תלמיד שרצח בשוגג מגלין רבו עימו חיוב או רשות

[שלח]

אם הרב אינו רוצה לגלות האם כופין אותו ומה לגבי אשת הרב והתלמיד, ומה לגבי כל הישיבה של הרב?

[אוהב אוצר]

מה זה לא רוצה? ואם הוא לא רוצה להניח תפילין?

[קולמוס הסופר]

בס"ד
דף על דף מכות י' ע"ב.

דף על דף מכות י.JPG (49.58 KiB) נצפה 3898 פעמים

וקצת כאן.

כנפי יונה ב.PDF

(489.02 KiB) הורד 250 פעמים

[אוהב אוצר]

ואני בער ולא אדע, קטן שבכולם, עפר תחת השפ"א,
והלא ראשונים מפורשים שמגלין רבו עימו ומנין לומר שזו רשות ולא חובה? ואף אחד מהם לא רמז שיש לו אפשרות בחירה.
(גם מגלין, משמע דווקא בע"כ ולא שיוכל לגלות]
עוד כתב בבניהו בן יהוידע דאינו דומה למקרה דרב שגלה כי אלו [רב שגלה] דברי אמורא ותלמיד שגלה הם דברי ברייתא דתנא. עיין שם בהרחבה בענין.
ממש מצוה להסביר.

[עושה חדשות]

למה אשה הגולה לא נאמר להגלות בעלה עימה?

[דרומי]

אם כבר, השאלה היא לכיוון השני - למה לא נאמר שאיש שגלה מגלין אשתו עמו?

[עזריאל ברגר]

למה אשה הגולה לא נאמר להגלות בעלה עימה?

אם כבר, השאלה היא לכיוון השני - למה לא נאמר שאיש שגלה מגלין אשתו עמו?

א. אינני בטוח בדברי, אבל אולי אפשר לומר שחיי איש בלא אשתו או אשה בלא בעלה - הם עדיין נחשבים "חיים", משא"כ חיי תלמיד חכם בלא תורה "כמיתה הם חשובים" (רמב"ם בהלכה זו) וקרא צווח ואמר "וחי".

ב. מעניין שדנו חז"ל על חיובו של הבעל במזונות אשתו הרוצחת הנמצאת בעיר המקלט, ולא דנו על חיובו בעונתה, וכנראה היה פשוט להם שאינו חייב לגלות אחריה כדי לקיים את העונה.

[החושב]

מה זה לא רוצה? ואם הוא לא רוצה להניח תפילין?

אם לא הבנת את השאלה, אנסה להסביר.
השואל אינו יוצא מנקודת הנחה שודאי יש עליו חיוב לגלות עם תלמידו, אלא הוא תוהה, האם אכן יש חיוב כזה.
ושורש השאלה הוא, שהרי לא מדובר כאן בהלכה למשה מסיני ולא באיזה חוק כעין פרה אדומה. אלא שכך חז"ל ראו לנכון לפרש את דרישת התורה 'וחי' - עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.
וכאן שאל השואל, שלחייב את הרב לגלות משום שאחד מתלמידיו נתחייב גלות - זה לא רק לא הגיוני, אלא גובל באבסורד ממש, לכאורה.
וכל אחד שינסה (בדמיון) להוריד את מה שהוא לומד לרובד המעשי ירגיש בכך מיד.
תארו לעצמכם, אחד מבחורי ישיבת חברון (והוא תלמיד מובהק של הרב דוד כהן), חלילה, הרג בשוגג.
הוא גולה כעת מישיבת חברון שבירושלים, לעיר המקלט חברון.
אז הרב דוד כהן צריך כעת לארוז את מטלטליו, לעזוב את עיר מגוריו, את ביתו, את ישיבתו ושאר תלמידיו (או שכולם גולים אתו, בעצם). וזאת כי אחד מתוך מאות תלמידיו נתחייב גלות.
לא הזוי? ולכן באה השאלה, האם אכן זו כוונת הגמרא.

