פורום אוצר החכמה

חמץ אחרי הפסח- עדכונים

א' בקו המידע ב"ב פרסמו בשם הגר"ש רוזנברג, שאין מה לחשוש במה שמערבים משפרי אפייה ולתת, משום סברת זוז"ג, שהרי מערבים גם שמרים שאינם חמץ, אולם הר"ח כץ טוען בתוקף שלא שייך בזה זוז"ג, אשמח לדעת במאי פליגי. [רח"כ האריך בזה בהפלס בשנה שעברה]
ב' רבים מקילים בתערובת חמץ, ולכ' צדקו בזה דברי הגר"ש רוזנברג שתערובת מלפני הפסח דינה כחמץ בעין. ברם היכא דליכא כזית בכא"פ קיל טפי כמבואר בקובץ המצורף
ג' תערובת חמץ אחר הפסח, אף בדליכא ששים רבים מהפוסקים מתירים, אולם כתב המג"א דמעמיד חמיר טפי, ולענ"ד דבריו מחודשים, אשמח לדעת האם יש מי שחלק בזה על המג"א.
ד' רבים קונים בחניות של נכרים, אולם נתברר שבחנות ידועה בירושלים הודה בעל החנות שקיבל חמץ של חברת אוסם בתוך ימי הפסח.
ה' בקו המידע ב"ב לא מפרסמים אלו מאפיות מכרו במכירה המוכרת אף בבתי משפט, משום שהגרנ"ק לא ס"ל בזה כגריש"א.
ו' חמץ שנמכר ע"י שתו"מ עדיף טפי, וכן נוהגים רבים מרבני ירושלים לקנות מיד אחר הפסח, חמץ שנמכר ע"י שתו"מ. [אולם בכל קווי המידע לא מעדכנים פרט זה] אולם הר"ח כץ העיר דאף אם למוכר איכא גמירות דעת טפי, מ"מ לנכרי הקונה חסר בגמירות דעת.
ז' הגרשז"א לא רצה לתת יד לזרז ועדות כשרות לפרסם תאריך יצור כדי שלא לתת סרך דופי בתוקף המכירה שנהגו בה דורות שלפנינו (הליכו"ש פ"ו הערה 43)
ח' הקמח לפני טחינתו שוהה שעות רבות ברטיבות מועטת, בשנה שעברה בעיתון י"נ האריכו להסביר מ"ט מעיקר הדין יש להקל בזה וכמד' דכן סבר לעיקר הגרנ"ק, ואילו בהפלס האריכו לבאר מ"ט יש להחמיר בזה, וכממד' כן סבר הגריש"א, והאריך בזה הגר"י אפרתי בספרו ישא יוסף ח"א.
ט' הר"ח כץ העיר שבחלק מהמאפיות משמשמים בפירורי לחם ע"מ למנוע הדבקת הלחם לתבניות [ולטענתו הפירורים הנ"ל אינם מתערבים בלחם עצמו, ולכן אין להקל בזה משום תערובת אחר הפסח]

שאלת תם: מדוע לא לקנות קמח יבש (שלא עבר כל לתיתה או הרטבה) ולאפות בבית עם שמרים יבשים (שאינם חמץ או תערובת חמץ)?

באמת חסד גדול עם הציבור להעלות דבר יום ביומו את העדכונים. יש"כ.

גם זו לטובה כתב:א' בקו המידע ב"ב פרסמו בשם הגר"ש רוזנברג, שאין מה לחשוש במה שמערבים משפרי אפייה ולתת, משום סברת זוז"ג, שהרי מערבים גם שמרים שאינם חמץ, אולם הר"ח כץ טוען בתוקף שלא שייך בזה זוז"ג, אשמח לדעת במאי פליגי. [רח"כ האריך בזה בהפלס בשנה שעברה]

אשמח לדמוע למה שלא יהא בזה זוז"ג כי לכאורה דברי הגר"ש פשוטים.

