הלכה למעשה-הנהגה בביה"כ ובבית המרחץ

[מגיב ומניב]

לעי"נ רבינו ה'בן איש חי' שהיום יומא דהילולא דיליה, זי"ע.

כתב השו"ע סימן ב,א-ב: לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום כשהוא מכוסה: אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו.

ובמשנ"ב ס"ק א: מיושב דאז בהכרח יתגלה גופו והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקב"ה, ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה כאורה לפניו יתברך, וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט, כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם, אבל רשאי לגלות ידו עד קובד"ו וצוארו עד החזה. ע"כ האנפילאות יראה ללבשם או לפשטם ג"כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו, שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף אפילו בקיץ, וכן כל כיו"ב אם לא שאי אפשר בענין אחר.

וכן בבית המרחץ שדרכן של בנ"א לילך שם ערומים וא"א בענין אחר אין בזה משום פריצות. ע"כ.

והנה מאריכות לשון המשנ"ב נראה דאין הנידון כאן מצד דין כיסוי ערוה ומקומות המכוסים, אלא יסוד הדין הוא ענין צניעות ובושה לפני הקב"ה, דהרגשתו צריכה להיות שכאשר הוא נמצא בחדרי חדרים ואין רואים אותו, שהוא נמצא לפניו יתברך, והוא בוש ממנו לגלות את בשרו. ולכן גם בבית המרחץ מותר לגלות רק עד כמה שא"א בענין אחר וכפי מה שמוכרח.

אמנם יל"ע, דלפי"ז מה חילוק יש בין ביתו לבית המרחץ שדרכן של בנ"א לילך שם ערומים, הרי גם בביתו מותר במקום הכרח. ועוד יש לדקדק, דבסמוך כתב דכשרוחץ בנהר הדין כן רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך וכו'. והנה בדין בית המרחץ לא נקט הגבלה זו דיפשוט וילבוש הסמוך למים.

ואשר נראה מזה, דאמנם בביה"מ מותר לגלות יותר מכדי ההכרח, וכוונת המשנ"ב: וא"א בענין אחר-היינו על כללות הנהגת ביה"מ שא"א שלא יהיו בנ"א ערומים, אבל כיון שביחס למקום זה אין זו פריצות לילך בגילוי בשר, ואף בחברת בנ"א, לכן מותר לגלות בשרו במקום זה.

ולענין ההנהגה למעשה בזה"ז בחדר אמבטיה, ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ג,מז-ב, ונגע קצת בדברינו. ומבואר בדבריו שם שענינים אלו אינם ממש דין וחיוב גמור, אלא הנהגות טובות ומדת חסידות, ועי' דעת נוטה להגר"ח קנייבסקי שליט"א.

ובספר כף החיים ג,יג בסופו העתיק מספר בן איש חי דבזה"ז שעל הרוב כל בתי כסאות יש בהם מחיצות ודלת סגור אין מקפידין בענין הגילוי (היינו לאחריו טפח ולפניו טפחיים), והנה המשנ"ב סתם ולא פירש כן, אף שודאי חי גם בתקופה האמורה, וכן נראה מדבריו בביאור הלכה ד"ה יהא צנוע שגם בזמנו היו בתי כסאות מסודרים במחיצות.

ויש לדון דבאמת מושג צניעות בבית הכסא הוא לא מפני הרואים כלל, וראה בברכות סב,א: ההוא ספדנא דנחית קמיה דר"נ, אמר האי צנוע באורחותיו הוה, א"ל את עיילת בהדיה לביה"כ וידעת אי צנוע אי לאו. הרי דהצניעות היא גם בכה"ג שא"א לראותו כלל. ויתכן דהיינו משום שנמצא לפניו יתברך וצריך לנהוג באימה ובבושה.

אלא דיש לדון לבאר דברי הבא"ח, משום דביה"כ חשיב כמו ביה"מ שדרך לילך שם ערומים, וה"נ בביה"כ הדרך לגלות את בשרו באופן שיש מחיצות, וצ"ע. ויש לעיין במה שיש נוהגים לפשוט בגדיהם בביה"כ אי דמיא בזה לביה"מ, וצ"ע טובא בכל האמור.

[מגיב ומניב]

שוב הראני איש ספר שיחי' שכבר עמד בזה בספר זה השולחן להגר"ש דבליצקי שליט"א סימן א, ומסיק דאין הלכה כדברי הבא"ח, יעו"ש.

