האם נתינת צ'ק הוא ממון ממש

[שלח]

ראיתי שיצא ספר גדול בענין הצ'ק בהלכה ודיברו בכך האחרונים, השאלה מה הנ"מ לדינא, והאם לפי זה עדיף תמיד לדרוש תשלום במזומן, או לחלופין להתנות כאשר נותנים צ'ק, תנאים מסוימים שזה יהיה כממון ממש, ואולי יש עצות אחרות אם משתמשים בצ'ק, כדי לא להפסיד במקרים מסוימים, וכדי להינצל מהרמאים

[מאיר סובל]

יש עוד ספרים מהעבר על נושא זה. וכמובן גם בתוך שותי"ם בין נושאים אחרים שמקיפים עוד דברים.

התניות מראש עוזרות על דבר שבעיה בו היא "דעת בני אדם" - וגילוי דעת מפורש יכול לתקן את הבעיה הזו.
הבעיות בצ'ק הוא מצד עצמו.
לא עוזרים דיבורים מראש.

רצוי ללמוד את שורש הדברים מתוך הספרים - קשה למצות את הנושא לאשכול.

[דב בער]

מה שמו של הספר החדש אודות דיני הצ'ק, ומי הוא המחבר, אשמח להתעדכן. נדמה לי שבעבר היה יותר נחוץ ספר כזה, כי היום הרבה אין להם צ'קים כי משלמים באשראי, אולי יבוא אחר ויעשה ספר בדיני האשראי בהלכה

[לבי במזרח]

עי' ארחות רבינו ח"ג עמ' ק"ג דדעת הקהל"י דצ'ק הוי פרעון כמו כסף, וכן הוא שם ח"ג עמ' רט"ז, עי"ש הפרטים

[יורה דעה]

רשמתי לעצמי בעבר כמה הלכות בנוגע לצ'קים, אך המה לא נערכו ונסדרו כיאות וכראוי, ויסלחו לי על כך המעיינים. וכמובן, שממולץ לבדוק במקור הדברים.

