דינים דרבנן משנים את הדין דאורייתא

[מיללער]

אני עומד להוציא לקראת חנוכה ספר בנושא זה.
צירפתי את תוכן הענינים.
מי שמעוניין בקניית הספר נא לפנות באישי.
כמו כן אשמח מאוד לשמוע תגובות.

לחברי הפורום ינתן תודה בדפי הספר?

[עושה חדשות]

לא עברתי על כל האשכול כעת, ואני משער שזה כבר הוזכר לעיל, אבל שמא יש כאן תוספת חידוש.

וזה דוחק לומר דאף על גב דמדאורייתא בת פדייה היא כיון דמדרבנן לאו בת פדייה לא חשיב אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים

וע"ע בתוס' חולין עג: ובמלא הרועים שם.
=
וכידוע הק' כן על הר"מ דמחד ס"ל שהאיסור של חולין שנשחטו בעזרה הוא מדרבנן, ומאידך כ' דפטור מכיסוי הדם. היום ראיתי בזה מכתב נפלא מהגר"ח, הנה לפניכם:

מכתב הגרח''ס.png (146.59 KiB) נצפה 11483 פעמים

[מיללער]

לכבוד הלומדים שליט"א
הר"מ בפ"א מהלכות נערה בתולה ה"ה פסק דמצות ולא תהיה לאשה ליתא במי שבא על השניות. ונחלקו שם בטעם הדבר, ע' במשנה למלך בשם מהר"א ששון דהוא משום דהעמידו חכמים דבריהם בשוא"ת, והמשנה למלך נחלק דהוא מטעם דלא קרינן ביה "ולו תהיה לאשה" דבעינן ראויה לקיימה, וזו אינה ראויה. ומוכח דגם איסור דרבנן מיקרי אינו ראוי כלפי האיסור תורה.
וכמובן שזה א"ש טפי לשיטת הר"מ דבכל האיסורי דרבנן יש גם לא תסור, דאז ודאי מובן שבכל איסור דרבנן מיקרי גם מהתורה לא ראוי שכן התורה ציותה לשמוע לרבנן ושפיר מיקרי אינו ראוי מן התורה

כדברי המשל"מ נראה מהכסף משנה ובלשונו שם: ואפשר דכיוון דמדכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים מקום לטסור שניות, ובלא"ה כיוון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור, שפיר איכא למימר דשניות אימעיטא מולו תהי' לאשה.

[באג2000]

פסחים לו ע"ב תוס' ד"ה "דאמר" גבי אכילת מצה, שצריך מצה הראויה לאכול בכל מושבות, אם הכניס מצה של מעשר שני לירושלים ואין יכול להוציאה ולאוכלה בשאר ערי ארץ ישראל, נחלק עם רש"י האם צריך לומר שהאיסור להוציא הוא מדאו' או שהאיסור דרבנן משפיע בזה על הדין דאו' והמצה אינה כשרה לצאת בה יד"ח.
ובן במסכת מכות ריש פ"ג, "אלו הן הלוקין... מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה", וכתב הרמב"ן שאין גורסים בן חלצה לפי שזה פסול דרבנן ואין לוקים עליו,ולמד דלא עובר על הלאו של לא תענה ברעך כשמעיד על דין דרבנן, ושאר ראשונים נחלקו ופי' שכן לוקים ע"ז.

[לעומקו של דבר]

כאן עמ' 2 ספר שלם בנושא זה
viewtopic.php?f=17&t=31359#p331937

[מיללער]

כל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה - מה הדין אם מקבל טומאה רק מדרבנן?

התוס' בבבא בתרא כ. ד"ה ועכו"ם שישב בחלון הוכיחו דאע"ג דחכמים עשאום לעכו"ם כזבים לכל דבריהם, כיון דמה"ת לא מקבלי טומאה חוצצין בפני הטומאה.