זאת ועוד. מה הדין בימים כתיקנן, שהתלמיד לא הרג אף אחד ולא חייב גלות. והרב, סתם ככה, רוצה להפסיק ללמד אותו. הוא לא רשאי? מאיזה דין אפשר לחייב אותו ללמד דווקא תלמיד זה? אלא מסתבר שלא חייב. אם כן, מה בכך שהתלמיד גלה? אם הרב רוצה, הוא יכול לומר שמעתה אינו מעוניין שהאדם זה ימשיך ללמוד אצלו.

[דרומי]

ראה סברא מחודשת בזה בשו"ת צפע"נ דווינסק ח"א סכ"א - שהרב פשע כו' ולכן הוא אשם ומתחייב גלות.

עכ"פ מבואר מדבריו שבוודאי הבין שהוא חובה גמורה על הרב.

[שמואל דוד]

עיין ערוך לנר במכות י. שיש דין וחיוב על הרב לגלות עם תלמידו משא״כ הרב שגלה אין חיוב על ישיבתו לגלות עמו שאם תלמידים רוצים לברור להם רב אחר הרשות בידם.
ובברכת שמים העיר שמלשון הגמרא מבואר שיש חיוב לגלות ואינו תלוי ברצונם.

[עזריאל ברגר]

אולי זה רק ב"תלמיד מובהק", ולא באחד מתוך מאות תלמידים?

[חרסון]

מסברא אפשר לחלק

לפי סברת הרוג'ובי שהוזכרה לעיל - לכאורה אין מקום חילוק (אלא שישנם קושיות רבות על סברא זו).

ובכלל יל"ע בגדר 'מגלין רבו עמו'. האם מוטלים עליו כל חיובי גלות? אסור לו לצאת משם לעולם? הדעת נותנת שלא. אז אולי - אף שמחודש הוא בלשון - 'מגלין' הכוונה שמחוייב הרב לבא וללמדו, אבל אינו מחוייב לישב שם ישיבת קבע? (ככל שזכרוני מגיע אינו נסתר מדברי הראשונים שהוזכרו לעיל. שהם קאי מדוע צריך הרב לגלות הא מסתמא יש שם ישיבות ותורה. ותירצו שרגיל התלמיד ברב הזה. אבל אינו מוכרח שישב שם הרב כישיבת הרוצח).

[דרומי]

אכן, בספר 'תורת מנחם - יין מלכות' לא קיבל את סברת הצפע"נ הנ"ל

[חרסון]

מעניין, יש"כ

[עושה חדשות]

עיין ערוך לנר במכות י. שיש דין וחיוב על הרב לגלות עם תלמידו משא״כ הרב שגלה אין חיוב על ישיבתו לגלות עמו שאם תלמידים רוצים לברור להם רב אחר הרשות בידם.

הוא מחלק בין אופן שהרב גלה בגלל שהוא עצמו רצח בשוגג, או אם זה בגלל תלמידו שגלה.

...לא עצה טובה בלבד אלא איסור קמ"ל שלא יחשוב אלמוד גם עם אינו הגון למען יגדיל תורה ויאדיר, דאדרבא בזה יכול להפסיד למוד תורתו, דאם יגלה תלמידו אז צריך להניח פה כל ישיבתו ולילך עם האחד, וישיבתו אין מגלין עמו רק כשהרג הוא משום וחי אבל לא כשהרג תלמידו, וא"כ יבטל עי"ז מללמוד עם רבים. אבל כשהרג הרב שמגלין ישיבתו עמו אין כאן תקלה, שיכולים ללמוד שם כמו כאן, ומה שצריכים לגלות אין זה רק רעה להם, וע"ז לא קמ"ל מידי דאין כאן תקלת בטול תורה...

[יוסף חיים אוהב ציון]

שאלני ת"ח אחד מדוע האשה לא הייתה מפרנסת את הכהנים? ותירצתי לו שגם האשה הייתה גולה עימו, ולא היה בידה לתת לכהניםכמו האמא? האם זה נכון?

[צופה_ומביט]

שאלני ת"ח אחד מדוע האשה לא הייתה מפרנסת את הכהנים? ותירצתי לו שגם האשה הייתה גולה עימו, ולא היה בידה לתת לכהנים כמו האמא? האם זה נכון?

