האם תפילין דר"ת פסולין לר"ת

[פשוטה של משנה]

הערה אקטואלית ליום השואה -
שמעתי מחסיד בעלזא שבנו של המהר"א מבעלז אמר על אביו שהיטלר שיבש לו את הזמנים, כי עד שעלה אותו צורר לשלטון היה אביו מקפיד על שחרית עד חצות ורק תשנת תרצג ואילך כבר לא הקפיד כלל על זמני התפילה.
מדי דברנו באותו צדיק נזכר אני בראיון קראתי עם אחד ששימש אצלו בקודש פנימה וסיפר שכשהיה קורא ק"ש על תפילין דר"ת היה אומר מילת 'שמע' ולאחר רגע קטן אמר 'אמת'!
והיה שואל את המשב"ק האם קראתי קר"ש מילה במילה, והוא היה עונה שאכן כן..

[אמסטרדם]

הארה בענין איחור התפילה אצל מצוקי ארץ רבותינו הקדושים:
היה רגיל על לשון מהר"א מבעלזא, וכמדומה שלפעמים היה אומר זה בשם אביו בשם זקנו בשם א"ז בשם הלובלינר הק', שהראשון מבין תלמידי בעש"ט ז"ל שהתפלל מאוחד היה הר"ר מיכעלע מזלוטשוב* ז"ל, ואילו היה מתפלל בזמן היה משיח כבר בא. ופעם אמר זה מהר"א [בארץ ישראל] כאשר "התנצל" בפני חסיד אחד על שאיחר מאוד מליכנס לתפילה בשביעי של פסח והיה טירחא להציבור.
ר' מרדכי אבד"ק בולגרייא ז"ל [אביו של האדמו"ר מבעלזא נ"י] כותב בדרך אפשר ביאור בדברים הנ"ל אך אני לא זוכרו. כמדומה שהפירוש הפשוט בזה הוא שמן השמים עיכבו בעדו שלא יוכל להתפלל בזמן. [יתכן שר' מרדכי הנ"ל כותב שהיה בזה משום עבירה לשמה כדי לא לדחוק הקץ].
וכמו כן מן השמים עיכבו את המהר"א ז"ל שלא יוכל להתפלל בזמן וכמו שתינח כל פעם את צערו שאינו יכול להתפלל בזמן עקב חולי המעיים שלו. ופעם אף התבטא שלבו שותת דם על שאינו יכול להתפלל בזמן.

*יצוין לסיפור שהיה עם מהר"א מבעלזא ז"ל, בעת שלקח פעם "קוויטלעך" "בלילה" כדרכו ובינתיים הניץ החמה, נאנח ואמר "אוי דער בעל שם הקדוש האט שוין געדאוונט אזא צייט".

ואגלה "סודות מהחדר" מה ששמעתי שהאדמו"ר מבעלזא נ"י אמר פעם למאן דהו שלא היה משווה כלל וכלל בין איחור התפילה של דודו מהר"א ז"ל ושל יבלחט"א האדמו"ר מאמשינוב [שגם חלק הנראה לעינים הם שונים לגמרי, וכמדומה שהאדמו"ר מאמשינוב נוהג בזה כאדמו"רי פולין של פעם, וזה מסורת אצלו].

[פשוטה של משנה]

ה
ואגלה "סודות מהחדר" מה ששמעתי שהאדמו"ר מבעלזא נ"י אמר פעם למאן דהו שלא היה משווה כלל וכלל בין איחור התפילה של דודו מהר"א ז"ל ושל יבלחט"א האדמו"ר מאמשינוב [שגם חלק הנראה לעינים הם שונים לגמרי, וכמדומה שהאדמו"ר מאמשינוב נוהג בזה כאדמו"רי פולין של פעם, וזה מסורת אצלו].

האם ידוע על אדמו"ר כלשהו בהסטוריה שנהג איחור תפילה של יממה שלמה ולמעלה מכך?

[עתניאל בן קנז]

ואגלה "סודות מהחדר" מה ששמעתי שהאדמו"ר מבעלזא נ"י אמר פעם למאן דהו שלא היה משווה כלל וכלל בין איחור התפילה של דודו מהר"א ז"ל ושל יבלחט"א האדמו"ר מאמשינוב [שגם חלק הנראה לעינים הם שונים לגמרי, וכמדומה שהאדמו"ר מאמשינוב נוהג בזה כאדמו"רי פולין של פעם, וזה מסורת אצלו].

האיחור בזמנים של צדיקי בית אמשינוב היה ידוע בפולין, הרבה מעבר למקובל אצל שאר צדיקי פולין. ראה בספר 'ימות עולם'...

[הוד_והדר]

[quote="אמסטרדם
יש מעשה [עם מקור מוסמך - ואני מקוה שבן החבורה וכו' יזכירו לי המקור] שהיה חסיד שחיכה למהר"א מבעלזא ז"ל שיתפלל מנחה, וכאשר נתאחר השעה נעמד להתפלל ביחידות כאשר היה כבר מאוחר מאוד, הבחין בו מהר"א ז"ל והוכיח אותו על כך, כאשר שאל הלה הלא החסידים מתפללים יותר מאוחר עם הרבי ענה לו מהר"א ז"ל מילא החסידים הלא הם מתפללים אתי אבל אתה הרי לא התפללת אתי.[/quote]
אכן הסיפור היה עם הרב זאקס, קודם שהתחתן עם בת למשפחה חסידית, רצו שילך לקבל ברכה מהה"ק מבעלזא קודם השידוך ואז קרה הסיפור

[לומד_בישיבה]

בפירוש הגר"א ז"ל מדוע לא הניח תפילין דרבינו תם ההסבר הוא משום שסבר דשניהם אמת לאמיתה ומשום כך חשש לבל תוסיף.
אך לא משום שהכריע כרש"י וכדומה.

[רחמים]

מי שסובר ששניהם אמת מוכרח להניח שניהם.
שו"ת אור לציון חלק ב - הערות פרק ג - הלכות תפילין הערה ח

ח. בשו"ע בסימן ל"ד סעיף א' הביא מחלוקת רש"י ור"ת בסדר הנחת הפרשיות, שלרש"י מניח פרשת שמע בבית השלישי ופרשת והיה אם שמוע בבית הרביעי, ולר"ת מניח והיה אם שמוע בבית השלישי ושמע בבית הרביעי, וכתב שמנהג העולם כרש"י. וכתב שם בסעיף ב', שירא שמים יוצא ידי שניהם, ויעשה שני זוגות תפילין ויניח שתיהם, ויכוין בהנחתן, באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין, וכן בזרוע, ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניחם בזה אחר זה, ע"ש. אולם בבא"ח בפרשת וירא אות כ"א כתב, שבתחילה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקות, שסברא אחת בטילה, אך בא רבינו האר"י ז"ל, והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב ששתי הסברות אמת, וצריך למיעבד תרוייהו, ומימות מרע"ה ועד הגאונים היו מניחים ב' זוגות. ולכן כתב שיש להניח שני הזוגות יחד וששניהם אמת. וכן כתב החיד"א במחזיק ברכה בסימן ל"ב ס"ק א' ובק"א שם ס"ק ב', ע"ש. והנה לדברי האריז"ל אין צריך להתנות שתפילין אחד כרצועות בעלמא, שהרי שניהם אמת, וראה מש"כ בבאה"ל שם ד"ה יניח. ואף על פי כן כדי לצאת גם ידי חובת הפשט וגם ידי חובת הקבלה, יתנה על כל פנים, ויאמר, אם אמת כהקבלה, הריני מניח שתיהם לשם מצות תפילין, ואם אמת כהפשט, הריני מכוין לצאת באותם שהם אליבא דהלכתא, והשאר כרצועות בעלמא, ועל ידי זה יצא לגמרי מידי ספק. וראה עוד בזה במבוא הספר בענף ה' אות ג', ע"ש.[/b]

[אוצר החכמה]

מה הפשט בזה ששניהם אמת? האם הפשט הוא ששניהם כשרות ודי באחד מהם לצאת חובת תפילין, נכנסנו בשאלה של המניח שני זוגות תפילין מאותו סוג, שדן בה המשנה ברורה.
ואם הפשט הוא שחייבים את שניהם והמניח אחד לא קיים מצוות תפילין דאורייתא, הייינו שעיקר מצוות תפילין הוא חיוב להניח שתי זוגות תפילין זה נראה פלא. ומה פירוש מקום יש בראש הכי יתכן אחרת הלא זה מה שחייבה תורה?

[רחמים]

ואם הפשט הוא שחייבים את שניהם והמניח אחד לא קיים מצוות תפילין דאורייתא, הייינו שעיקר מצוות תפילין הוא חיוב להניח שתי זוגות תפילין זה נראה פלא. ומה פירוש מקום יש בראש הכי יתכן אחרת הלא זה מה שחייבה תורה?

לפי דעת האר''י זה הפשט, ומצוות תפילין מתקיימת ע''י שניהם דווקא, אלא שיש לעיין אם לפי שיטה זו חייב להניח שניהם ביחד או גם אחד אחר השני יוצא ידי חובה.

[בברכה המשולשת]

יעויין בשו"ת וישב הים לגרי"מ הלל, חלק א, שעסק בהרחבה בנושא הנחת ב' יחד דווקא

[מה שנכון נכון]

יעויין עוד יבי"א ח"א ס"ג.