[איש טלז]

הערה מענינת מחכ"א
בתשובת ר"י הזקן בספר תמים דעים סימן רג' שמבואר שעיקר דינא דאפקעינהו מבוסס על עקירת חכמים ד"ת ובכה"ג ראוי לעקור עי"ש בכל דבריו
והאמת שכ"ה היתר מת הבעל ע"י ע"א ע"י אפקעינהו לפי חלק מהראשונים וא"כ יל"ע כיון דמבוסס רק על כח עקירה א"כ מה דינה בהתקדשה לאחר וזינתה תחתיו אם חייב מיתה כאשת איש או כיון שכל ההפקעה היא רק מדרבנן שאני ?

[שומע ומשמיע]

היה ראוי לחקור האם השב בתשובה על עבירות דרבנן מקיים מצ"ע של תשובה מדאו'.
(וכמו כן לאידך גיסא במצווה של תשובה ביוהכ"פ יל"ע האם מקיימים אותה גם בתשובה על חלק מעבירות, ואי נימא דבעי' "מכל חטאותיכם תטהרו", יל"ח האם עבירות דרבנן מעכבים את קיום המצווה מדאו').

לכאורה אם אומרים 'אשר קדשנו במצוותיו' והיכן צוונו וכו' אז בודאי יש כאן עבירה על רצון ה' ומחוייב לשוב עד ה' אלוקיו.

[מיללער]

- נתקדשה בפני עדים הפסולים מדרבנן
- ראה מה שכתבתי באשכול סמוך גבי שחרור עבד לתפילה במניין
- עוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאו'
- המכשיל באיסור דרבנן אם עובר בלפנ"ע דאו'
- היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)

לגבי עוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאורייתא, יש בקוב"ש ח"ב סי' ל"ב

[מיללער]

ולשון שבדו חכמים בנדרים איך הוא דאורייתא?! וקידושי כסף שהרמב"ם כותב דברי סופרים, איך הוא דאורייתא לכל הדעות להלכה?!

ענין קידושי כסף הוא דברי סופרים משום שהוא מדרשה ואינו ענין לכאן
וענין לשון שבדו חכמים איך מביא קרבן עי"ז לעזרה כבר שאלו כן תו' נדרים דף ב' א' [התוס' הראשון]

אם פיו ולבו שוין בשעת הנדר שרוצה לנדור הלשון לא משנה, בנדרים הלך אחר לשון בנ"א והנדרים נאמרים בכל לשון, ובזה מפרש הר"ן שהשלון שבדו להם חז"ל מהני כי מה לי לשון שבדו אומות העולם ללשון שבדו להם חכמים[/quote]

אולם מלשון התוספות שם "ויש כח בידיהם לעשות תקנתן כעיקר נזירות" משמע דס"ל דכינוים למ"ד לשון שבדו חכמים מהני מדין שהדרבנן מהני לדאורייתא.

[עושה חדשות]

כלפי הדברים שהדרבנן לא משפיע על הדאו', אף שמדאו' נמי אמרי' "לא תסור", (עכ"פ להבנת הרמב"ן בשי' הרמב"ם), אולי י"ל כי כלפי הדאו' זה נחשב כל רגע כהתחדשות, כי הרי היה שייך ג"כ שחכמים יבטלו גזירתם. ודו"ק.

[פלגינן]

אני כותב מזיכרון אמש וכנראה איני מדייק. יש בירו' תרומות פ"ט מאן דאמר שמותר לחסום בהמה בדיש שהוא אסור לך, כגון של תרומה, ומשמע שם אף בתרומה דרבנן, ובביאור הגרח"ק תמה איך מותרת חסימה דאורייתא בתרומה דרבנן והשאיר בצ"ע [ועי' רידב"ז(?)].
האם יתכן לומר שהדין שלמדו 'דיש שהוא אסור לך' היינו כל איסור שחל עליך, גם אם רבנן אסרו עליך? וממילא שייך הדבר לאשכול זה.

