החזון איש ובריסק

[אמסטרדם]

הנני לעשות קצת שימוש חכמים אצל החזו"א ז"ל ורבני בריסק ז"ל:
"ואם כי דרכיהם [- של הגרי"ז והחזו"א] שונות באופן המחשבה - אהבת האמת לאמתה של תורה מאחד את שניהם" - לשון רא"מ פאלאצינסקי ז"ל [חתן ר' אריה לוין ז"ל, תלמיד הגרי"ז והחזו"א].
ולפו"ר החילוק שביניהם הוא שהחזו"א הניח יסוד שחז"ל והראשונים לא הסתירו סודות ויסודות בתוך דבריהם, אלא מה שרצו לומר הם אמרו בשפה ברורה ובנעימה ולכן יש תמיד לנקוט ה'פשטות' שבדבריהם, דוגמא לדבר: צרת ערוה אינו איסור כ"א פטור כפשטות הראשונים, ואילו רבני בריסק נקטו שבתוך דברי חז"ל והראשונים מונחים אוצרות של סודות ויסודות, ואין להיצמד רק לפשטות לשונם אלא יכולים להעמיס בכוונתם גם מה שלא מפורש בדבריהם - מתוך הנחה שדברי תורה בנויים על סברות מתוקות ולא 'גזירות הכתוב', דוגמא לדבר: צרת ערוה הוא איסור ולא פטור על אף שלא מצינו לחז"ל וראשונים שירגישו צורך לגלות לנו בפירוש ענין נפלא זה.
ואבקש מהרבנים להעיר ולהאיר בענין זה, וכמו"כ להראות מ"מ בגליונות החזו"א שיש לשאוב משם נקודת החלוקה בינו ורבני בריסק.
ונהירנא שבמעשה איש יש דברים בזה ואולי אצטט ממנו במהשך.
ייש"כ!
הערה: יתכן שהדוגמא שהבאתי מיבמות אינו דוגמא טוב כ"כ, דמגמ' יבמות ח ע"א משמע מאוד כהגרי"ז, ולא ביררתי כעת אם הגרי"ז מדחיק ומעמיס דבריו בהראשונים או שחולק עליהם.

[מן השורה]

הנני לציין מקום הפוך לפו"ר, ישנו כלל בקדמונים שרבנו חננאל כל דבריו דברי קבלה, וזכורני שיש נדון שבו החזו"א אמר על הכלל הזה שהוא לא לגמרי ממש שכל פירושי ר"ח הם קבלה מרבותיו ולא מעצמו, אלא שדרכו בפירושיו היא הדרך שקיבל מרבותיו וצמוד לדבריהם [או מעין זה], אבל הגרי"ז אמר שהוא כפשוטו שכל פירושי ר"ח הוא מפי רבותיו והכל בקבלה ממש.
[הלשון משמע כאילו באים לקבוע סגנון אחד לשיטת החזו"א ובריסק, וכמדו' שיש עוד כמה מאפיינים..]

[יורה_דעות]

הנ"ל בחזו"א פ' ד' אבות, אבל ענינו לא בגלל פירוש המלים, והרי משפט זה אינו בחז"ל, אלא ענין רציונלי, שלא מסתבר שכל דבריו היו דברי קבלה ממש, כי א"כ מה אמר מעצמו, וגם הרי נחלקו עליו הרבה פעמים. אלא ששימש זקן זכרן וכו' ובקיצור היו לו הרבה קבלות וכל לאו דוקא. והגרי"ז לא הוטרד משאלות כאלו, אלא הכל כמו שכתוב בסידור, ואם משהו לא מובן המשיח יתרץ, כמו שאמר בענין הגאולה.