[לבי במערב]

מה הפשט בזה ששניהם אמת? האם הפשט הוא ששניהם כשרות ודי באחד מהם לצאת חובת תפילין, נכנסנו בשאלה של המניח שני זוגות תפילין מאותו סוג, שדן בה המשנה ברורה.
ואם הפשט הוא שחייבים את שניהם והמניח אחד לא קיים מצוות תפילין דאורייתא, הייינו שעיקר מצוות תפילין הוא חיוב להניח שתי זוגות תפילין זה נראה פלא. ומה פירוש מקום יש בראש הכי יתכן אחרת הלא זה מה שחייבה תורה?

הפשט הוא כאופן הב', והכוונה שבשרשן למעלה שניהם אמת - וחייבים כל ישראל להניחן (משא"כ דשימו"ר ודראב"ד - שייך רק ליחידי סגולה מפני גודל מעלתן) - וכמ"ש האריז"ל (ומה שאין מברכין על תפילין דר"ת - הוא מפני שדרגתן למעלה מענין הברכה).
"מקום יש בראש" - יחדיו. ומה שחייבה תורה יכול להיות גם באופן שמניח דרש"י (שודאי הן עיקר יותר, גם לד' המקובלים) בשעת התפילה ואח"כ דר"ת [וכמו שנוהגים כו"כ מהמניחים תפילין דר"ת], או להניח תפילין דר"ת בשעת מנחה [כמו שיש הנוהגים, ומיוסד על חכמת האמת].

בכ"ז ראה תורת מנחם ח"א ע' 7-8, ובהערות שם: www.otzar.org/wotzar/book.aspx?26221&pageid=P0029.

[שמש]

בשאלה שבכותרת דן הרב עמנואל מולקנדוב במאמרו בירחון האוצר האחרון (או שלפניו) ומסקנתו שם (מכמה טעמים) שיש לצדד שעדיף לא להניח תדר"ת עי"ש.

[עזריאל ברגר]

כבר צוין כאן את הדבר המובן מאליו שאין שום קשר בין שיטת ר"ת זו לזו.
ובאמת זה זמן רב שאני מתפלא מאד על דברי הגר"א הנודעים שאם באנו להניח תפילין דר"ת עלינו להניח 36 זוגי תפילין לחוש לכל השיטות.
וזה נראה זלזול לא מוצדק בשיטת ר"ת המבוססת מאד והרבה מן הגאונים סברו כן [וכידוע שגם בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו תפילין דר"ת כמו גם של רש"י], ומה זה ענין לשיטות יחידאות כשיטת הראב"ד או שימושא רבה.
והרי זה כאילו אם אמר לך אדם שהוא מחמיר 72 דק' אחר השקיעה תאמר לו אם באת להחמיר כן למה לא תחוש גם לשיטת הסוברים דמיל הוי 24 דק' ותמתין שעתיים אחר השקיעה.
ומה גם שבין השיטות המנויות שם בחשבון ל"ו זוגי תפילין יש דברים שאינם מעכבים בדיעבד.
וקרוב אצלי שלא אמר כן הגר"א אלא בדרך חריפות בעלמא ועיקר טעמו היה כי הוכרע אצלו כרש"י, וככל הכרעותיו ההלכתיות שהיו מוחלטות אצלו לגמרי מבלי לחוש לדעה הנגדית אף זו כן.

ואני תוהה מה יש לך נגד הגר"א.
לומר שהגר"א הוא זה שהכריע כרש"י נגד ר"ת זה לצחוק על חברי הפורום הזה.

אגב, 24 כפול 4 זה 96 ולא 120.

החשבון של 24 דקות למיל מיוסד על השיטה שיש ה' מיל בין שקיעה"ח לצאה"כ, ומכאן התוצאה של 120 דקות (ותמוהים מאוד דברי מי שכתב להחמיר לחכות במוצש"ק 96 דקות, דאם חושש לשיטה זו עליו לחכות 120 דקות, וכמנהג אדמו"ר הגה"ק מאמשינוב שליט"א).

שמעתי פעם הסבר קצת דחוק לשיטת ה96 דקות, שאמנם הנשפים (מעלות לנץ ומשקיעה לצאת) הם ד מיל כ"א, אבל אדם הולך מיל לפני עלות ומיל אחרי צאת, ועצ"ע, אבל יש דעה כזאת.

[עזריאל ברגר]

לגבי האדמו"ר מאמשינוב שליט"א:
א. שמעתי מיהודי גדול (כמדומני הגה"ח הרב חיים שלום דייטש שליט"א) שהוא עושה כל דבריו בגבולות ההלכה, אם כי הוא מותח את הגבולות עד לקצה.
ואינני מבין מה הפגם לשיר אקדמות בז' סיוון, או אפילו סתם באמצע השנה.
ב. מצטרף למחאה על כבוד התורה.
ג. לכאורה ראוי להעביר את הדיון הזה לאשכול אחר וכיו"ב, או למוחקו לגמרי.