[עושה חדשות]

יש גם קבוצה של דוגמאות, שדין דרבנן לא מועיל אפי' כלפי דין דרבנן אחר.
כמו למשל: מוקצה מחמת איסור דרבנן אינו נאסר, ודו"ק.
(וכן ראיתי כעת ברשב"א ביצה ד. שאיסור דרבנן אינו אוסר הכנה אפי' מדרבנן).

[ישנו]

יש גם קבוצה של דוגמאות, שדין דרבנן לא מועיל אפי' כלפי דין דרבנן אחר.
כמו למשל: מוקצה מחמת איסור דרבנן אינו נאסר, ודו"ק.
(וכן ראיתי כעת ברשב"א ביצה ד. שאיסור דרבנן אינו אוסר הכנה אפי' מדרבנן).

ביבמות ק"ט. תנן שני אחים נשואין לשתי אחיות קטנות ומת בעלה של אחת מהן הלזו תצא משום אחות אשה, ואינה צריכה גם חליצה, ולכאו' הטעם כיוון שמדרבנן היא ערווה וכל הנפילה היא דרבנן הוי כערווה גמורה דאו', אבל כמדומה שבכמה מקומות מבואר לא כן (בפרק ארבעה אחין) שלא זה הטעם דאין ערווה דרבנן מפקיעה זיקה דרבנן, והיינו כדבריך שדרבנן לא מועיל כלפי דרבנן אחר.

[מיללער]

פסק הרמב"ם בהל' מעילה פ"ז, ב דאף דבמעילה הדין דיש שליח לד"ע זהו דוקא אם לא נתערב עמו איסור אחר.

מהו הדין אם נתערב עמו איסור דרבנן? האם פועל לבטל השליחות וממילא אין שליח אף למעילה או לא, עי' בשו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קא.

באמת, לכאורה זה שייך לדיון אי לגבי איסור דרבנן אמרי' אשלד"ע, ובכלל להדיון בטעמו של הרמב"ם שם אי אתי משום ביטול השליחות.

[ישנו]

רמב"ם הלכות עבדים פרק ג:
"כל עבד עברי הרי האדון חייב במזונות אשתו הנשואה לו ולא ארוסה ושומרת יבם, והוא שתהיה מותרת לו אבל אם היתה מאיסורי לאוין אפילו שנייה אינו חייב במזונותיה שנאמר אשתו עמו אשה הראויה לעמוד עמו"
ובכס"מ שם:
"ומנא לן דשנייה נמי דהא לא הזכירו בברייתא אלא חייבי לאוין לחוד ועוד שכיון שמעמו דרשינן אשה הראויה לו לא ממעט אלא איסורי תורה אבל איסורי סופרים משמע שלא נתכוונה התורה למעט ואפשר דכיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור ועוד דשניות ילפינן להו מושמרתם את משמרתי שפיר איכא למימר דמעטינהו קרא"

[מיללער]

רמב"ם הלכות עבדים פרק ג:
"כל עבד עברי הרי האדון חייב במזונות אשתו הנשואה לו ולא ארוסה ושומרת יבם, והוא שתהיה מותרת לו אבל אם היתה מאיסורי לאוין אפילו שנייה אינו חייב במזונותיה שנאמר אשתו עמו אשה הראויה לעמוד עמו"
ובכס"מ שם:
"ומנא לן דשנייה נמי דהא לא הזכירו בברייתא אלא חייבי לאוין לחוד ועוד שכיון שמעמו דרשינן אשה הראויה לו לא ממעט אלא איסורי תורה אבל איסורי סופרים משמע שלא נתכוונה התורה למעט ואפשר דכיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור ועוד דשניות ילפינן להו מושמרתם את משמרתי שפיר איכא למימר דמעטינהו קרא"

viewtopic.php?p=270899#p270899

[מיכאל1]

לא בדיוק האשכול, אבל רוח הדברים
יש דוגמה אקטואלית איך מנהג או הסתכלות של אנשים משנה את הדרבנן.
כתבו פוסקי דורנו שאבל יכול לצאת לסליחות ביום הראשון כיוון שהיום מאד מחשיבים אותם, אף שבהלכה נזכרו רק הסליחות של ערב ר"ה.

