האם שילוח הקן רחמים או אכזריות?

[שלח]

משמע ברמב"ם שזה רחמים אבל הגר"א משלי ל יז אכזריות האם זו מחלוקת או שני פנים בדבר?

[שלח]

הגר"א משלי ל יז
http://www.otzar.org/aspcrops/155133_326_1709229382-2342014.asp

[איש-אחד]

גם וגם.
לקיחת הבנים היא אכזריות, אבל שליחת האם שלא תראה לקיחת הבנים היא רחמים.

[סגן אלוף]

גם וגם.
לקיחת הבנים היא אכזריות, אבל שליחת האם שלא תראה לקיחת הבנים היא רחמים.

המצווה היא לשלח האם אם רוצה מעצמו לקחת את הבנים, ובכן דבריך אינם מובנים.

[שלח]

גם ברמב"ם יש 2 דרכים במורה נבוכים רחמנות ,בברכות האומר על כן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו

[בברכה המשולשת]

גם וגם.
לקיחת הבנים היא אכזריות, אבל שליחת האם שלא תראה לקיחת הבנים היא רחמים.

המצווה היא לשלח האם אם רוצה מעצמו לקחת את הבנים, ובכן דבריך אינם מובנים.

על-פי סוד יש מצוה גם אם לא רוצה לקחת את הבנים מעצמו

[עליך עיננו]

האם יש אחד מן המפרשים שמבאר למה דוקא אריכות ימים במצוה זו?

[ביליצר]

האם יש אחד מן המפרשים שמבאר למה דוקא אריכות ימים במצוה זו?

בגמ' חלקו בבבלי וחלקו בירושלמי מצאנו למ"ד דפירוש"למען ייטב לך" - לעולם הבא שכולו טוב,
"והארכת ימים" - לעתיד שכולו ארוך.
ובזה טעה אב"א,
וצק"ב הרי בכל המצוות יש שכר וכו,
ועיין אברבנאל על אתר,

[מגדל]

גם ברמב"ם יש 2 דרכים במורה נבוכים רחמנות ,בברכות האומר על כן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו

לא משתקין אותו משום שבהכרח אינה רחמים, אלא מצד הבעייתיות ביומרה לדעת טעמן של מצוות.
מן מימרת חז"ל הזו אינך יכול ללמוד מאומה על טיבה של המצווה, אלא אך ורק על היחס של האדם אל המצוות.

[מקדש מלך]

גם ברמב"ם יש 2 דרכים במורה נבוכים רחמנות ,בברכות האומר על כן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו

לא משתקין אותו משום שבהכרח אינה רחמים, אלא מצד הבעייתיות ביומרה לדעת טעמן של מצוות.
מן מימרת חז"ל הזו אינך יכול ללמוד מאומה על טיבה של המצווה, אלא אך ורק על היחס של האדם אל המצוות.

אני מניח שכבודו לא ראה את דברי רמב"ן על התורה בשילוח הקן שהאריך בעניין

[מגדל]

גם ברמב"ם יש 2 דרכים במורה נבוכים רחמנות ,בברכות האומר על כן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו

לא משתקין אותו משום שבהכרח אינה רחמים, אלא מצד הבעייתיות ביומרה לדעת טעמן של מצוות.
מן מימרת חז"ל הזו אינך יכול ללמוד מאומה על טיבה של המצווה, אלא אך ורק על היחס של האדם אל המצוות.

אני מניח שכבודו לא ראה את דברי רמב"ן על התורה בשילוח הקן שהאריך בעניין

ראיתי.

[מקדש מלך]

גם ברמב"ם יש 2 דרכים במורה נבוכים רחמנות ,בברכות האומר על כן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו

לא משתקין אותו משום שבהכרח אינה רחמים, אלא מצד הבעייתיות ביומרה לדעת טעמן של מצוות.
מן מימרת חז"ל הזו אינך יכול ללמוד מאומה על טיבה של המצווה, אלא אך ורק על היחס של האדם אל המצוות.

אני מניח שכבודו לא ראה את דברי רמב"ן על התורה בשילוח הקן שהאריך בעניין

ראיתי.

ומסקנתו היא שהבעייתיות אינה בגלל חוסר היכולת לדעת את טעמן של המצוות.

אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב, כפי דעתי ענין אחר להם, שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם. וזהו "לצרף בהן", שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד:

וכן מה שאמרו (ברכות לג ב) לפי שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו, שאם כן היה אוסר השחיטה, אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר. כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד, ומפני זה אמרו (קידושין פב א) טוב שבטבחים שותפו של עמלק. והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם, אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות.

ואכן הרמב"ם מפרשו כדברי מר (כמובא שם), ולדעתו לא קיימא לן כהאי משנה.

[כתבן]

שו"ת חת"ס או"ח סי' ק:
ועיין רמב"ן בנימוקי חומש שלו [דברים כ"ב - ו'] כתב עפ"י רמב"ם במורה נבוכים וכ"כ בס' החנוך להרא"ה [מצוה תקמ"ה] בטעם המצוה ההיא שלא נתאכזר לעקור אם על בנים, דאע"ג דאסור לומר על קן ציפור יגיעו רחמיך והטעם שלא הגיעו רחמיו על בעלי חיים כל שהוא לצורך אדם דא"כ היה אסור לשחוט בע"ח, אך גזירות הן עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתקן מדותינו ע"ש. והנה לפי טעם זה מבואר דאם אינו צריך לבנים, לא מיבעיא דאינו מחוייב לשלח האם אלא אכזריות נמי עביד, ובמקום שנלמוד שלא נתאכזר אדרבא נרגיל עצמנו באכזריות ולצער בעלי חיים על מגן לגרש האם מעל בניה וצער בע"ח דאורייתא, אלא שכתב רמב"ן שלא הגיעו רחמיו על ב"ח אם הוא לצורך האדם, אבל אם איננו לצורך אדם שאינו צריך לבנים אכזריות היא זו לגרש האם מעל בנים:
... אמנם בתשו' חו"י סיים טעם בשם ס' הזוהר בשילוח האם לעורר ייללת אימא עילאה על בניה, אם כן מצוה להדר אחר קן כדי לעורר רחמי אימא עילאה על בניה ולפ"ז ליכא משום אכזריות, דאפילו אם לצורך הנאת אדם לא הגיעו רחמי שמים על בע"ח, מכ"ש לצורך מצוה. אך ש"ס דילן ע"כ לא ס"ל הכי דהרי להנ"ל תינח בזמן שאין בהמ"ק קיים, אך בזמן שבהמ"ק קיים כגון בימי דוד ושלמה דסיהרא קמה בשלימותי' ואם הבנים שמחה ומכ"ש לע"ל במהרה בימינו מאי איכא למימר ואם נדחוק בזה דמ"מ צריכא התעוררות לעילא א"כ ר"פ שלוח הקן [קל"ח ע"ב] דתנן בפני הבית ושלא בפני הבית ומסיק בש"ס שהוא שלא לצורך ע"ש, וקשה הא צריכה רבא כנ"ל דהוה סד"א בפני הבית לא יצטרך לשלח קמ"ל, אע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כזוהר הנ"ל, וידוע היכי דפליגי הנגלה עם הנסתר אין לנו עסק בנסתרות והנגלות לנו ולבנינו: