק על אותו אברך ע"י מרן שהוא בעל גאווה, אי אפשר לשלוח את הילדים לחיידר שבו הילדים של האברך זה לומדים כי יש לפחד באמת מהשפעה לרעה. רק אולי כיוון שהגרא"ל אמר שיש להקל לשלוח עם כל הגורנישט אפשר לשלוח לשם וצ"ע באשכול אליבא דרבנו תם.