[מיללער]

קו' הגר"ח מבריסק דמאחר שמדרבנן רובו שאינו מקפיד חוצץ א"כ זה כבר יחצוץ מדאורייתא כיון שמקפיד עליו מצד הדין דרבנן.

בשו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קו מסתפק באשה שטבלה לטומאה דאורייתא וראתה אח"כ שהיה עליה חציצה מדרבנן כמו מועט המקפיד, אם עכשיו יש עליה דין טומאה רק מדרבנן או כיון דרבנן גזרו שזו לא מיקרי טבילה נשארה בטומאתה מה"ת,

והביא ראי' מגמ' פסחים לה. כהצד השני שיש עליה דין טומאה דאורייתא עיי"ש ועוד ראיות שכולם שייכים לאשכול הזה.

[מיללער]

קטנה יתומה שנישאה מדרבנן ע"י אמה ואחיה ונדרה, אפי' למ"ד דמופלא הסמוך לאיש מדאורייתא, בעלה (מדרבנן) מפיר את נדריה (נדה מו:)

ואף דהגמ' שם מבאר שזה מדרב פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, עי' בר"ן נדרים עד: ד"ה ואיכא דילפי, שזה הדין מה"ת דהא חזינן שהוא מיפר בלשון הפרה כבעל גמור עיי"ש ביאור דבריו, ולדבריו נמצא שנישואין מדרבנן מהני כנישואין מה"ת לגבי הפרת נדרים.

[מיללער]

קטנה יתומה שנישאה מדרבנן ע"י אמה ואחיה ונדרה, אפי' למ"ד דמופלא הסמוך לאיש מדאורייתא, בעלה (מדרבנן) מפיר את נדריה (נדה מו:)

ואף דהגמ' שם מבאר שזה מדרב פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, עי' בר"ן נדרים עד: ד"ה ואיכא דילפי, שזה הדין מה"ת דהא חזינן שהוא מיפר בלשון הפרה כבעל גמור עיי"ש ביאור דבריו, ולדבריו נמצא שנישואין מדרבנן מהני כנישואין מה"ת לגבי הפרת נדרים.

ובאותו ענין, לשיטת ר"א בנדרים עג: נערה המאורסה כשהגיע הזמן שקבעו חז"ל להינשא אחר י"ב חודש ולא נישאו כיון שבעלה חייב במזונותיה הוא מיפר את נדריה מבלי שותפותיה דאביה, כדרב פנחס הנ"ל, נמצא ג"כ שזמן הנישואין שקבעו חז"ל עוקרת את הדאורייתא אשביה ובעלה מפירין נדריה ביחד

[ישנו]

קטנה יתומה שנישאה מדרבנן ע"י אמה ואחיה ונדרה, אפי' למ"ד דמופלא הסמוך לאיש מדאורייתא, בעלה (מדרבנן) מפיר את נדריה (נדה מו:)

ואף דהגמ' שם מבאר שזה מדרב פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, עי' בר"ן נדרים עד: ד"ה ואיכא דילפי, שזה הדין מה"ת דהא חזינן שהוא מיפר בלשון הפרה כבעל גמור עיי"ש ביאור דבריו, ולדבריו נמצא שנישואין מדרבנן מהני כנישואין מה"ת לגבי הפרת נדרים.

ובאותו ענין, לשיטת ר"א בנדרים עג: נערה המאורסה כשהגיע הזמן שקבעו חז"ל להינשא אחר י"ב חודש ולא נישאו כיון שבעלה חייב במזונותיה הוא מיפר את נדריה מבלי שותפותיה דאביה, כדרב פנחס הנ"ל, נמצא ג"כ שזמן הנישואין שקבעו חז"ל עוקרת את הדאורייתא אשביה ובעלה מפירין נדריה ביחד

כמדומני שהפנ"י כת' (אולי בכתובות) שחיוב מזונות בהגעת זמן הוא דאו'.