[אמסטרדם]

משום "והייתם נקיים" הנני להבהיר:
ח"ו אין כוונתי לבלות זמני על 'חשבונם' של מרנן ורבנן גאוני ישראל ז"ל, אלא כפשוטו - באתי לברר דרכי הלימוד שלהם,
וליתר ביאור: נודע בשערים של תורה שבזמן האחרון הכריז "בריסק" על דרך וסגנון חדשה בלימוד, [עיין בהקדמת המרחשת שמתרעם ע"ז...], מה שהביא לעיון ישר בתורתינו הק' אצל רבבות עמך בית ישראל, ונפשט מאוד דרך החשיבה שלהם, שלפעמים זה יוצר יסודות ומהלכים [ודינים] מחודשים - היינו מה שייסדו הראשונים ונשתכחו מהמון העם וחזרו בריסק ויסדום, ולפעמים רק מחדד הנוסח הישיבתי בצורה של גברא וחפצא וכו' וכו' וזה כבש את רובו של עולם התורה [עד שמאן דהו מבחוץ - כמוני - קשה לו להתרגל להשפה הישיבתי, והמליץ פעם החזו"א ז"ל על כגון דא (כמובא במעשה איש): ראובן הזיק את שמעון ולכן חייב לשלם - זה לא נשמע כ"כ טוב, רק צריך לומר "ראובן נעשה חפצא של מזיק ושמעון הוא חפצא של ניזק"...], ולעומתם יש כמה מגדולי תורה שהקיפו ג"כ את כל התורה כולה בבהירות עצומה כדוגמת החזו"א אשר לא קנו את "שיטת בריסק" [אומרים שבשביל כך ברח מהישיבה בריסק/וואלוזין וכן שהתרעם על מה שעושים דגל מהשיטה שלהם (האחרון ממעשה איש)],
ומזה נוצר האשכול דנן "החזו"א ובריסק" שבא לדון בדבר הזה, מה החידוש של בריסק ומהו סברת החזו"א?
וכבר הבאתי מדברי הגרא"מ פולוצינסקי ז"ל בזה [והוא בהקדמת ספר שלום יהודה על סדר מועד], וכתבתי מה שלענ"ד הוא עיקר החילוק שביניהם, דא"א לומר דרק בבריסק יש בהירות וירידה לעומקם של דברים דהא חזו"א יוכיח, ותורה הוא וללמוד אני צריך,
וכעת נראה דמקטע הראשון של הגר"ח ז"ל על הרמב"ם וגליונות חזו"א על זה יש ללמוד ג"כ כנ"ל דמהלך המחשבה בבריסק היה למצוא חידושים ופנינים, ולעומתם החזו"א בחר ב"אין הכרח לומר כן", עיי"ש,
ובקשתי שטוחה בפני הת"ח [מב' ה'חוגים'... אשר באמת תורה לא 'שייך' לשום חוג וכמובן] לשפוך אור בענין הזה לצורך 'עמי הארץ' כמוני, ולהביא קטעים מד"ת בריסק וד"ת חזו"א [או דברות משה וכדו'] להראות העמים והשרים את יפים של שניהם והחילוק שביניהם [וכידוע דהיופי של תורה הוא החילוק....].
יש עוד דברים יקרים בענין זה במעשה איש ובע"ה בהמשך אביאם.
בברכת ייש"כ לכל המגיבים.
נ"ב לאמיתו של דבר כמדומה שגם להחזו"א יש לייחס 'חדשות' [היינו במובן הנ"ל של שכחום ויסדום] והוא הביטול הנפלא לכל דבר מחז"ל ושהכל בין גשמיות ובין רוחניות מונח בתורה וזאת התורה לא תהא מוחלפת וכו' - ואם יש להרבנים מ"מ גם בענין זה - נא לא למנוע טוב.

[אמסטרדם]

[הלשון משמע כאילו באים לקבוע סגנון אחד לשיטת החזו"א ובריסק, וכמדו' שיש עוד כמה מאפיינים..]

אתה מוזמן להחכימני...

[אמסטרדם]

והגרי"ז לא הוטרד משאלות כאלו, אלא הכל כמו שכתוב בסידור, ואם משהו לא מובן המשיח יתרץ, כמו שאמר בענין הגאולה.

הייתי שמח באם תוכל לפרש יותר את דבריך. [אני לא כ"כ בקי...].

[עשוי לנחת]

במקרה 'חדרתי לרשות הפרט' והורדתי מכאן קובץ שאולי מבין הדברים ניתן למצוא גם חומר לניד"ד.
viewtopic.php?f=7&t=15406&start=200#p154966

[אפרקסתא דעניא]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7% ... 7%A1%D7%A7

[אמסטרדם]

ייש"כ לעשוי לנחת ואפרסקתא דעניא.