צ"ל "הרוצחים/הגולים".

לא הבנתי את השאלה [ואת התשובה]. לא אמהות הגולים היו מפרנסות את הכהנים אלא להיפך.

לכאורה מה שקנתה אשה קנה בעלה ואינה יכולה לתת על דעת עצמה [אבל צ"ת]. וצ"ב על האמהות כיצד פרנסו. ואם ברשות או הוראת הבעל - מדוע לא נאמר שהאבות פרנסו.
כך או כך, צ"ע מדוע האמהות היו מפרנסות ולא האבות. שוב חשבתי פשוט כי כהן גדול ז"א שאביו כבר נפטר, לכאורה. אבל עדיין הוקשה לי משאר הכהנים המנויים שם.
וגם מדוע לא פרנסם הכהן בעצמו.

וראיתי שעמד בזה התפארת ישראל וכתב:

לפיכך אמותיהן של כהנים: של כל הכהנים הנ"ל [ולא זנום אבותיהן. דמסתמא היה הבן ממלא מקום אבותיו [כרמב"ם פ"ד מהל' כלי מקדש]. וגם הוא עצמו לא יפרנסו, דזהו נגד כבודו דמחזי כמתיירא מפניו. גם מחזיק החשד שעל שלא התפלל, או שלא היה ראוי שתקובל תפלתו לכך נהרג זה. אבל באמהות י"ל אהבתם קלקלה השורה. ולכן נמי אמהות ולא אבות, דנשים רכי לבב טפי [מגילה י"ד ב']. ועוד דא"כ כל עני יברח לשם כדי שיפרנסו הכוה"ג ודו"ק].

[יוסף חיים אוהב ציון]

שאלני ת"ח אחד מדוע האשה לא הייתה מפרנסת את הכהנים? ותירצתי לו שגם האשה הייתה גולה עימו, ולא היה בידה לתת לכהנים כמו האמא? האם זה נכון?

צ"ל "הרוצחים/הגולים".

לא הבנתי את השאלה [ואת התשובה]. לא אמהות הגולים היו מפרנסות את הכהנים אלא להיפך.

לכאורה מה שקנתה אשה קנה בעלה ואינה יכולה לתת על דעת עצמה [אבל צ"ת]. וצ"ב על האמהות כיצד פרנסו. ואם ברשות או הוראת הבעל - מדוע לא נאמר שהאבות פרנסו.
כך או כך, צ"ע מדוע האמהות היו מפרנסות ולא האבות. שוב חשבתי פשוט כי כהן גדול ז"א שאביו כבר נפטר, לכאורה. אבל עדיין הוקשה לי משאר הכהנים המנויים שם.
וגם מדוע לא פרנסם הכהן בעצמו.

וראיתי שעמד בזה התפארת ישראל וכתב:

לפיכך אמותיהן של כהנים: של כל הכהנים הנ"ל [ולא זנום אבותיהן. דמסתמא היה הבן ממלא מקום אבותיו [כרמב"ם פ"ד מהל' כלי מקדש]. וגם הוא עצמו לא יפרנסו, דזהו נגד כבודו דמחזי כמתיירא מפניו. גם מחזיק החשד שעל שלא התפלל, או שלא היה ראוי שתקובל תפלתו לכך נהרג זה. אבל באמהות י"ל אהבתם קלקלה השורה. ולכן נמי אמהות ולא אבות, דנשים רכי לבב טפי [מגילה י"ד ב']. ועוד דא"כ כל עני יברח לשם כדי שיפרנסו הכוה"ג ודו"ק].

תודה על הכל.

[חלא בר חמרא]

למה אשה הגולה לא נאמר להגלות בעלה עימה?

אם כבר, השאלה היא לכיוון השני - למה לא נאמר שאיש שגלה מגלין אשתו עמו?

א. אינני בטוח בדברי, אבל אולי אפשר לומר שחיי איש בלא אשתו או אשה בלא בעלה - הם עדיין נחשבים "חיים", משא"כ חיי תלמיד חכם בלא תורה "כמיתה הם חשובים" (רמב"ם בהלכה זו) וקרא צווח ואמר "וחי".