[מיללער]

כמדומני שהפנ"י כת' (אולי בכתובות) שחיוב מזונות בהגעת זמן הוא דאו'.

חידוש אשמח לקבל המראה מקום המדויק בהפ"י, בכל אופן קציבת הזמן של י"ב חודש הוא בוודאי מדרבנן

[איש חסידות והלכה]

מנחת חינוך הידועה שההולך בסנדל ביום הכיפורים ברשות הרבים גם להשיטות שנעילת הסנדל אינו אלא מדרבנן, עובר על ההוצאה דאורייתא, כיון דביום הכיפורים אין לו דין מלבוש.

שם התורה עצמה תלתה הדין בהגדרת העולם ולא שמהני לדאורייתא

[מיללער]

בשער המלך הל' לולב פ"ח ה"א האריך מאוד בענינים אלו עם עוד כמו"כ מראי מקומות לנידון האשכול, אולי כדאי ללקטם כאן.


'איש רגיל' עדיין פעיל כאן על הפורום?

[מיללער]

מי שטמא טומאה דרבנן מיקרו אונס בעשיית הפסח ראשון ועושה פסח שני - כי אנוס עפ"י איסור דרבנן מהני להיקרא אונס דאורייתא

להיפך מצאתי בחידושי מהרש"ק בספרו נדרי זריזין עמ"ס נדרים, בסוגית הגמ' דף עז. לגבי הפרת נדרים בשבת בנדרים שאין בהם צורך השבת והגמ' אומרת שמפירין נדרים אף שלא לצורך השבת כיון דאם יעבור היום לא יוכל להפר הקילו להפר אף בשבת אף שאין נשאלין לנדרים אלא לצורך השבת.

והקשה רבי שלמה קלוגר זצ"ל לכאורה לפי מה שהעתיק הרא"ש בפירושו מהירושלמי נדרים דמי שנשתתק דיבורו ולא יכל להפר, נותנים לו יום שמיעה להפרה ביום שדיבורו חזר אליו כיון שאי הפרתו היתה באונס לא מיחשיב כמי שהחריש ביום שמעו, וא"כ למה להם לחכמים להתיר הפרת נדרים בשבת הלה אם יאסרו להפר יהי' אנוס עפ"י איסור דרבנן וממילא יוכל להפר ממחרת מדין אונס?

ותי' שכיון שמה"ת לא יוכל להפר ממחרת אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. וזה היפך ממה שכתבנו לעיל בשם המנ"ח לגבי הקרבת פסח שני, דגם אנוס עפ"י איסור דרבנן מיקרי אונס.

[מיללער]

נשבע שלא יאכל דבר איסור מדרבנן אם מיקרי נשבע לקיים או לבטל את המצוה

יומא ע"ד

בנזיר ג: ד. אי קידושא ואבדלתא מיקרי מושבע ועומד בהר סיני, נראה שיש שם מחלוקת הראשונים בםירוש הגמ' בין הרא"ש להתוס' ונחלקו בסברא הוא מצוה דרבנן נקרא מושבע ועומד.

ויש בזה אריכות גדול בשאג"א סי' ס'

[מיללער]

נזיר כח. במתני' ר"ע אומר אפי' נשחטה עליה א' מכל הבהמות א"י להפר, ופי' בגמ' משום הפסד קדשים דמיירי שנשחט החטאת וכיון שיפר לה בעלה תצא לבית השריפה.

ובתוס' וכן בפי' הרא"ש נסתפקו אם הפר הבעל לר"ע אם מופר או לא, דמשמע מדבריו שאמר 'אינו יכול להפר' דלא חל ההפרה אבל זה תימה דכיון דמה"ת מופר ורק משום גזירת הפסד קדשים למה לא יועיל הפרתו בדיעבד, והרא"ש הוסיף דאם נטמאת עכשיו ואמרי' שהפרתו לא הועילה תביא קרבן טומאה, ונמצא שמביאה חולין לעזרה.