[אמסטרדם]

מענין לענין:

[אמסטרדם]

כאשר עוסקים השימוש חכמים בהאי ענינא אסור שלא להזכיר דברי גאון ישראל הגרשז"א ז"ל שאמר [בנוגע לדרכי הלימוד השונים] שהוא יש לו 'דרך לימוד' מצויינת - ללמוד גפ"ת וראשונים ולהבין מה הם אומרים... וחזינן בספריו שמרבה להביא מכל ה'חוגים' כולל בריסק שלא היה משתייך לא להם ולא לליטא בכלל, [ואצ"ל חזו"א].

[אמסטרדם]

מה סבר החזו"א בנוגע השאלה אודות "מיגו" - בירור או כח הטענה? מסתבר לכאו' שלא הטה אזנו בכלל להצד של כח הטענה [אם בכלל שמע מזה]..., ויצויין שלאחרונה ראיתי ספר מיוחד ונפלא [לענ"ד] "לקוטי הערות" [מר' שלמה קליין, לוס אנדזשלס ארה"ב - עדיין ליכא באוצר] ובאחד מסימניו מיישב את כל הראיות שהביאו ראשי הישיבות להצד של כח הטענה.
[האם הגר"ח והגרי"ז הביעו דעה בענין או שזה התחיל מהגרש"ק והגרא"ו וכו'? - יצויין דהראשון שהעלה צד של כח הטענה הוא הברוך טעם הגאליציאני (!), וכעת נזכרתי שהעילוי ממייצ'יט (בריסק) הוא מהמיישבים את הצד של בירור].

[בברכה המשולשת]

אפיונים יפים יש בהרחבה בספרו של הגרש"י זווין אישים ושיטות העוסק בדיוק בנושאים אלו, עם דוגמאות רבות.

[מן השורה]

[הלשון משמע כאילו באים לקבוע סגנון אחד לשיטת החזו"א ובריסק, וכמדו' שיש עוד כמה מאפיינים..]

אתה מוזמן להחכימני...

לא השקעתי בנושא זה כ"כ, אבל מסתבר למשל שאופן לימודו של הגרי"ז ודאי מושפע מהירא"ש הגדולה שלו [שהגרח"ע התבטא שזה מלפני חמש מאות שנה], והצורה ללמוד "ואס שטייט דא" [מה כתוב כאן] ולהצמד באופן מוחלט אל הכתוב, כולל מדיוקים ומסדר הדברים, זהו נובע מירא"ש וחרדה [מלשון "החרדים אל דברו"] אל כל דבר מהתורה, בין בכתב בין בע"פ.

[אמסטרדם]

לא השקעתי בנושא זה כ"כ, אבל מסתבר למשל שאופן לימודו של הגרי"ז ודאי מושפע מהירא"ש הגדולה שלו [שהגרח"ע התבטא שזה מלפני חמש מאות שנה], והצורה ללמוד "ואס שטייט דא" [מה כתוב כאן] ולהצמד באופן מוחלט אל הכתוב, כולל מדיוקים ומסדר הדברים, זהו נובע מירא"ש וחרדה [מלשון "החרדים אל דברו"] אל כל דבר מהתורה, בין בכתב בין בע"פ.

יראת שמים אמיתית לא מוכרח שיביא לשיטת בריסק בלימוד, וחזו"א ועוד יוכיחו, אלא שכל אדם יש לו תכונות שונות ומדות דונות ודעות שונות, ובתכונות שלו הוא עובד את הקב"ה, והגרי"ז מבריסק ז"ל כנראה שזכה למדת גבורה שבקדושה עד שהיראת שמים שלו בלט באופן מיוחד, ומתסבר שאותו מדה ותכונה של 'גבורה' שהיה לו הוא הגורם להמהלך שלו, וכמו שכתבת, וכדמצינו התענית דף ד ע"א האי צורבא מדרבנן דקא רתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה ופירש"י דהתורה מרגיל את האדם לדיוק וזה מביא לידי רתיחה, ושמעינן מיניה דב' הדברים [מדת הגבורה ודיוק] הולכים ביחד. וכ"ז בדרך אפשר.
ויצויין מה דאי' במעשה איש דאחד התבטא בפני החזו"א ז"ל דאצל הגרי"ז "נערוונט זיך" וכעס עליו החזו"א וא"ל הרי התורה ניתנה באימה ויראה ורתת וזיעה ואתה אומר "עס נערוונט זיך".

[מן השורה]

חושבני שהמשפט על בריסק "למצוא פנינים וחידושים" אינו נכון.
בבריסק לא מחוייבים לומר תירוצים, ואם יש להם תירוץ הוא מכח קושיא וראיה ברורה, אין דרכם באמירת "שיעור כללי" אלא בלימוד הסוגיא תוך כדי אמירת ההערות. הם עובדים 'קשה' על הבנת הפשט בגמ' או ברמב"ם. עיין בבריסק דהיום, אותו הדבר כמו פעם.
הדרך למצוא חידושים ופנינים באה מאוחר יותר. לא ברור לי למי לייחס אותה.

[אמסטרדם]

הדרך למצוא חידושים ופנינים באה מאוחר יותר. לא ברור לי למי לייחס אותה.

עכ"פ ההולכים בדרך זה כמודמה שמתייחסים אחר בריסק.

[אמסטרדם]

פרפרת בענין:
[הענין הוא אגרת ששלח החזו"א ז"ל להרב שך ז"ל ובו מעיר וחולק על מה שפירסם הרב שך ב"כנסת ישראל", והרב שך הראה את המכתב להרב מבריסק ז"ל].

[אליעזר בלוי]

חושבני שיש גם חילוק כמה. מחשיבים את הרמבם נגד כל הראשונים
הן בקביעת ההלכה והן בלימוד הסוגיא
ודא אינו נראה לי שכלל ישראל קיבל את המהלך של בריסק
להלכה למעשה
אלא יותר בכמין דרוש וקבל שכר

[טעם זקנים]

כאשר עוסקים השימוש חכמים בהאי ענינא אסור שלא להזכיר דברי גאון ישראל הגרשז"א ז"ל שאמר [בנוגע לדרכי הלימוד השונים] שהוא יש לו 'דרך לימוד' מצויינת - ללמוד גפ"ת וראשונים ולהבין מה הם אומרים... וחזינן בספריו שמרבה להביא מכל ה'חוגים' כולל בריסק שלא היה משתייך לא להם ולא לליטא בכלל, [ואצ"ל חזו"א].

הגרשז"א היה תלמיד מובהק של ר' איסר זלמן מלצר, תלמידו המובהק של ר' חיים מבריסק.
והדבר ניכר בכל תורתו. שכולה בנויה על אדני העיון וההבנה הדקה, בדרכו שלו.

[בן אדם]

אומרים שבשביל כך ברח מהישיבה בריסק/וואלוזין.

הסיבה שעזב לא היה בגלל זה כלל ועיקר, אלא בגלל שהקילו בישיבה ונתנו פת עכו"ם וסמכו על היתרים דחוקים, והחזו"א היה 'פרומער' גדול, ולכן ברח.
וי"א, שהחזו"א לא היה עילוי גדול [עכ"פ בבחרותו], ולא הצליח להתאים א"ע לדרך הלימוד הישיבתי, ועיקר מעלתו היה ההתאמצות וההשקדה שהיה לא מעלמא הדין ממש, וזה היה הצלחתו, אבל לא כשרונותיו. [וזהו גם הסיבה למה לא התייחסו רבותנו ראשי הישיבות להשגותיו, כדוגמא הנ"ל המובא לעיל מהרב שך, כי סברו שלא הצליח החזו"א לרדת לעומק דבריהם, וממילא אין טעם להתווכח...] (אני כבר מכין א"ע להתגובות החריפות שאקבל מ'חסידי' החזו"א).
אלא שבדורינו ישנם אנשים רבים שיש להם השגות על דרכו של בריסק [והרבה פעמים בצדק...], ומנסים להיתלות באילנא רברבא זו, ה"ה החזון איש, על אף שלא זו היתה כוונת החזו"א כלל ועיקר.

[לעומקו של דבר]

אומרים שבשביל כך ברח מהישיבה בריסק/וואלוזין.