[לענד]

עי' בס' לבושה של תורה (לבעמח"ס שו"ת מחזה אליהו שליט"א, סי' נ"ב) שהאריך בכל זה, דגם בביה"כ ובית המרחץ יש כל החיובים הנ"ל, ולכן חייבים למעט הגילוי ככל שאפשר, והביא ראיות מדברי הפוסקים לזה, [ובסו"ד ציין לדברי הזה השלחן בזה]

אגב יש לציין מש"כ במאסף 'ישורון' אודות הגאון ר' שמחה שוסטל זצ"ל, וז"ל ' הקפיד ליזהר ללבוש בגדיו כמו שמבואר בשו"ע, והיה פושט ולובש בגדיו תחת השכימה, גם בזקנתו המופלגת, שהלבישה באופן זה היתה כריכה במאמרץ עצום וארץ לו זמן רב, בכל זאת לא ויתר רבינו ע"ז '

[ערבי פסחים]

גם אני מעודי שמעתי אומרים להחליף בביה"כ בלא שמיכה וכלום. ומה שנא בית הכסא מכל חדר, וכי אין שם מלא כל הארץ כבודו, א"כ למה הקפידו בקפידה יתירה טפח מאחור ושתים מקדימה ולנשים עוד פחות מזה. מוכח דביה"כ אינו "מקום פטור". זה יהיה מגוחך מאד לחשוב שבשעה שעושה צרכיו נזהר בטפח וטפחיים אבל להתלבש, עושה כרצונו בלי צניעות כלל, כי הרי הוא בביה"כ !!! ואני הייתי רגיל לאמר לבני הבית שאם קשה מאד להתלבש מאיזה סיבה מתחת שמיכה וכדו', אזי אין שום ענין בעולם לא לעשות כן בכל חדר [היינו כשאין רואים כמובן] כי אם מותר, כגון שיש קושי גדול מאד ואז הוא צורך לגלות הגוף, אזי מותר בכל מקום ואם אסור כי יכולים ע"י שמיכה אז ביה"כ לא יעזור לפטור אותנו מצניעות. אמנם יש אולי בכל זאת ענין בביה"כ מצד "הרגשים", היינו שאמת שאין חילוק אבל בכל זאת יש מקום להעדיף החלפה בביה"כ מהחלפה גלויה בחדר (למי שאין לו חיוב לעשות ע"י שמיכה), כי עדיף להרגיל שגוף חשוף זה רק שם, ולא בשאר מקומות הבית, וזה למגדר מילתא.

[עשוי לנחת]

גם אני מעודי שמעתי אומרים להחליף בביה"כ בלא שמיכה וכלום. ומה שנא בית הכסא מכל חדר, וכי אין שם מלא כל הארץ כבודו, א"כ למה הקפידו בקפידה יתירה טפח מאחור ושתים מקדימה ולנשים עוד פחות מזה. מוכח דביה"כ אינו "מקום פטור". זה יהיה מגוחך מאד לחשוב שבשעה שעושה צרכיו נזהר בטפח וטפחיים אבל להתלבש, עושה כרצונו בלי צניעות כלל, כי הרי הוא בביה"כ !!! ואני הייתי רגיל לאמר לבני הבית שאם קשה מאד להתלבש מאיזה סיבה מתחת שמיכה וכדו', אזי אין שום ענין בעולם לא לעשות כן בכל חדר [היינו כשאין רואים כמובן] כי אם מותר, כגון שיש קושי גדול מאד ואז הוא צורך לגלות הגוף, אזי מותר בכל מקום ואם אסור כי יכולים ע"י שמיכה אז ביה"כ לא יעזור לפטור אותנו מצניעות. אמנם יש אולי בכל זאת ענין בביה"כ מצד "הרגשים", היינו שאמת שאין חילוק אבל בכל זאת יש מקום להעדיף החלפה בביה"כ מהחלפה גלויה בחדר (למי שאין לו חיוב לעשות ע"י שמיכה), כי עדיף להרגיל שגוף חשוף זה רק שם, ולא בשאר מקומות הבית, וזה למגדר מילתא.

שמעתי פעם איזו סברא שעד היום תמוהה לי מאוד, משהו בסגנון שבחדר קטן כביה"כ הרי המחיצות כביכול נקראים שמכסין אותו מדין לבוד וכדו'. [כמובן שזה מוזר מאוד כי עיקר הדבר משום צניעות וליכא וצ"ע מה מקור סברא זו.]

