כתב הרמב"ם (רוצח פ"ב ה"ב) השוכר הורג להרוג את חבירו וכו', וכן ההורג את עצמו, כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת בית דין עכ"ל.
ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' מ"ט) הביא בשם כ"ק בעל השפע חיים זצ"ל שהקשה מה כוונת הרמב"ם לפטור את המאבד עצמו לדעת ממיתה בידי שמים, הרי לא שייך להמיתו יעו"ש מה שכתב לתרץ.
ואולי אפשר לבאר כוונת הרמב"ם באופן מחודש, שיש בזה נפק"מ באופן שהזיק בשעה שהמית את עצמו, כגון הפיל עצמו מהגג ונפל על כלים של חבירו, האם נתחייב לשלם על ההיזק [ונשתעבדו נכסיו והיורשים ישלמו], שאם יש עליו חיוב מיתה בדיני אדם, יש עליו פטור קלבדר"מ, אבל כיון שאין עליו חיוב מיתה בדיני אדם אין עליו פטור קלבדר"מ וחייב לשלם, וזה הנפק"מ אם יש עליו חיוב מיתה או לא.
אשמח לקבל מקורות בשאלה זו, אם אכן חייב לשלם או פטור לשלם.