ועל מש"כ התוס' שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת הקשה רעק"א שהרי כאן הוא קום ועשה דאמרי' ליה לכהן לזרוק את הדם מקרבן שנפסל ע"י הפרת הבעל, וכן קשה על התוס' כמ"ש הרא"ש שהרי אם נטמאת אח"כ ותביא קרבן טומאה זה מיקרי קום ועשה על איסור חולין בעזרה.

ובארזי הלבנון הביא מהצפנת פענח דהחכמים לא אמרו שהפרתו לא יועיל, אלא נתנו עליה חומרי נזירות בשוא"ת וממילא כיון שכל כח הפרתו הוא משום עינוי נפש וכיון שע"ז לא יועיל הפרתו שהיא תישאר בעינוי שוב אינו מועיל הפרתו מה"ת.

אולם בפשטות מדברי התוס' משמע שתירוצם הוא דכיון שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת, יש להם הכח לעקור כח הפרת הבעל שהתורה נתנה לו ע"י שגם זה נקרא שוא"ת, וממילא נשארה הנזירות בתוקפה כבתחלה מדאורייתא.

נמצא שהדין דרבנן פועל על הדאורייתא, ושוחטין וזורקין את הקרבנות כדינם.

[מיללער]

המשנה בסוטה (כג.) מונה בין הדברים שבין כהן לכהנת "כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות" וםירש"י שזה הדין הוא בין במנחת סוטה ובין במנחת נדבה.

והקשו בתוד"ה כל, וכי מה חלק יש לבעלה במנחת נדבתה שיהא בזה דין מנחת כהן שאינה נאכלת? ותירצו שזה נובע מהדין של מה שקנתה אשה קנה בעלה.

ולפי"ז דן בספר מנחה חריבה להשיטות שדין של מה שקנתה אשה קנה בעלה אינה אלא מדרבנן, דמצינו דין דרבנן משליך על הדאורייתא ומחייבת לשרוף קדשים.

(ויש לדון אם זה מכחם של שב ואל תעשה ואסרוה לאוכלה, וממילא נשרפת או שכיון שהדין והקנין דרבנן פועל ומהני על הדאורייתא נחשבת כאילו יש לו חלק בה וממילא נשרםת.מדין מנחת כהן).

[מיללער]

אולי כבר הובא לעיל, לא בדקתי.
במשנה בסוטה רפ"ד מבו' שנישואים האסורים אין בהם השקאת סוטה, ואפי' כשהאיסור הוא רק מדרבנן. לפירש"י הטעם בזה כיון דאין האשה ראויה לקיימה, ולהרמב"ם הטעם משום דאין האיש מנוקה מעוון. כך או כך, הדרבנן משפיע על הדאו'. ויל"ד שאולי זה לא משפיע באמת, אלא רק דמדרבנן אין השקאה.

עי' בהגהות מהרצ"ח עמ"ס סוטה כד. ובמצפה איתן שם, שניהם ציינו למחלוקת ר"י ור"מ בסוכה לגבי סוכה הראויה לשבעה.

וכמ"ש מע"כ לא הבנתי הדמיון, בפשטות בסוטה האסורים מדרבנן גם אי ההשקאה הוא מדרבנן, ולא דמיקרי אינה ראויה מה"ת.

(ועי' בית האוצר כלל קלד)

[מיכאל וויינשטאק]

עי' תוס' שבת ק. דס''ל דטבל אינו מבטל מחיצה מה''ת עיון דאינו אסור בטלטול מה''ת אבל כמה ראשונים [עי' רשב''א רמב''ן וריטב''א] אכן תירצו כן דמיירי מטבל

[עושה חדשות]

האם יש חזקה מדאורייתא לדרבנן, (היינו כשהאיסור דאו' פקע ויש ספק אם נתחדש איסור דרבנן) -
שו"מ תליתאה ריג, חזו"א מקוואות י-ד, שער"י ב-יא, זכר יצחק סא.