גם זו לטובה כתב:ד' רבים קונים בחניות של נכרים, אולם נתברר שבחנות ידועה בירושלים הודה בעל החנות שקיבל חמץ של חברת אוסם בתוך ימי הפסח.

לא סביר שחברת אוסם מכרו לו חמץ בפסח, הוא כנראה קיבל אותו מאיזה סיטונאי ואין נפק"מ מאיזה חברה החמץ אלא אם הסיטונאי הוא יהודי או גוי.

גם זו לטובה כתב:ו' חמץ שנמכר ע"י שתו"מ עדיף טפי, וכן נוהגים רבים מרבני ירושלים לקנות מיד אחר הפסח, חמץ שנמכר ע"י שתו"מ. [אולם בכל קווי המידע לא מעדכנים פרט זה] אולם הר"ח כץ העיר דאף אם למוכר איכא גמירות דעת טפי, מ"מ לנכרי הקונה חסר בגמירות דעת.

לכאורה כל הבעיה של חוסר גמירות דעת היא אצל המוכר שאיננו רוצה לותר על חמצו ולא כ"כ אצל הקונה.

גם זו לטובה כתב:ט' הר"ח כץ העיר שבחלק מהמאפיות משמשמים בפירורי לחם ע"מ למנוע הדבקת הלחם לתבניות [ולטענתו הפירורים הנ"ל אינם מתערבים בלחם עצמו, ולכן אין להקל בזה משום תערובת אחר הפסח]

אם אינם מתערבים אין איסור כלל. כמדומה שהוא טוען שאינם מתערבים בכל הבצק (ולכן אינם בטלים בס') אלא נדבקים בשולי הלחם התחתונים אך אכתי לא ידענא למה לא יתבטלו במינו ברוב היתכן שבליעות הפירורים פושטות בכל החלק התחתון של העיסה עד שאין רוב כנגדם? אינני יודע את המציאות.

חשבונות רבים כתב:אשמח לדמוע

תרתי דסתרי...

הוספתי בבראש האשכול, עדכונים מיום ד'

ארזי ביתר כתב:

חשבונות רבים כתב:אשמח לדמוע

תרתי דסתרי...

ראיתי מובא בשם ליקו"מ ש'בשמך יגילון כל היום' ר"ת בכיה

הוספתי עוד עדכון

לייבעדיג יענקל כתב:

ארזי ביתר כתב:

חשבונות רבים כתב:אשמח לדמוע

תרתי דסתרי...

ראיתי מובא בשם ליקו"מ ש'בשמך יגילון כל היום' ר"ת בכיה

ובכבשונה של לעכוויטש נאמר, השמחה והמרירות הם תרין רעין דלא מתפרשין...

נו באמת, במקלדת האות ד' ליד הש'.

גם זו לטובה כתב:אולם נתברר שבחנות ידועה בירושלים הודה בעל החנות שקיבל חמץ של חברת אוסם בתוך ימי הפסח.

יש פה כבר ענין האם יש נאמנות בזה לגוי.
שנית, ממי הוא קיבל, מחברו גוי? א"כ מה הבעיה, אלא מאסם עצמה? זה ברור לכל בר דעת שלא יהיה כדבר הזה.
אלא מחברו יהודי? גם לא הגיוני, כל מוכר רוצה שיהיה לו חמץ בשפע לאחר החג, אז גם הוא יהודי שלא מקפיד על חמץ בפסח רח"ל, ע"פ הסברא האמורה, מידע זה כנראה חלום הוא.

גם זו לטובה כתב: הקמח לפני טחינתו שוהה שעות רבות ברטיבות מועטת,

מרנא החזו"א סבר שזה הדבר הכי פחות בעייתי במכירה ואף הוא מכר את קמחו. [אני מדבר על עצם המוצר, לא צורה המכירה]

הבוקר במוסף 'לקראת שבת ' של 'הפלס' שיחה מקיפה עם הג"ר חיים כץ שליט"א בכל הנושא מבחינה הלכתית ומההיבטים הטכניים.

אי"ה אם יתאפשר בידי, אשתדל לתמצת עיקרי הדברים בהמשך.