א. דעת הגר"נ קרליץ שכשיש דין "המוציא מחבירו עליו הראיה" בין שני בעלי דינים, וצד אחד כבר נתן לשני צ'ק, הצ'ק אינו כלום, והמוציא מחבירו הוא זה שרוצה תשלום כעת. וכעי"ז כתב הגר"י סילמן, (דרכי חושן ח"א עמוד 30). ואולם הגרי"ש אלישיב סובר שצ'ק הוא יותר משטר ממרנ"י, ואינו רק כשט"ח אלא הוא כסף מחמת סיטומתא. (קובץ בית דוד ח"ד עמוד שסו). וכן מובא ב"פסקי דין ירושלים" (לוין), בשם הגרי"ש אלישיב, שצ'ק נחשב ככסף מזומן, אע"פ שהמקבל לא פדה את הצ'ק, (כרך יא, עמוד שפא).
ב. כתב הגר"ש וואזנר, "אמנם איכא מחלוקת הפוסקים אי תן כזכי או לאו כזכי, אכן בצ'ק, לכו"ע לא זכה המקבל, כיון שלא נתן המעות ליד השליח, ובצ'ק שאינו "למוטב בלבד" איכא חסרון נוסף, שהוא אינו מורה לשליח דהיינו הבנק, למי לתת ולפרוע, אלא כל מי שיבוא ויציג השטר, יתן לו הבנק כסף, וא"כ לכו"ע לא קנה, ואם ביטל את הצ'יק קודם פרעונו, הפסיד המקבל אם נתנו לו במתנה, וכן אם המקבל השתמש וקנה בצ'ק זה, לא יכול המוכר לתבוע את בעל הצ'ק. (שבט הלוי ח"ז סימן רכב).
ג. דעת הגרי"ש אלישיב, שאם נתן צ'קים דחויים לצדקה, ורוצה אח"כ בהגיע זמן פרעונם לנכות מחשבון המעשר כספים שנתחייב אז, כיון שאינו יכול לגבות הכסף לפני הזמן חשיב כשט"ח גרידא, ושפיר יכול אח"כ לחשב המעשר ע"ז. (הצ'ק בהלכה, ענף ג אות ב).
ד. מי שנתן מספר צ'קים למטרת צדקה וחסד, והנותן מת לפני שנפדו השיקים, יש לדון האם יש תביעה על היורשים לשלם הצ'קים הללו או לא, דמצד החוק נתבטלו הצ'קים במיתתו, אבל יתכן שחל חוב על קרקפתא דגברא והיורשים חייבים לפרוע חוב אביהם, או שמא הו"ל רק נדר שאין היורשים חייבים. ודעת הגר"ש וואזנר, שאם היה זה צ'קים שכבר בחיי אב היו בתוקף מצד התאריך שכבר חל בחייו, והיו עומדים לגבות כהלכה ע"י בי"ד, וגם נכסיו משועבדים, א"כ הר"ז כשאר חוב המוטל על נכסיו שחייבים היורשים, אבל אם חלו התאריכים רק אחרי מותו, א"כ בחייו אין לו שום שעבוד הגוף או שעבוד נכסים לשלם, רק קבלת נדר לשלם בזמן כשיגיע ועד אז אם קבל זה בנדר ה"ה רק התחייבות נדר שאין על היורשים כמבואר ברמ"א סימן רנב ס"ב. (שבט הלוי ח"י סימן רעז).
ה. דעת הגר"ש וואזנר, שלוה שנתן צ'ק למלוה ועדין לא גבאו המלוה, שמיטה אינה משמטת את החוב, כיון שצ'ק העומד ליפרע שוה כסף בידו, או ע"י שיפרע בעצמו, או ע"י שיכל למכרו או לתתו לאחר בשוה כסף, ונקרא שפיר של אחיך בידיך. (שבט הלוי ח"ט סימן רצא). וכ"כ הגר"מ פיינשטין (אגרות משה חו"מ ח"ב סימן טו). וכ"כ הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה תנינא סימן קכג, אות יב) אכן, דעת הגרי"ש אלישיב שצ'ק הוא הוראת תשלום ועדיין מחוסר גביה הוא, ומשום כך אף שביעית משמטתו. (קונטרס שבות יצחק שמיטת כספים, עמוד נו). וכ"כ הגר"ע יוסף, (חזון עובדיה, פרוזבול עמוד יא).
ו. אחד שמכר לחברו צ'ק שיש לו על אחר, והקונה שאל מקודם ללוה, אם באמת חייב לו זה החוב, ואמר לו הן, וכעת טוען הלוה שנתן הצ'ק על סחורה, אך לא קיבל כל הסחורה. כתב הגרי"י ווייס, דלא מבעיא שצריך הלוה להחזיר ללוקח את הסכום ששילם על הצ'ק, אלא אף צריך לשלם לו הסכום הכתוב בצ'ק. (מנחת יצחק ח"ה סימן קיט וקכ).
ז. דעת הגרש"ז אויערבך, דנהי דצ'ק לא חשיב שטר חוב רק כעין הרשאה לגבות סכום מעות מכותב הצ'ק, מ"מ הורגלו בני אדם לסחור בצ'קים, והצ'קים נהפכו להיות כחפץ הנמכר ונקנה, וממילא אין לדון מכירת צ'קים כהלואה כלל, אע"פ שהצ'ק נדון כדבר שאין גופו ממון, שהרי כל ערכו אינו אלא משום שעתידים לגבות על ידו את הסכום הרשום בו. (נתיבות שלום רבית, עמוד תמט).

[מאיר סובל]

למעשה יש פה סתירה משולשת בדעת הגרי"ש אלישיב, לפי אות א' זה מזומן. לפי אות ג' זה שטר חוב. לפי אות ה' זה רק הוראת תשלום בעלמא.

[אין זו שאלה, רק להראות כמה שהנושא מורכב. חייבים ללמוד אותו בעיון ולא מקופיא. כנראה יש חילוקים בין צ'ק למוטב, לצ'ק סחיר. בין צ'ק שנמסר ע"י בעליו, לבין צ'ק של אדם שלישי. בין צ'ק מזומן לצ'ק דחוי, וכדומה].

[יורה דעה]

צודק בהחלט, שמתי לב ג"א לסתירה בדעת הגריש"א, ולכן אני מבקש בכל לשון, שלא לסמוך על הדברים הלכה למעשה לפני בירור מקיף ומעמיק.
למי שמתעניין, יש להמליץ על הספר ה"צ'ק בהלכה" שנדפס לאחרונה, ב' כרכים מלאים מזא"ז בבירורים ופסקים בנושא.