האם קידושין דרבנן מבטלים את ה'חזקת פנויה' גם לגבי ספק קידושין דאו' -
מהרי"ט א-מא, שו"ת פני משה ב-קה, מכתב בקונה"ס הנדמ"ח, עין יצחק אבהע"ז ב-ז.

אם עדיין לא הובא.

[אברכון]

האם יש חזקה מדאורייתא לדרבנן, (היינו כשהאיסור דאו' פקע ויש ספק אם נתחדש איסור דרבנן) -
שו"מ תליתאה ריג, חזו"א מקוואות י-ד, שער"י ב-יא, זכר יצחק סא.

.

אני אציין מה שרשום לי בענין זה
יש בנידון זה תוספתא בפ"ב דמקואות. והר"ש שם הביאה וביארה דלא מחזיקין מאיסור דאורייתא לדרבנן. והשואל ומשיב שציינת מבאר את טעם הדבר שאין מחזיקין מאיסור חמור לאיסור קל. אולם יש מן האחרונים שביארו בדרך אחרת את התוספתא. עי' בישועות יעקב יו"ד סי' ר"א ס"ק ל"ו ובאבני נזר יו"ד רנ"א.

[מיללער]

במס' הוריות ד: במשנה, או שהיה אחד מהם (מבי"ד הגדול) גר או ממזר או נתין וכו' הרי אלו פטורים (מפר העלם דבר של ציבור).

הגר"א גניחובסקי בספרו חדר הורתי דן בענין פסול נתין בבי"ד אם הוא מה"ת או מדרבנן ותלוי במחלוקת הראשונים אם נתין שנתגייר אסור לבוא בקהל מה"ת מלא תתחתן או רק מדרבנן שגזרו על הנתינים דין ממזרים, והלאו דלא תתחתן קאי רק בגיותן.

ולפיכך דן הגאון זצ"ל לגבי דינא דמתניתין דאם נאמר דכל פסולו הוא רק מדרבנן, אבל מה"ת הבי"ד כשר והוראתם הוראה, אף שנאמר שמדרבנן אין מביאים פר העלם שהרי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת, אבל לכאורה היחידים אינם יכולין להביא קרבן יחיד למ"ד יחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב, שהרי מה"ת פטורין הם והוי חולין בעזרה, ובמשנה אינה נראה שיש חילוק בין ממזר לנתין.

אולם על עצם דבריו יש לדון אם זה מיקרי עקירה, דהרי כל כולו מה שאמרו חכמים הוא שנתין פסול מלהיות דיין, וזה יש להם כח מדין יש כח בידם לעקור דבר מה"ת בשוא"ת, והשתא כיון שאין הוראת בי"ד הוראה מה"ת, ממילא מחויבים היחידים להביא קרבן יחיד, ולא הוי חולין בעזרה. (ועי' לעיל שכן משמע מדברי התוס' נזיר כח. דאחרי שעקרו חז"ל כח הפרת הבעל באופנים מסוימים, שוב לא מהני הפרתו אפי' לגבי דברים של קום ועשה)

[מיללער]

בהגהות בעל מלא הרועים עמ"ס הוריות ו. מבאר הגאון זצ"ל דאם מספקינן על קרבן שהוא חב"ע ומכח ספקא דאורייתא לחומרא - אף אם ננקוט שזה דין מדרבנן - אסור להקריבו, שוב מיקרי שאף מדאורייתא אינו ראוי להקרבה 'דדבר דלא חזי מדרבנן הוה לא חזי מדאורייתא, כמו שהארכתי בחיבורי מלא הרועים'.

איפה במלא הרועים דן המחבר בזה השאלה?

