הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ד' מאי 21, 2014 9:12 am
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן ה
והנה הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספר ערוך השלחן (סימן נ"ב סעיף ח') כתב, שעל פי דברי הפרי חדש הנ"ל, נראה שגם ברכת מתיר אסורים שבברכות השחר אל יאמרנה לאחר התפלה, כיון שבברכת אתה גבור לעולם ה', מזכיר מתיר אסורים, וכבר יצא ידי חובת ברכה זו. ע"כ. ואינו מחוור להלכה, כי אף הפרי חדש לא כתב אלא לענין ברכת המחזיר נשמות לפגרים מתים שהיא נפטרת בברכת מחיה המתים שבתפלה, הואיל ועיקר הברכה שבתפלה היא החתימה, ברוך אתה ה' מחיה המתים שהכל הולך אחר החיתום (ברכות י"ב ע"א). (והואיל והיא ברכה הסמוכה לחבירתה אינה צריכה מלכות). אבל מה שנכלל בדרך אגב באמצע הברכה, כגון מתיר אסורים, אינו פוטר מברכה שלמה של ברכות השחר. ואמנם ראיתי להרה"ג רבי אריה פומרנציק בספר עמק ברכה (בדיני ברכות השחר עמוד ב'). שגם הוא העיר כדברי הערוך השלחן הנ"ל, והסביר עוד, שמכיון שברכת אתה גבור היא ברכה הסמוכה לחבירתה, הרי זה כאילו הזכיר שם ומלכות על כל מה שנזכר בברכה. וכאילו אמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מתיר אסורים. והניח בצע"ג. ולי נראה שאין לחשוב כל משפט הנכלל בברכה אחת, כאילו היא ברכה בפני עצמה, שאם כן היה צריך לחשוב ברכת אתה גבור למספר ברכות רבות (סומך נופלים, רופא חולים, ומתיר אסורים, ומחיה המתים), שיעלו למנין מאה ברכות, והדבר ברור שאין כאן אלא ברכה אחת מתוך שמונה עשרה ברכות שתיקנו בתפלה (ועם ברכת המינים תשע עשרה ברכות), ולא יותר. וכמבואר בתשובת הגאון שהובאה בשבולי הלקט (סימן א'). וראה עוד בארחות חיים (הלכות מאה ברכות אות ג'). ובבית יוסף /או"ח/ (סי' מ"ו). ע"ש. וראה עוד להגאון רבי יצחק עטייה בספר רוב דגן בקונטרס אות לטובה (סימן מ"ח אות ב'), שהמברך ברכה מעין שלש, ומזכיר בה על המחיה ועל הגפן ועל פרי העץ, אינה עולה אלא לברכה אחת, ולא יותר, לענין מנין מאה ברכות, שמכיון שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, וכאן על כולם אומר שם ומלכות פעם אחת, פשוט מאוד שלא נחשבת אלא ברכה אחת ולא יותר. ע"ש. וכל שכן שאין הפרט הנזכר באמצע הברכה דרך אגב לחושבו כברכה בפני עצמו לפטור מברכה שלמה שנתקנה בשם ומלכות. ולכן אין לזה כל השואה לנידונו של הפרי חדש הנ"ל ולא קרב זה אל זה. (וראה בשו"ת רב פעלים חלק ב' חלק אורח חיים סימן לב, בד"ה איברא. ודו"ק). [ושוב ראיתי כעת לידידי הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א (סימן ד' אות ד') שדחה דברי הערוך השלחן הנ"ל כעין מה שכתבנו. ע"ש].
ועוד רגע אדבר במה שראיתי בשו"ת בני לוי (סימן ה'), שכתב ללמוד מדינו של הפרי חדש, שאם לא בירך גם ברכת אשר יצר, קודם תפלה, לא יאמרנה אחר תפלה, שיצא ידי חובתו בברכת רפאינו, וגם באשר יצר החתימה רופא כל בשר ומפליא לעשות. ע"כ. ולכאורה יש לחזק דבריו, כי אף על פי שבתפלה אינו חותם ומפליא לעשות, הפלאה זו איני יודע לה מקום לעיכובא, כי בברכות (ס' ע"ב) נחלקו על חתימת הברכה, רב ושמואל, רב אומר רופא חולים, ותמה עליו שמואל, שעושה את כל הבריות לחולים, אלא צריך לומר רופא כל בשר, רב ששת אמר, מפליא לעשות. ואמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרוייהו, רופא כל בשר ומפליא לעשות. ומשמע שעל כל פנים בדיעבד אם חתם רופא כל בשר בלבד יצא. (וכיוצא בזה כתב בברכי יוסף סי' ר"ד סק"ג ובמחזיק ברכה שם סק"ב. ע"ש). ושוב מצאתי שכן פסק הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (מהדורא תנינא סימן ו'). ולכן יש לומר שגם רופא חולי עמו ישראל מועילה במקום ברכת אשר יצר שחתימתה רופא כל בשר. אולם למעשה נראה שאין בברכת רפאנו לפטור מברכת אשר יצר, שברכת רפאנו היא תפלה מיוחדת לרפואת חולים, מה שאין כן ברכת אשר יצר שהיא ברכת שבח והודאה למקום על יצירת המין האנושי בחכמה רבה ונפלאה, ואין ברכת הפרט מוציאה ידי חובת ברכת הכלל. ושוב ראיתי לידידי הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א (סימן ד') שהאריך לדחות דברי הרב בני לוי הנ"ל. והעלה שאחר התפלה יברך אשר יצר. אלא ששם בסוף אות ד' העיר על דברי האשל אברהם הנ"ל, וסבירא ליה שלא יצא בחתימת רופא כל בשר לחוד, שהרי רב פפא אמר הילכך נמרינהו לתרוויהו, הרי שהוכרעה הלכה כשניהם. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, כי רק על צד היותר טוב פסק כן רב פפא לצאת מידי כל ספק, ולא לעיכובא. (כידוע שכן דרכו של רב פפא בכמה מקומות בש"ס, ומהם: בברכות (נ"ט ע"א) אמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרוייהו, זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ובמגילה (כ"א ע"ב) אמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרוייהו, האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ובברכות (י"א ע"ב) לענין ברכות התורה, גירסת הרי"ף והרא"ש, אמר רב פפא הילכך נמרינהו לכולהו. ובסוטה (מ ע"א) לענין מודים דרבנן, אמר רב פפא הילכך נמרינהו לכולהו. ובשבת (כ' ע"א) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב היקפו. ובחולין (מ"ו ע"א). אמר רב פפא הילכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום חיה. ושם (ס"ה ע"א) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב אורכו ורוב היקפו. ושם (ע"ו ע"ב) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב היקפו).