נוטר הכרמים כתב:הבוקר במוסף 'לקראת שבת ' של 'הפלס' שיחה מקיפה עם הג"ר חיים כץ שליט"א בכל הנושא מבחינה הלכתית ומההיבטים הטכניים.

אי"ה אם יתאפשר בידי, אשתדל לתמצת עיקרי הדברים בהמשך.

נראה אם תהיה התייחסות לנקודות שהועלו על ידי בתחילת האשכול...

אכתוב בקצרה תמצית הענין.

א. ראשית, כל דבריו אינם נסובים לעקור את ההסתמכות על מכירת החמץ מדינא, אלא לומר שיש מקום חשוב להחמיר, אפילו יותר מבעבר.

ב. מכירת החמץ בזמנו אינה דומה למכירה שהתקיימה בעבר. 1) יתכנו בעיות בנוסח השטר; למשל, במכירת חמץ של רבנות מסוימת כתוב בשטר מכירה שמוכרים חמץ של בני עיר פלונית, וכמה מכשול יש בזה כלפי המעורבים שאינם מבני העיר, והגרי"ש פסק כי החמץ של מי שאינו תושב המקום אינו מכור. מעשה שהיה במשך שנים רבות. 2) לדעת הגרי"ש המכירה צריכה להיות תקפה מבחינה חוקית, כאשר מדובר במכירה של מפעל גדול נדרשת הסכמה ברורה של כל בעלי המניות או הרשאה מטעמם על כך. וכן נדרש שהמכירה תהא תקפה מצד המערכת המשפטית, וצריך להכתב בשטר מפורשות שהקובע בענייננו יהיה בית הדין ולא בית המשפט שכמובן לא יכיר במכירה אלא כטקס דתי. יתירה מכך, הגוי הלוקח אינו מתכוין ברצינות לקחת אחריות ולישא בכמה מה שיקרה עם המפעל / החמץ במשך השבוע. גם אם מעבירים את הביטוח על שם הגוי, בודאי אינו מתכוין להשתתף חלקית בנזקין וכד'. 3) בעצם הקנין ישנם מחלוקות רבות בצורתו ובתנאיו, למשל, בקנין כסף; האם צריך פרוטה לכל מוכר או שקל, דעת הגרי"ש שצריך שקל לכל מוכר, ובכן זה אומר שמלוים לגוי סכום עצום לקנות את החמץ, האם בהכרח ישיב כזאת הלוואה? ולכן בהרבה מקומות מסתפקים בפרוטה. 4) ישנם שיטות חלוקות אם הוספת ערב קבלן משפרת את המכירה, כך דעת שו"ע הרב המחייב זאת, אבל יש שחולקים וסוברים שזה מגרע, וכן עוד חילוקים שונים, כך שאין צורה מסוית של מכירה מוסכמת על הכל בכדי לקדשה כמנהג שאין אחריו דבר.

ג. במשך השנים גם היו ערעורים רבים על המכירה, כמבואר בארוכה בספרי ר' יצחק אלחנן, ואף שהסתמכו עליה בשעת הדחק, ודאי המחמיר אין מזניחין אותו.

ד. באשר למציאות הטכנית; 1. קמח - החזו"א מיקל בגוונא ששהה שיעור הצריך ללתיתה, והוא קצת יותר משיעור מיל (סי' קכא, כא-כב ד"ה מיהו), אבל נוטה לאסור בשהה זמן מרובה במים. אין וודאות בתהליך כיום שאין רטיבות כזאת.

תפקיד הלתת בעיסה אינו קשור רק לתפקיד השמרים, הוא עשוי לתת טעם ונחשב עביד לטעמא, ולכן אין בו משום זה וזה גורם. יתירה מזאת, י"א שמאחר שתפקיד הלתת בהתפחה אינו זהה מבחינה תפקודית אפילו לגבי ההתפחה אינו נחשב זוז"ג.

2. גלוטן, לרוב הדעות דינו כחמץ נוקשה. בתערובתו יש לחוש. [אין התייחסות לנושא הביטול].