ב. מעניין שדנו חז"ל על חיובו של הבעל במזונות אשתו הרוצחת הנמצאת בעיר המקלט, ולא דנו על חיובו בעונתה, וכנראה היה פשוט להם שאינו חייב לגלות אחריה כדי לקיים את העונה.

איש שגלה, גם אם נאמר שאין חיוב מצד 'וחי' להביא את אשתו, אכתי נחלקו האחרונים אם יש חיוב כללי על אשה ללכת אחרי בעלה [כשברח מחמת הצבא וכיו"ב], הבית יעקב סו"ס ע"ה סובר שחייבת, והישועות יעקב שם והנו"ב פוטרים.

במצב שבן זוג אחד אינו חייב לבוא אחר השני, מסתבר שיכולין לתבוע גט, דאטו תתעגן לעולם.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר בניהו בן יהוידע על מכות דף יא ע"א
שם לפיכך אמותיהם של כהנים היו מספקין להם מחיה וכסות. י"ל למה לא יספקו להם הכהנים עצמן, ואם משום דנשים לבם רך למה לא יספיקו להם נשותיהן של כהנים. ונ"ל בס"ד דכהנים גדולים עצמן איכא זילותא לגבייהו שיהיו חוששים לקללה של זה הרוצח, ואפילו אם ירצו להספיק לא יניחום הבית דין וכל ישראל דזילותא גדולה היא זו לכל ישראל, דאיך הכהן גדול אשר הוא מאורן של ישראל וכל כפרתם תלויה בו ובתפלתו, יהיה חושש לתפלתו של זה הרוצח המאוס פן ימיתנו בתפלתו, ויהיה נצרך לפייסו בעבור זאת בהספקה של מחיה וכסות, על כן אפילו אם ירצה הכהן הגדול להספיק, לא יניחוהו הסנהדרין וכל ישראל שכולם מתייקרים בו, ועל כן אם תרצה אשתו להספיק מוחין בידה כי מה שתעשה אשתו כאלו הוא עשה כי מכיסו לוקחת, אבל אמו אין מוחין בידה, כי אומרים העולם נשים דעתן קלה ולבם רך מאד ועושין כן שלא לצורך.

[צופה_ומביט]

השאלה מנשותיהן של כהנים באמת יפה, והתשובה של הבן יהוידע אולי קשורה קצת למה שכתבתי לעיל שמה שקנתה אשה קנה בעלה וכו'.

מה שכתב הבן יהוידע:

דאיך הכהן גדול אשר הוא מאורן של ישראל וכל כפרתם תלויה בו ובתפלתו, יהיה חושש לתפלתו של זה הרוצח המאוס פן ימיתנו בתפלתו, ויהיה נצרך לפייסו בעבור זאת

יש להבין, הרי הגמרא כבר שואלת כעי"ז ועונה שיש תביעה על הכהן, דווקא משום שהוא מאורן של ישראל וכפרתן, היה לו להתפלל שלא ירצחו בשוגג בדורו ושיגמרו דינו לזכות, והוא נחשב גורם לגלותו של זה, אשר על כן בשמים כן חוששים לתפילתו של זה הגולה. ועאכו"כ שיש מ"ד שהכהן חייב מיתה ביד"ש מצד עצמו והתפילה של הגולה היא להגן שלא ימות. הרי מפורש א. שיש תביעה על הכהן ועד חיוב מיתה, ב. שתפילת הגולה מהני לזה. וא"כ איך כותב הב"י כביכול הכל עורבא פרח והכהן נקי מכל והרוצח הוא מאוס ואין בכלל עניין בתפילתו לא לכאן ולא לכאן.

ואולי כוונת הב"י רק שזילותא היא לפרסם את כל דברי הגמרא הללו, בבחינת דברים אלו אסור לאומרן בפני ע"ה? איני יודע, וצ"ע.


גם יש להבין כיצד קורא את הגולה בהחלט רוצח מאוס בזמן שגלות היא רק בשוגג, ולא כל השוגגין הגולין רצחו פעם מישהו בלי עדים ואח"כ נפלו עליו בפונדק, אלא יש גולים בשגגה כפשוטו.