[שמש]

קריאת מגילה בט"ז באדר (בבוקר) היא בגבולות ההלכה?
אך מ"מ אתה צודק לכאורה שחל כאן הכלל שאין משיחין באנשים חיים בפורום...

[לבי במערב]

אף אני מצטרף למחאה הנמרצת על כבוד גאון וקדוש ככ"ק אדמו"ר מאמשינאוו שליט"א (השי"ת ישלח לו רפושו"ק מן השמים), וחבר אני לכל אשר יראוך.

[זיז שדי]

הנני מחויב למחות על כבודו של האי גאון אדיר וקדוש נורא זה. הנכתב בתוך הסוגריים ותוספת הנקודות אינם יכולים לטשטש את הזלזול שהובע קודם לכן. אקווה מאוד שמנהלי הפרום ימחקו את הדברים כמו שעשו [בצדק] בשולי האשכול על הגרד"ל והחזו"א.
לאמיתו של דבר, אצל האדמו"ר מאמשינוב אין התעלמות גמורה מהזמנים, אלא כל דרכיו מכוונות ע"פ כל מיני שיטות ראשונים ופוסקים (לדוג', בעת הצורך הוא סומך על הדיעה המובאת בט"ז הל' פורים שאפשר לקרוא מגילה של לילה עד הנץ). ופשוט שאנשים רגילים אין רשאים אלא לנהוג אלא ע"פ הנפסק בשו"ע ונו"כ, אך צדיקים וקדושים היודעים מהו רצון בוראם ומה חובתם בעולם בכל רגע (וכמובן, אינם זקוקים להבנתינו והסכמתינו) יכולים להביא בחשבון שיטות אלו ולהתנהג על פיהם.
(בכלל, אילו היה האדמו"ר מאמשינוב שואל לדעתי העניה, הייתי אומר שהוא פטור לגמרי ע"פ שו"ע [או"ח סי' ע סעי' ד] מק"ש ומתפילה, כיון שהוא עוסק כל הזמן בצרכי ציבור באמונה ובמסירות נפש. ועיני ראו ולא זר, כמה טירחות נתייגע וכמה טלפונים ביצע ע"מ לענות לי על שאלה חשובה שנגעה לדיני נפשות, וזאת אע"פ שהדגשתי במכתבי אליו שאני משתייך לחוג אחר לגמרי, ורק מחמת אילוץ מסויים הנני פונה אליו. אך פשוט כנ"ל שאין הוא זקוק לעצתי, ואפשר שתפילותיו [הנערכות מתוך מסירות גוף ונפש, וכל הרואה ויודע מעט, מכיר שבכח אנושי רגיל א"א לזה] גם הן צרכי רבים.)

נ"ב, שו"ר את ההתבטאויות של פש"מ על הגמרא (באשכול על תלמידי ר"ע), והבנתי שכ"ז 'לשיטתיה'.

ומה לדעתך הענייה (לפחות צדקת בזה) המגדיר ל"צדיקים וקדושים היודעים מהו רצון בוראם" ואיך בדיוק הם יודעים? הרי תורה שלימה הנחילנו הבורא ואמר לנו שזהו רצונו ואין בלתו. ולסמוך על שיטה הדחויה מהלכה אסור לאיש פשוט, ואסור ג"כ ל'צדיק וקדוש' ואם יש התר באופן מסוים יש התר לזה לכל אחד מישראל.
ומי לדעתך זקוק להבנתך והסכמתך? מה צריך אדם לעשות כדי שתגדירנו כמי שאינו צריך לכך?
אולי אתה צודק שיש אדם שעוסק במלאכת שמים כל שעות היממה ופטור משום כך מקרי"ש ומן התפילה ומן התפילין, אבל אם כן הוא, אצפה לשמוע שאכן אינו לובש תפילין ואינו מתפלל, אבל מי שמשום מה יכול לקרוא מגילה כל שנה רק אחרי עלות, ויכול להתפלל שחרית רק אחרי חצות וכו' ומעולם לא הפסיד מגילה או 'שחרית' משום 'עיסוקיו' בצ"צ, אז נראים הדברים שלא ע"ז הוא סומך אלא אולי יש התר לכל או"א מישראל להתנהג כך, או שנאלץ לומר שאין זה דרך צדיקים. ואם תאמר שאין מתפקידנו לדון שום אדם, אז אל תדון שום אדם כלל וכלל, ואולע תגיד שלכל אדם אפשר לדון ורק לאדם שעשה לך טובה אין אתה יכול לדון, וא"כ אל תצעק על אחר שמעולם לא נהנה ממנו אפי' כשוה פרוטה