3. מצוי - ציפוי פירורי הלחם. [כנ"ל].

כמובן ישנם חלקים נוספים במאמר, בעיקר דוגמאות ומידע מפורט, זה על קצה המזלג, בלי שום אחריות כמובן.

נוטר הכרמים כתב:תפקיד הלתת בעיסה אינו קשור רק לתפקיד השמרים, הוא עשוי לתת טעם ונחשב עביד לטעמא, ולכן אין בו משום זה וזה גורם. יתירה מזאת, י"א שמאחר שתפקיד הלתת בהתפחה אינו זהה מבחינה תפקודית אפילו לגבי ההתפחה אינו נחשב זוז"ג.

בעיני דעתי הדלה שתי הסברות שנכתבו קשות להבנה:
א. מעולם לא טעמתי או אפילו ראיתי לתת כך שיתכן ואני טועה במציאות אבל קצת קשה לי להאמין שהלתת הוא ממש כתבלין כלומר שמי שאוכל את העיסה מרגיש בה טעם לתת כמו שמי שאוכל לחם שום מרגיש טעם שום. מסתבר שהלתת בא לשפר את הטעם ולהשביחו כמו חומרים אחרים וא"כ זה לא מקרי עביד לטעמא ומתבטל בס'.
ב. את סברת התפקיד בהתפחה לא הבנתי כלל. וכי תפקיד האב והאם ביצירת הולד זהה?

חשבונות רבים כתב:

נוטר הכרמים כתב:תפקיד הלתת בעיסה אינו קשור רק לתפקיד השמרים, הוא עשוי לתת טעם ונחשב עביד לטעמא, ולכן אין בו משום זה וזה גורם. יתירה מזאת, י"א שמאחר שתפקיד הלתת בהתפחה אינו זהה מבחינה תפקודית אפילו לגבי ההתפחה אינו נחשב זוז"ג.

בעיני דעתי הדלה שתי הסברות שנכתבו קשות להבנה:
א. מעולם לא טעמתי או אפילו ראיתי לתת כך שיתכן ואני טועה במציאות אבל קצת קשה לי להאמין שהלתת הוא ממש כתבלין כלומר שמי שאוכל את העיסה מרגיש בה טעם לתת כמו שמי שאוכל לחם שום מרגיש טעם שום. מסתבר שהלתת בא לשפר את הטעם ולהשביחו כמו חומרים אחרים וא"כ זה לא מקרי עביד לטעמא ומתבטל בס'.
ב. את סברת התפקיד בהתפחה לא הבנתי כלל. וכי תפקיד האב והאם ביצירת הולד זהה?

על הסברא השניה הודגש כי יש מקום לחלוק, אך בודאי יש מקום גם להחמיר. בנקודה הראשונה, סביר שהלתת זה לא הוספת טעם בעלמא כמו תוספת שום, אלא זה מרכך את הלחם ומכשירו לאכילה בקלות.

בכל מקרה, כמדומני, שעיקר הויכוח לא נטוש סביב פרט זה או אחר, היה היה מנהג, גם בבני ברק עיר מולדתי, שהקיף אנשים רבים מכל החוגים, [גם דבר זה נרמז בשיחה הנ"ל], להחמיר ולחזר אחר קמח שנטחן אחר הפסח. השיחה המקיפה וכן ההתעסקות והעדכונים סביב הנושא באים לתת אפשרות ו'גב' למחמירים בכך להמשיך כמנהגם, כנגד אלו הטוענים שאין בכך שום ענין. בהצטרפות כל הנתונים יחדיו, ובהתחשב עם כך שהחומרא הזאת לא כרוכה בהפסד מרובה כ"כ, כי אם במעט טירחה או דמים יתירים, הרי שהמאמר הזה הוא בהחלט במקומו.

----

מאמר מהג"ר חיים כץ שליט"א בענין מובא גם בקובץ 'תל תלפיות' החדש של ביד"ץ 'חניכי הישיבות', {למי שמודר מזה ומותר בזה, אם ישנם}.

כאן השיחה עם הרב חיים כץ

נוטר הכרמים כתב:על הסברא השניה הודגש כי יש מקום לחלוק, אך בודאי יש מקום גם להחמיר.

שאלתי איך יתכן לומר סברא שהיא נגד כל הסוגיא ואתה עונה לי יש מקום לחלוק ויש מקום להחמיר?

נוטר הכרמים כתב:בנקודה הראשונה, סביר שהלתת זה לא הוספת טעם בעלמא כמו תוספת שום, אלא זה מרכך את הלחם ומכשירו לאכילה בקלות.

והיכן מצינו ש"דבר המרכך" לא מתבטל?? אם הלחם לא ניתן לאכילה בלי זה יש לדון משום מעמיד אבל רק מה שנאכל יותר בקלות מנלך הא?

בעניין המנהג שהיה לקחת קמח שנטחן לאחר הפסח דומני שזה היה בגלל חשש חמץ בקמח עצמו ולא באיזה תוסף.

נוטר הכרמים כתב:במשך השנים גם היו ערעורים רבים על המכירה, כמבואר בארוכה בספרי ר' יצחק אלחנן, ואף שהסתמכו עליה בשעת הדחק, ודאי המחמיר אין מזניחין אותו.

אולי תפרט?

איש רגיל כתב:

נוטר הכרמים כתב:במשך השנים גם היו ערעורים רבים על המכירה, כמבואר בארוכה בספרי ר' יצחק אלחנן, ואף שהסתמכו עליה בשעת הדחק, ודאי המחמיר אין מזניחין אותו.

אולי תפרט?

לדוגמא.



אלא שלענין איסור חמץ שעה"פ י"א דסגי שלמשהה היה ע"מ לסמוך דשוב אין לומר דקנסוהו דרבנן.

יש במקרה למישהו את מס' הפלא' של הרב כץ מחיפה?

אוהב אוצר כתב:יש במקרה למישהו את מס' הפלא' של הרב כץ מחיפה?

0504100234

האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.

צריך לדעת איזה ס"ס הוא, למשל אם הוא ישל"מ אזי י"א שאין אומרים ס"ס עי' רמ"א יו"ד סי' קי ס"ח ובפת"ש שם סקי"א.

וע"ע מ"ב תמח סק"ט בענין ספק חמץ שעבר עליו הפסח ובשעה"צ סקי"ג גבי ס"ס.
ובביה"ל שם ובעצם בסימן שאח"ז . אבל כ"ז בספק ואילו בס"ס קיל טפי וכמש"כ במ"ב סק"ט הנ"ל בשם ב"מ ובשעה"צ.

ערבי פסחים כתב:צריך לדעת איזה ס"ס הוא, למשל אם הוא ישל"מ אזי י"א שאין אומרים ס"ס עי' רמ"א יו"ד סי' קי ס"ח ובפת"ש שם סקי"א.

חמץ שעבר עליו הפסח יש לו מתירין?

אולי לנוהגים להזהר רק עד שבועות מלאכול חמץ שנמכר....:)

אוהב אוצר כתב:האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.

אין כאן אלא ספק אחד, האם על חמץ זה עבר הפסח, מה לי אם יוצר לאחר הפסח או לא היה ברשות היהודי בפסח הכל נחשב ספק אחד.

צולניק כתב:

אוהב אוצר כתב:האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.

אין כאן אלא ספק אחד, האם על חמץ זה עבר הפסח, מה לי אם יוצר לאחר הפסח או לא היה ברשות היהודי בפסח הכל נחשב ספק אחד.

בכל ס"ס אתה יכול לומר שיש ספק אחד.
לדוגמא, ספק תחתיו ספק אינה תחתיו, ואת"ל תחתיו, ספק באונס ספק ברצון. אפשר לומר שאין כאן אלא ספק אחד, אם נאסרה עליו או לא.
צריך להיות קצת בקי בחומר בשביל לדעת איך להסתכל על כל סיפור.
לענ"ד יש כאן ס"ס, כיון שיש כאן שני פרטים שונים הנצרכים בשביל שנגיע לאיסור. א. שהיה בעולם בפסח. ב. שהיה ברשות ישראל.

