הלכה למעשה אצל החזו"א

[אליעזר ליפמן]

ראיתי בכמה מקומות [וכעת אינני זוכר] ויכול להיות אפילו משמיה דהגרח"ק שליט"א דהחזו"א השתמט ופחד מלענות על שאלות "הלכה למעשה", וזה מעורר פליאה כי יש חוגים שלימים שסומכים על כל מוצא פי החזו"א בענים עצומות,
[אבל אין להקשות האיך יתכן שפחד מלענות בו ברגע שהוא חי את כל חייו בדקדוק הלכה נורא וא"כ בטח שידע הלכה למעשה וכמובן, דיתכן שחשש שאם יצא מפיו הוראה שוב לא יוכל לחזור בו אף אם לאחר זמן יהא נראה לו אחרת].

[מאיר סובל]

במחילת הרב השואל,
אין כאן שאלה - ונתאר את המציאות:

לחזון איש נכנסו יהודים עם קשיים וצרות לעצה להכרעה וכדומה, הוא עזר להם בברכה ובכל עצה טובה.
אבל לא הסכים להיות מו"ץ.
שאלות הלכתיות - בשביל זה יש רב העיר או השכונה או הקהילה, והוא לא השיג גבולם, או לא ראה צורך של גמילות חסד מיוחדת לשמש בתפקיד עונה לשאלות הלכתיות.

שאלות שמתעוררות לא ענה לשואלים. אבל לכל נידון היה לו את ההכרעה שלו בעת לימודו. וכתב את זה בספריו או בכתביו, והרי הוא למד כל דבר בכל התורה כולה, ולא השאיר תחום בלי אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכן סמך על עצמו. וגם ידע שלומדים ממנו, ולא היה מתנגד לזה בכלל כי דן בכל העיון והאחריות עד למעשה ממש.
ורוב מה שהולכים לאורו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, זה אפילו לא מהספרים שלו, אלא בעיקר מדברים שהסתכלו איך הוא נוהג בעצמו. והרי הקפיד והחמיר ודקדק ולמדו ממנו הלכה למעשה מכל תנועה ואפילו מכל מילה!!
הערצתם היתה מתוך אבחנה שהוא שקול ומדוד עד לדיוק מוחלט למעשה בכל התבטאות שיצאה מפיו שהיא מכוונת לכל ד' חלקי השו"ע, ואין לו מילים "סתם" בלי ריכוז וזכרון כל התורה ששייכת לאותו ענין.

באחד הספרים הנאמנים מובאת עדות אחד מגדולי הרבנים שהגיעו להסתופף בצילו לדון בהלכה ובהנהגת העיר [לא מתלמידיו שחיים היום, שאז הם היו בחורים צעירים בלבד], וכתוב שם בערך כך:
כשהגיע זמן מנחה שאל אותי החזון איש אם כבר התפללתי, ועניתי שלא ואתפלל פה. הגיב החזון איש: אם כך אלך להתפלל.
ולמדתי מדבריו שאם הוא עוסק במצווה של הכנסת אורח מעיר אחרת, לא היה הולך להתפלל, ורק בגלל שגם האורח בא להתפלל אינו פטור כעת מתפילה.

עד כדי כך למדו מכל מילה שלו!

[אליעזר ליפמן]

במחילת הרב השואל,
אין כאן שאלה - ונתאר את המציאות:

לחזון איש נכנסו יהודים עם קשיים וצרות לעצה להכרעה וכדומה, הוא עזר להם בברכה ובכל עצה טובה.
אבל לא הסכים להיות מו"ץ.
שאלות הלכתיות - בשביל זה יש רב העיר או השכונה או הקהילה, והוא לא השיג גבולם, או לא ראה צורך של גמילות חסד מיוחדת לשמש בתפקיד עונה לשאלות הלכתיות.

שאלות שמתעוררות לא ענה לשואלים. אבל לכל נידון היה לו את ההכרעה שלו בעת לימודו. וכתב את זה בספריו או בכתביו, והרי הוא למד כל דבר בכל התורה כולה, ולא השאיר תחום בלי אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכן סמך על עצמו. וגם ידע שלומדים ממנו, ולא היה מתנגד לזה בכלל כי דן בכל העיון והאחריות עד למעשה ממש.
ורוב מה שהולכים לאורו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, זה אפילו לא מהספרים שלו, אלא בעיקר מדברים שהסתכלו איך הוא נוהג בעצמו. והרי הקפיד והחמיר ודקדק ולמדו ממנו הלכה למעשה מכל תנועה ואפילו מכל מילה!!
הערצתם היתה מתוך אבחנה שהוא שקול ומדוד עד לדיוק מוחלט למעשה בכל התבטאות שיצאה מפיו שהיא מכוונת לכל ד' חלקי השו"ע, ואין לו מילים "סתם" בלי ריכוז וזכרון כל התורה ששייכת לאותו ענין.