[רחמים]

גם אני מעודי שמעתי אומרים להחליף בביה"כ בלא שמיכה וכלום. ומה שנא בית הכסא מכל חדר, וכי אין שם מלא כל הארץ כבודו, א"כ למה הקפידו בקפידה יתירה טפח מאחור ושתים מקדימה ולנשים עוד פחות מזה. מוכח דביה"כ אינו "מקום פטור".

גם מתחת לשמיכה תשאל איך מותר הרי מלא כל הארץ כבודו? אלא בוודאי שהכל לפי דעת בני אדם.

[עושים פסים]

בסימן א' כתב הרמ"א שממעלות הצדיקים להתנהג כעומד בפני מלך משום שויתי ה' לנגדי תמיד . ומשמע שעניינים אלו אינם חיוב גמור. וצ"ע דמ"ש מלבישת בגדים שהוא חיוב גמור?
ונראה ששם הכוונה להתנהגות מיוחדת של עומד בפני המלך וזה אינו חיוב, אלא ממעלות הצדיקים, וזה כולל ישיבת האדם ותנועותיו ודיבוריו כדמבואר שם, אבל להתנהג באופן של זלזול מה שלא היה עושה בפני בני אדם זה קבעו חז"ל לאיסור.
ולפיכך בחדר שנמצא שם אדם, אינו הדרך, ולכן לא עושים כך, גם כשאין שם אדם, משום שהקב"ה שם, אבל באופן שזהו דרך בני אדם אינו התעלמות ממלוא כל הארץ כבודו, ולכן היות שבבית המרחץ מסתובבים כך-הגם שיש בני אדם, משום הכי אינו זלזול בהקב"ה.
מכל מקום בשירותים צריך ליזהר לא לגלות יותר מן הצורך משום שהוי כאילו יש שם אדם [ופעם היה בערך כך, כשיצאו בשדה] ולכן גם מתחת לשמיכה מותר, משום שכך הוא ההתנהגות כשנמצא בסביבות בני אדם. ודינים אלו באופן כללי, הם גדרים בשיותי ה' לנגדי תמיד. כך נראה לעניות דעתי

[רחמים]

וצ"ע דמ"ש מלבישת בגדים שהוא חיוב גמור?

ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ג,מז-ב, ונגע קצת בדברינו. ומבואר בדבריו שם שענינים אלו אינם ממש דין וחיוב גמור, אלא הנהגות טובות ומדת חסידות

[לעומקו של דבר]

גם אני מעודי שמעתי אומרים להחליף בביה"כ בלא שמיכה וכלום. ומה שנא בית הכסא מכל חדר, וכי אין שם מלא כל הארץ כבודו, א"כ למה הקפידו בקפידה יתירה טפח מאחור ושתים מקדימה ולנשים עוד פחות מזה. מוכח דביה"כ אינו "מקום פטור". זה יהיה מגוחך מאד לחשוב שבשעה שעושה צרכיו נזהר בטפח וטפחיים אבל להתלבש, עושה כרצונו בלי צניעות כלל, כי הרי הוא בביה"כ !!! ואני הייתי רגיל לאמר לבני הבית שאם קשה מאד להתלבש מאיזה סיבה מתחת שמיכה וכדו', אזי אין שום ענין בעולם לא לעשות כן בכל חדר [היינו כשאין רואים כמובן] כי אם מותר, כגון שיש קושי גדול מאד ואז הוא צורך לגלות הגוף, אזי מותר בכל מקום ואם אסור כי יכולים ע"י שמיכה אז ביה"כ לא יעזור לפטור אותנו מצניעות. אמנם יש אולי בכל זאת ענין בביה"כ מצד "הרגשים", היינו שאמת שאין חילוק אבל בכל זאת יש מקום להעדיף החלפה בביה"כ מהחלפה גלויה בחדר (למי שאין לו חיוב לעשות ע"י שמיכה), כי עדיף להרגיל שגוף חשוף זה רק שם, ולא בשאר מקומות הבית, וזה למגדר מילתא.

אמנם הגרמ"פ לא כן עמדו
יש כמה תשובות על זה באגרות משה
עיקר דבריו:
1. עיקר עניין צניעות דגברי מידת חסידות היא, (אולי רק אם לא מגלה ערוותו)
2. מכיוון שאין הבדל בין טפחיים לשלוש מצד עצם הצניעות, אלא מצד הצורך, אם קשה לו להתלבש מתחת השמיכה ג"כ הווי צורך
3. ועדיף לעשות כן בבית הכסא, כי שם אין שייך כבוד הקב"ה רק צניעות, ויותר טוב במקלחת (אולי בגלל שהמנהג שם להתפשט אף שעיקרו מצד המרחץ)