עדכוני תשע"ט?

אפשר להרשם במייל המצו"ב לקבלת עדכונים

heifahorah@gmail.com‏

מצ"ב העדכון האחרון.

איש רגיל כתב:

צולניק כתב:

אוהב אוצר כתב:האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.

אין כאן אלא ספק אחד, האם על חמץ זה עבר הפסח, מה לי אם יוצר לאחר הפסח או לא היה ברשות היהודי בפסח הכל נחשב ספק אחד.

בכל ס"ס אתה יכול לומר שיש ספק אחד.
לדוגמא, ספק תחתיו ספק אינה תחתיו, ואת"ל תחתיו, ספק באונס ספק ברצון. אפשר לומר שאין כאן אלא ספק אחד, אם נאסרה עליו או לא.
צריך להיות קצת בקי בחומר בשביל לדעת איך להסתכל על כל סיפור.
לענ"ד יש כאן ס"ס, כיון שיש כאן שני פרטים שונים הנצרכים בשביל שנגיע לאיסור. א. שהיה בעולם בפסח. ב. שהיה ברשות ישראל.

איך הס"ס הזה יכול להתהפך?

אם הספק ספיקא כפי שהוצג לעיל - שמא המכירה מועילה. כלומר, שאין ספק שמא לא נמכר כלל אלא שנחזיק את המכירה כספיקא דדינא אם היא מועילה או לא. לכאורה הוא מתהפך ללא קושי, דהספק שהמכירה מועילה שהוא ספיקא דדינא שאינו תלוי כלל בייצור החמץ.
גם אם יש ספק שמא לא נמכר יל"ד שאין צריך כאן להתהפך דאין כאן שום רעותא לומר שיוצר לפני פסח ולכן צריך לדון תחילה אם יוצר לפני פסח או לא, וגם אם יוצר קודם הפסח שמא נמכר לגוי.

אוצר החכמה כתב:

איש רגיל כתב:לענ"ד יש כאן ס"ס, כיון שיש כאן שני פרטים שונים הנצרכים בשביל שנגיע לאיסור. א. שהיה בעולם בפסח. ב. שהיה ברשות ישראל.

איך הס"ס הזה יכול להתהפך?

אם נגדיר את הספק קצת שונה, הוא יתהפך:
א. האם החמץ הזה החמיץ לפני הפסח.
ב. האם בעלי החמץ הזה מכרו את כל החמץ שהיה ברשותם לפני הפסח.

עזריאל ברגר כתב:אם נגדיר את הספק קצת שונה, הוא יתהפך:
א. האם החמץ הזה החמיץ לפני הפסח.
ב. האם בעלי החמץ הזה מכרו את כל החמץ שהיה ברשותם לפני הפסח.

לא נראה לי שאפשר לדון כך. הנידון האמיתי לפנינו אינו על בעלי החמץ אלא על החתיכה אשר לפני.

מישהו יודע מה המספר טלפון של "קו המידע בענייני חמץ שעבר עליו הפסח" שע''י ביה''ד בני ברק (מרן הגר''נ קרליץ לרפו''ש)?
משום מה השנה הם לא פרסמו את הטלפון ב''יתד''.

ארזי ביתר כתב:

חשבונות רבים כתב:אשמח לדמוע

תרתי דסתרי...

לא בהכרח, תראה אורח חיים סימן רפח משנה ברורה

אוהב אוצר כתב:האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.

יתכן שלא נחשב ספק בגלל שנחשב כחוסר ידיעה, (דעת שוטים) או כספק דאיכא לברורי ואם כן למה שיועיל כשהוא ספק ספיקא?

אם זכרוני אינו מטעני יש בזה הבדל בין חסרון ידיעה לאיכא לברורי.
חסרון ידיעה אינו נחשב ספק אבל איכא לברורי נחשב ספק רק שחייב לברר, ונפק"מ בס"ס.