באחד הספרים הנאמנים מובאת עדות אחד מגדולי הרבנים שהגיעו להסתופף בצילו לדון בהלכה ובהנהגת העיר [לא מתלמידיו שחיים היום, שאז הם היו בחורים צעירים בלבד], וכתוב שם בערך כך:
כשהגיע זמן מנחה שאל אותי החזון איש אם כבר התפללתי, ועניתי שלא ואתפלל פה. הגיב החזון איש: אם כך אלך להתפלל.
ולמדתי מדבריו שאם הוא עוסק במצווה של הכנסת אורח מעיר אחרת, לא היה הולך להתפלל, ורק בגלל שגם האורח בא להתפלל אינו פטור כעת מתפילה.

עד כדי כך למדו מכל מילה שלו!

לכבוד הרב המשיב,
נהנתי מאוד לראות תגובתך ואין על מה לבקש מחילה כלל...
אני מבין מדבריך שאף דהחזו"א ידע לענות הוא בחר שלא לענות בגלל איזה סיבות [היה רוצה מנוחה כדי שיוכל ללמוד], אבל קצת קשה לומר כן דהא אי' בגמ' דברים קשים על תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, ואם משום שהיו מוצי"ם אחרים - הא בטח שהוא ידע שהוא יודע יתר מהם [לשי' החזו"א ותלמידיו שאין לסמוך על שום מורה הוראה רק משום שהוא נקרא מורה הוראה].

[היא שיחתי]

שמעתי שהיה אומר "אני לא פוסק"

[מאיר סובל]

נשאלתי בפרטי, הרי אין למדין הלכה מפי מעשה, וזה אשר השבתי:
בפשטות דברי הגמרא בבבא בתרא אין למדין הלכה מפי מעשה, הכוונה מפסק במעשה מורכב, שאיננו יודעים בדיוק מה המרכיבים שלו והמשקל שגרם לפסק דין המסויים למעשה ספציפי זה, היות וכל דיון ומקרה מורכב משיקולים שונים ומרובים.
אבל צורת החיים הפשטנית, איך נהג בשמירת שבת, בבורר, במבשל, וכו' וכו', זה לא דברים משתנים לפי שיקולים, ומזה כן אפשר ללמוד. ואינו כלול בכלל האמור בגמרא שם.

[היימישער]

את הסיפור של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והחלב אתה מכיר?

[מאיר סובל]

ואינו דומה לענין מה שלמדו מהחזו"א

[אליעזר ליפמן]

בבקשה לא לדבר פה ברמזים - אל כולם מבינים...

[עתניאל בן קנז]

סליחה שלא הבנתי את השאלה.
כל מי שעוסק בהוראה יודע, שיש שני חלקים בהוראה, א' לימוד כהוגן את ההלכות לדעת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולדמות מילתא למילתא. ב' שיהיה שגור אצלו ההלכות המצויות לענות מיד על אתר. שהרי לא כל פעם שבא שואל לפניו, יתחיל שוב לחזור במוחו על הסוגיא ולהסיק מסקנות. אלא צריך שיהיה אצלו מוסכמות, שכעת אינו צריך לדון בהם והדברים ידועים אצלו. ורק כאשר מגיע שאלה שלא מצויה אצלו, צריך לברר הדברים לעמקם.

החזון איש, לא עסק בהוראה, אלא כל ימיו למד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכמובן בכל מה שלמד, הסיק הלכה למעשה, ואף הכריע בהרבה הלכות שונות לפי דעתו הרחבה. / אולם להיות זמין לשאלות היומיומיות לא רצה להכניס עצמו לזה, כי סבר שיש מספיק בלעדיו. וכיון שלא עסק בזה, נמנע אף לענות, באומרו שאינו רב (וכידוע כמה וכמה עובדות בדבר). ואף שלחצוהו לענות, פעמים היה עונה, ופעמים היה רק מסכים עם סברת השואל שהיא נכונה, ופעמים אף היה מתחמק שלא עסק בענין זה לאחרונה, וכאשר יגיע לזה, יעיין בדבר. כפי שהוא קושטא דמילתא.

כמובן שלהנהגתו העצמית בירר שכל דבר יהיה מתוקן על פי הלכה, ותלמידיו למדו ממנו כיצד לנהג. אבל אין זה נוגע כלל להמנעתו מלהזדקק לשאלות המצויות...

[אמסטרדם]

יישר כח לך עתניאל על טירחתך