[שברי לוחות]

בהגהות בעל מלא הרועים עמ"ס הוריות ו. מבאר הגאון זצ"ל דאם מספקינן על קרבן שהוא חב"ע ומכח ספקא דאורייתא לחומרא - אף אם ננקוט שזה דין מדרבנן - אסור להקריבו, שוב מיקרי שאף מדאורייתא אינו ראוי להקרבה 'דדבר דלא חזי מדרבנן הוה לא חזי מדאורייתא, כמו שהארכתי בחיבורי מלא הרועים'.

איפה במלא הרועים דן המחבר בזה השאלה?

במלוא הרועים יש ערך שלם בדין איסור דרבנן אי הוי אינו ראוי מדאורייתא, וכנראה לזה כוונתו

[מיללער]

בהגהות בעל מלא הרועים עמ"ס הוריות ו. מבאר הגאון זצ"ל דאם מספקינן על קרבן שהוא חב"ע ומכח ספקא דאורייתא לחומרא - אף אם ננקוט שזה דין מדרבנן - אסור להקריבו, שוב מיקרי שאף מדאורייתא אינו ראוי להקרבה 'דדבר דלא חזי מדרבנן הוה לא חזי מדאורייתא, כמו שהארכתי בחיבורי מלא הרועים'.

איפה במלא הרועים דן המחבר בזה השאלה?

במלוא הרועים יש ערך שלם בדין איסור דרבנן אי הוי אינו ראוי מדאורייתא, וכנראה לזה כוונתו

תודה רבה

[מיללער]

אשה שירשה מעשר שני מבית אביה, לפי תקנת חז"ל (לרבנן דס"ל מעשר שני ממון הדיוט) יש להפירות דין נכסי מלוג וימכרו וילקחו בהן קרקע והבעל אוכל פירות (כן פירש"י ואולם הרש"ש הביא מהרשב"א דלכאורה אין קונין בכסף מע"ש עבדים וקרקעות, וא"כ הדין שהבעל אוכל את המע"ש עד כלה) ולפיכך אם פודה את המעשר שני בממון שלו חייב להוסיף חומש כדין ואם יגאל איש ממעשרו. (קידושין כד.)

ויש לדון אם מחויב להוסיף חומש מן התורה, שתקנת חז"ל שהקנו לו את ההשתמשות מיחשיב אף מדאורייתא כשלו, או שגם החומש מחויב להוסיף רק מדרבנן (ובעצם יש לדון לפירש"י למה זכות אכילת פירות סגי להחשיב את המעשר שהוא שלו אף שגוף המעשר לא שייך לו אפי' מדרבנן - ועי' בהמקנה שדן כאן אי תליא בפלוגתת קנין פירות כקנין הגוף או לא)

[חרסון]

אשכול נפלא.
ברפרוף מהיר לא הבחנתי שהזכירו כאן את הדין שליכא נזירות בחו"ל משום גזירת טומאת ארץ העמים. ולכן הנודר נזירות בחו"ל (לשי' הרמב"ם פ"ב מהל' נזירות כופין אותו לעלות לארץ, והראב"ד נחלק דליכא הכא טהרה, ועכ"פ) אסור בכל איסורי נזירות (דאורייתא) אבל אין נזירותו עולה לו מן המניין עד שיעלה לארץ.

[מיללער]

אשכול נפלא.
ברפרוף מהיר לא הבחנתי שהזכירו כאן את הדין שליכא נזירות בחו"ל משום גזירת טומאת ארץ העמים. ולכן הנודר נזירות בחו"ל (לשי' הרמב"ם פ"ב מהל' נזירות כופין אותו לעלות לארץ, והראב"ד נחלק דליכא הכא טהרה, ועכ"פ) אסור בכל איסורי נזירות (דאורייתא) אבל אין נזירותו עולה לו מן המניין עד שיעלה לארץ.

תודה על ההוספה, אבל לכאורה אם כל איסורי נזירות עליו גם בחו"ל, רק שגזרו חז"ל שאינו עולה מן המנין, לא מיקרי שהדין דרבנן שינה את הדאורייתא, אלא זה גזירה כמו כל שאר גזירות חז"ל.