הסיבה שעזב לא היה בגלל זה כלל ועיקר, אלא בגלל שהקילו בישיבה ונתנו פת עכו"ם וסמכו על היתרים דחוקים, והחזו"א היה 'פרומער' גדול, ולכן ברח.
וי"א, שהחזו"א לא היה עילוי גדול [עכ"פ בבחרותו], ולא הצליח להתאים א"ע לדרך הלימוד הישיבתי, ועיקר מעלתו היה ההתאמצות וההשקדה שהיה לא מעלמא הדין ממש, וזה היה הצלחתו, אבל לא כשרונותיו. [וזהו גם הסיבה למה לא התייחסו רבותנו ראשי הישיבות להשגותיו, כדוגמא הנ"ל המובא לעיל מהרב שך, כי סברו שלא הצליח החזו"א לרדת לעומק דבריהם, וממילא אין טעם להתווכח...] (אני כבר מכין א"ע להתגובות החריפות שאקבל מ'חסידי' החזו"א).
אלא שבדורינו ישנם אנשים רבים שיש להם השגות על דרכו של בריסק [והרבה פעמים בצדק...], ומנסים להיתלות באילנא רברבא זו, ה"ה החזון איש, על אף שלא זו היתה כוונת החזו"א כלל ועיקר.

את התגובות החריפות ביותר תקבל מחסידי הרב שך.

[אליעזר בלוי]

מספרים שבפולמוס המוסר אמר א מגדולי המוסר
שמי שלא למד מוסר אין לו דעה בויכוח
אולם לפום ריהטא דעת החולקים
שאם דנים על דעת המוסר יש מקום לטענה זו
אבל אם דנים על דעת התורה מי שיודעה
יכול להביע דעה
אותו הדבר כאן החזוא לא בא לומר ככ שהוא יותר עמוק
אלא יותר בא לומר שאם דנים על מה שכתוב בתורה זה מה שכתוב
הא למה הדבר דומה לויכוח מי צודק בדעת הרמבם ביד
הרמבם בתשובה או מישהו אחר

[מאור עינים]

אומרים שבשביל כך ברח מהישיבה בריסק/וואלוזין.

הסיבה שעזב לא היה בגלל זה כלל ועיקר, אלא בגלל שהקילו בישיבה ונתנו פת עכו"ם וסמכו על היתרים דחוקים, והחזו"א היה 'פרומער' גדול, ולכן ברח.
וי"א, שהחזו"א לא היה עילוי גדול [עכ"פ בבחרותו], ולא הצליח להתאים א"ע לדרך הלימוד הישיבתי, ועיקר מעלתו היה ההתאמצות וההשקדה שהיה לא מעלמא הדין ממש, וזה היה הצלחתו, אבל לא כשרונותיו. [וזהו גם הסיבה למה לא התייחסו רבותנו ראשי הישיבות להשגותיו, כדוגמא הנ"ל המובא לעיל מהרב שך, כי סברו שלא הצליח החזו"א לרדת לעומק דבריהם, וממילא אין טעם להתווכח...] (אני כבר מכין א"ע להתגובות החריפות שאקבל מ'חסידי' החזו"א).
אלא שבדורינו ישנם אנשים רבים שיש להם השגות על דרכו של בריסק [והרבה פעמים בצדק...], ומנסים להיתלות באילנא רברבא זו, ה"ה החזון איש, על אף שלא זו היתה כוונת החזו"א כלל ועיקר.

מכיון שהזמנת את זה אנסה קצת להיות שליח ציבור [לא רק של "חסידי החזו"א..]
ידוע שהסטייפלר זצוק"ל ראה ספר שכתב כעין השטויות שכתבת, שהחזו"א לא היה עילוי וכדומה, וכתב על הספר בערך בזה"ל "שקר והוצש"ר"
כמובן גם שכל מי שרק נגע בספר חזו"א, יודע שהדברים מופרכים, [ועוד לא מאוחר...]
[מיהם ראשי הישיבות שלא התייחסו האם הגר"ש רוזבסקי שהיה עולה לדבר עמו בקביעות בלימוד, או אולי הגר"ד פוברסקי הנו"נ בדבריו כסדר, או אולי הגרא"ז שהבטא עליו ביטוים מבהילים, או ר' יצחק הוטנר כנ"ל, גם הוזכר בתוך הדברים הגרא"מ שך והרי ידועים הדברים ששאולוהו מי גדול החזו"א או הגרי"ז ]
ואתה "בן אדם" הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם [יחזקאל ג'] חבל...