הרמ"א כתב:שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמ''ש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד.
הרי שכתב הרמב''ם להדיא שהקב''ה משקיף עלינו וכמ''ש הרמ''א.הרמב"ם כתב:אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. ומפני זה מי שיבחר בשלימות האנושי, ושיהיה איש האלקים באמת, יעור משנתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד, הוא גדול מכל מלך בשר ודם, ואילו היה דוד ושלמה. והמלך ההוא הדבק המחופף, הוא השכל השופע עלינו, שהוא הדבוק אשר בינינו ובין הש''י, וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא אשר השפיע עלינו, כאמרו בארוך נראה אור, כן באור ההוא בעצמו, הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', והבן זה מאוד. ודע כי כאשר ידעו זה השלמים, תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם ויראתו ובושתם ממנו וכו' משום מלא כל הארץ כבודו וכו' שאנחנו תמיד בין ידי השם ית' ולפני שכינתו נלך ונשוב וכו' להיות השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו וכו'
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 216 אורחים